עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תועי מדבר
09/10/2011 17:32
צבי רוט

 

 

 

 

                      תועי מדבר אחרונים

                         ח נחמן ביאליק

בעריכה אחרת

האם אין כאן  קריאה  לתועי מדבר החל מיציאת מצרים ועד היום

ותועים הרי לא חסר והמדבריות רק משנות את פניהן.

 

 

קומו, תועי מידבר , צאו מתוך השממה :

עוד הדרך רב עוד רבה המלחמה.

 

רב לכם לנוע, לנוד בערבה –

ולפניכם פרושה דרך גדולה ורחבה .

 

רק ארבעים שנה נתע  בין ההרים-

ובחול טמנו שישה ריבוא פגרים.

 

אל-נא יעצרונו פגרי הנחשלים,

שבעבדותם מתו – נפסח על החללים!

 

ירקבו בקלונם סרוחים על צרורותם

שבכתפם נשאו ממצרים אותם

 

ימתק למו חלומם חלום רב בצלים, שומים

דודים רבי בשר גדולים ועצומים

 

קומו איפה נדים ! עזבו את השממה !

אך על יעל קולכם , דרכו עוז בדממה!

 

פן צעדכם ירגיז מדבר ונרדמו-

איש ואיש בלבבו ישמע הד פעמו!

 

איש בלבבו ישמע קול אלוה דובר :

לך!היום אל ארץ חדשה אתה עובר!

 

לא לא לחם קלוקל שלו ודגן שמים

לחם עצב תאכל פרי עמל ידים

 

לא לא אוהל תוהו ועליות שחקים

בית אחר תבנה אוהל אחר תקים

 

וכבר תקעו בחצצורות למסע כבר רד

מפסגות נבו גם השר

ומדוע לא יסע ישראל על מה

ניצב דומם כפוף ראש מול ההר

 

מבקשים הם את משה  את משה המת

 

 

0 תגובות
המרפאה-סיפור
09/10/2011 17:20
צבי רוט

המרפאה

האור היה אפור חיוור כאשר הבטתי מעבר לחלון  טעם הבירה האחרונה מאתמול היה עדיין בפי טעם עבש  כמו תמיד לאחר לילה ארוך

בבית הספר צלצל הפעמון מלווה בקולות של  תלמידים ומורים הממהרים לכיתה מעל כולם רעם הרמקול שהכריז כי על מנשה להגיע לחדר המורים,

הלכתי לאיטי לאורך הרחוב בוחן את הבתים כדי לאתר את מיקום המרפאה  בין בניני המגורים, סתם רחוב רגיל בחולון עם בתי שיכונים ישנים בצבע חום אפור פחי אשפה ממתינים לאיסוף ומחסור במקומות חניה.

שביל בין שיחים פורחים אדומים סימן את המרפאה שלט מתכת קטן בין שיחי הגדר החיה, ילדה  בעלת פנים שטוחות   וילקוט בית ספר על גבה עברה לידי בצעדי ריקוד , הספקתי להבחין בנמשים שעל פניה ובשערה השחור והמבריק המשוח לאחור בגומייה אדומה ,אבא אשכנזי ואמא מהפיליפינים חשבתי כשנכנסתי למרפאה,

קומה שנייה אמר השומר  בקול עמום מביט מתוך ספר עבה הבטתי בנעלו המצוחצחות בחולצת חברת השמירה וניסתי לנחש, תואר שני בספרות השוואתית  , ממעלה המדרגות הבטתי בראשו הרכון על תיק של האישה שנכנסה אחרי. המשרד הפונה לכוון המשטח בין הקומות היה צר אחת הפקידות עמדה וסידרה ערימה של תיקים צבעוניים  על מדף, פקידה אחרת ישבה באשנב  ורשמה ביד בוטחת במחברת עבה "כן מה אפשר לעזור " התכוננתי לשאלה הזו כל הלילה וכעת לא ידעתי במה אפשר לעזור לי, אני רוצה לדבר עם מישהו אמרתי  בחנה את המחברת, עוד קומה חדר מול המדרגות  תצטרך להמתין, צילה תגיע בעוד כחצי שעה ומסרה לי דף ורוד לרישום פרטים.

המדרגות במעלה הקומה הבאה היו קרירות יותר  חשיכה מוצללת הקירות צבועים בחלקם בירוק אפור ותכלת ושורת  ספסלי אפורים עם מושבי דמויי כריות אדומות לאורך הפרוזדור הנחתי את התיק על הרצפה ומשכתי החוצה את המחשב  והתיישבתי על הספסל קרוב חדרה של צילה פתחתי את המחשב  באופן הפגנתי , אני בעניין אחר בעצם.

על הספסל מצידו השני של הפרוזדור ישב איש  במעיל רוח משובץ ועניבת פרפר אדומה  אצבעותיו שלובות זו בזו על ברכו מביט  בקצות נעליו המרקדים על הרצפה בתנועות של ואלס החוזר על עצמו עם הפסקות קצרות כאילו איזו מוסיקה מתנגנת בראשו, הדלת הירוקה נפתחה והאיש בעניבת  הפרפר זינק אליה בדלת עמד גבר בחלוק לבן ותיק קרטון כחול בידו , מה עם הרופאה שאל האיש בעניבת הפרפר, עסוקה ענה הגבר בחלוק הלבן מעיין בתיק הכחול,לאחר עיון קצר הסתכל סביב רינה קרא מתוך התיק  יש פה מי שהיא בשם רינה ?  המתין רגע נוסף וסגר את הדלת השאלה מה עם הרופאה נותרה בחלל הפרוזדור.

ידו של האיש במעיל הרוח המשובץ רעדו על ברכו והוא משך במכנסיו רגלו טופפו על הרצפה בקצו מוגבר שלמה אל תהיה עצבני אמר האישה ממול בקול סמכותי, זמן צריך לכבד אמר שלמה בקול רועד זמן צריך לכבד יש לי תור לשמונה וכעת עוד מעט שמונה ועשרים גם רופא צריך לכבד זמן של אחרים , שלמה על  תהיה עצבני  חזרה בקול רך יותר אל תצעק. אני לא צועק אמר שלמה בקול רם זמן צריך לכבד שמונה זה שמונה

אישה במכנסי גינס וחולצה ירוקה עלתה באיטיות במדרגות מולי, צילה, חשבתי וחייכתי היא  פנתה לדלת הראשונה  מתעלמת מחיוכי ונקשה בחוזקה,  אני ענתה לשאלה מבפנים  מנעול נקש בדלת והגבר בחלוק הלבן פתח את הדלת , מה עם הרופאה שאל שלמה שזינק שוב על רגלו יש לי תור לשמונה למה לא מכבדים את הזמן של אחרים  ? הרופאה מדברת בטלפון אמר הגבר בחלוק הלבן וסגר את הדלת. גם רופאים צריכים לכבד זמן אמר שלמה והתיישב .

 הבטתי בחלון השמש ציירה קווים חיוורים על הקירות  והתכלת זהרה באור צהוב  הפרוזדור בצדו השני של המדרגות היה חשוך ושומם

בתחילה נראו פניו של  העולה במדרגות אפורות  כצבע הספסל, גבר גדול במכנסיים אפורים וחולצה משובצת,שמיהר  להתיישב על הספסל ליד שלמה וכאשר האור רך מהחלון האיר את פנו הם נראו שחומות שפתו רעדו חיבק עצמו בזרועותיו ועינו תועות סביב מלמטה שאל קול אפרים איפה אתה? כאן אמר אפרים מרים פניו. אפרים היה האיש האפור ביותר שראיתי מימי,  קרחת גדולה ששערות דלילות ואפורות מקיפות אותה ומבט מרוחק .

 אישה מטופחת עם תיק  כחול ושפתים בצבע אדום בוהק שיער שחור ומתולתל התיישבה ליד אפרים מתנשמת בכדות מה אתה ממהר שאלה מה יש למהר התור שלך כבר הגיע אתה רץ כמו משוגע?, יש מישהו אצל הרופא שלחה שאלה לחלל הפרוזדור , זה התור שלי  עכשיו אמר שלמה,

האישה התכופפה אל אפרים לוחשת באזנו אוחזת באצבעותיו בחוזקה זה התור שלי לרופא חזר ואמר שלמה בקול מתגרה  האישה עם התיק הכחול העיפה מבט לעברו וחזרה ללחוש באזנו של אפרים.

 אם צילה לא תגיע עוד כמה דקות אני הולך חשבתי מביט בשעון מעשה איש עסוק .

שלמה ניגש לצידו השני של הפרוזדור והתיישב ליד האישה שביקשה שלא יהיה עצבני לקח מידה שקית ונגס בתפוח , לא מתחשבים פה באף אחד כמה זמן צריך לחכות אמר כמה זמן ,זה לא בסדר וחזר להתיישב ליד הדלת. מביט בתפוח הירוק בכעס , קם וזרק את התפוח לפח האשפה  שליד השירותים.   

 אישה דקה עם ישבן גדול עלתה במדרגות ניגשה לאשנב לקחה כמה תיקים בידה ושוב חייכתי פתחה את הדלת לידי ושאלה אתה  מחכה לי עם את צילה התחכמתי עוד כמה דקות אקרא לך אמרה  צילה , נחמדה חשבתי.

אישה בפנים רציניות וכפכפים וחולצה הירוקה  יצאה מהדלת שלמה זינק על רגלו  וגם האישה שליד אפרים וניגשה לאישה בחולצה הירוקה אנחנו לרופאה אמרה , עוד מעט יקבלו אתכם אמרה האישה בחולצה הירוקה , שלמה זעק

זה התור שלי עכשיו אני מחכה פה מרבע לשמונה יש לי תור לשמונה מה זה פה , האישה עם התיק הכחול הסתובבה בתנופה לעבר שלמה  ואמרה אף אחד לא ייקח לך את התור, אפרים נראה אפור יותר ומכונס בתוך עצמו, אני אחותו הכריזה האישה עם התיק באתי במיוחד מערד , לאשתו יש כבר התמוטטות עצבים  אפרים התחיל לרעוד , למה אי אפשר לאשפז אותו? למה שאלה אחותו של אפרים. כמה זמן הוא בא לכאן   פיטרו אותו מהעבודה, לאשתו יש התמוטטות עצבים היא בעצמה חולה, כמה זמן עוד צריך לדבר אתם לא רואים שהוא לא בסדר. האישה בחולצה הירוקה אחזה ביד אחותו של אפרים ומשכה אותה לקצה המרוחק המוצל של הפרוזדור אחרי כמה צעדים אוחזות יד ביד קרסו לתוך הספסל.

הדלת נפתחה וצילה קראה לי  התיישבתי בכסא ליד התנור החשמלי הקטן ומסרתי את הטופס הורוד לצילה , היא עיינה הרימה  את ראשה ושאלה  במי מדובר,  תמלא בבקשה את הטפסים האלה ומסרה לי צרור עבה שלניירות אני אקרא לך אמרתי תודה ויצאתי לפרוזדור.

שלמה  עמד בפתח הדלת משוחח עם הגבר בחלוק הלבן שהסביר משהוא מתוך הדף ששלמה החזיק בידו , פעם בשבוע שמעתי אותו מסביר לשלמה , זריקה אמר שלמה , פעם בשבוע זה לא הרבה? לא אמר הגבר בחלוק הלבן בקול סמכותי , זה יעזור שאל שלמה זו תרופה חדשה טובה מאוד אמר הגבר בחלוק הלבן  , אתה יכול לקבל את הזריקה במרפאה אצל האחות לא צריך לבא לכאן , תודה אמר שלמה וירד  במדרגות אוחז בנייר. ופנו מחייכות תרופה חדשה שמעת משהוא חדש.

אחותו של אפרים ישבה רכונה  מול  תיק הנייר הכחול והתלחשה  כשהיא מעיפה מדי פעם מבט באפרים מכונס בתוך עצמו בוחן את הרצפה, בכל פעם זה יותר גרוע אמרה אחותו  הוא מרביץ לילד הוא מרביץ לכולם זה לא יגמר בטוב למה מחכים שיהרוג מישהו ? חס וחלילה חס וחלילה אמרה האישה בחולצה הירוקה.אבל זה לא פשוט יש כל מיני טיפולים , לא כל כך מהר מאשפזים, אז תעשו משהו אשתו מפחדת לישון בבית- האישה בחולצה הירוקה  נאנחה בקול , נתייעץ עם הרופא המחוזי, עוד היום עוד היום אמרה אחותו של אפרים אין לנו כוח לסבול, .

צילה פתחה את הדלת בחיוך נעים צבי אתה יכול הכנס , התיישבתי שוב על הכסא ליד התנור החשמלי וחייכתי  צילה הביטה הבי במבט מרוכז מדוע אתה כאן שאלה בעצם לא ידעתי מה לומר מדוע אני שם  אני  לא יודע אמרתי בקול חנוק מרחמים עצמיים , אני לא מרגיש טוב כבר זמן רב, לא ישן בלילות חושב מחשבות מפחידות איזה מחשבות שאלה צילה ורשמה כמה שורות במחברת ,היססתי האם לספר לה על הקפיצה מגג הבניין בן שמונה הקומות בו אני גר האם לספר לה על המחשבות שאין אני מביא תועלת לאף אחד על השוטטות העקרה ברחובות מחופש ,לספר איך אני מסתובב עם התיק שהשכנים יחשבו שאני עובד  כיצד אני נעלב מכל הערה של אשתי העובדת עד השעות המאוחרות.

 קורות החיים שאף לא אחד מגיב עליהן למרות ההשכלה והניסיון סיפורו של מובטל מתוסכל, יש עשרות אלפים כמוני את מי זה מעניין והתחלתי לבכות , באמצע,ממש כאשר הצלחתי להסיר משהו מהמועקה, הביטה בי צילה ואמרה בקול שקט יש לנו קבוצה טיפולית של אנשים עם בעיות נפשיות אולי תוכל גם אתה להצטרף אנשים נחמדים אמרה צילה ,  אנו צריכים פגישה נוספת כדי שנוכל להחליט אמרתי,ידעתי כי לא אחזור לכאן. מתי נוכל שאלה שוב צילה בדקתי ביומן האלקטרוני שלי ברוב חשיבות, היה לי את כל הזמן שבעולם ,רשמתי פגישה חדשה  כעבור חודש,

 כשיצאתי לפרוזדור אפרים ואחותו עדיין ישבו  ליד חרר הרופא ,אחותו אוחזת בחוזקה בידו ולוחשת באוזנו של אפרים

כשיצאתי מהבניין, הרגשתי הקלה  השיחה אולי השיחה עם צילה
0 תגובות