עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

יוני יושע פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי ומטפל בעזרת בעלי חיים.
מאז ומעולם התעניינתי במסתרי הנפש. אנשים עניינו אותי תמיד. תהיתי כיצד הם חושבים, מה בליבם, מה מניע אותם, מה מביא כל אחד מהם לדרך שונה, אחרת. אני שמח שנפל בחלקי הזכות לחבור לחייהם של אנשים ולפגוש אותם בצמתים משמעותיים בחייהם. מרתק אותי לפגוש אנשים שכביכול שונים האחד מן השני וחיים חיים אחרים, אך בה בעת כל כך דומים - חיים, קיימים אנושיים. אני שמח להיות שם עבורם ובעדם ולסייע בידם למצוא את האמת הפרטית שלהם ולהתמודד עם החיים ביתר שאת
גישתי הטיפולית נבנתה במהלך השנים מתוך השכלתי, נסיוני המקצועי ונסיוני האישי והיא מורכבת מגישות המאמינות בתהליך טיפולי עמוק (הגישה הפסיכודינאמית טיפול בעזרת בעליי חיים ) והגישה הקוגניטיבית התנהגותית. כחלק מגישתי אני משתמש לעיתים בכלים מגישות נוספות בפסיכולוגיה למשל: מתחום הפסיכותרפיה האקסנזציליסטית , ו"הפסיכולוגיה החיובית", וכן בכלים בגישות אלו הדגש הוא על: הכוחות והיכולות של האדם ולא על הפתולוגיות, על המציאות בהווה ולא רק על העבר, על שינוי אמונות ומחשבות שמעכבות,על האמונה שכ-ל אדם יכול לעשות שינוי. מטרתי היא שהמטופל יחוש שהטיפול מביא לתוצאות משמעותיות בחייו. כלומר: שינוי בתחושותיו הפנימיות או שינוי במציאות החיצונית

www.yoniy.com
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה
23/09/2016 14:29
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים
ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה
איך בונים לילד ביטחון עצמי?

יוני יושע פסיכורפיסט קוגניטיבי התנהגותי ומטפל בעזרת בעלי חיים

הדימוי העצמי הוא בעל השפעה מכרעת בצמתי החלטה שונים שהילד נתקל בהם ביומיום, כמו למשל כשהוא שואל את עצמו האם להרים את היד ולהצביע בשיעור

תחושת ההצלחה של הילד וקריאות ההתפעלות שלנו צריכות לנבוע רק מסיטואציה שבה הוא התאמץ, השקיע מעצמו והגיע ליעד שנמצא בהישג ידו

ילד הגדל בבית בו קיימת תחושה של שמחה, ביטחון ושביעות רצון, יפנים תחושות אלה, ינכס אותן לעצמו ויהיה לו קל יותר לפתח דימוי עצמי גבוה

לילדים צעירים, הנמצאים בשלבים הראשונים של רכישת המיומנויות החברתיות, המעבר למסגרת חדשה של גן או בית ספר, עלול להיות קשה ומסובך. לפני הצעד הגדול, זה הזמן לעזור להם לחזק את הדימוי העצמי שלהם. למה זה חשוב ואיך עושים את זה

הראשון בספטמבר, עבור הורים רבים, הוא לא רק היום שבו חוזרים לשגרה ומסיימים את חופשת הקיץ באנחת רווחה. הוא לעיתים קרובות יום מלא חרדה, כשילדנו עושה את צעדיו הראשונים בתוך מסגרת חדשה.
מעברים שאנחנו חווים הרבה פעמים כרעידות אדמה קטנות, הם המעבר בין הגן הפרטי לגן העירוני, המעבר ממסגרת הגן לבית הספר, המעבר אל חטיבת הביניים והתיכון ומעברים לא צפויים הנגרמים כתוצאה ממעברי דירה.

אנו יודעים שבמסגרת החדשה ילדנו יצטרך להתמודד עם משימות אינטלקטואליות חדשות, אבל לעיתים קרובות דאגתנו נתונה דווקא להשתלבותו החברתית והרגשית. כל אחד מאיתנו מכיר את ההתרגשות או אפילו החרדה שאוחזת בנו כשאנחנו נכנסים אל חברה חדשה. כל אחד מאיתנו גיבש במשך השנים את הסגנון המיוחד שלו להשתלב ולהכיר אנשים חדשים.

לילדים צעירים, הנמצאים בשלבים הראשונים של רכישת המיומנויות החברתיות, המשימה הזאת עלולה עדיין להיות קשה ומסובכת. הם עלולים לחוות תקופה בה הם חשים חסרי אונים, זרים או מבודדים. החוויות האלה עלולות להשפיע על הדימוי העצמי שלהם, היות שכולנו, ובעיקר ילדים, נוטים לזהות את עצמנו עם המצב שבו אנחנו נמצאים, ולהזדהות עם התפקיד החברתי אליו אנחנו נקלעים.

ילד עלול לומר לעצמו, לדוגמה, אם אין לי עדיין חברים, סימן שאני ילד לא מוצלח מבחינה חברתית. מצד שני, הדימוי העצמי של הילד לא רק מושפע מהסיטואציה החדשה, אלא גם משפיע עליה. הדימוי העצמי איתו הילד נכנס למסגרת החדשה, עשוי לנבא את הקלות שבה הוא ישתלב בה. לדוגמה, ילד עם דימוי עצמי גבוה, ייגש לאתגרים בחיוך, יצעד בביטחון חינני לתוך סביבה חדשה וייגש בטבעיות אל ילד שהוא לא מכיר ויציע לו לשחק איתו. הוא ילד שלא נפגע בקלות מעלבונות ומקרין תחושה של חוסן.

אם יש דבר שאנחנו מאחלים לילדינו, זה ביטחון עצמי גבוה, תחושת ערך ודימוי עצמי חיובי. איך אפשר לעזור לילדים לפתח דימוי עצמי גבוה? ומה משפיע על הדימוי העצמי לחיוב ולשלילה?
 
חשיבות הדימוי העצמי
 
ראשית כדאי לברר מהו אותו מושג מעורפל - דימוי עצמי, ולמה הוא כל כך חשוב לאושרו ולהצלחתו של ילדנו.
הדימוי העצמי הוא בעצם התשובה שהילד נותן לעצמו, ברמה מודעת ולא מודעת, כשהוא שואל את עצמו 'מי אני?' 'מה אני שווה?' 'האם אני טוב?' 'האם אני ראוי?' 'האם אני מסוגל?'. בשל כך, הדימוי העצמי הוא בעל השפעה מכרעת בצמתי החלטה שונים שהילד נתקל בהם ביום-יום. לדוגמה, האם לקחת על עצמו אתגר כלשהו או להימנע מכך? האם לעמוד ולשיר מול הכיתה? האם לדרוש להיות זה שמניף את הגביע בסוף הטורניר? האם להרים את היד ולהצביע בשיעור? האם להציע לילדה חברות? או לגשת לקבוצת ילדים חדשה?

צפוי שילד בעל דימוי עצמי נמוך, שתופס את עצמו כחסר ערך, מגושם, לא מוצלח ולא ראוי, יימנע מלקחת על עצמו את האתגרים האלה, כי הוא צופה שהוא ייכשל בהם. הוא יימנע מלשים את עצמו במרכז, כי הוא מרגיש שאינו ראוי לכך. למעשה, הדימוי העצמי הנמוך מנציח את עצמו, כי דפוס ההתנהגות הנמנע לא מאפשר לילד לחוות חוויות של הצלחה, שעשויות לשנות את התפיסה העצמית השלילית.

הדימוי העצמי מכתיב לילד את תפיסת העולם שלו ויוצר אצלו ציפיות לגבי העתיד ולגבי היחס שהוא עשוי לקבל מאחרים. כך, הדימוי העצמי הופך לנבואה שמגשימה את עצמה.
 
לחוות הצלחות
 
מהם הגורמים המשפיעים על הדימוי העצמי של ילדים קטנים? האם מספיק לומר להם כל הזמן שהם טובים ומוצלחים והם יאמינו?
אין ספק שמתן מחמאות והרעפת אהבה הם חשובים, אבל ילדים מושפעים מאוד גם מניסיון חייהם, והם מסיקים ביחס לערכם העצמי על פי חוויות של הצלחה וכישלון שהם עוברים בכל יום. משום כך, חשוב מאוד לזמן לילדים חוויות של הצלחה, ובנושא הזה חשוב במיוחד לדעת להגדיר במדויק מהי הצלחה בכל שלב ושלב בהתפתחות של ילדכם.

לדוגמה, עבור ילד בן שנתיים, עצם החזקת הצבע ושרטוט פרוע על הדף יכולה להיחשב כהצלחה גדולה, בעוד שעבור ילד בן ארבע נראה הצלחה ביכולת לצייר ציור בעל מבנה ומשמעות. תחושת ההצלחה של הילד וקריאות ההתפעלות שלנו, צריכות לנבוע מסיטואציה שבה הוא התאמץ, השקיע מעצמו והגיע ליעד שנמצא בהישג ידו.
אם נקרא הידד על עבודות בהן הילד לא השקיע כלל, הוא יחוש שלמחמאות שלנו אין כל ערך, ולכן אין טעם לתת במחמאות שלנו אמון ואין גם טעם להשקיע באופן מיוחד בעבודות. התוצאה, באופן פרדוקסלי, היא תחושת יכולת נמוכה ודימוי עצמי נמוך.

אם לא נאפשר לילדנו להתמודד עם אתגרים, מתוך פחד שהוא ייכשל בהם, כמו לגשת למוכר או ללכת לחבר בלי ליווי, אנו עלולים להעביר לילדנו מסר שאיננו מאמינים ביכולותיו. במקרה כזה, רצוננו לגונן שוב יוביל לתוצאה ההפוכה ממה שרצינו - תחושת ערך עצמי נמוכה.
לעומת זאת, אם נשבח את הילד ונאמר לו שהצליח רק במקרים נדירים, בהם הוא עמד בסטנדרט גבוה במיוחד, אנחנו עלולים לעודד שאיפה מוגזמת לפרפקציוניזם ותחושת לחץ סביב ביצועים. גם אז, באופן פרדוקסלי, ילדים מוכשרים מאוד עלולים לחוש עצמם חסרי ערך וחרדים, במקום לפתח דימוי עצמי גבוה ותחושת שביעות רצון.
הכלל, אם כן, הוא לזמן לילד אתגרים שמתאימים לרמת היכולת שלו, וכך לעזור לו לחוות כמה שיותר חוויות של הישג והצלחה.
 
חוויות וכישלונות חיצוניים
 
מה קורה כשהילד חווה הצלחות וכישלונות שאינם קשורים אליו? האם גם הם משפיעים על הדימוי העצמי שלו?
למרבה הפלא, התשובה על כך היא כן. סגנון החשיבה של ילדים צעירים הוא סגנון חשיבה אגוצנטרי. הם מתקשים מאוד להפריד בינם לבין הסביבה שלהם, ולמעשה הזהות העצמית הנפרדת שלהם טרם התגבשה. מסיבות אלה, אירועים חיצוניים שמתרחשים בסביבתם של הילדים, נחווים לעיתים קרובות כאירועים פנימיים שהילד לוקח לתוכו, והופך אותם לאבני בניין בדימוי העצמי שלו.
לדוגמה, אם אבא פוטר מהעבודה וקיימת בבית אווירה של עצב, חוסר ודאות, כישלון או דאגות כלכליות, אלה תחושות שילדים לעיתים קרובות מפנימים ברמה לא מודעת ומייחסים לעצמם. אם אמא שקועה בעצב ובדאגות, ואינה מחזירה חיוך לבתה התינוקת שמחייכת אליה, שוב התינוקת, שאינה מפרידה בין מצב הרוח שלה לבין מצב הרוח של אמה, מפנימה את דאגת אמה ואף מפנימה את חוסר היכולת שלה להשפיע על אמה ולגרום לה לחייך.

להבדיל משתי הדוגמאות האלה, כשילדינו גדלים בבתים בהם קיימת תחושה של שמחה, ביטחון ושביעות רצון, ילדים מפנימים תחושות אלה, מנכסים אותן לעצמם וקל להם יותר לפתח דימוי עצמי גבוה.
 
חשיבה לא רציונלית
 
בנוסף, נטייתם של ילדים צעירים לחפש סיבתיות בעולם, גם בצורה שאינה רציונלית, ונטייתם לחשיבה אגוצנטרית ששמה אותם במרכז, גורמת לעיתים קרובות לילדים צעירים לחוש שהם אחראים על אירועים שונים שכלל אינם קשורים אליהם. לדוגמה, חשיבה אגוצנטרית עלולה לגרום לילד להורים גרושים לחשוב שהגירושין התרחשו באשמתו, מחשבה שמעוררת רגשות אשמה וכמובן דימוי עצמי נמוך.
הנטייה לחשיבה סיבתית או אפילו מאגית, עלולה לגרום לאותו ילד לומר לעצמו שאם אירעו לו דברים לא טובים, זה הרי בגלל שהוא עצמו לא טוב. לדוגמה, ילד בשדרות שחשוף לירי קסאמים, עלול לחשוב אף ברמה לא מודעת, שהוא נענש על משהו שעשה, שהרי מבחינתו, חייב להיות הסבר לכך שכל כך הרבה דברים רעים קורים לו.

למרבה הצער, אנו נוכחים לדעת שבאותה מידה שאירועי חיים רבים אינם נמצאים בשליטתנו, כך גם אבני הבניין שמעצבות את הדימוי העצמי של ילדינו אינן בשליטתנו המוחלטת. מה בכל זאת נשאר בשליטתנו ואיך אנחנו עדיין יכולים לעזור לילדים לפתח דימוי עצמי חיובי?
 
כמה טיפים שיעזרו לשמור על דימוי עצמי חיובי בילדים ויתרמו למעברים חלקים:
 
■ במעבר למסגרות חדשות, נסו "להנדס" את הסביבה, כך שתהיה כמה שפחות זרה. סביבה לא מוכרת מעוררת בכולנו תחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים, זרות ובידוד, אשר משפיעים לרעה על הדימוי העצמי. לכן כדאי לעזור לילדכם לחוש שהמקום החדש אליו הוא נכנס מוכר לו מביקורים מוקדמים במקום.

■ ודאו שהילד מכיר את הסביבה הפיזית. בדקו שהוא לא חושש ללכת לאיבוד (בעיקר במעבר בין הגן לבית הספר), יודע היכן השירותים וכו'.
■ צרו קשר אישי עם הגננת או המורה. כך ילדכם יחוש יותר ביטחון בנוכחותה.

■ עזרו לילדכם להכיר את הילדים החדשים. תוכלו לעשות זאת באמצעות בילויים משותפים אחה"צ.

■ שמרו על קשר עם החברים מהמסגרות הקודמות. באופן זה ילדכם יוכל להמשיך ליהנות מחברה שבה הוא מרגיש בטוח ונינוח.

■ אל תשכחו לדבר. נסו לעודד את ילדכם לבסס את הדימוי העצמי שלו על תחושת ערך ויכולות פנימיות, אשר נפרדות מאירועים חיצוניים. לצורך כך יש לטפח את תחושת הנפרדות והזהות העצמית של הילדים ולהרבות בהסברים לגבי אירועי החיים החיצוניים. להסביר למה הם מתרחשים ולהדגיש שהם אינם קשורים לילדים ואינם באשמתם.

■ פנו לטיפול בעקבות אירוע טראומטי. עלינו להיות ערים לכך שאירועי חיים חיצוניים, כגון גירושין של הורים, תקיפה, תאונת דרכים, פריצה לבית וכו', עלולים להשפיע על הדימוי העצמי של ילדים, ולעיתים כדאי לפנות לסיוע של איש מקצוע כדי לסייע לילדים לשקם את הדימוי העצמי שלהם.
■ זמנו לילדים חוויות של הצלחה. זכרו להתאים את רמת האתגרים לרמת היכולת של הילד, והעבירו לילד מסר שאתם מאמינים ביכולת שלו להתמודד.
0 תגובות
טיפול בבע"ח עם ילדים בעלי קשיים התנהגותיים
22/09/2016 20:52
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

טיפול בבע"ח עם ילדים בעלי קשיים התנהגותיים

תרפיה באמצעות בעלי חיים  AAT – Animal Assisted Therapy )

בתרפיה באמצעות בעלי חיים נעשה שימוש בחיות מחמד כעזר טיפולי ושיקומי לטיפול במגוון רחב של מצוקות פיזיות ונפשיות גם יחד (שליו,1996; Levinson & Mallon, 1997) .  הטיפול משלב ידע ומומחיות. הטיפול באמצעות בעלי חיים עשוי להתקיים בשלושה אופנים: באמצעות תצפית סבילה באורחות החיים של בעלי החיים ולמידה על מאפייניהם, באמצעות שימוש בתכונותיהם הפיזיות של בעלי החיים לשם שיפור מוטורי ביכולת של המטופל (כגון רכיבה טיפולית על סוסים או ליטוף) ובאופן פסיכולוגי, בו המטופל משליך על התנהגות בעלי החיים את התנהגותו וחוויותיו שלו ולומד כיצד להתמודד עם מצבים שונים בחייו. הטיפול באמצעות בעלי החיים כולל את המטופל, המטפל ואת בעל החיים הנוכח במקום הטיפול באותה העת.  האינטראקציה של הילד עם בע"ח הינו רק מרכיב אחד מהתהליך הטיפולי. המרכיב העיקרי בטיפול הינו הכוונה והליווי שהילד מקבל מהמטפל במהלך המפגש עם בע"ח, דבר המוביל לתובנות ומודעות גבוהה יותר אצל הילד. באמצעות בע"ח, המטפל מסייע לילד לעבד מחשבות וקשיים חברתיים, רגשיים והתנהגותיים.


ניתן לקבל טיפול עם מגוון בעלי חיים אך ייחודו של הכלב הוא בכך שהוא נותן אהבה ומקבל ללא תנאי, הכלב מקבל את בני האדם כפי שהם, ללא שיפוטיות. מעבר לחוויה הרגשית במפגש עם הכלבים, הכלבים משמשים אמצעי ליצירת קשר תוך שיפור תקשורתי, התנהגותי, רגשי, מוטורי ועוד. היכולת לשלוט בכלב תורמת להעלאת הביטחון העצמי של המטופל, מהווה בשבילו מוטיבציה לעשייה, מאפשר למטופל קבלת גבולות והצבתם, וכמובן פיתוח סובלנות ואמפתיה. באמצעות אילוף לכלבים, הילד או המבוגר הופכים ממטופלים למטפלים, מאחד שמונהג הוא הופך למנהיג של הכלב ולומד לשלוט בו ולתת לו פקודות. הילד או הבוגר מבינים בסופו של דבר שמנהיגות דורשת מיומנויות. חייבים להיות ברורים, סובלניים, לא להתרגז כשהכלב לא מצליח למלא משימה כלשהי ועליו לבחון מחדש את מהלכיו.


מלון (Mallon, 1994) חקר את השפעת שילובו של כלב במעון לילדים עם בעיות רגשיות. הוא מצא כי הכלב סיפק הן עבור הילדים והן עבור צוות המעון יתרונות רגשיים, חברתיים ופיזיים. בנוסף, הילדים שחוו וסיפקו טיפול והגנה לכלב, החלו להציג התנהגות מטפלת ומגוננת כלפי הסובבים אותם.


מחקרים בתחום מצאו כי תרומתם של בעלי החיים בטיפול בילדים באה לביטוי בשלושה מישורים: נפשי, חברתי ופיזיולוגי.

בע"ח מסייע בהעלאת הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות של הילד (Vanlecuwen,1981; Juhasz,1983;Van Hout & Jarvis, 1995). לוינסון (1969) מסביר ממצא זה בכך שהחיה רואה בבעליה "כל יכול" ואין היא מודעת לחוסר יעילותו או יכולתו. רובין ועמיתיו(1983) מצאו כי ילדים ומבוגרים עם קשיים שונים תיארו את בע"ח כאובייקט ממנו הם מקבלים אהבה ובטחון. בנוסף, נמצא כי בע"ח יכול לספק חלק מהפונקציות ההתקשרותיות כפי שתספק אותן דמות משמעותית (Mikulincer & Shaver, 2003; Bueke,1930).


היכולת לחוש אמפתיה הינו הבסיס לקיום יחסים בינאישיים. דרך אינטראקציה עם בעלי חיים, התלויים לחלוטין בבעליהם, לומדים הילדים להבין כבר מגיל צעיר את רגשותיהם וצורכיהם של בעלי החיים וגם של בני האדם  (Paul & Serpell,1992; Bryant,1985). פורסקי ושותפיו (Poresky & Hendrix,1990; Poresky,1990 ) בדקו האם יחסיהם של ילדים לחיות המחמד שלהם ומידת הקשר שלהם לחיית המחמד משפיעים על יכולתם החברתית ועל מידת האמפתיה שלהם. הוא מצא מתאם ישיר בין הערכת חוזק הקשר של הילד לחיית המחמד ובין מידת האמפתיה שלו. הקשר עם בע"ח מאפשר הזדמנות לחוות שליטה על הסיטואציה ועל בע"ח עצמו בדרכים שהינן אדפטיביות ומקובלות (2008  , Parish- Plass).


במהלך הטיפול בע"ח מעורר בילד רגשות, מחשבות ואסוציאציות שונות אך עדיין מתאפשר מרחק פסיכולוגי מהמציאות הממשית של חייו. מעצם היותו יצור חי בע"ח יוזם אינטראקציות, מגיב לחוויות וחושים שונים ויוצר סיטואציות שלא בהכרח היו מתרחשות בחדר הטיפול ללא נוכחותו הממשית. הקשר עם בע"ח בהקשר של "כאן ועכשיו" מאפשר העלאה לפני השטח ועיבודם של השלכות, העברות, פחדים וחרדות מעולמו מבלי שהילד יחוש כורע תחת נטל החוויה (,2008   Parish- Plass).


כלב, מעצם היותו בע"ח החי בלהקה, הינו יצור חברותי אשר פועל לפי קודים חברתיים. במהלך הטיפול בע"ח בכלל וכלב בפרט, הילד לומד כיצד לתקשר ולהגיב אל בע"ח ולקרוא את סימניו הלא מילוליים. יכולת זו משתכללת ומוכללת בעת התקשורת עם בני גילו. בע"ח עשוי לשמש כזרז לקשרים חברתיים, פיתוח מיומנויות חברתיות והבנה של תקשורת לא מילולית  (Mcnicholas & Collins, 2000; Messent, 1983; Covert et al ,1985; Davis,1987). במהלך הטיפול הילד עד לדרכי ההתמודדות של המטפל עימו ועם בע"ח, דבר המאפשר לו למידה מצפייה (Modling) והפנמה של חוקים חברתיים מקובלים, התאמת סוגי תגובה שונים להתנהגויות שונות, למידה של תקשורת לא מילולית, קבלת אחריות כלפי אחר וגילוי כבוד כלפי צרכיהם של אחרים (,2008   Parish- Plass).


מחקרים רבים  הראו כי קשר עם בע"ח מפחית חרדה כפי שנצדד ע"י לחץ דם וקצב לב ( Friedmann et al,1983), שינויים הורמונאליים ( Odendaal, 2000)  ועליה ביכולת לחוש הנאה (  (Nathans-Barel et al, 2005. שינויים פיזיולוגים אלו אפשרו הפחתה בשימוש במנגנוני הגנה בעיתיים, אפשרו צמיחה עצמית וחיזקו כוחות אגו. הקשר עם בע"ח מספק הזדמנות לחום, רכות ותחושה מותאמת. כמו כן, בקשר עם בע"ח ניתנת לגיטימציה למגע בלתי אמצעי ביצור אנושי אחר.


עבודה קבוצתית טיפולית עם בע"ח:

עד כה תיארתי את יתרונות העבודה עם בע"ח בכלל וכלבים בפרט. ליתרונות אלו מתווספים יתרונות ומשמעויות רבות אחרות כאשר אנו עובדים בקבוצה. מטרות הקבוצה הטיפולית הינן שונות וממוקדות יותר ביחיד ויחסיו הבין אישיים. ההתנסות בקבוצה מאפשרת התבוננות והכרת הדפוסים ומהווה מצע טוב ליצירת שינויים. קבוצה טיפולית היא צורה יעילה של פסיכותרפיה ויכולה להביא לשינויים משמעותיים. יאלום (1995Yalom,) מתייחס לכך שהשינוי הטיפולי "מתחולל דרך משחק גומלין רב פנים של חוויות אנושיות. לדעתו "חוויה רגשית מתקנת" של יחסי גומלין בין אישיים אוטנטיים המתרחשים בקבוצה הינה בעלת ערך רב יותר לצורך שינוי מתובנה.

בספרות המקצועית מופיעים תיאורים רבים של עבודה טיפולית אישית עם בעלי חיים אך כמעט ולא נמצא טיפול קבוצתי בעזרת בעלי חיים. דוגמה לקבוצה כזאת מתוארת בעבודתה של אביב כהן (2011)  שטיפלה בקבוצת נערים בסיכון עפ"י שיטת ה EAP- עם סוסים.  זו היא שיטה שבה עובדים יחד שני אנשי צוות הבאים משני רקעי הכשרה שונים. אחד הינו אדם הבא מהכשרה טיפולית והשני בא מהכשרה של עבודה עם סוסים. שילוב זה נובע מההבנה שיש צורך בהתבוננות מקבילה בו זמנית בסוסים ובאנשים. הנחת היסוד היא שהסוסים מהווים מעין מראה להתנהגות האנושית ולכן יוכלו לספר בהתנהגותם על החוויות הרגשיות והדינאמיקה בתוך הקבוצה. תפקידו של איש הסוסים המבין את שפת הסוסים לתרגם אותם לאיש הטיפול אשר יוכל ליצור אינטגרציה בין התנהגות הסוס לבני האדם. במהלך הטיפול הקבוצתי חוזקה תחושת האוטונומיה של כל אחד מהנערים.


בעבודה הנוכחית תוצג תכנית לוויסות התנהגותי ורגשי באמצעות אילוף כלבים וסדנה קבוצתית. מטרת התוכנית הייתה לשפר את המסוגלות האישית, הדימוי האישי ויכולת הגמשה של אופרציות התנהגות באמצעות שילוב של עבודה עם בעל חיים, עבודה קבוצתית ואימון אישי, מטרה נוספת התייחסה לשיפור חווית המסוגלות האישית בקרב המורים וההורים המלווים את הילדים בחיי יום יום ואחראים להם.

0 תגובות
גיבוש זהות אצל בני נוער בגיל ההתבגרות
22/09/2016 15:31
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

גיבוש זהות אצל בני נוער בגיל ההתבגרות

יוני יושע פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי ומטפל בעזרת בעלי חיים 


גיל ההתבגרות זו תקופה בעלת השפעה חזקה על חיינו כבוגרים. היא כוללת שינויים גופניים, נפשיים ורגשיים. כיצד זהות של בני נוער מתגבשת בגיל ההתבגרות ומה הם השלבים המאפיינים את התגבשות הזהות בגיל ההתבגרות? מאמר של פלג דור חיים, פסיכולוג ילדים ונוער. 


גיל ההתבגרות זו תקופה בעלת השפעה חזקה על חיינו כבוגרים. היא כוללת שינויים גופניים, נפשיים ורגשיים. הילד המתבגר מגבש ומעבד את המידע שהוא רכש בילדותו ומגלה עיסוק רב בהתפתחות גופנית, מינית ונפשית. קבוצת השווים הופכת להיות משמעותית במיוחד והנער מתמודד עם דילמות הקשורות לבחירות מסלול חייו העתידי. היבט מרכזי בחייו של המתבגר, נוגע להתגבשות זהות אישית, למרידה במוסכמות ולחיפוש אחר אוטונומיה. במאמר זה, אגע בהתפתחות הזהות של בני הנוער, אתיחס לשלבים שונים בהתפתחות הזהות של הנער ולמקום של ההורים ביחס לכך.

 

בגיל ההתבגרות בני הנוער נעים בין עצמאות לבין תלות במבוגרים. גיל ההתבגרות מתאפיין בבשלות פיזית ושכלית ופעמים רבות הנערים נראים כמבוגרים לכל דבר. יחד עם זאת, הם אינם חשים כמבוגרים ופעמים רבות הם נעים בין התנהגות בוגרת ואחראית לבין התנהגות ילדותית. ניתן לזהות אצל המתבגר תנודתיות במצבי רוח, חוסר איזון רגשי וגם פעילות מוגברת של דחפים פנימיים. הוא עשוי לבקש מההורים שיתיחסו אליו כאדם מבוגר ויעניקו לו את החופש להתנהל כרצונו בעולם. ואולם, על אף הבשלות הפיזית, הנער נדרש להמתין מספר שנים עד שיהיה חופשי להתנהג ולקבל בחירות כרצונו.


כהורים, אנו מתנהלים במתח שבין המקום המאפשר לנער להתנסות, לבין ריסון והגבלה. בני הנוער נתקלים בקושי לרסן את הדחפים, את התחושות ואת המהוויים שלהם בהתאם לדרישות המבוגרים. מצב זה, מחזק את הקונפליקט שבין רצון לחופש ולעצמאות מצד אחד, לבין תחושת תלות במבוגרים מן הצד השני. קונפליקט זה, עשוי להקשות מאוד על ההורים של המתבגרים ולבלבל אותם. מצב זה, מעלה את השאלה: עד כמה אנחנו כהורים מעניקים דגש לריסון של הילדים המתבגרים, תוך ניסיון להתאים אותם לסביבה החיצונית של חברת המבוגרים? זאת, אל מול מידת העידוד לשונות ולחיפוש עצמי. פעמים רבות, ההורים לוקחים על עצמם את מלוא האחריות להתנהגות של הילד המתבגר, על מנת לנסות לייצר עבורו התנסות בטוחה ומוגנת. בפעמים אחרות, ההורים מעניקים לו חופש רב מידי ולא מכוונים אותו במידה מספקת.  


מתבגרים, זהות וגבולות

גיבוש הזהות של המתבגרים מתאפיין בבדיקת גבולות וריבוי קונפליקטים עם מבוגרים. במהלך גיבוש זהות אישית, המתבגרים בודקים היכן הם שונים מהמורים ומההורים שלהם. ההתייחסות לכללים משתנה גם היא. בשונה מילדים צעירים יותר שמקבלים את כללי הבית ובית הספר, בני נוער מתחילים להטיל ספק בנחיצות כללים מסויימים ובוחרים למחות כנגדם. לדוגמה, בני נוער עשויים להיות ערים לכך שהכלל של דיבור באמצעות הצבעה בכיתה אינה חוק בעל תוקף אובייקטיבי, אלא מוסכמה חברתית. הם עשויים לדרוש לשנות את ההכרח להצביע לפני שהם מדברים בכיתה. כך גם בבית, בני נוער עשויים למשל שלא להסכים עם דרישת ההורים להגיע הביתה לאחר בילוי עד שעה מסויימת. מכאן, בני הנוער בוחרים לבחון כל כלל חברתי שהוא ולבדוק את התוקף שלו. פעמים רבות בני נוער אינם מבינים את משמעות הכללים ובוחרים להסתכל עליהם כהיבט שרירותי. אנו כהורים עשויים להתקשות להתמודד עם ביקורתיות זו של בני הנוער.  





משימה מרכזית של המתבגר היא השגת זהות אישית

אריק אריקסון (1976) טען שהמשימה המרכזית של גיל ההתבגרות, היא השגת תשובה לשאלה: "מי אני?". ג'יימס מרסיה (1980) יצר מודל העוסק בהתפתחות זהות המתבגר על סמך גילוייו של אריקסון. מרסייה רואה חשיבות במשבר זהות המאפשר צמיחה אישית. בהתאם לכך, הוא העניק דגש ליחס של הנער כלפי סמכות וכבעל השפעה מכרעת על התפתחות הזהות. לטענתו, תהליך עיצוב הזהות של המתבגר נמצא על ציר הבנוי מארבעה שלבים מרכזיים: בצד האחד של הציר יש את המקום חסר הזהות ובצידו השני של הציר יש את המקום של השגת הזהות.

1 בלבול תפקידים. אדם שלא חווה משבר זהות במהלך גיל ההתבגרות, אך גם לא התחייב לזהות כלשהי. בשלב זה, האדם נמצא בסיטואציה של בלבול בזהותו והוא חווה את עצמו כזר במקום שלו. הוא מצוי בחיפוש תמידי אחר זהותו. האדם חש שזהותו מבולבלת ומפוזרת, והוא חש שהוא מתקשה לאסוף את עצמו, לתכנן ולקבל החלטות ביחס לעתידו.

2 סגירות מוקדמת. המתבגר נטל על עצמו תחושה של מחוייבות מוקדמת לזהות, אך לא מתוך תוצאה של חיפוש ובדיקה, אלא מתוך מחוייבות כפויה. לרוב מדובר על אימוץ של השקפות וערכים של ההורים. לעיתים, מדובר בבני נוער שגדלו בבית שלא ניתן היה לבצע בו חיפוש אחר זהות. בפעמים אחרות, מדובר בחרדה חיצונית של הנער ביחס לעולם, שאינה מאפשרת להם לבדוק את הזהות שלהם באופן חופשי. אנשים אלו מבטאים קונפורמיות, צייתנות ומעט מאוד מרחב להטיל ספק או לאתגר את סביבתם.

3 חיפוש אחר הזהות (מורטוריום). בני נוער נמצאים במשבר זהותי, המתקיים תוך כדי  חיפוש אחר דרכם האישית. הם נמצאים במאבק לעצב את הזהות האישית שלהם, ועדיין לא בחרו מטרות או מחויבויות ברורות לעתיד. בשונה מבלבול תפקידים, המתאר שלב ללא חיפוש זהות מוגדר, מדובר על מאבק למצוא זהות ולחפש אחר זהות ברורה. הנער המתבגר מתאר קושי להתחייב ולהצהיר על שייכות לקבוצה חברתית והוא נמצא בתקופה משברית. הנער מחפש אחר הערכים והמטרות הנכונות עבורו, אך הוא אינו מצליח להתמסר אל המטרות שלו עד הסוף.

4 השגת זהות.  שלב זה מגיע לאחר שהילד חיפש את הזהות המתאימה עבורו וגיבש את הערכים והמטרות הנכונות עבורו. המתבגר בחר לעצמו כיוון מותאם והגיע להחלטות לגבי תפיסת עולמו. בני הנוער הללו, עברו תהליך של הפרדה בריאה בינם לבין ההורים שלהם, תוך פיתוח אוטונומיה עצמית. הם מבטאים עצמאות ומסוגלים לתאר את ההגיון מאחורי ההחלטות שלהם, אך בד בבד הם עדיין חוקרים את סביבתם ומנסים לאתגר את העולם הפנימי והחיצוני שלהם.

הביקורת על המודל של התפתחות הזהות

 

הביקורת כלפי המודל של מרסיה, נוגעת לליניאריות שלו, לטענה שהוא מחייב רצף מסוים וגם לכך שהוא מתחם את השלבים הללו לגיל ההתבגרות. ואולם, אנשי מקצוע רבים טוענים כי ישנה אפשרות לנוע בין כלל ארבעת ההיבטים הללו לאורך כל החיים וגם לנוע בתוכם. כך שבכל שלב או בכל רגע בתוך מעגל החיים, אנו יכולים להתפתח ולגדול. ביקורת נוספת נוגעת לריבוי זהויות – הזהויות אינן בהכרח נמצאות באינטגרציה אחת עם השניה: כך למשל לאשה ישנן חוויות שונות של זהות. כגון: אם, אשת מקצוע, בת, אחות וגם חברה טובה.

עם זאת, המודל מעניק לנו כהורים וכמטפלים, נקודת מבט חשובה ומעניינת על עולמו של המתבגר וגם על עולמנו שלנו. הנושא של חיפוש אחר זהות מעסיק אותנו בכל הגילאים ובכל שלב בחיים שלנו וכדאי לחשוב היכן אנו נמצאים על ציר זה בכל רגע נתון.


העמדות שאותן הציג ג'יימס מרסיה, אינן מהוות רצף התפתחותי, אלא שלבים מעגליים המהווים חלק מתהליך רחב יותר. יחד עם זאת, כאשר אחד משני השלבים הראשונים שצויינו, נתפס כמוגמר וסופי עבור המתבגר, יש לעזור לנער להגיע לתנועה בין העמדות השונות. התנועה בין השלבים להשגת זהות היא חשובה ומהווה חלק מרכזי מתהליך ההתבגרות. במיוחד, יש לעזור ולעודד את הנער לחוות את שלב המורטוריום של חיפוש אחר זהות על מנת שיצליח להשיג זהות אישית עצמאית. לרוב, כאשר אנו כהורים נבקש לבחון את השלב שבו נמצא הנער, אנו נגלה כי הוא עשוי להתאפיין במספר שלבים במקביל.

תובנות מהשלבים בהשגת זהות

בהתייחס לגיבוש הזהות, יש לבחון את תגובתם של המבוגרים: מצד הורים ומורים יש נטייה להגיב בבקשה להשהייה ולהמתנה בקבלת ההחלטות של המתבגר. האמירה שלנו כהורים עשויה להיות: "חכו, תמתינו לפני שאתם מקבלים החלטות!" מצב זה, שבו המבוגרים לוקחים על עצמם את ההיבט של אחריות והנערים לוקחים על עצמם את ההיבט של התנסות והעזה, נותן מקום למגוון של קשיים. מערכת יחסים במשפחה שבה ההורים לוקחים את התפקיד הבלעדי של דרישה לאחריות, ריסון וקבלת החלטות מאוזנת ואילו הנער לוקח את התפקיד של נועזות, אימפולסיביות והתנסות מקדמת קיטוב וקונפליקטים במערכת היחסים המשפחתית.


על מנת לשפר את מערכת היחסים שבין הנער להורים שלו, כדאי לשנות את הקיטוב שבו ההורים מסמלים בלבדית את האחריות והנער מסמל בלבדית את ההתנסות המשחקית. לטענתי, יש חשיבות רבה לגבולות ולריסון מצד ההורים. אך בד בבד, חשוב שנאפשר את המרחב גם לבני הנוער לקחת את התפקיד האחראי והבוגר. לעיתים, מומלץ דווקא שאנו ההורים נתחבר למקומות המשחקיים, הפחות רציניים ובד בבד נעודד את המתבגר לקחת תפקידים ואחריות בבית. לעיתים, החוויה שהאחריות הבלעדית מצויה אצלינו כהורים, עשויה לכבול אותנו ולהקשות על המתבגר לעבור תהליך של מורטוריום וחיפוש אחר זהות.  


לסיכום, בגיל ההתבגרות הנערים נעים בין עצמאות לבין תלות במבוגרים. גיל ההתבגרות מתאפיין בבשלות פיזית ושכלית והנערים עשויים להיראות כמבוגרים לכל דבר. יחד עם זאת, הם אינם חשים כמבוגרים ועשויים לנוע בין התנהגות בוגרת ואחראית לבין התנהגות ילדותית. כהורים, אנו מתנהלים במתח שבין המקום המאפשר לנער להתנסות, לבין ריסון והגבלה. האתגר של הורים למתבגרים הוא לא לקחת את מלוא האחריות להתנהגות של הנער, וגם לא להעניק לו חופש רב מידי, אלא למצוא את האיזון הנכון שבין הכוונה, תיווך ועידוד לבין הענקת חופש. 


0 תגובות
גיבוש זהות אצל בני נוער בגיל ההתבגרות
22/09/2016 15:31
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

גיבוש זהות אצל בני נוער בגיל ההתבגרות

יוני יושע פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי ומטפל בעזרת בעלי חיים 


גיל ההתבגרות זו תקופה בעלת השפעה חזקה על חיינו כבוגרים. היא כוללת שינויים גופניים, נפשיים ורגשיים. כיצד זהות של בני נוער מתגבשת בגיל ההתבגרות ומה הם השלבים המאפיינים את התגבשות הזהות בגיל ההתבגרות? מאמר של פלג דור חיים, פסיכולוג ילדים ונוער. 


גיל ההתבגרות זו תקופה בעלת השפעה חזקה על חיינו כבוגרים. היא כוללת שינויים גופניים, נפשיים ורגשיים. הילד המתבגר מגבש ומעבד את המידע שהוא רכש בילדותו ומגלה עיסוק רב בהתפתחות גופנית, מינית ונפשית. קבוצת השווים הופכת להיות משמעותית במיוחד והנער מתמודד עם דילמות הקשורות לבחירות מסלול חייו העתידי. היבט מרכזי בחייו של המתבגר, נוגע להתגבשות זהות אישית, למרידה במוסכמות ולחיפוש אחר אוטונומיה. במאמר זה, אגע בהתפתחות הזהות של בני הנוער, אתיחס לשלבים שונים בהתפתחות הזהות של הנער ולמקום של ההורים ביחס לכך.

 

בגיל ההתבגרות בני הנוער נעים בין עצמאות לבין תלות במבוגרים. גיל ההתבגרות מתאפיין בבשלות פיזית ושכלית ופעמים רבות הנערים נראים כמבוגרים לכל דבר. יחד עם זאת, הם אינם חשים כמבוגרים ופעמים רבות הם נעים בין התנהגות בוגרת ואחראית לבין התנהגות ילדותית. ניתן לזהות אצל המתבגר תנודתיות במצבי רוח, חוסר איזון רגשי וגם פעילות מוגברת של דחפים פנימיים. הוא עשוי לבקש מההורים שיתיחסו אליו כאדם מבוגר ויעניקו לו את החופש להתנהל כרצונו בעולם. ואולם, על אף הבשלות הפיזית, הנער נדרש להמתין מספר שנים עד שיהיה חופשי להתנהג ולקבל בחירות כרצונו.


כהורים, אנו מתנהלים במתח שבין המקום המאפשר לנער להתנסות, לבין ריסון והגבלה. בני הנוער נתקלים בקושי לרסן את הדחפים, את התחושות ואת המהוויים שלהם בהתאם לדרישות המבוגרים. מצב זה, מחזק את הקונפליקט שבין רצון לחופש ולעצמאות מצד אחד, לבין תחושת תלות במבוגרים מן הצד השני. קונפליקט זה, עשוי להקשות מאוד על ההורים של המתבגרים ולבלבל אותם. מצב זה, מעלה את השאלה: עד כמה אנחנו כהורים מעניקים דגש לריסון של הילדים המתבגרים, תוך ניסיון להתאים אותם לסביבה החיצונית של חברת המבוגרים? זאת, אל מול מידת העידוד לשונות ולחיפוש עצמי. פעמים רבות, ההורים לוקחים על עצמם את מלוא האחריות להתנהגות של הילד המתבגר, על מנת לנסות לייצר עבורו התנסות בטוחה ומוגנת. בפעמים אחרות, ההורים מעניקים לו חופש רב מידי ולא מכוונים אותו במידה מספקת.  


מתבגרים, זהות וגבולות

גיבוש הזהות של המתבגרים מתאפיין בבדיקת גבולות וריבוי קונפליקטים עם מבוגרים. במהלך גיבוש זהות אישית, המתבגרים בודקים היכן הם שונים מהמורים ומההורים שלהם. ההתייחסות לכללים משתנה גם היא. בשונה מילדים צעירים יותר שמקבלים את כללי הבית ובית הספר, בני נוער מתחילים להטיל ספק בנחיצות כללים מסויימים ובוחרים למחות כנגדם. לדוגמה, בני נוער עשויים להיות ערים לכך שהכלל של דיבור באמצעות הצבעה בכיתה אינה חוק בעל תוקף אובייקטיבי, אלא מוסכמה חברתית. הם עשויים לדרוש לשנות את ההכרח להצביע לפני שהם מדברים בכיתה. כך גם בבית, בני נוער עשויים למשל שלא להסכים עם דרישת ההורים להגיע הביתה לאחר בילוי עד שעה מסויימת. מכאן, בני הנוער בוחרים לבחון כל כלל חברתי שהוא ולבדוק את התוקף שלו. פעמים רבות בני נוער אינם מבינים את משמעות הכללים ובוחרים להסתכל עליהם כהיבט שרירותי. אנו כהורים עשויים להתקשות להתמודד עם ביקורתיות זו של בני הנוער.  





משימה מרכזית של המתבגר היא השגת זהות אישית

אריק אריקסון (1976) טען שהמשימה המרכזית של גיל ההתבגרות, היא השגת תשובה לשאלה: "מי אני?". ג'יימס מרסיה (1980) יצר מודל העוסק בהתפתחות זהות המתבגר על סמך גילוייו של אריקסון. מרסייה רואה חשיבות במשבר זהות המאפשר צמיחה אישית. בהתאם לכך, הוא העניק דגש ליחס של הנער כלפי סמכות וכבעל השפעה מכרעת על התפתחות הזהות. לטענתו, תהליך עיצוב הזהות של המתבגר נמצא על ציר הבנוי מארבעה שלבים מרכזיים: בצד האחד של הציר יש את המקום חסר הזהות ובצידו השני של הציר יש את המקום של השגת הזהות.

1 בלבול תפקידים. אדם שלא חווה משבר זהות במהלך גיל ההתבגרות, אך גם לא התחייב לזהות כלשהי. בשלב זה, האדם נמצא בסיטואציה של בלבול בזהותו והוא חווה את עצמו כזר במקום שלו. הוא מצוי בחיפוש תמידי אחר זהותו. האדם חש שזהותו מבולבלת ומפוזרת, והוא חש שהוא מתקשה לאסוף את עצמו, לתכנן ולקבל החלטות ביחס לעתידו.

2 סגירות מוקדמת. המתבגר נטל על עצמו תחושה של מחוייבות מוקדמת לזהות, אך לא מתוך תוצאה של חיפוש ובדיקה, אלא מתוך מחוייבות כפויה. לרוב מדובר על אימוץ של השקפות וערכים של ההורים. לעיתים, מדובר בבני נוער שגדלו בבית שלא ניתן היה לבצע בו חיפוש אחר זהות. בפעמים אחרות, מדובר בחרדה חיצונית של הנער ביחס לעולם, שאינה מאפשרת להם לבדוק את הזהות שלהם באופן חופשי. אנשים אלו מבטאים קונפורמיות, צייתנות ומעט מאוד מרחב להטיל ספק או לאתגר את סביבתם.

3 חיפוש אחר הזהות (מורטוריום). בני נוער נמצאים במשבר זהותי, המתקיים תוך כדי  חיפוש אחר דרכם האישית. הם נמצאים במאבק לעצב את הזהות האישית שלהם, ועדיין לא בחרו מטרות או מחויבויות ברורות לעתיד. בשונה מבלבול תפקידים, המתאר שלב ללא חיפוש זהות מוגדר, מדובר על מאבק למצוא זהות ולחפש אחר זהות ברורה. הנער המתבגר מתאר קושי להתחייב ולהצהיר על שייכות לקבוצה חברתית והוא נמצא בתקופה משברית. הנער מחפש אחר הערכים והמטרות הנכונות עבורו, אך הוא אינו מצליח להתמסר אל המטרות שלו עד הסוף.

4 השגת זהות.  שלב זה מגיע לאחר שהילד חיפש את הזהות המתאימה עבורו וגיבש את הערכים והמטרות הנכונות עבורו. המתבגר בחר לעצמו כיוון מותאם והגיע להחלטות לגבי תפיסת עולמו. בני הנוער הללו, עברו תהליך של הפרדה בריאה בינם לבין ההורים שלהם, תוך פיתוח אוטונומיה עצמית. הם מבטאים עצמאות ומסוגלים לתאר את ההגיון מאחורי ההחלטות שלהם, אך בד בבד הם עדיין חוקרים את סביבתם ומנסים לאתגר את העולם הפנימי והחיצוני שלהם.

הביקורת על המודל של התפתחות הזהות

 

הביקורת כלפי המודל של מרסיה, נוגעת לליניאריות שלו, לטענה שהוא מחייב רצף מסוים וגם לכך שהוא מתחם את השלבים הללו לגיל ההתבגרות. ואולם, אנשי מקצוע רבים טוענים כי ישנה אפשרות לנוע בין כלל ארבעת ההיבטים הללו לאורך כל החיים וגם לנוע בתוכם. כך שבכל שלב או בכל רגע בתוך מעגל החיים, אנו יכולים להתפתח ולגדול. ביקורת נוספת נוגעת לריבוי זהויות – הזהויות אינן בהכרח נמצאות באינטגרציה אחת עם השניה: כך למשל לאשה ישנן חוויות שונות של זהות. כגון: אם, אשת מקצוע, בת, אחות וגם חברה טובה.

עם זאת, המודל מעניק לנו כהורים וכמטפלים, נקודת מבט חשובה ומעניינת על עולמו של המתבגר וגם על עולמנו שלנו. הנושא של חיפוש אחר זהות מעסיק אותנו בכל הגילאים ובכל שלב בחיים שלנו וכדאי לחשוב היכן אנו נמצאים על ציר זה בכל רגע נתון.


העמדות שאותן הציג ג'יימס מרסיה, אינן מהוות רצף התפתחותי, אלא שלבים מעגליים המהווים חלק מתהליך רחב יותר. יחד עם זאת, כאשר אחד משני השלבים הראשונים שצויינו, נתפס כמוגמר וסופי עבור המתבגר, יש לעזור לנער להגיע לתנועה בין העמדות השונות. התנועה בין השלבים להשגת זהות היא חשובה ומהווה חלק מרכזי מתהליך ההתבגרות. במיוחד, יש לעזור ולעודד את הנער לחוות את שלב המורטוריום של חיפוש אחר זהות על מנת שיצליח להשיג זהות אישית עצמאית. לרוב, כאשר אנו כהורים נבקש לבחון את השלב שבו נמצא הנער, אנו נגלה כי הוא עשוי להתאפיין במספר שלבים במקביל.

תובנות מהשלבים בהשגת זהות

בהתייחס לגיבוש הזהות, יש לבחון את תגובתם של המבוגרים: מצד הורים ומורים יש נטייה להגיב בבקשה להשהייה ולהמתנה בקבלת ההחלטות של המתבגר. האמירה שלנו כהורים עשויה להיות: "חכו, תמתינו לפני שאתם מקבלים החלטות!" מצב זה, שבו המבוגרים לוקחים על עצמם את ההיבט של אחריות והנערים לוקחים על עצמם את ההיבט של התנסות והעזה, נותן מקום למגוון של קשיים. מערכת יחסים במשפחה שבה ההורים לוקחים את התפקיד הבלעדי של דרישה לאחריות, ריסון וקבלת החלטות מאוזנת ואילו הנער לוקח את התפקיד של נועזות, אימפולסיביות והתנסות מקדמת קיטוב וקונפליקטים במערכת היחסים המשפחתית.


על מנת לשפר את מערכת היחסים שבין הנער להורים שלו, כדאי לשנות את הקיטוב שבו ההורים מסמלים בלבדית את האחריות והנער מסמל בלבדית את ההתנסות המשחקית. לטענתי, יש חשיבות רבה לגבולות ולריסון מצד ההורים. אך בד בבד, חשוב שנאפשר את המרחב גם לבני הנוער לקחת את התפקיד האחראי והבוגר. לעיתים, מומלץ דווקא שאנו ההורים נתחבר למקומות המשחקיים, הפחות רציניים ובד בבד נעודד את המתבגר לקחת תפקידים ואחריות בבית. לעיתים, החוויה שהאחריות הבלעדית מצויה אצלינו כהורים, עשויה לכבול אותנו ולהקשות על המתבגר לעבור תהליך של מורטוריום וחיפוש אחר זהות.  


לסיכום, בגיל ההתבגרות הנערים נעים בין עצמאות לבין תלות במבוגרים. גיל ההתבגרות מתאפיין בבשלות פיזית ושכלית והנערים עשויים להיראות כמבוגרים לכל דבר. יחד עם זאת, הם אינם חשים כמבוגרים ועשויים לנוע בין התנהגות בוגרת ואחראית לבין התנהגות ילדותית. כהורים, אנו מתנהלים במתח שבין המקום המאפשר לנער להתנסות, לבין ריסון והגבלה. האתגר של הורים למתבגרים הוא לא לקחת את מלוא האחריות להתנהגות של הנער, וגם לא להעניק לו חופש רב מידי, אלא למצוא את האיזון הנכון שבין הכוונה, תיווך ועידוד לבין הענקת חופש. 


0 תגובות
רגשות ומודעות עצמית
22/09/2016 15:29
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

רגשות ומודעות עצמית

יוני יושע פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי ומטפל בעזרת בעלי חיים 

במקרים רבים הרגשות "עוברים לידינו". אנחנו לא ממש מבחינים בהם או מתייחסים אליהם. אבל הרגשות הם חלק חשוב מאיתנו, מהמידע שלנו על עצמנו - ואם אנחנו לא מבינים את עצמנו, איך נוכל להתנהל באופן נכון, שלא לדבר על להבין אחרים? על רגשות כחלק בלתי נפרד מהמודעות העצמית - במאמר זה.


מהי מודעות עצמית?


אומרים שאי אפשר לנהל את מה שלא מבינים ואי אפשר לנהל את מי שלא מבינים והרי כולנו מנהלים, לפחות את עצמנו, לפחות משתדלים לנהל.

כבר לפני אלפי שנים צווה האורקל מדלפי: "דע את עצמך". תראו מה זה, גם היום הוא צודק....

המודעות העצמית היא הבסיס לכל התנהלותינו. היא מוגדרת כיכולת להכיר ולהבין את רגשותינו והתנהגויותינו, להבחין בין הרגשות השונים, ולהכיר בהשפעה של הרגשות על פעולותינו.


על רגשות


ההכרות עם עצמנו רחבה וכוללת היבטים רבים. הבסיס עליו מושתתים כל ההיבטים האחרים הוא ההכרות עם הרגשות שלנו.

רגשות הם אינפורמציה, חשובה לא פחות מזו הקוגניטיבית. 

הם מגלים לנו דברים על הסיטואציה, על בעיות וקשיים, על נושאים שצריך לטפל בהם והרבה על עצמנו. לכן המודעות להם, היכולת לזהותם, להכיר ולהבין אותם, ולהכניס אותם למערכת הפעולה שלנו, חשובות מאד.


במאמרו פורץ הדרך "מה עושה אדם למנהיג" מגדיר גולדמן את אותה היכרות כ:"הבנה עמוקה של רגשות, חוזקות, חולשות דחפים וצרכים". בעיניו זהו הבסיס לכל המרכיבים האחרים של האינטיליגנציה הרגשית.

על פי סלוביי ומאייר, החוקרים המובילים בתחום והרואים במודעות העצמית את תמצית האינטיליגנציה הרגשית, היא כוללת את היכולת להבחין ברגשות, להעריך אותם ולהביע אותם, היכולת להבין את תרומתם של הרגשות לחשיבה, הבנה וניתוח. 


תשומת הלב היא ההתחלה


השלב הראשון הוא להבחין ברגשות. במקרים רבים הרגשות "עוברים לידינו". אנחנו לא ממש מבחינים בהם או מתייחסים אליהם. הם לא מהווים בסיס להתנהלות, ולעיתים אפילו להיפך - במקרים רבים מודעות לרגשות נחשבת רכרוכית ולא רלוונטית. אבל הרגשות הם חלק חשוב מאיתנו, מהמידע שלנו על עצמנו - ואם אנחנו לא מבינים את עצמנו, איך נוכל להתנהל באופן נכון, שלא לדבר על להבין אחרים (את הילדים שלנו למשל)?

גם במערכות עסקיות מבינים זאת כיום ומעודדים מודעות לרגשות כחלק מתהליך קבלת החלטות.


הרגשות כחומר למחשבה


כשאנחנו לומדים להיות קשובים לרגשותינו, השלב הבא הוא לנסות ולהעריך אותם - למה אני מרגיש כך, מה עוצמתם של רגשותי במקרה זה, מה קורה לי כשאני חש כך, מה הם גורמים לי לעשות.

אז יש להתייחס אליהם כחומר למחשבה - מה הם אומרים לי? עלי? על מה שקורה? על האחרים סביבי? האם משהו בסיטואציה לא בסדר והרגש מאותת לי להזהר? לשים לב? לקבל החלטה מסויימת ולא אחרת? האם זה משהו בי דווקא? האם זה יושב על איזו נקודה פגיעה? אם כן, אולי כדאי לי לא להגיב מהר, להתגבר על החולשה ולהמשיך כי לא היתה כוונת פגיעה. 

כל זה לא אמור רק לגבי רגשות שליליים. גם כשאני שמח או מתלהב כדאי להיות קשוב למה גורם לי לכך, האם השמחה או ההתלהבות מעוגנים במציאות? לאן להמשיך עם התחושות האלו? ואיך לשמר את הרגש החיובי, להעלות אותו שוב בשעת הצורך, להכליל אותו בבנית ההערכה העצמית שלי.


רגשות ומצבי רוח משתנים


תפיסת המציאות שלנו שונה כשאנחנו שרויים במצבי רוח שונים או חווים רגשות שונים וחשוב להיות מודעים לכך ולקחת זאת בחשבון. כשאנחנו עצובים אנו נוטים לראות את הפרטים הקטנים וכמובן גם את הבעיות ואת הדורש תיקון ופחות את התמונה כולה, אף שהיא עשויה להיות טובה משנדמה לנו. כשאנחנו שמחים אנו רואים את התמונה הרחבה, את ההזדמנויות והאפשרויות להתקדמות והצלחה אבל פחות את הקשיים והסכנות גם אם חשוב לשים לב אליהן. לא לשווא מדברים על משקפיים ורודים או שחורים. 


תחשבו איך אתם מגיבים, או יותר חשוב מה אתם חושבים, על אותה התנהגות של הילד שלכם כשאתם עייפים ועצבניים וכשאתם נינוחים, בסלון בשבת אחרי מנוחה הגונה או קידום בעבודה. אותו קיפצוץ איסופי של הילד על הספה הופך בתפיסתנו מתהנהגות היפראקטיבית מדאיגה הדורשת ביקור במכון להתפתחות הילד כבר מחר בבוקר, להתעמלות חיננית וספורטיבית שתריץ אותנו לחוג נדיות קומנצ'יות וחלומות על מדליה אולימפית.


שתי זוויות הראיה חשובות באותה מידה ושתיהן תורמות לניתוח וקבלת החלטות נכונות והתנהגות נכונה: לא תמיד הדבר הרצוי הוא לראות את הכל בגדול ובחיובי ולהתעלם מהפרטים הקטנים הלא-סגורים ולא-תקינים. לא הייתם רוצים לטוס במטוס שמכונאי כזה בדק...


לא כדאי להתעלם מהתנהגויות או קשיים של הילד שלנו גם אם התמונה הגדולה נהדרת והוא ילד מקסים ואסור להזניח גם דברים קטנים. האם הילד באמת מפגין חוסר שקט שדורש התייחסות? האם הוא אקטיבי וכדאי למצא לו חוג מתאים או לצאת איתו יותר לפארק? האם הוא גם עוסק בפעילות שקטה, משחק לבד או עם חברים גם במשחקי דמיון או במשחקי קופסה ולא רק משתולל. מה הוא הכי אוהב לעשות? (וכאן מתחברת בחיבור מהיר וישיר המודעות העצמית שלנו עם המודעות לאחר - כשאנחנו מפתחים מודעות לעצמינו אנחנו מתחילים להחיל אותה גם על אחרים ולהבין אותם יותר לעומק).

מאידך אסור להתמקד רק בקשיים או בדרוש תיקון (וגם לנדנד לו על כך) ולא לראות אותו באור הכללי והחיובי שלו. נחשו מה זה יעשה להערכה העצמית שלו... איזון הוא שם המשחק.


רגשות וההתנהגות שלנו


כשאנחנו מבינים את רגשותינו וכיצד הם פועלים עלינו ומפעילים אותנו ומכירים גם כיצד תופסים אותנו האחרים, אנו יכולים יכולים לצפות את הגעתם של הרגשות השונים ולבחור אם להגיב או לא, איך, לשלוט בהם, להערך מולם ולתפעל אותם כך שיפעלו לטובתנו. לטובתנו במשמעות של תפקוד נכון, לנו ולאחרים. לעומת זאת, כשאנחנו לוקים בחוסר מודעות עצמית חסרה לנו אינפורמציה חשובה כדי לקבל החלטות אפקטיביות ואנחנו מועדים לטעויות. 


הקומיקאי ג'ק פאר אמר ש"במבט לאחור חיי נראים כמו מרוץ מכשולים אחד גדול, כשאני המכשול העיקרי". למה לנו לחכות עד שנביט לאחור? 

כך למשל אם אני יודע שלוחות זמנים צפופים מלחיצים אותי, אתחיל להתכונן זמן רב יותר מראש. אם קבלת החלטות קשות אינה חביבה עלי, אדאג שיהיו בסביבתי אנשים אמינים שאוכל להתייעץ איתם לפני שאחליט. כשאני מבין את רגשותי אוכל בקלות רבה יותר להתמודד עם אנשים תובעניים או קשים בעבודה או בזמנים קשים ותובעניים של הילדים. 


רגשות הם מדבקים, כמו שפעת בערך, וכל אחד מועד להדבק מאנשים סביב וגם להדביק אחרים, במין תגובת שרשרת. כך אחזור הביתה עצבני כי משהו לידי העביר אלי רגשות שליליים ואני ואדביק גם את המשפחה כשאגיע הביתה. אם אני מודע לכך שנדבקתי או שאני עלול להדבק, ברגשות שליליים ממישהו, אני יכול להערך ולנסות למנוע את ההדבקה כלומר לא לקבל את אותו הרגש אלי ובכך לעצור את ההתפשטות לתוך הבית פנימה.


0 תגובות
הפרעות קשב וריכוז
22/09/2016 15:28
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה של הילד, הפרעת קשב וריכוז תופסת כיום חלק מרכזי מהבמה, שכן היא זוכה להתייחסות רצינית הן מהורים לילדים והן מהממסד החינוכי והרפואי. באמצעות בעלי חיים אפשר לשפר כישורי שפה, הבעת רגשות ואמפתיה. חיזוק יכולות אלו מאפשר לילד להשתלב ביתר קלות בחברה.


מעט נתונים על בעיות קשב וריכוז

הפרעות קשב וריכוז בילדיםילדים בגילאי בית ספר הינם בעלי סיכוי של כ 5%-10% לסבול מהפרעות קשב וריכוז. על פי רוב יהיו אלו בנים, אך ישנן כמובן גם בנות שסובלות מבעיות קשב. המערכת החינוכית דורשת מכל ילד וילדה הרבה יותר מבעבר, השאיפה למצוינות בבתי הספר יוצרת לחץ לילדים ללא קשיים והדבר נכון עוד יותר לגבי ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. זו הסיבה לכך שכיום רואים יותר ילדים המאובחנים בהפרעה זו. הכיתות בימינו הינן צפופות למדי ואינן מאפשרות למורים להתייחס ולהעניק לתלמיד יחס אישי הולם.


הפרעת קשב וריכוז מורכבת משולשה מרכיבים: ליקוי קשב (קושי להתרכז לטווח ארוך), פעילות יתר (היפראקטיביות), אימפולסיביות (קושי לשלוט בדחפים). טיפול בהפרעת קשב וריכוז צריך להיות רב מערכתי. משמעות הדבר היא שיש צורך במרכיב תרופתי – אבל לא רק. יש צורך בהדרכת הצוות בביה"ס, יש לאפשר לילד תרפיה התנהגותית, כמו גם ריפוי בעיסוק ויש אף לבצע התאמה סביבתית.


המערכת החינוכית מתקשה לספק מענה שלם ומקיף הנדרש לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. מכיוון שכך, הטיפול שמחוץ לכותלי בית הספר הינו חשוב במיוחד. אחת הדרכים בהן ניתן לעזור לילד הסובל מהפרעה זו הינה באמצעות בעלי חיים.


טיפול בהפרעת קשב וריכוז באמצעות בעלי חיים

ילדים וכלבים - זיווג משמייםנאמר כבר שהכלב הוא ידידו הטוב של האדם, ולא בכדי. בעלי חיים בורכו בפשטות וביכולת לאהוב ולקבל ללא תנאי. באמצעות הקשר איתם ניתן לחוות נתינה, קבלה, היעדר שיפוט, התחשבות באחר ולקיחת אחריות. ניתן גם לעבוד על תרגול של מיומנויות חברתיות. ילדים אוהבים בעלי חיים, ולכן גם ילדים שמתנגדים לטיפולים סטנדרטיים ישמחו לבוא למקום שיש בו בעל חיים.


כלבים (ובעלי חיים בכלל) דומים לילדים (ולילדי ADD/ADHD בפרט): יש דמיון בגובה, בתלות שלהם במבוגרים, הם קטנים, נמוכים. גם אלו וגם אלו אימפולסיביים לפעמים. המחשה נהדרת לעניין זה ניתן למצוא בספר 'תמיד אני אשם!?' – 'לפעמים אני מרגישה שאני דומה לחתולה שלי' אומרת ילדה בעלת ADHD (ספר מאת דר' דוד יגיל וסימה יגיל).


שיפור יכולות ותפקודים בילדים עם הפרעות קשב וריכוז

 

קשר שנוצר בין ילד עם הפרעת קשב וריכוז לכלב הוא קשר שיכול לשפר מאוד את היכולות של הילד. ילדים נוטים באופן טבעי לעזור לבעלי החיים. הם כמובן לא מודעים לכך שגם בעלי החיים עוזרים להם בצורה מאוד משמעותית – בכל הקשור להתפתחות שלהם המתבטאת בין היתר ביכולת מוגברת למיקוד וריכוז.

באמצעות אילוף הכלב (ע"י קליקר למשל) ונהיגת הכלב, יכול הילד לזכות בתחושה של העצמה, ובביטחון עצמי מוגבר ותחושה של מסוגלות.

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, חשים לעיתים קרובות חסרי אונים. כאן בדיוק העבודה עם הכלב או בעל החיים עוזרת לשנות דפוסים. כלבים מציבים מראה נפלאה לילד שכן הם מושפעים מהתנהגותו. אם הילד מבולבל או חסר ביטחון, הדבר יתבטא בהתנהגות הכלב. באמצעות הכלב ניתן גם ביתר קלות לעורר רגשות ותחושות מסוימים בילד, וניתן בתיווכו לקשר ביתר קלות בין הילד ובין מטפלים ואנשי מקצוע.

0 תגובות
טיפול באמצעות בעלי חיים
22/09/2016 15:15
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

טיפול באמצעות בעלי חיים

מאת יוני יושע פסיכותרפיסט 


כל מי שהיה לו פעם בעל חיים יסכים בודאי כי הקשר עם ידידנו בעלי החיים טומן בחובו יתרונות רבים, אנו נהנים להימצא בקרבתם, נרגעים כאשר מלטפים אותם, תעלוליהם מעלים בנו חוש הומור, תחושה של חוסר דאגה וחזרה לילדות,  הטיפול בחיות הבית דורש מסירות, אחריות וציות ללוח זמנים יום יומי.

בעלי החיים שלנו נותנים לנו את אהבתם ומקבלים אותנו ללא תנאי, מעניקים לנו חיבה ספונטאנית ונאמנות אין קץ, נותנים כתף, אוזן קשבת, ישנם ממצאים רבים המורים על כך שבעלי חיים מעניקים לידידיהם בני האדם יתרונות פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים ברורים.

 

חיית הבית נותנת ומקבלת אהבה ללא שיפוט, ללא תנאי וללא שינוי, מי שיש לו חיית בית, זוכה בידיד במלוא מובן המילה ואם בעל החיים יוחלף באחר, ימלא החדש את תפקיד קודמו במדויק. מערכת היחסים בין האדם לבעל החיים יכולה להגיע למצב אידיאלי אליו שואפים כולנו מאז ומתמיד: אהבת נצח (מתוך "מפגשים טיפוליים עם חיות מחמד").

 

השימוש בבעלי חיים למטרות טיפול הינו עתיק יומין, כבר היוונים הקדמוניים הכירו בכך שהשפעת מגע עם בעלי החיים אינה מוגבלת לצד הפיסי בלבד, אלא יש לה השלכות נפשיות מרחיקות לכת , מקובל כיום בעולם לפתח את הקשר בין אוכלוסיות בעלות בעיות תקשורת עם הסביבה האנושית לבין בעלי חיים. בעל החיים ביכולת הקבלה והנתינה ללא גבול ובאמון שהוא נותן , משמש כגשר חי בין היחיד לבין החברה, ענפי מדע שונים בעולם כולו מודעים כיום לחשיבות הטיפול שנעזר בבעלי חיים (טרקל 1999).

 

עמנואל קנט, פילוסוף מהמאה ה 18 אמר כי "אנו יכולים לראות ללבו של אדם לפי יחסו לבעלי חיים". לפי רויטמן 1999, במחקרים רבים שנעשו על הקשר שבין בעלי חיים לבני בני אדם נמצא כי יש זיקה ברורה בין יחסו של הילד לבעלי חיים לבין התפתחות אישיותו, ומצטטת את דבריו של פרופ' דב אלכסנדרוביץ , פסיכיאטר ילדים, המסביר את היחס המיוחד של הילדים לבעלי חיים כמענה לשני צרכים פסיכולוגיים בסיסיים: הצורך בקשר והצורך בשליטה, שני צרכים אלה הם צרכים מולדים וקיימים בכל בן אנוש, דרך קשר זה יכול הילד להבין, ללמוד ולפתח כישורי חיים רגשיים וחברתיים, הקשר בין הילד לבעל החיים יכול לשמש כגורם מחסן על ידי חיזוק ה"אגו" של הילד ופיתוח הדימוי העצמי, בנוסף טוענת רויטמן כי החיה מהווה גורם מרגיע - לנוכחות החיה היכולת להרגיע ולתמוך בשעת מצוקה. כמו כן, העבודה עם בעלי החיים היא כלי מצוין לפיתוח מיומנויות קוגניטיביות ומיומנויות למידה, החיזוקים שנותנת הקירבה לחיות מאפשרים עבודה בעיצוב התנהגות, זאת על ידי יצירת קשר והזדהות עם החיה והעברת המיומנויות אלה ליחסים עם בני אדם, ללמד התייחסות של כבוד כאלטרנטיבה לאדישות ולאלימות.

 

החיות מספקות תשומת לב וחום ללא תנאי מוקדם וללא ביקורת והן מגיבות גם לקראת הילד הדוחה והמוזנח או הפגוע ביותר, אם יוכל הילד להעביר מיומנויות אלה של כיבוד הזולת , הזדהות והדדיות רגשית ליחסיו עם בני אדם, גדלים סיכוייו לשבור מעגלים של חסך ותסכול ולפתח כלים בסיסיים ליצירת אישיות שקולה ומתמודדת, ילד שלמד לאהוב ולכבד בעלי חיים, גדלה יכולתו ללמוד לאהוב ולכבד בני אדם, בעזרת קשר אדם-חיה לומד המטופל את יכולות הקשר בין אדם לרעהו.

 

לפי אבישר 1999, עבודה עם בעלי חיים מזמנת לנער/ה אפשרויות שונות להשתלב בקבוצה ובחברה, לפתח יחסים בינאישיים, למשל, ויתור (דרך ויתור לבעל החיים בשל צרכיו המיוחדים), מגע גופני ללא אלימות, מגע של רוך הגורם להנאה, כיבוד האוטונומיה של האחר דרך כיבוד האוטונומיה של בעלי החיים, כמו כן שימוש בכללים מיוחדים במקום העבודה עם בעלי החיים משקף את הצורך לקבל כללים במקומות אחרים, הנער/ה מוצאים תחום מפלט, מקום רגיעה, חיבור לעולמם הפנימי, היכולת לתת לגיטימציה לתחושות ומגוון רגשות, ולבסוף יצירת קשר של אחריות כלפי בעלי החיים שהטיבו את תנאי מחייתו.

 

שפר (2002)טוענת בספרה "תרפיה והתפתחות אנושית" כי קשרי "אדם-חיה" יכולים לתרום ליציבות מצבו הנפשי של האדם, לצד מתן תמיכה רגשית, חברות ואהבה, מנגד ביכולתם להפחית התנהגות אנטי סוציאלית, בעל החיים משמש כיצור חי, כלפיו נוהג מטפלו באמפטיה ומטפחו.

 

 הקשר "אדם-חיה" אינו מפסיק להוות מקור תמיכה, לצד היותו מודל ללמידה על העצמי ועל אחרים.

ולכן הורים יקרים, מומלץ מאוד להחזיק בעלי חיים בבית במידת האפשר, ארנב, שרקן, אוגרים, כלב או חתול - כולם יאפשרו פיתוח מיומנויות רגשיות, נתינה וקבלה ללא תנאי.

 

0 תגובות
מיומנויות חברתיות אצל ילדים
22/09/2016 15:13
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

מיומנויות חברתיות אצל ילדים 


יוני יושע פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי 

             ומטפל בעזרת בעלי חיים 


מיומנויות חברתיות הן אוסף כלים וטכניקות המאפשרים להתמודד עם הסביבה החברתית המשתנה של האדם. אדם בעל מיומנויות חברתיות מסוגל לקרא מצבים חברתיים, ולהתאים את התנהגותו בהתאם להבנת מצבים אלו. מיומנות חברתית מאפשרת גם יצירת קשרים מסוגים שונים עם אנשים אחרים וכל זאת תוך שמירה על הצרכים האישיים של כל אדם בתוך מערכת היחסים. קיימות מיומנויות רבות העוזרות לתפקוד חברתי יעיל. שתי מיומנויות חשובות עליהן יורחב כאן הן מיומנויות של שליטה עצמית ואמפתיה.

קשיים חברתיים – ויסות עצמי ומיומנויות חברתיות


כשמתבוננים בילדים עם קשיים חברתיים, ניתן לראות כי רבים מהם מתקשים להרגיע עצמם ולווסת תגובותיהם בהתאם לסביבה. לדוגמא, ילדים המתקשים לחכות בסבלנות שילד אחר יסיים לדבר, או שתורם במשחק יגיע או ילדים המתקשים להירגע ולהמשיך בפעילות לאחר שנעלבו או אם מישהו פגע בהם. ויסות עצמי עוזר לילד להקשיב לדברי חבריו, מבלי לקטוע אותם ולהתפרץ לדבריהם, להיות מעורב בחילופי דברים גם כשהדברים אינם מתנהלים על פי רצונו מבלי להתגרות בילדים אחרים להתפוצץ בכעס או להביע עלבון או פגיעה בדרך שאינה מאפשרת את המשך הפעילות.


שליטה עצמית היא מיומנות נלמדת. אנשים נבדלים זה מזה ביכולתם לדחות סיפוקים, לווסת את עצמם מבחינה רגשית והתנהגותית, אולם זו עדיין מיומנות אותה ניתן ללמוד ולתרגל. רוב הילדים לומדים מיומנות זו מצפייה בתגובות אחרים (הורים, ודמויות חינוכיות או אחרות בחייהם), וכן מפידבקים שהם מקבלים מהסביבה כתוצאה מהתנהגות במצבים מסוימים. למשל ילד שהוריו יעירו לו מספר פעמים כשהוא מתפרץ לדבריהם, או אפילו ינקטו בפעולות חמורות יותר כמו ענישה בתגובה, יוכל לשלוט בעצמו באמצעות הבנה של הנורמות הנהוגות בעת שיחה ובעזרת הגבולות החיצוניים שניתנו לו. ילדים שההתנהגות המקובלת בביתם היא שיחה בה כל אחד מתפרץ לדברי האחר, ללא הקשבה והתחשבות בדברי האחר, יפנימו סגנון התנהגות דומה ולא יצליחו לשלוט בעצמם גם כשהם משוחחים עם חבריהם.


אמפתיה היא היכולת של האדם לשים עצמו בנעלי האחר, להבין את מצבו הרגשי ולהזדהות איתו. היכולת להביע אמפתיה כלפי אדם אחר נבנית על יכולות מוקדמות ההולכות ומתפתחות אצל הילד מינקות. תחילה מתפתחת אצל הילד היכולת להבין כי קיימות דעות, רגשות מחשבות שאינן זהות לשלו אצל האחר. התפתחות חשובה זו מתחילה בגילוי והבנה של פרספקטיבה (מה שאני רואה מנקודת המבט בה אני עומד, אינו מה שאדם שעומד מולי). הפרספקטיבה הפיזית מתפתחת גם להבנה כי ניתן להגיב בדרכים שונות לאותה סיטואציה וכי כל אדם מרגיש וחושב באופן שונה באותה סיטואציה. יכולת זו מאפשרת להבין נקודות מבט שונות, ולנסות ולהבין מה עובר על אדם אחר.


כשילד מסוגל להבין מדוע ילד אחר כועס, עצוב או מפחד, הוא מסוגל להבין את קשייו, מבלי לחוש את הקושי של האחר באופן מוחלט. זוהי אמפתיה. אמפתיה היא מרכיב הכרחי ביכולת לפתח יחסים חברתיים תקינים. ילדים שאינם מסוגלים לראות את הצד השני, אינם מראים הבנה לקשיים של ילדים אחרים, ואינם מביעים חמלה, יתקשו לשמור על קשרים חברתיים מאחר ויתפסו כקרים ומתנשאים, אטומים, משונים וכן הלאה. חלק חשוב ממערכות יחסים מושתת על היכולת של אדם לשתף את זולתו בקשייו, אנשים נוטים שלא לשתף בקשיים כאשר הם אינם חווים אמפתיה מצד המאזין, וכך, ילד שאינו מביע אמפתיה ימצא עצמו מבודד במהרה.


ויסות עצמי, אמפתיה ומיומנויות חברתיות נגזרות באות באופן טבעי לחלק מהילדים והמבוגרים, אך לא לכולם. גם אם הילד אינו מצליח לתפקד בתחומים אלו כמו ילדים אחרים וזה לא "בא לו טבעי", אין הדבר אומר שאין מה לעשות. כמו מיומנויות אחרות ניתן לפתח מיומנויות חברתיות בדרכים קוגניטיביות ותרגולים התנהגותיים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי בילדים הוא טיפול פסיכולוגי ממוקד שנועד לסייע לילד לפתח את המיומנויות שהוא מתקשה בהן באופן טבעי.




0 תגובות
איך ניתן לשפר ביטחון עצמי - פסיכותרפיה
22/09/2016 15:12
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

איך ניתן לשפר ביטחון עצמי - פסיכותרפיה 


 אחד הגורמים הבסיסיים המבדילים בני אנוש מבעלי חיים, הוא קיומו של דימוי עצמי. קיימת בנו היכולת לעצב זהות ולגבש דימוי עצמי חיובי או דימוי עצמי שלילי. דימוי העצמי מתבטא בכל תחומי חיינו, החל מהעבודה בה אנו בוחרים לעסוק ועד אם נבחר לרקוד במסיבה או להתבונן מהצד. מצבים כגון דיכאון, חרדה, קנאה, התמכרויות, הפרעות אכילה. כל אלו קשורים, באופן ישיר, לדימו עצמי נמוך. איך אפשר להעלות דימוי עצמי נמוך ? ואיך נוצר דימוי עצמי נמוך ? כל התשובות



דימוי עצמי נמוך אינו גזרת גורל. ישנם דרכים רבות לשפר את הערכה והביטחון העצמי. דימוי עצמי נמוך או חוסר ביטחון עצמי נוצר על-ידי ביקורת העצמית תמידית ועוצמתית. ביקורת עצמית מתאפיינת בסוגים רבים של עיוותי חשיבה שנועדו להגן עלינו מפני כישלון או מפני פגיעה רגשית היוצרת דימוי עצמי נמוך. החשיבה ביקורתית נוהגת להשתמש בביטויים מעליבים המתקיפים אותך ובדרך-כלל קולה רם, מוחלט וחסר-פשרות. 


"הביקורת ההרסנית", היא מונח, שהוטבע לראשונה על-ידי הפסיכולוג יוג'ין סגן, לצורך תיאור הקול השלילי המתקיף אותך ושופט את מעשיך. בכל אחד מאתנו, קיים קול פנימי ביקורתי. אולם אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך, נוטים לפתח ביקורת הרסנית מרושעת וקולנית יותר. הביקורת העצמית תולה בך את האשמה והאחריות לגבי דברים שמשתבשים, הביקורת ההרסנית משווה אותך לאחרים - להישגיהם ולכישוריהם ומוצאת אותך נחות עמדה לעומתם. הביקורת מציבה אתגרים של שלמות יתר ושאיפה לפרפקציוניזם. השאיפה לפרפקציוניזם מאפיין אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך ותורמת אף ליצירת חרדה וחוסר אונים ולחוויית 'מה הטעם לנסות?' אשר מחזקת ומגבירה את תחושת הכישלון ומגבירה את חוסר הביטחון. ביקורת עצמית מורידה את רוחנו וגורמת לנו להרגיש רע ביחס לעצמנו. ביקורת חוזרת ונשנית על עצמנו מפחיתה דימוי עצמי וגורמת לאדם להסתגר ולהימנע מהתנהגויות שעלולות לסכן אותו. דימוי עצמי נמוך הינו גורם ראשי ביצירת מגוון בעיות בתחום האישי והבין אישי. ברמה האישית, אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך נוטים יותר לתחושת דיכאון וחרדה, קושי בהשגת מטרותיהם בכלל ובפרט בתחום התעסוקתי דבר אשר מעצים את תחושת דימוי העצמי הנמוך ויוצר מעין מעגל קסמים הרסני. ברמה הבין אישית דימוי עצמי נמוך גורם להסתגרות, קושי ביצירת קשרים חברתיים, התקפי זעם/קנאה ואפילו חרדה חברתית. 


כיצד נוצר דימוי עצמי שלילי ? טיפול בביטחון עצמי


ליצירת דימוי עצמי  והערכה עצמית חיובית או שלילית ישנם,  בדרך- כלל, שורשים הנעוצים עמוק והרחק בחוויות מוקדמות של ילדות. במקרים של התעללות, בגילאים מוקדמים, נטישה (פיזית או רגשית) יוצרת תחושת חוסר ערך. במערך החשיבה האגוצנטרי, הילדי, קיים חשש אצל הילד כי הסיבה לנטישה נעוצה בפגימות הקיימת בו. דימוי עצמי שלילי הוא גם תוצאה של ביקורת תמידית מצד ההורה המטפל. בילדותינו, ההורים הם המקור לכל תמיכה או אהבה ולכן שביעות רצונם של ההורים הינו בבחינת חיים, או מוות לילד. מחוות מילוליות או לא מילוליות של תחושות אכזבה או תחושת "לא בסדר" נחרטים ונפשנו ומשפיעים על יצירת דימוי עצמי נמוך. קולה של הביקורת העצמית, הוא קולו של ההורה הבלתי מרוצה והמסתייג, שחווינו בילדותינו .

ככל שהמסרים שקיבלנו בילדותינו, היו בעלי עוצמה רבה יותר יתפתח דימוי עצמי נמוך יותר. כאשר ישנה חוויה של נטישה (פיזית או רגשית) הילד מאשים את עצמו בנטישת הוריו והוא מפתח קול ביקורתי רם המזהיר מפני דחייה על בסיס החוסר בדמות מטפלת. לסיכום נאמר, כי דימוי עצמי נוצר בשלבים ראשונים של הילדות על בסיס יחס ההורים אל הילד, בהמשך, אותו יחס ביקורתי מופנם בהתייחסות האדם אל עצמו והופך לקול ביקורתי שבתוכנו. דימוי עצמי וביטחון עצמי משפיעה על כל תחומי החיים ועל האופן בו אנו מרגישים לעצמנו. העלאת דימוי עצמי נמוך אפשרית ופותחת אפשריות חדשות לביטוי והתפתחות. 


כיצד להעלות דימוי עצמי נמוך? טיפול בדימוי עצמי נמוך

טיפול בדימוי עצמי שלילי כולל שימוש בהיגיון בריא המשמש כלי רב-עצמה להעלאת דימוי עצמי וביטחון העצמי נמוך.  לשם כך, קודם, עלינו לבחון את אופייה של הביקורת העצמית היוצרת דימוי עצמי נמוך.


בכדי להעלות דימוי עצמי נמוך, יש צורך לזהות תחילה, את הביקורת ההרסנית. זיהוי הביקורת מקל על נטרולה והתוצאה הישירה היא עליה בדימוי העצמי. הכוונה אינה להשתיק את קולה של הביקורת, אלא לתת לה מענה ולהרגיע אותה. פעמים רבות, מטרתה של הביקורת היא להזהיר מפני פוטנציאל של כישלון, או על מנת להימנע מדחייה. 


הסיבות לקיומה של ביקורת עצמית הינן רבות ומגוונות. לעיתים נדמה כי בלעדיה לא ננוע לעבר השגיות רבה יותר או נגשים מטרות שהצבנו לעצמנו. למעשה, ההפך הוא הנכון, ככל שקולה של הביקורת רם ועוצמתי יותר והמטרות שהצבנו בפנינו גבוהות כך ייווצר דימוי עצמי נמוך המביא לייאוש ותחושת 'מה הטעם?'.


איך לשפר את הביטחון העצמי?


הכללה - או הכללת יתר. אחד מהמאפיינים הבולטים של דימוי עצמי נמוך היא הביקורת העצמית הכוללת הכללה. הביקורת העצמית מכלילה ומנסחת חוקים מוגזמים הכוללים מילות מפתח כגון: לעולם לא...,תמיד....,אף פעם.....,כולם.... "אני תמיד אהיה בדיכאון", "לאף אחד לא אכפת ממני", "כולם אינטרסנטים", "אני אף פעם לא מצליח", "אני תמיד נכשל" וכדומה. הסילוף המחשבתי שמטרתו להגן ולהפוך את העולם לברור יותר מקבע אותנו בראיה צרה ומקובעת של דימוי עצמי המונעת כל אפשרות אחרת של התבוננות על המציאות.


חשיבה נבואית - חשיבה נבואית או קריאת מחשבות מניחה שאני יודע מהן מחשבותיהם ורגשותיהם של אחרים כלפיי ועל סמך אותן ידיעות אני נחפז להסיק מסקנות ללא כל ראייה ממשית ומוכחת. התחושה כי אחרים חווים אותי בצורה שלילית יוצרת מעגל הרסני המחזק את תחושת בידוד המגבירה דימוי עצמי שלילי.


דימוי עצמי אידאלי - לרבים מאתנו קיימת תמונה ברורה על איך החיים אמורים להראות ואיך אני אמור להיות/להרגיש/לחשוב/להראות. כאשר הפער בין דימוי העצמי האידאלי לבין מי שאני, גדול מדיי, נוצרת תחושה של לחץ עצום וחוסר הערכה עצמית. לחץ זה נובע מתחושה בלתי פוסקת, שעליי להיות משהו אחר. למרות שמטרתו של 'האני האידאלי' לדרבן אותך להשיג מטרות כלשהן, הפער הבלתי אפשרי, גורם לתחושת חוסר אונים עד כדי חוסר עשיה מוחלט. בדיקה הגיונית של אותו עצמי אידאלי, עד כמה הוא ממשי ומציאותי יכולה לשחרר מתחושת המאבק ולשחרר את הלחץ שקונפליקט כזה יוצר.


האמונה (הנסתרת) כי בכוחה של ביקורת לדרבן לעשיה - אנחנו יכולים לחיות את מרבית חיינו עם אמונה שהביקורתיות עצמית והלקאה עצמית עוזרת לדרבן אותנו לעשייה ושינוי. זאת, למרות, שאין כל הוכחה לכך. למעשה, ההפך הוא הנכון. עם זאת, אנו שבויים, בכוחו של ההרגל ההרסני, לבקר את עצמנו שוב ושוב על אותם נושאים וליצור דימוי עצמי נמוך של עצמנו, בתקווה שזה יניע לעבר אותנו למטרה אותה הצבנו לפנינו.


אשמה עצמית - אשמה היא כוח הרסני ביותר משום שאשמה תרה אחרי עונש. לעתים, אנו מוצאים קושי לספח לעצמנו הצלחות ותוצאות חיוביות אך מאשימים את עצמנו בקלות כשדבר מה השתבש. הנטייה הקיצונית בהאשמה עצמית מושרשת על הנחת היסוד כי יש לי יכולת שליטה ואחריות על אירועים בחיי. אם נחקור את העניין בהגיון, נמצא כי מעטים האירועים שיש לנו עליהם שליטה ממשית, כולל אירועים הקשורים ישירות אלנו. דוגמה בולטת לכך היא הורים המאשימים את עצמם בהתנהגות כלשהי של ילדיהם אפילו בבגרותם. האשמה עצמית מורידה את ערכינו העצמי ויוצרת דימוי עצמי שלילי.


אחת הדרכים להעלאת דימוי עצמי הינה ללמוד להיות הורה/חבר טוב לעצמנו. כלומר, לפתח בתוכנו קול מעודד, תומך, מחמיא. פעמים רבות אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך נוטים לרצות ולספק את הסביבה. פעמים רבות, בבסיס הרצון לספק את רצונם של אחרים נמצא הפחד מדחייה. העלאת רמת המודעות לצרכים שלנו, כיבוד רגשותינו ומתן תוקף לרצונותינו כחשובים לא פחות מרצונותיהם של אחרים סביבנו מאפשרת בניית דימוי עצמי גבוה. בנוסף על כך, ההסכמה לטעות ולסלוח לעצמנו על אנושיותינו הינה בסיס לבניית מערכת יחסים טובה עם עצמנו. היכולת לעודד את עצמנו או להרגיע את עצמנו מאפשרת תחושת ניחום והשתתפות עצמית. קבלת חולשותינו מהווה בסיס לבניית דימוי עצמי גבוה והערכה עצמית בריאה.



סוגים שונים של דימוי עצמי וביטחון עצמי:


 דימוי עצמי נחלק לסוגים שונים אשר כוללים את כל תחומי החיים:

1) דימוי עצמי אישי - האופן בו האדם תופס את עצמו ותכונותיו.

2) דימוי גוף - דימוי גוף הינו קשת של רגשות, תחושות ומחשבות הנוגעים לגופנו. דימוי גוף נמוך עלול להוביל     להפרעות אכילה כגון אנורקסיה ובולימיה ואכילת יתר.

3) דימוי עצמי חברתי - האופן בו אנו תופסים את עצמנו ברמה החברתית, כמה אנו חשים אהובים ומעורכים.

4) דימוי עצמי תעסוקתי - האופן בו האדם תופס את עצמו כבעל כישרונות ויכולת להצליח.

יתכן כי אדם יחוש דימוי עצמי גבוה בתחום מסוים בחייו ויחוש דימוי עצמי נמוך בתחום אחר.

בניית דימוי עצמי בריא הינו תנאי לעלייה ברמת החיים ואיכות החיים בכל התחומים. 

באופן אחר, דימוי עצמי אף נחלק לדימוי עצמי אידיאלי - תפיסת העצמי שאליו שואף האדם להגיע לעומת דימוי עצמי ריאלי - תפיסת העצמי בהווה. ככל שהפער בין הדימוי העצמי האידיאלי לדימוי העצמי הראלי גדול כך יגבר הדימוי העצמי השלילי. ככל שהפער קטן יותר הדימוי העצמי יעלה ויגבר. דרך אחת  לשיפור הדימוי העצמי הינו לצמצם את הפער בין הדימוי העצמי האידיאלי לראלי ולבדוק האם הדימוי העצמי האידאלי אכן בר השגה ולא נובע מביקורת עצמית מיותרת.  

לסיכום, נאמר כי אופייה של הביקורת ההרסנית הוא גורם עיקרי להיווצרותו של דימוי עצמי נמוך. הביקורת העצמית ספוגה בעיוותי חשיבה ובסילוף המציאות וכי שימוש במודעות והגיון בריא יכול להקנות לנו את היכולת להשתחרר מקולה של הביקורת ולחזק דימוי עצמי בריא וחיובי יותר.


שנו קשר ישיר בין חרדה, דיכאון ודימוי עצמי נמוך. דימוי עצמי נמוך יוצר דיכאון ותחושת חוסר אונים. כמו כן, דימוי עצמי נמוך מעודד אשמה ופחד היוצרים חרדה, הפרעות אכילה, בעיות חברתיות ובעיות בזוגיות . דרך מערכת יחסים עם מטפל מוסמך, ניתן להתיר את הקשרים המחשבתיים המעוררים דימוי עצמי ירוד . התייחסות של דמות מקצועית מלווה אוהדת ומכבדת, מופנמת, עם הזמן, לקול פנימי תומך, מכיל, המעודד יצירת דימוי עצמי גבוה. מטפל טוב נותן מקום לתחושותינו ולרגשותינו מאפשר לעורר תחושת כבוד עצמי, להרחיב את אופן התייחסותנו לעצמנו, לפתוח נקודות התיחסות אחרות. המראה העצמית, דרך דמות המטפל, משקפת דמות יותר מאוזנת ובעלת מורכבות עשירה יותר, המאפשרת לקבל, ביתר סלחנות, את העצמי. מתוך כך, תחושת האדם מתרחבת על כל חלקיו והתוצאה הישירה היא העלאת הביטחון העצמי והדימוי העצמי.


יוני יושע

פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי 

מטפל בעזרת בעלי חיים 


0 תגובות
חוסר ביטחון והערכה עצמית
22/09/2016 15:09
yoni yosha
פסיכותרפיה, cbt, טיפול בעזרת בעלי חיים

חוסר ביטחון והערכה עצמית 


מה קורה בדיאלוג הפנימי שבתוכנו? האם אנו מפחידים את עצמנו? האם אנו רודים בעצמנו? האם אנו רואים שחורות? האם אנו מבקרים את עצמנו ללא הרף? בני אדם הם היחידים בעלי מודעות עצמית והם היחידים המסוגלים לחולל שינוי בתודעה. הדיאלוג הפנימי בתוכנו יוצר התרגשות, שמחה או חרדה. האם הדיאלוג הפנימי שבך מבהיל אותך? או מעצים אותך? האם הוא יוצר חרדה ופחד או דיכאון ? האם הדיאלוג הפנימי שבך מערער את הביטחון העצמי או מעצים את הביטחון העצמי? מלא אמון או מלא ספק?

  

חוסר בביטחון עצמי - הדיאלוג העצמי שבתוכנו   

מה קורה בדיאלוג הפנימי שבתוכנו? האם אנו מפחידים את עצמנו? האם אנו רודים בעצמנו? האם אנו רואים שחורות? האם אנו מבקרים את עצמנו ללא הרף, דורשים מעצמנו יותר מידי ? ותוהים מדוע אנו מרגישים רע? כיצד הדיאלוג העצמי מעלה או מפחית ביטחון עצמי? הדיאלוג העצמי קובע איך נרגיש. יש האומרים כי הוא חורץ את חיינו.

בני אדם הם היחידים בעלי מודעות עצמית והם היחידים המסוגלים לחולל שינוי בהכרה ובהבנה. הדיאלוג הפנימי בתוכנו יוצר התרגשות, אהבה או חרדה. האם הדיאלוג הפנימי שבך מבהיל אותך? או מעצים אותך? האם הוא יוצר חרדה או שמחה? האם הדיאלוג הפנימי בך יוצר חוסר ביטחון עצמי וחוסר הערכה עצמית או מעלה את ביטחון העצמי ?

הדיאלוג הפנימי שבנו, רצף המחשבות במוחנו יוצר את עולמנו הפנימי, הצבעים בהם אנו צובעים את עולמנו הפנימי יקבעו כיצד נרגיש וכיצד ננהג. ביטחון עצמי או חוסר ביטחון עצמי הינו תוצאה של רצף מחשבותינו לגביי עצמנו. אין עבודה יותר בעלת ערך שתוכל לעשות בחייך, מאשר לשנות את הדיאלוג הפנימי המתרחש בתוכך.


איך בונים ביטחון העצמי ? טיפול בחוסר ביטחון עצמי 

1) הדבר העיקרי, שעלנו להבין כאשר אנו חשים חוסר ביטחון עצמי הינה להגיע להחלטה מודעת להפסיק לבקר את עצמך. גם החכמים יותר מביננו, טועים לחשוב כי יש בידיה של הביקורת עצמית לשנות התנהגות לא רצויה. האמת היא, שככל שאנו מבקרים את עצמנו אנו נשארים תקועים באותו מקום. כולנו עושים טעיות, אך לאנשים עם חוסר ביטחון עצמי יש סיבולת נמוכה לאנושיות שבתוכם וראייה דיכוטומית של שחור-לבן, הם חוזרים ומשננים לעצמם את המקומות בהם שגו או לקחו החלטה לא נכונה וכיצד יכלו לעשות זאת אחרת. פרפקציוניזם וצפיות גבוהות ולא מציאותיות, הם קרקע נוחה לצמיחת חוסר ביטחון עצמי. כשם שביטחון עצמי נמוך נוצר מתוך מחשבה בונה-ביטחון-עצמי-נמוך תמידית וקבועה, כך בניית ביטחון עצמי גבוה, כמו גם דימוי עצמי גבוה הוא תוצאה של ההחלטה להפסיק לבקר את עצמך.

 

2)  שיפור ביטחון עצמי הינו יצירת דימוי פנימי של חבר טוב, יועץ או מדריך פנימי המשמש בתפקיד הקול הלוחם בביקורת ובספק העצמי. זה יכול להיות חבר טוב ותומך או פן באישיותך בעל ראיה רחבה יותר. ככל שקולה של הביקורת העצמית רם יותר כך יש לפתח אותה עוצמה לדמות התומכת. דמות זאת, מלאת חמלה ויש בידה להבין אותך ואת החלטותייך והתנהגותך, באופן שמביא בחשבון את כל הקווים השונים באישיותך. כך שבפעם הבאה בה תפגוש את הביקורת, תוכל לשאול את עצמך, מה דמות כזאת הייתה אומרת? כיצד היא יכולה לסנגר עלייך?

 

3) כלי עוצמתי נוסף לשיפור ביטחון עצמי הינו לסגל לעצמך, באורך קבוע, יומיומי, להחמיא לעצמך ולמנות את מעלותייך. אנו כ"כ מורגלים להפנות את תשומת הלב לחסרונות שלנו, לתכונות באופיינו שעלנו לשפר ולתקן. רבים מאתנו עוסקים "בתיקון עצמי" ללא הרף. מתי בפעם האחרונה אמרת לעצמך מילה טובה? האם אתה שוכח בקלות לעצור ולהחמיא לעצמך לאחר שצלחת מכשול?


4) אחד הכילים העוצמתיים ביותר לבניית ביטחון עצמי הנם המילים, המילים בהם אתה משתמש כדי לתאר את עצמך ולתאר את חייך. כיצד אתה מדבר על עצמך? האם אתה מבקר את עצמך לפני שאחרים יעשו זאת? למילים הנאמרות יש כוח רב, את אותה סיטואציה, ניתן לתאר, באופן שיערער אותך ובאופן שיעריך אותך.

 

5) סליחה פנימית - ביטחון עצמי, בנוי, בין השאר על התנסויותינו לגביי עצמנו. אשמה ופחד הנם הרגשות המזיקים ביותר לאדם. אשמה תרה אחרי עונש ופחד מכלה את כוחות החיים באדם. אשמה יכולה לצוץ ביחס להורים, ילדים ובני זוג. תחושות אלו, הם כאש המלבה את חוסר ביטחון עצמי.לכל אחד מאתנו ישנם חרטות או לבטים לגבי התנהגויות בעבר או בהווה שלא נחוו כמוצלחות. נפש מלאה באשמה ופחד אינה יכולה לזקוף את ראשה. בדיקה מחודשת של חוויות אלו מנקודת מבט רחבה יותר של עצמך ושל מגוון הכוחות הפועלים בך, כמו גם, קבלה של פגיעותך ושל חולשותייך האנושיות תפתח את הדלת לסליחה ולהעלאת הזקיפות הפנימית. אחד הדברים המאפיינים אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה הינה נטייה לפרפקציוניזם. הבחנה בצורך זה והסכמה מודעת בחוסר שלמות מאפשרים תחושת סיפוק ושלמות עצמית. 


 השפעת ביטחון עצמי נמוך - פסיכותרפיה 

כמעט כל נושא בחיינו קשור לתחושת הביטחון העצמי שאנו מקרינים. בעיות רגשיות כגון, דיכאון, זהות עצמית, חרדת נטישה, חוסר ביטחון עצמי בזוגיות, ספקות וקונפליקטים לגבי בחירה, קשיים ביצירת יחסי-אנוש תקינים, קשורים, באופן ישיר או עקיף, עם חוסר ביטחון עצמי ותחושה של חוסר ערך. במהלך הטיפול, המטופל לומד לקבל את עצמו כפי שהוא, בתגובה לחיזוק מתמיד מן המטפל. בתחושת אישור המתקבלת מדמות סמכותית, בייחוד, דמות המחליפה את מקומו של ההורה המחמיר,הביקורתי. קיימת יכולת עצומה לרפא ולהגליד את הפצעים הישנים ולהעלות את הדימוי העצמי. התוצאה המצטברת משפיעה על כל תחום בחיים וגורמת לתחושת חירות ופתיחות המתגברת בהדרגה. לטיפול נפשי על כילים להתמודדות עם חוסר ביטחון עצמי.


בנוסף על כך, למטופלים הסובלים מביטחון עצמי נמוך קיימת נטייה לרצות אחרים קיים בשל התחושה כי אינני ראוי. התחושה של מי שיש לו הערכה עצמית נמוכה היא כרצונותיו וצרכיו אינם חשובים במידה מספקת. במהלך טיפול, המטפל מצביע על הדרכים של המטופל לרצות את הסובבים אותו ונותן לגיטמציה לצרכיו של המטופל. שימת הדגש על צרכייך ורצונותייך חשובים לא פחות מרצונותיהם של אחרים הינה כלי עוצמתי להעלאת ביטחון עצמי נמוך. תחושת ביטחון עצמי חיובי גדלה בהדרגה ככל שתחושת "היותי משמעותי וחשוב" גדלה. דמות מטפל משמעותי מאפשרת נתינת תוקף והכרה בצורך מאפשרת תחושת של הערכה עצמית וכתוצאה מכך, יוצרת ביטחון עצמי חיובי. 


זאת ועוד, חוסר ביטחון עצמי משפיע על כל תחומי חיינו. האדם איתו אנו בוחרים לחיות, העבודה אליה אנו קמים כל בוקר, כל אלו קשורים לאופן בו האדם חווה ומעריך את עצמו. האופן בו אנו חווים את עצמנו ורמת הביטחון העצמי שונה בתחומים שונים של חיינו. יתכן כי נחוש ביטחון עצמי רב בתחום מסויים ובתחום אחר נחוש חוסר ביטחון עצמי. למשל, יתכן כי נחוש ביטחון עצמי רב בנוגע לעיסוק שבחרנו, נחוש כי אנו טובים במה שאנו עושים ומעורכים ע"י מקום העבודה ומאידך, נחוש כי בכל מה שנוגע ליחסנו עם ביני המין השני יש לנו חוסר ביטחון עצמי.


טיפול בתחושה של חוסר ביטחון עצמי יכול להיות טיפול קוגניטיבי (CBTׂ), התנהגותי או טיפול קלני היורד לשורש ולמקור של התפתחותי של ביטחון עצמי נמוך, יחסי מטפל-מטופל טובים מגבירים תחושת לגיטמציה, תיקון של חווית נטישה, פיתוח תחושת כבוד לרגשותינו ולתחושותינו מפתחים תחושת הערכה עצמית המגבירה תחושה של ביטחון עצמי בריא וחיובי.


לסיכום, חוסר ביטחון עצמי מביא להיתנהגות של הימנעות והסתגרות. פעמים רבות, ביטחון עצמי נמוך יכול להחשב כחלק מסימפטומים של חרדה ודיכאון כגורם להם או מעודד אותם. אדם שבשל ביטחון עצמי נמוך ימנע מלהגשים את עצמו בתחום מסויים בחייו עלול לחוות דיכאון ו/או חרדה. בנוסף על תחושת הפיספוס של תחושת החיות.


שינוי ברמת הערכה עצמית דורשת עבודה ותרגול כמו כל שינוי מחשבתי והקניית הרגל מחודש. עם זאת, חשוב לזכור כי הערכה עצמית ניתנת לשינוי וכי שינוי זה יוצר נקודת השקפה שונה לכל תחומי החיים. 

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »