עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2014  (1)
התחלה
24/06/2014 23:12
zev

התחלה

שלום, אני מניח,

שמי זב (שם בדוי). אני כותב את הבלוג הזה בשבילי. בשבילי, זה לא יהיה קל או נעים וכנראה לא כיף. המטרה היא להישיר מבט אל עצמי ולהבין: מי אני, למה אני לא מאושר, האם ניתן לשנות את זה. לשנות את זה, זאת מטרת המטרות.


למה אני כותב לאינטרנט ולא למגירה? לכאורה האפקט המזכך אמור להיות זהה. אני מצליח לחשוב על שלוש סיבות:

1. הידיעה שמישהו אחר עלול לקרוא את ההגיגים שלי גורמת להם לצאת הרבה יותר בשלים, לאחר שחשבתי זמן מה וביצעתי הגהה מינימלית.

2. דעות ואנשים זרים הם כמו סרגל חיצוני, בלעדיהם אני תקוע בתוך עולמי הפנימי בלי שום אמת מידה מהעולם שבחוץ.

3. אני כמה להבנה, לגלות שמישהו מבין על מה אני מקשקש, שאני לא היחיד שמוצא היגיון בכל זה… זה יהיה נפלא.


לא שזה היה עניין של החלטה, מאז שהרעיון לכתוב את המסמך הזה עלה בראשי, היה ברור לי שהוא יכתב בפומבי, אמנם באנונימיות. הסיבות הן הניסיון שלי להבין למה.


אני מתכוון לכתוב על הכל ולא לסטות מהאמת, לא להצטנע (דבר שאני עושה הרבה בחיי הלא אנונימיים) לא לשקר, ולא להציג דברים באור חיובי, דברים שאני גם עושה הרבה. אם יתברר שאני שחצן, אז זאת תכונה שאצטרך להתמודד איתה. כמובן היום אני לא רואה את עצמי כשחצן כלל. יש נושאים שאני לא מסוגל לכתוב עליהם כרגע, נושאים שאני מתבייש בהם ולא מוכן לקחת את הסיכון שמי ממכרי יקשר אותם אלי, אדחה את ההתמודדות איתם לשלב מאוחר יותר. כאמור, כל מה שיכתב כאן – אמת לאמיתה.


מאיפה להתחיל, נראה שיש כל כך הרבה לכתוב, עד שלא ברור איפה נקודת ההתחלה בכל הסבך הזה. אני בשנות העשרים המאוחרות לחיי, ואני לא אדם מאושר, וזה כבר שנים ככה. התקופה האחרונה בחיי שאני יכול להגדיר כמאושרת היא תחילת ביה”ס היסודי, כיתה א’ וכיתה ב’ וגם הגדרה זו היא בעייתית. איך ילד בן 6 או 7 יכול להבין האם הוא מאושר? ברור שבגיל ההוא כלל לא חשבתי על אושר ובכל זאת, כשאני חושב על השנים האחרונות של היסודי, אני כבר לא יכול לומר על עצמי שהייתי מאושר, כך שמשהו קרה, גם אם תוך כדי לא חשבתי על כך ולא יכלתי להבין.


סך הכל, אני בחור מוצלח לפי אמות מידה מקובלות, לא הייתי חסר בת זוג זה שנים ואת כולן אהבתי וכולן אהבו אותי, אני מרוויח 25 אלף בחודש כמשכורת בסיס, אני נראה טוב, אני בריא, אני חכם, יש לי חברים שאני באמת אוהב. אבל בפנים הכל רקוב, אני בודד, לא מובן וחסר ביטחון כלכלי לחלוטין.


ישנן המון סיבות, הרבה מאורעות, הרבה פסיכולוגיה בגרוש. הרבה חוליות בשרשרת שהביאו אותי למצב הזה, אני יכול לראות הרבה מהן אבל הראייה הזאת לא משנה בי דבר. וישנן הרבה חוליות שאני לא מודע לקיומן, או מודע במעורפל, כמו מפלצות בערפל שאני מרגיש בנוכחותן אך מעולם לא אזרתי אומץ או מצאתי זמן להישיר מבטי אליהן. עד עכשיו. רוב הדברים הטובים בחיי הגיעו מאוחר ולא בקלות, שום דבר לא בקלות, וממשקעים מסויימים אני לא יכול להתנער.

1 תגובות