עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יולי 2012  (1)
אולמרט מול לדור
11/07/2012 15:20
זיו מ
האדמה רעדה. אם נשתכנע מהאוירה בתקשורת נחשוב שזה עתה הסתיימה פרשיה שהפגישה בין שני צדדים רבי כח: בכיר שהינו נוכל שכל מטרתו צבירת רווחים אישיים אל מול בכיר נקי כפיים שנפל קורבן לאותו נוכל. כמובן שאליבא דהתקשורת הנוכל הינו פרקליט המדינה אשר מתוך שחיתות מובנית "הפיל ממשלה" בישראל ורדף באגרסיביות ראש ממשלה מכהן אשר כל מטרתו היתה טובת המדינה והשגת שלום עם שכנינו.
ובכן, צר לי לקלקל לכם את החגיגה. אתם יכולים להמשיך להקשיב לרני רהב שקורא להתפטרותו של הנוכל ולמחוא כפיים. אבל כדאי שכולנו נכיר את העובדות: ראשית ואת זה חשוב שכולנו נזכור. מלינים כל הזמן על כך שבישראל יש אחוז הרשעות גבוה מדי. אז הנה, לכל הטוענים, בית המשפט אינו חותמת גומי, אלא בודק והופך כל אבן בדרך להחלטה האם לזכות או להרשיע. אולמרט זוכה מרוב האישומים שיוחסו לו. צריך לזכור שהוא גם הורשע באישום אחד של הפרת אמונים. וצריך לזכור גם שהיה לו "שכפץ" שספג את האש בדמות הרל"שית שולה זקן. אבל לזה חייבים להניח כי זיכוי הוא זיכוי הוא זיכוי. אבל גם הרשעה היא הרשעה.
מה שאי אפשר להניח לו הוא האוירה שיוצרת התקשורת בתמיכה מסיבית יש להניח של Dr spin עלומי שם או ידועי שם, ולפיה התוצאה היא כשלון מהדהד של הפרקליטות ובראש ובראשונה של העומד בראשה, ונצחון לאולמרט. ברגע שזה השיח, יש כמובן מסקנה אחת מתבקשת והגיונית: פרקליט המדינה חייב לכת הביתה. וכבר יש גם גלי הדף למסקנה: "אפקט מצנן על ההחלטה בתיק ליברמן" "בדיקה מחדש בתיק הולילנד" ועוד כהנה וכהנה. 
אין כל פסול בבדיקה, בבחינה מחודשת ובהסקת מסקנות ותחקירים. אבל אוי ואבוי לנו, לכולנו כאזרחי המדינה, אם נגיע למצב הזה. זיכוי אינו כשלון והרשעה אינה נצחון לאף אחד מלבד לאמת, לפחות לזו המשפטית. בית המשפט בוחן ומחליט וקובע על פי העקרון של מעבר לספק סביר, האם נאשם פלוני או (לא) אלמוני, אשם מעבר לספק סביר או לא. אסור להעביר את השיח המשפטי למונחים מעולם הכדורגל, או האגרוף.
צריך להבין שיש הבדל מהותי בין שלב החקירה בו העדים נמצאים בדרך כלל בסביבה תומכת בחדרי החקירה, ובין שלב ההוכחות במשפט, בו העד נמצא תחת לחץ גם מצד הנאשם וסניגוריו, גם מצד עיתונאים, מקורבים וכל מי שחשקה נפשו להגיע ולצפות. המשמעות היא שעד יכול להלחץ, להשבר, להתבלבל, לשכוח בצורה מכוונת או שלא וכך יכול להיות שאותו עד אשר מסר עדות סדורה, רהוטה ועקבית במשטרה, לא יחזור על אותו סטנדרט בעדותו בפני בית המשפט. וכך יכול להיות שהעד שייחשב על ידי המשטרה והפרקליטות לעד פנטסטי יחשב בבית המשפט לעד הזוי, שאמינותו מוטלת בספק. ולכן המבחן שנקבע בפסיקה לצורך הרף להגשת כתב אישום הוא סיכוי סביר להרשעה. וכשזה הרף אז יש מקרים שבהם בית המשפט יקבל את העמדה של התביעה בנוגע לראיות, ויש מקרים בהם הוא ידחה את הגישה.
אם נאמץ את השיח שנוצר נגיע למצב בו תובעים יפחדו לחתום על כתב אישום במקרים רגישים. זו תוצאה בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית. ניתן וצריך להביא גם תיקים בעייתיים לפתחו של בית משפט מבלי לחשוש לראשו של מקבל ההחלטה. כאשר מתעוררים חשדות נגד נבחר ציבור, ראוי שככל שמתקיים אותו "סיכוי סביר להרשעה" וגם אם ברף התחתון, להביא את ההכרעה בפני בית המשפט. מסע הפחדה ולינץ' תקשורתי נגד התביעה והעומד בראשה ידרדרו את המדינה למקום שאנחנו לא רוצים להגיע אליו.
לכן אני מציע לכולם להרגע. לזכור שמהפרשיות שהובאו לבית המשפט אחת הסתיימה בהרשעה, ולהבין שהפרקליטות עושה את עבודתה ביושר ובתנאים לא פשוטים אל מול אנשים רבי כח עם סוללות מובחרות של עורכי דין. לפרקליטות אין אג'נדה כפי שנרמז ואף נאמר בריש גלי למעט האינטרס הציבורי. הכי קל לקבוע שאין ראיות ולא להגיש כתב אישום. (אם כי גם אז יהיו מבקרים שלעיתים תהיה חפיפה בין זהותם לזהות המבקרים הנוכחיים) 
במדינה דמוקרטית עם הפרדת רשויות אמיתית ומנגנוני בקרה אמיתיים האזרח צריך לשמוח שכאשר מתעוררים חשדות נגד אנשי ציבור בכירים המערכת המשפטית והמשטרתית עומדות מולם באומץ וללא מורא. זוהי דוגמא לדמוקרטיה יציבה, עמוקה ואמיתית. 

3 תגובות