עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג כרמיאלי יהודי.
מאמרים מרתקים על פרשת השבוע, ונושאים אקטואליים בראי היהדות.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
איך בוחרים מנהיג ראוי?
21/09/2012 10:39
כרמיאל יהודית




פרשתנו, פרשת 'וילך', עוסקת בהעברת סמכויות ההנהגה ממשה ליהושע. החלפת המנהיג מתרחשת בנקודת זמן קריטית, ימים ספורים לפני כיבוש ארץ כנען בידי עם ישראל.

בנסיבות אלו, מובן מדוע נפרד משה רבינו מעמו במילות עידוד ותקווה: "חזקו ואמצו, אל תראו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך". במילים אלו, מדגיש משה לקהל עדתו כי הניסים אותם חוו לאורך ארבעים שנותיהם המשותפות, לא ייפסקו עם מותו. ה' הוא מחולל הניסים, והוא לא יעזוב את ישראל גם לאחר מות משה רבינו.

אך מה שעדיין טעון הסבר, הם המילים הדומות המובאות בפסוקים הבאים: "ויקרא משה אל יהושע, ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ... ה' הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך אל תירא ואל תיחת". הרי מובן לכל כי יהושע, כמנהיג העם ומדריכו החדש, כלול באותה ברכת "חזק ואמץ" ראשונית. מדוע שב משה על אותם מילים ואותם הבטחות?

חז"ל מסבירים כי אותם מילים, כאשר נאמרות הם למנהיג העתידי, משמעותם שונה לחלוטין. "חזק בדברי תורה, ואמץ במעשים טובים". שכן העם כולו צועד בעקבות המנהיג, ונשמע לחלוטין לכל הוראותיו. אך המנהיג עצמו זקוק להדרכה, כדי להיות ראוי להוביל את העם בדרך נכונה.

התורה והמעשים הטובים, הם ורק הם מכשירים את המנהיג היהודי.

כגדול בתורה, יכול היה יהושע לשמש כמצביא ללא חת.

כגדול במעשים טובים, הצליח יהושע ללכד את ישראל אחריו ולהנחותם בכיבוש הארץ והנחלתה.


כדי להבין את אותה גדולה הראויה למנהיג, העניק לנו הבורא דוגמא חיה גם בימינו אנו.

החודשיים שעברו, רק מגבירים את תחושת היתמות והחסר מאז הסתלק מעימנו המנהיג הדגול. אבלות נוראה מאז איבדנו את מנהיגנו, אשר נשאנו נאמנה על כתפיו, ואשר השאירנו כצאן ללא רועה.

מרן הרב אלישיב זכר צדיק לברכה, המחיש בכל הליכות חייו את אותו "חזק ואמץ" יסודי.

"חזק בתורה" – כל מי שהיה שם, בביתו הקדוש, ראה את אותה התחזקות בתורה. גם בשנים האחרונות, כאשר חוליי הזיקנה עטפוהו מכף רגל ועד ראש, התגבר מרן הרב זצ"ל כארי ועסק בתורה ללא לאות ובלי מנוחה.

"ואמץ במעשים טובים" – רק דוגמא אחת מיני מיליארדים. סיפרה נכדתו על הספונג'ה שעשתה בבית סבה הגדול. ביתו של גדול הדור, בית ציבורי הוא. עשרות ומאות אנשים עוברים הלוך ושוב, והניקיון – כמה מתסכל – לא נגמר.

הנכדה הבינה, היא חזרה שוב ושוב בעקבות צעדי האנשים הממהרים ליטול עצה וברכה מרבן של ישראל. עד, שגדול הדור הופיע בפתח החדר. מרן הרב אלישיב זצ"ל, היה היחידי אשר נעצר בפתח החדר והמתין עד שהרצפה יבשה. כולם ממהרים, והוא יותר מכולם. אך בהליכותיו הקדושות – אומץ במעשים טובים – היה הוא היחידי שלא הניע רגל לפני שבדק שאיש לא ייפגע במאומה.


אלו מנהיגנו, בהם נתפאר ולאורם נלך!
2 תגובות
אבא שעוזר מכל הלב
20/09/2012 15:41
כרמיאל יהודית

 

השבת הקרובה נקראת "שבת שובה". שבת החלה בעשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, ובה קוראים את דברי הנביא הושע "שובה ישראל".

אם נעמיק בדברי הנבואה, אותם נקרא בהפטרת השבוע, נגלה דבר מדהים.

"שובה ישראל", קורא אלינו הנביא "כי כשלת בעוונך". הנביא מציב מול עינינו מראה, בה מוצאים אנו את עצמנו מתבוססים בחטאינו ובפשעינו. "קחו עמכם דברים" – אמרו וידוי על חטאיכם, "ושובו אל ה'" – וחזרו בתשובה שלמה לפניו. "אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב" – התפללו אל ה' שייקח לעצמו את עוונותינו ויתן לנו במקומם שנה טובה ומבורכת.

נעצור כאן לרגע.

כל תישא עוון? האם ה' אמור לשאת במקומנו את חטאינו?

וקח טוב? האם תחת עוונותינו מגיע לנו טובה וברכה?

מה קורה כאן??

 

התשובה נמצאת בפסוק הבא.

"ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו"

ילד שובב מתרוצץ בבית, שובר והורס, מלכלכך ו'מבלגן'. האימא רודפת אחריו, מבקשת ומזהירה, נו נו נו!

הוא לא מפסיק, הילדון. ההפצרות כמו גם האזהרות, לא מועילות. אין ברירה, הגיע שלב העונש. האמא מגיעה בפנים כועסות, ומרימה את היד לקראת הסטירה המחנכת. ברגע הזה, כשהיד מונפת לקראתו, מרים הילד את פניו ומעניק לאימו נשיקה חנפנית.

זהו, הכל נגמר. היד כבר לא מונפת, היא הופכת לחיבוק גדול מלא אהבה.

אבל רגע! מגיע לילד עונש! הוא הרי קלקל והרס ושבר ולכלך ו.. הכול נכון, אבל הוא הילד שלי. הוא מתוק, והנשיקה שלו הראתה שהוא לא רק שובב.

ארפא משובתם, מבטיח לנו ה'. כי ה' הוא לא רק המלך שלנו, הוא בעיקר אבא שלנו. אבא אוהב וטוב.

אוהבם נדבה, ה' אוהב את ישראל מכל הלב, גם אם לא מגיע לנו. אנחנו צריכים רק להראות שאנחנו רוצים לחזור אליו, ומייד "כי שב אפי ממנו". באותו רגע, האבא הטוב שלנו מוכן לסחוב במקומנו את העוונות, החטאים והפשעים. ואף להעניק לנו תמורתם שנה טובה ומבורכת.

 

אבינו מלכנו השיבנו בתשובה שלמה לפניך!!!  

0 תגובות
היום זה קורה, עדכון מהשטח
20/09/2012 15:31
כרמיאל יהודית


הערב, יום חמישי ד' בתשרי התשע"ג, נפתח בשמחה את השנה השניה של כולל חצות יש"א ברכה בכרמיאל.

במעמד הרב הראשי הרב אברהם צבי מרגלית שליט"א, נצדיע ונוקיר את המשתתפים הקבועים. אלו אשר שנה תמימה מדירים שינה מעיניהם ומקדישים את לילותיהם ללימוד התורה הקדושה.

הרב אורי לופוליאנסקי שליט"א, מייסד "יד שרה" ומי שהיה איש אמונו של מרן הרב אלישיב זצ"ל, ישתף את לומדי הכולל המוקדש לזכר מרן הרב זצ"ל בהליכותיו הקדושות, כהכנה ליום הכיפורים הקרב.

וככלות שנה שהוקדשה רובה ככולה לרפואת אברמי טרגר נ"י, ישתף אותנו אביו הרב יהודה טרגר שליט"א בתקוות ובניסים.

 כולם מוזמנים, בואו בשמחה!
0 תגובות
יום טוב שהוא גם יום נורא?!
13/09/2012 20:41
כרמיאל יהודית
 

החגים המתקרבים, ראש השנה ויום כיפור, נקראים בשם הכולל "הימים הנוראים".

ימים נוראים,שכן באותם ימים אנו עומדים למשפט. מי יחיה ומי ימות, מי ייעני ומי ייעשר, כל אשר יקרה לנו בשנה הקרובה מועלה לדיון בפני בורא העולם. ימים נוראים, בלי שום ספק.

אך רגע! אם אלו ימים כל כך נוראים, מדוע הם נקראים ימי חג? ימים טובים? מדוע אנו מקפידים על סעודות חגיגיות ודשנות? אין כאן דבר והיפוכו??

כמו מתוך אגדה, מגלים אנו רובד נוסף של אהבתו הגדולה של בורא העולם אלינו.

לא סתם נקבעו ימי ראש השנה ויום כיפור כימי דין, אין אלו תאריכים של מה בכך.

ראש השנה, כך מגלים לנו חז"ל, הוא יום המלכת ה'. ביום ראש השנה נברא אדם הראשון, וקיומו גילה את מלכות ה' בעולם. שהרי אין מלך בלא עם. בכל שנה ושנה מחדשים אנו את המלוכה באמצעות אמירת מלכויות בתפילה, וכן באמצעות תרועות השופר.

דינים רבים נאמרו לגבי מלך ישראל. אחד מהדינים הוא, כי מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול.אדם שפגע במלך מוכרח להיענש, אפילו אם המלך עצמו מחל לו. יש יום אחד ויחיד בו דין זה משתנה, יום ההמלכה. ביום זה, המלך יכול לחון אפילו את מי שפגעו בו אישית.

בכל השנה אנו פוגעים בה' – מלכנו – כאשר חוטאים אנו כלפיו. חייבים אנו בעונש על חטאינו כלפי מלכנו, ואין דרך למחול על פגיעה במלך. ברוב רחמיו, קבע הבורא את יום ההמלכה – היום היחיד בו כולם מקבלים חנינה - כיום דין לכל באי עולם. לנו נשאר רק לקבל עלינו את מלכותו, ברגע ששבנו אליו יוצאים אנו זכאים בדין!

יום דין,נכון. יום נורא בלי שום ספק. אך חג אמיתי, חג כל כך שמח. חוגגים אנו את מלכות ה',וזוכים לחסד ולרחמים.

אך בכך לא די.

ראש השנה הוא היום הראשון בחודש תשרי, חודש המוקדש כולו להתאחדותנו עם אבינו מלכנו. אפילו שמו של החודש מבטא את אותו עניין, תשרי – ה' שרוי ונמצא בתוכנו.

יש מי שלא שב בתשובה שלמה עד ראש השנה. בשבילו מעניק הבורא הזדמנות מיוחדת במינה – יום כיפור.יום מיוחד במינו שנברא רק לחוטאים, אין בו מקום לצדיקים שלא חטאו. מועד ב' לקבלת מלכות, מועד בו אין דין. רק כפרה! יום המוקדש כולו לניקיון כללי, לסליחה ולמחילה.

יום נורא,יום הדורש הכנה ותפילה. אך איזה חג! איזו שמחה!

עדיין לא סיימנו.

קיבלנו את המלכות ושבנו אל בוראנו, החגיגות רק התחילו. יוצאים אנו מהבית, נכנסים לסוכה – צל השכינה. מוזמנים אנו לארמון המלוכה, לכולם יש מקום. מקבלים נשק – ארבעת המינים –וכוח להשפיע על עצמנו ועל העולם כולו את ברכת ה'. מנענעים אנו את ארבעת המינים לכל כיוון, כדי להמשיך שפע לכל מקום. שואבים מים בשמחה, ומסגלים שפע ועושר. הכוח בידינו, עם ה'.

ועכשיו לחגיגות.

שמחת תורה,חג אישי-אישי. בראש השנה, ביום כיפור ובסוכות, ניתן לנו הכוח לדאוג לכל העולם. בימי הדין נבקש על שלום העולם, ובסוכות נקריב שבעים פרים כנגד כל האומות. עכשיו כולם עוזבים את הארמון, רק היהודים נשארים. המשפחה הקרובה למלך העולם. רוקדים איתו – עם התורה. שמחים איתו, והוא שמח איתנו.

איזה ימים טובים הם, הימים הנוראים!

2 תגובות
העד נוכל ושקרן, אז למה שלא נאמין לו?
13/09/2012 17:36
כרמיאל יהודית

 

מתחילת חודש אלול, אנו שומעים מידי יום ביומו את תקיעת השופר.

בכל בוקר מרעיד קול השופר את האוזן ואת הלב, כל בוקר עד ערב ראש השנה.

ולא עד בכלל. בערב ראש השנה משתרר שקט.

דווקא יום אחד לפני "יום תרועה", אין תקיעת שופר!

זו לא טעות. כך נקבע בהלכה, כדי לבלבל את השטן שלא יידע מתי ראש השנה.

 

ממש דוגמה חיה לכינויו: מלך זקן וכסיל. הוא כבר בן 5,773 ובכל שנה מצליחים 'לסדר' אותו. שנה אחרי שנה הוא מאמין שכבר עבר ראש השנה, רק בגלל שיום אחד לא תקעו.

אולי שיקנה לוח? 25 שקל, ויש לו את הלוח המדוייק של כרמיאל. אפשר גם בפחות, אולי אפילו לקבל חינם בצרכניה. מזל שלנו שאין לו לוח!

 

טוב, אבל מה באמת הולך שם? הרי ברור שאנחנו לא יכולים לבלבל אותו. אז מה כן?

 

נדמיין לרגע את מה שקורה שם למעלה בראש השנה - יום הדין. יושב הקב"ה על כס השופט, ואחד אחד עוברים כל באי עולם למשפט שנתי. התובע מוכן על כסאו, מציג את עמדת הקטגוריה. פנקס שחור בידיו, פנקס אותו רשם במו ידיו – הלא הוא השטן והוא גם יצר הרע. הוא היה שם, איתנו, בשעת ביצוע העבירה.

בעצם, אין לנו מה להשיב. העובדות נכונות וגם האשמה. ה' הטוב העניק לנו חיים ושפע של אושר, ואנו בגדנו בו וחטאנו כלפיו. מה אפשר להצטדק?

רק טענה אחת יש לה, לסנגוריה אותה העמיד לנו הבורא. הוא אשם. התובע בעצמו, הוא שהסית אותנו. הוא טפטף לנו שזה מותר, לפעמים אפילו שזה מצווה. הוא עיוור את עינינו להכיר שהבורא רואה הכול, והוא שיכנע אותנו בהבלים וכזבים שהרחיקו אותנו מקירבת ה'.

הוא האשם, אנחנו שוגגים.

אבל הוא צוחק לנו בפרצוף. נכון, כך הוא אומר, אני שקרן, נוכל, רמאי ורשע. אבל גם אתם! הרי לא עברתי את העבירה לבד, אני אמנם שכנעתי אבל אתם עברתם. עכשיו אני גם מתנדב להיות התליין. עבודה מושלמת!

מה אפשר לענות? אין מילים!

הקב"ה עונה במקומנו. "שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם", חטאתם לי, פשעתם כלפיי אבל אם תחזרו אליי אסלח לכם. תודו על החטא ותעזבו אותו, ואז ארחם.

 

אבל השטן לא מוותר.

"זו תשובה?" הוא טוען לפני בורא העולם. אתה הרי יודע גם מה שיהיה, הם לא רציניים. גם שנה הבאה הם יבואו להתחרט ולעשות תשובה על אותם חטאים עצמם, זו לא תשובה אמיתית!

לא כזה כסיל, הזקן הרע הזה. ככה כמעט סתם לנו את הדרך האחרונה.

רק כמעט, כי חז"ל גילו לנו איך נבלבל אותו.

בחודש אלול תוקעים בשופר, להחריד הלבבות ולחפש דרכי תשובה. בראש השנה הסיבה נעלית יותר, לקבל על עצמנו את מלכותו של הבורא. להכניע את עצמנו, ולהשתעבד לו לחלוטין.

השטן מנסה לקלקל. "כל שנה הם עושים תשובה", כך הוא טען. "הכול משחק, אין כאן עבודה אמיתית." ואנו, בשקט ובלי לגלות לאף אחד, קצת מסכימים. נכון, עכשיו אנחנו מפחדים וחוזרים בתשובה, אבל מי יודע מה יהיה בהמשך השנה?

לכן אנו מפסיקים יום אחד, לבלבל את "אדון-שטן-עצמנו". כי יכול להיות שיהיו לנו נפילות בהמשך החיים, אז מה? לכן לא נתאמץ כעת? אנחנו צריכים לשוב לקב"ה, לחזור לזרועות המושטות של אבא. לאהוב אותו באמת, לרצות להיות קרובים אליו. גם אם ניפול, זו תהיה נפילה מהידיים של אבא. לא נפילה נוספת בעומק הבור בו אנו שרויים כעת.

כאשר נשוב באמת, כאשר נרצה בלי שום חשבונות, יקבל ה' ברחמים וברצון את סליחתנו.

שנה טובה ומתוקה!

 

 

0 תגובות
שנה שתשאיר סימנים טובים
13/09/2012 17:34
כרמיאל יהודית

 

 

 

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"

ברכה זו, המנוסחת על ידי חז"ל, מיטיבה כל כך לתאר את התפילה והתקווה.

שיתן לנו ה' שנה טובה. אנחנו כל כך צריכים שנה טובה יותר, בכל המובנים.

יש כל כך הרבה על מה להתפלל, וכדי להחדיר בליבנו את ההכרה הזו דואגים אנו ל"סימנים טובים". סימנים אותם נאכל בסעודות החג, כשלפני האכילה נזכור להתפלל ולבקש לשנה טובה ומתוקה.

חוץ מהרימון – שירבו זכויותינו כגרעיניו הרבים, התפוח הנאכל בדבש – לסימן לשנה טובה ומתוקה, הגזר – שיגזור ה' עלינו גזירות טובות, דגים – שנפרה ונרבה כמוהם, ראש – שנהיה לראש ולא לזנב, והתמר – שייתמו שונאינו, יש סימנים נוספים הדורשים הכנה מרובה.

לרגל ראש השנה, אנו מצרפים ל"פינת המתכונים" שלנו את אותם סימנים:

 

באכילת סילקא אנו מבקשים "יהי רצון מלפניך ה' אלוקנו ואלוקי אבותינו, שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו."

הסילקא הוא העלה הירוק של הסלק, ממנו נכין קציצות (טעימות מאד).

המתכון להכנת כ- 10 קציצות:

לפני ראש השנה, אפשר להשיג בחנויות אריזה של עלי סלק מגידול מיוחד ללא חרקים. נצרף לאריזה כולה שתי פרוסות לחם שרויות במים, עם 5 שיני שום, ביצה, מעט קמח, קמצוץ כמון, פפריקה ומלח.

מרתיחים את עלי הסלק עם כף מלח, ומבשלים על אש נמוכה כחצי שעה. לאחר הבישול מסננים את המים, וסוחטים היטב את העלים. כעת מצרפים את שיני השום וטוחנים אותם יחד עם העלים. מוסיפים את יתר המצרכים – לא כולל הקמח - לעיסה, ויוצרים עיגולי קציצות.  כעת תורו של הקמח, המגבל את העיסה רק אם היא רטובה מידי.

את הקציצות מטגנים משני הצדדים עד להשחמה קלה.

כדאי להכין מספיק קציצות, ייתכן שהסועדים לא יסתפקו רק בסימן.

 

באכילת הכרתי אנו מתפללים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו."

ה"כרתי" מוכר יותר בשם לוף או כרישה, והוא נראה כמו בצל ירוק.

גם ה"כרתי" מוגש כקציצה, פחות או יותר באותה מתכונת.

נבשל את העלים חצי שעה במים עם כפית מלח, ולאחר שיצטננו נסחט אותם היטב. נטביע 2 פרוסות לחם במים, ולאחר שנסחט את הלחם הרטוב נצרף אותם לטחינה משותפת עם העלים המבושלים. נוסיף ביצה, שמן ותבלינים, וניצור עיסה ראויה לטיגון בשמן עמוק עד להשחמה קלה.

בתיאבון לסימן טוב.

נשאר לנו ה"קרא", שהוא בעצם מין דלעת למרות שהוא נראה כמו קישוא גדול.

את הקרא נוכל להגיש כמו לפתן.

נוסיף ק"ג סוכר לחצי קילו קרא מקולף, שטוף וחתוך לקוביות קטנות. את כל התכולה נשפוך לתוך סיר, ונמלא במים עד מחצית הכמות. לאחר הרתחה ראשונית נמשיך לבשל על אש קטנה חצי שעה.

כשהליפתן הקר יוגש לשולחן נתפלל בכוונה:

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכויותינו."

אמן.

0 תגובות
האח הגדול, זה מחייב
13/09/2012 17:32
כרמיאל יהודית

 

 

מכתב שנשלחלמערכת אחד העיתונים לפני זמן מה, זעזע את ציבור הקוראים.

את המכתבכתבה – בדם ליבה – אימא לילדה קטנה שנפגעה קשה בתאונת דרכים. רכב פגע בקטנטונתשחצתה כביש, והפך את תקוות ההורים לשבר ודאגה נוראה.

"ביתנוהקטנה", כך מספרת האם האומללה במכתבה, "ילדה טובה וצייתנית היא."הילדונת מעולם לא חצתה כביש בלי עזרת מבוגר, וההורים היו מוכרחים להבין מה קרה להבאותו היום. כאשר חזרה הילדה להכרה, הסבירה להורים בתמימות ילדותית. "היה שםאיש גדול שעבר את הכביש, אז רצתי מהר-מהר אחריו." היא התקשתה להבין את הבעיה.הרי מבוגרים יודעים לעבור כביש, והיא נעזרה בו – לפי כל כללי הבטיחות.

עדי ראייהלתאונה הקשה, תרמו להורים הסבר על מה שקרה. אחד מהעוברים ושבים, מיהר ככל הנראהלדרכו, ופרץ לכביש במהירות בה הספיק לחצותו לפני שהמכונית הגיעה. הילדה, בתמימותובמה שנראה היה לה כאחריות, מיהרה לחצות בעקבותיו, אך איחרה את הרגע. המכונית פגעהבה, בילדה ובתמימותה.

אולי אי אפשרלהאשים את ה"מבוגר האחראי", הוא הרי לא ראה את הילדה הקטנה צועדתבעקבותיו. הוא ניצל רגע בו יכול היה לחצות את הכביש מבלי לסכן את עצמו, עובדה שלאהיה מעורב כלל באותה תאונה.

אולי הוא לאאשם, אך לבטח הוא אינו אחראי.

כי מה לעשות,ילדים נושאים את עיניהם למבוגרים. ולא רק ילדים. "אתם ניצבים היוםכולכם," פותחת פרשת השבוע ומפרטת: "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כלאיש ישראל." לאחר שמסיים הפסוק למנות את כולם, כולל כולם, עובר הפסוק הבאלמנות נוספים: "טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחנך. מחוטב עיצך עד שואבמימיך."

ה"אורהחיים" הקדוש מתקשה מדוע נזקקה התורה לשתי רשימות. ומדוע לאחר שכבר כללה את"כל איש ישראל", חזרה לפרט את הרשימה הנוספת?

את תשובתו,מקדים ה"אור החיים" בהבנת נושא ה"ערבות ההדדית" בישראל.

במעמד הרסיני, לא רק קיבלנו את התורה. קיבלנו גם את הגדרתינו כעם. הגדרה זו נובעת מעצםהמעמד, "כאיש אחד בלב אחד". כולנו יחד – איברים באותו הגוף. בדיוק כמושהגוף כולו דואב כאשר היד נפגעת, כואב לכל יהודי צרותיו של הזולת.

ערבות זומחייבת דאגה ועזרה הדדית, לכל איש ישראל. אולם מובן כי הדרישה לערבות ולדאגה,מתבטאת בעיקר אצל מי שיכול לעזור – אצל האחראים.

שתי רשימותמביאה התורה כאשר ניצבים אנו כולנו יחד, רשימת ה"אחראים" ורשימתה"נעזרים". ראשי הדור, מנהיגי השבטים והזקנים, נושאים באחריות על הציבורכולו. ראשי המשפחות, נושאים באחריות על משפחותיהם, הטף והנשים.

כשאתה"גדול" אתה צריך להסתכל אחורה, אל הקטנים. אל אלו שתולים בך עיניים.

האחריותמחייבת.

3 תגובות
איך כולם יפחדו ממך
07/09/2012 10:18
כרמיאל יהודית

תכונה שמחה שורה בבית המלון. העובדים כולם מגוייסיםלמלאכתם, וכל אחד מהם מאושר בעבודתו. וכי דבר של מה בכך הוא? זוכים הם לשרת אורחמיוחד במינו!

הגאון מווילנא. רבן של ישראל, אשר גאונותו העצומההתפרסמה גם בחוגים אקדמאים בעולם, בחר להתארח באכסנייתם.

עובדי המלון, עמדו משתאים לנוכח סדר יומו של האורחהדגול. 4 שעות שינה קטועים ביממה, אינם אמורים לספק אנרגיה שכזו לעשרים שעות לימודמעמיק. הנהגותיו הקדושות ניכרו בכל תנועת אצבע, והעובדים היו מאושרים לספק את כלצרכיו של הצדיק.

ההתרגשות הופרה באחת.

שודד חמוש התפרץ למלון, מניס את העובדים המבוהלים אל כלעבר.

בעל הבית, מלונאי מצליח ומכובד, נפל קרבן לתאוות הבצעשל השודד. תאוות בצע אכזרית, שהתפרצה באלימות איומה על גופו של המארח.

זעקות הכאב והייאוש של בעל הבית בקעו אל חדרי המלון,ובעיקר אל החדר הסמוך – חדרו של הגאון.

היד הקדושה הופנתה אל הידית, והדלת המפרידה בין החדרלזירת האלימות נפתחה.

בו ברגע בו נשתקפה דמותו המלאכית של הגאון בחלל הפתח,קרס השודד על עומדו ונפל מתעלף.

בעל הבית, המום עדיין מהסיטואציה המפחידה אליה נקלע, קםבזריזות להודות לאורחו אשר הציל את חייו.

"רבינו השתמש בוודאי בשמות הקודש כדי להצילנימהשודד האכזרי", מלמל המארח בין מילת תודה אחת לחברתה.

אך הגאון ביטל את דבריו. "לא נצרכתי להשתמש בשמותהקודש. הרי לימדה אותנו התורה בפרשת "כי תבוא": "וראו כל עמי הארץכי שם ה' נקרא עליך – ויראו ממך". וחז"ל כבר פירשו את הפסוק "שם ה'נקרא עליך – אלו תפילין שבראש". כאשר ראה השודד הערל את שם ה' הנקרא עלייבזכות התפילין – נפל עליו פחד נורא אשר גרם לו לאבד את הכרתו."

בעל הבית נרעש. "ילמדנו רבינו", פנה הואבשנית. "והלא גם אני יהודי, גם אני הנחתי תפילין. מדוע לא נפל על הגוי אתאותו פחד, כאשר ראה הוא אותי?"

תשובתו של הגאון לא איחרה לבוא. עלינו ללמוד היטב אתדברי חז"ל במדוייק. לו נאמר בחז"ל – "אלו תפילין שעל הראש" –היה הצדק איתך. אך חז"ל לא אמרו כך, אלא – "אלו תפילין שבראש" –כאשר מפנימים אנו ומחדירים להכרתינו את התפילין. מכניסים אנו אל תוך ראשנו אתההכרה הברורה ב"שיויתי ה' לנגדי תמיד". תפילין אלו – שבתוך הראש – הםהמטילים פחד על הכול!

מעשה זה, איננו "עוד סיפור". בדבריו אלוהעניק לנו הגאון מסר כהגנה ניצחית. כאשר נכיר ונדע כי עבדים נצחיים אנו לה' יתברך,ובו בלבד חיינו תלויים, ננצל בלי ספק ונטיל פחד על כל הקמים עלינו.

0 תגובות
הופ הופ טרללה, גדלנו בשנה!
05/09/2012 23:42
כרמיאל יהודית

זה היה לפני שנה. יום הכיפורים חל בשבת, ובימים שקדמו לו מצא דודי פרסיקו הבלתי-נלאה רעיון גאוני כדי לזכות בדין לשנה טובה.

כל מי שדודי פגש באותם ימים, (ודודי פוגש המון) שמע ממנו על הרעיון החדש. "בא נקבע שיעור ליום חמישי בלילה!" שיכנע דודי את כולם. "סוף שבוע, מחר לא הולכים לעבוד. אפשר לשבת עד מאוחר וללמוד בכיף!"

עוד לא נברא האדם שיעמוד בפני דודי, ורשימת המעוניינים התארכה.

"מיום חמישי שאחרי סוכות, מתחיל כולל חצות", עבר הקשר בין כולם – עד שעצר. "למה אחרי סוכות? יש לנו רעיון כל כך טוב, בא נתחיל הערב!!"

דודי, נמרץ כרגיל, הצליח בהתראה של כמה שעות להכין את הבית ואת האנשים. קוגל הגיע וגם טשולנט, עם הררים של פיצוחים ועוגות (אותם קנה דודי לחודש מראש, וחוסלו לחלוטין באותו ערב...)

בערב יום כיפור, ט' תשרי תשע"א, התייצבו כולם בבית משפחת פרסיקו – רח' דוכיפת 29 – ומאז לא הפסיקו לבוא.

שבוע רדף שבוע, חודש ועוד חודש והנה חלפה לה שנה!

שנה של כולל חצות!

כולל חצות יש"א ברכה חוגג אוטוטו שנה, וכולם מוזמנים לחגיגה. מסיבת כבוד התורה.

אז שריינו לעצמכם את התאריך – ד' תשרי תשע"ג  (20.9.12) – יומיים לאחר ראש השנה. אל תפסידו!

 

0 תגובות
התרת נדרים - זו לא קומבינה?
05/09/2012 23:41
כרמיאל יהודית

 

 

בכל חמישי, בכל שבוע, נהנים משתתפי "כולל חצות ישאברכה" מחוויה יהודית. הנושאים המועלים לעיון ולהעמקה על גבי השולחן הערוך,סוחפים את המשתתפים ללימוד פורה ומאתגר. בראי פרשת השבוע מחכימים הלומדים ממעייןהנצח היהודי, וחווים את תורת ה' האקטואלית תמיד.

השבוע יתארח רבה של שכונת רמת רבין – הרב ישעיהו קניאל –וכדרכו יעניק לשומעיו שיעור חוויתי סוחף ומרתק.

הנושא אותו בחר הרב קניאל לפַתֵח, הוא "התרתנדרים". בהתאם למנהג הקרב ובא, להתיר נדרים בערב ראש השנה. התרה הנשנית שובבמעמד המרגש של "כל נדרי" בליל יום כיפור, בו מקבל הקהל כולו התרה לכלהנדרים שנדרו בשנה שעברה ושיידרו בשנה הבאה. "מיום כיפורים שעבר עד יוםכיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה."

איפה כאן הקומבינה?

איזה תוקף יש לנֵדֶר, אם כבר מראש השנה ביטלנו אותםלמפרע? ואיך תיתכן התרה בערב ראש השנה, לנדרים שכבר נדרתי במהלך השנה?

שאלות אלו, הן רק קצה המזלג של הנושא רחב הידיים.

ללומדי ה"כולל חצות", מובטחת שעה של הנאהוקורת רוח. וכמובן – של תשובות לכל השאלות.

כולם מוזמנים. שמעו ותחי נפשכם!

0 תגובות
איך כולם יפחדו ממך
05/09/2012 23:40
כרמיאל יהודית

תכונה שמחה שורה בבית המלון. העובדים כולם מגוייסים למלאכתם, וכל אחד מהם מאושר בעבודתו. וכי דבר של מה בכך הוא? זוכים הם לשרת אורח מיוחד במינו!

הגאון מווילנא. רבן של ישראל, אשר גאונותו העצומה התפרסמה גם בחוגים אקדמאים בעולם, בחר להתארח באכסנייתם.

עובדי המלון, עמדו משתאים לנוכח סדר יומו של האורח הדגול. 4 שעות שינה קטועים ביממה, אינם אמורים לספק אנרגיה שכזו לעשרים שעות לימוד מעמיק. הנהגותיו הקדושות ניכרו בכל תנועת אצבע, והעובדים היו מאושרים לספק את כל צרכיו של הצדיק.

 

ההתרגשות הופרה באחת.

שודד חמוש התפרץ למלון, מניס את העובדים המבוהלים אל כל עבר.

בעל הבית, מלונאי מצליח ומכובד, נפל קרבן לתאוות הבצע של השודד. תאוות בצע אכזרית, שהתפרצה באלימות איומה על גופו של המארח.

זעקות הכאב והייאוש של בעל הבית בקעו אל חדרי המלון, ובעיקר אל החדר הסמוך – חדרו של הגאון.

היד הקדושה הופנתה אל הידית, והדלת המפרידה בין החדר לזירת האלימות נפתחה.

בו ברגע בו נשתקפה דמותו המלאכית של הגאון בחלל הפתח, קרס השודד על עומדו ונפל מתעלף.

בעל הבית, המום עדיין מהסיטואציה המפחידה אליה נקלע, קם בזריזות להודות לאורחו אשר הציל את חייו.

"רבינו השתמש בוודאי בשמות הקודש כדי להצילני מהשודד האכזרי", מלמל המארח בין מילת תודה אחת לחברתה.

אך הגאון ביטל את דבריו. "לא נצרכתי להשתמש בשמות הקודש. הרי לימדה אותנו התורה בפרשת "כי תבוא": "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך – ויראו ממך". וחז"ל כבר פירשו את הפסוק "שם ה' נקרא עליך – אלו תפילין שבראש". כאשר ראה השודד הערל את שם ה' הנקרא עליי בזכות התפילין – נפל עליו פחד נורא אשר גרם לו לאבד את הכרתו."

 

בעל הבית נרעש. "ילמדנו רבינו", פנה הוא בשנית. "והלא גם אני יהודי, גם אני הנחתי תפילין. מדוע לא נפל על הגוי את אותו פחד, כאשר ראה הוא אותי?"

תשובתו של הגאון לא איחרה לבוא. עלינו ללמוד היטב את דברי חז"ל במדוייק. לו נאמר בחז"ל – "אלו תפילין שעל הראש" – היה הצדק איתך. אך חז"ל לא אמרו כך, אלא – "אלו תפילין שבראש" – כאשר מפנימים אנו ומחדירים להכרתינו את התפילין. מכניסים אנו אל תוך ראשנו את ההכרה הברורה ב"שיויתי ה' לנגדי תמיד". תפילין אלו – שבתוך הראש – הם המטילים פחד על הכול!

 

מעשה זה, איננו "עוד סיפור". בדבריו אלו העניק לנו הגאון מסר כהגנה ניצחית. כאשר נכיר ונדע כי עבדים נצחיים אנו לה' יתברך, ובו בלבד חיינו תלויים, ננצל בלי ספק ונטיל פחד על כל הקמים עלינו.

0 תגובות
איך נקיים מצווה בשלמות?
04/09/2012 00:54
כרמיאל יהודית

פרשת 'כי תבוא', פותחת במצוות הביכורים. כל חקלאי המגדל את פירות שבעת המינים, צריך להביאאת הפרי הראשון שגדל במטעו ולהעלותו לבית המקדש.

היה זה אחדהטקסים המרגשים ביותר. תהלוכה של אלפים, חגיגית וססגונית, צעדה לירושלים. העירכולה יצאה לקראת העולים, וקיבלה את פניהם בשמחה ובמחול.

כאשר מגיעהחקלאי המאושר לבית המקדש, מניף הוא את סלסלתו החגיגית ונושא תפילת הודיה לאלוקיםהטוב אשר העניק לו את השפע.

"ארמיאובד אבי", פותחת התורה את סדר התפילה, המתארת את התלאות שעברו על אומתנו עדאשר הגענו הלום. תפילה ארוכה ומרגשת, המגוללת את סיפורו של פרי הביכורים כאלגוריהלסיפורו של בעליו. מילות הסיום של תפילתו – תודתו, מהוות את שורת המחץ:"עשיתי ככל אשר ציוויתני!"

קשה מאד,כמעט בלתי אפשרי, לקיים מצווה בשלמות. לכל מצווה מצטרף תמיד חשבון אישי, הגורעמשלמות המצווה. מצווה מושלמת, יקרת המציאות היא. שכרה של מצווה שכזו, גדול ורב פיכמה וכמה מכל מצווה.

מהו הסוד?

כיצד מרשההתורה לחקלאי להוציא מפיו בפה מלא את ההכרזה המדהימה הזו: עשיתי ככל אשרציוויתני. הכל-הכל, מצוה מושלמת לחלוטין!!!

בפירושו,מעניק לנו רש"י הבנה – ויסוד לשלמותן של כל המצוות.

עשיתי ככלאשר ציוויתני – שמחתי ושימחתי אחרים בו.

זה הכול!כאשר שמחתי במצווה, ואף שימחתי בה אחרים, העליתי את המצווה לפלנטה גבוהה בהרבה.

באחת הפכהמצוות הביכורים מ"עוד מצווה", ל"ככל אשר ציוויתני".

כי אכן, זאתדורש מאיתנו בורא העולם. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרובכל".

שמחו במצוות,ושמחו בהם אחרים.

0 תגובות
תגובתו של המיליונר על רצח בנו
03/09/2012 12:34
כרמיאל יהודית

ישיבת חברון בירושלים

לפני כ-90 שנה הוקמה ישיבה גדולה בעיר חברון. ישיבה זו –"ישיבת סלבודקה" – הייתה אחת מהישיבות החשובות ביותר באירופה, ועלתה על רבניה ותלמידיה לחברון. היישוב היהודי בחברון בימים ההם היה גדול ומפותח, ויחסי שותפות ואף ידידות שררו עם השכנים הערבים.

לצורך אחזקת הישיבה,שיגרה ההנהלה שליח לארצות הברית,אשר התרים את יהודי אמריקה למען לומדי התורה. בעיר שיקאגו מצא השליח קהילה יהודית חמה, אשר העניקה ברוחב יד את עזרתה לישיבה. אחד מהתורמים הגדולים היה מיליונר מקומי, אשר מלבד תרומתו הגדולה אירח את השליח בביתו ואף סייע במלאכתו בדרכים רבות.

הקשר שנרקם בין השליח למיליונר, הוביל לידידות פורחת ביניהם, ולשיחות נפש עמוקות. העשיר המקומי התרגש מאד ממטרתו החשובה של ידידו השליח, וכאשר שב השליח לארץ הפקיד בידיו את בנו כדי שיצטרף ללומדי הישיבה.

בנו של המיליונר הפך לתלמיד מן המניין בישיבה, ובמהלך שהותו בישיבה התעלה מאד בלימוד התורה.

אך הימים הטובים לא ארכו.

בסוף השנה, בחודש אב תרפ"ט פרצו מהומות דמים בכל רחבי הארץ. ההמון הערבי הוסת לפגוע ביהודים, ופרעות איומות פרצו. נחלי דם נשפכו ועשרות יהודים נטבחו במה שכונה לימים "פרעות תרפ"ט".

גם על הישיבה שבחברון לא פסחה הפורענות, וערביי חברון פרצו לישיבה ולבתים בהם התאכסנו הבחורים ופתחו במסע הרג אכזרי ונורא.

הפרעות נמשכו שעות ארוכות, ובמהלכן נהרגו על קידוש ה' עשרות יהודים. מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד! ה' יקום דמם.

כשזוהו הגופות, התברר שגם בנו של המיליונר נמנה בין ההרוגים.

השליח לא ידע את נפשו. ייסורי מצפון תקפוהו בלי הרף,הוא הרגיש שהוא אשם במותו. הוא הביא אותו לחברון, ובה מצא את מותו הטרגי.

כאשר נשלח שוב על ידי הישיבה, שהוקמה מחדש בירושלים,פסח באופן קבוע על שיקאגו. הוא לא יכול היה להיישיר את עיניו מול האב השכול.

אולם עסקיו של המיליונר לא הצטמצמו בשיקאגו, וכך מצא הוא את השליח בניו יורק. לפני שהספיק השליח לברוח, ניגש אליו המיליונר בשאלה. "מדוע אינך בא לשיקאגו? קהילה שלמה מחכה לך!"

השליח, שממש לא ציפה לשאלה שכזו, גימגם התנצלות כנה.איך יכול הוא לבוא לשיקאגו? הרי בשליחותו הקודמת גרם הוא לעוולה קשה למארחו הטוב.בנו הרי נרצח בגללו!

"בני נרצח בגללך?" שאג הסוחר בתדהמה. "ההיפך הוא הנכון! אני חייב לך הכרת טובה עצומה!"

השליח לא הבין. גם אם בגדלות נפשו, אין ידידו העשיר מראה את כעסו. איך יכול הוא לומר שמוקיר הוא לו טובה???

אך המיליונר לא הותיר את ידידו בשאלה. "הרי משמים נגזר על בני למות צעיר. הקב"ה נתן לי ילד שלא אזכה לראות ממנו נכדים. אם לא היית לוקח את בני לישיבה, היה הוא נרצח בוודאי כ"ינקי בוי" באיזו קטטת שיכורים אלימה. בזכותך נרצח הוא על קידוש ה' מעל דפי הגמרא! אינך מבין איזו הכרת הטוב עצומה יש בליבי כלפיך!!!"

כאשר לומדים אנו בפרשת השבוע, על בן סורר ומורה שנהרג בצעירותו כדי שלא יגדל כרשע. נזכרים אנו בסיפור מצמרר זה. סיפור על יהודי מאמין שלא נתן לניסיון הקשה להעביר אותו על דעתו. יהודי זה זכה בחתנים תלמידי חכמים מופלגים, ביניהם רבה הראשי של ירושלים. כספו הרב שימש להקמת ישיבות גדולות וחשובות בירושלים, אשר הנציחו אותו לשם עולם בשושלת הזהב של האומה.

2 תגובות
בחודש אלול - מוצאים אישה יפה
02/09/2012 12:50
כרמיאל יהודית

בפוסט הקודם, הובאו דבריו של ה"אור החיים"הקדוש, המסביר כיצד ייתכן שהותרה שבויה נוכרית ללוחמי מלחמת מצווה.

נביא כאן גם את פירושו השני של ה"אור החיים" –המסביר את הפרשה בדרך רמז. כהרחבה לדברי הזוהר הקדוש בפרשתנו.

לא לחינם תיקן עזרא הסופר את סדר הפרשיות, "פרשת השבוע" משליכה גם על הזמן בו אנו קוראים בה. כך גם ארבעת הפרשיות הנקראות בחודש אלול, הנוגעות כולם לעניינו הגבוה של חודש הרחמים והסליחות.

וכך דורש ה"אור החיים" הקדוש את פסוקי פרשת השבוע:

"כי תצא – למלחמה על אויבך" – מייד עם צאתך לעולם הזה, שרוי אתה במלחמה בלתי פוסקת עם יצר הרע המהווה אויב אולטימטיבי. קשה ואכזר.

"ונתנו ה' אלוקיך בידו" – הקב"ה מבטיח לנו כי למרות שהיצר הרע גדול וחזק פי כמה מאיתנו, אם נעשה את המאמץ מצידנו ונילחם בו – ה' יכפוף אותו עבורנו –ננצח אותו ונמגרו.

"וראית בשביה אשת יפת תואר" – הנפש מכונה תמיד "אישה". לאחר שנמגר את יצרנו הרע, נוכל לצוד את הנפש הטהורה. נפש זו "יפת תואר" היא,שהרי הקב"ה ברא את נפשנו זכה וטהורה, וחטאינו לכלכו אותה.

"וחשקת בה ולקחת לך לאישה" – אם נחשוק בה באמת, ונרצה לשמור על נפשנו טהורה, ייתן לנו ה' להתאחד איתה עד שתהיה חלק מאיתנו לכל דבר.

"והבאת אל תוך ביתך, והסירה את שמלת שביה מעליה"– לאחר שנתאחד עם הנפש הטהורה, מוכרחים אנו לשמור עליה מכל משמר. שבים אנו בתשובה שלמה על "שמלת שביה" – החטאים והעוונות שלכלכו אותה.

"ועשתה את ציפורניה, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" – ירח ימים – ימי חודש אלול – ניתנו לנו במתנה. ימים בהם נוכל לפשפש היטב בחטאינו – לעשות את הציפורניים – ולבכות לאבינו ואמנו – השכינה הקדושה – על אשר חטאנו כלפיה. רק כשנזכה לשוב בתשובה שלמה, נגיע אל ראש השנה ויום כיפור כבעלי תשובה אמיתיים. אז נזכה ל- "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה." – נהפוך את גופנו ונפשנו למקום קדוש לה' אלוקנו, ונזכה לשנה טובה של קרבת ה'!

0 תגובות
אהבה מתוך כפייה
02/09/2012 06:55
כרמיאל יהודית

פרשת "כי תצא", היא הפרשה בה נלמד את מספר המצוות הגדול ביותר. שבעים וארבע מצוות מנויות בפרשתנו, עשרים ושבע מצוות עשה וארבעים ושבע מצוות לא תעשה.

אחד מהדינים הנלמדים בפרשה, הוא דין "הוצאת שם רע". דין זה עוסק באדם הטוען כי אשתו הטרייה זינתה בתקופת אירוסיהם, לאחר הקידושין ולפני הנישואין. בבית הדין מתברר הדבר. באם אכן זינתה דינה סקילה, אך אם עלילה הייתה בפי הבעל מחוייב הוא במלקות ובקנס ומעתה אסור לו לגרשה לעולם.

הלומד עומד תמה. המדובר הרי באדם רשע, המעליל על אשתו הצנועה עלילה שפלה ונבזית. האם האיסור המוטל עליו לבלתי לגרשה איננו עונש מתמשך עליה? מדוע משאירים אנו אישה צעירה ונאמנה לסבול במחיצת בעל איום שכזה?

כדי להבין את התשובה, נחתור להבין מה קרה שם, בבית הזוג הצעיר. המדובר הרי בזוג שנישא ערב אחד לפני שהוציא הבעל שם רע על אשתו. מה גרם לו,לאותו בעל טרי, להעליל על אשתו דבר בזוי שכזה? רק אתמול חגגו שניהם בשמחה את נישואיהם המאושרים, רק אתמול עמד הוא תחת החופה והצהיר לה אמונים. מה קרה פתאום?

ירדה התורה לסוף דעתו של אדם, וגילתה לנו הבנה עמוקה בנפשו.הטריגר שהוביל את הבעל הטרי לרמוס את כבודה של רעייתו, היה הפחד מנאמנות. הבעל,שהצהיר בליל אמש את נאמנותו הנצחית, קם בבוקר בפחד שהוביל לשנאה עיוורת. "מי אמר שזו המיועדת לי", החל הבעל לפקפק. "אולי אמצא אחרת, טובה יותר ממנה?" דווקא הצהרת הנאמנות, היא שהובילה אותו לפשע גועלי שכזה.

הדרך למנוע את אותם הרהורי חרטה המובילות לחטא, היא סגירה הרמטית. נישואי נצח בכפייה. זו היא אשתו לעולמי עד, ורק איתה יוכל לבנות את חייו. כאשר יידע הגבר כי אין דרך חזרה, ייעלמו הרהורי חרטה אלו לבלי שוב. שהרי מה לו להרהר אם זו המיועדת לו, אם לא יוכל לגרשה? איך ימצא טובה ממנה, אם מחוייב הוא לנישואיו הנוכחיים?

תובנה זו, מופיעה בשורש ש.ל.מ. המרכיבה את המילים שלום,שלמות והשלמה. השלמות יוצרת שלום, שהרי יודעים אנו שרק הנישואין יוצרים שלמות.אולם המושג "השלמה" המורה על קבלת דבר בדלית ברירה, אינו סותר את השלום,ואף מסייע לו. כאשר מכיר בן זוג כי עליו להשלים עם כל חסרונותיה של בת-זוגו,מהסיבה הפשוטה כי היא-היא בת זוגו ולא ייתכן אחרת, יבוא השלום בהכרח.

אין הדברים אמורים רק לגבי "שלום בית" בין בני זוג, השלמה זו כוחה יפה לכל תחום בחיים. המשלים עם מקצועו ומקום עבודתו, ישכים בשמחה לעמל יומו. כך גם המשלים עם סביבתו, חבריו, ובעיקר עם תכונות נפשו.

כי אכן כך לימדה אותנו התורה: אפשר לכפות אהבה, רק תרצה ותצליח

4 תגובות
על עבירה שהיא מצווה גדולה
30/08/2012 07:13
כרמיאל יהודית
מלחמה, יפת תואר, כרמיאל, כי תצא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה. והבאת אל תוך ביתך והסירה את שמלת שביה מעליה ועשתה את ציפורניה ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה.

פסוקים אלה פותחים את פרשת השבוע, ומלמדים את חיילי הצבא הישראלי הקדוש כיצד לנהוג בשבויות מלחמה.

בטרם נרים את קולנו בשאלה זועקת – הייתכן? זו המוסריות המתבקשת מהצבא היהודי? והיכן "טוהר הנשק"? כבר עונה רש"י בפירושו על הפסוק, "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע!"

אולם גם הצהרתו זו של רש"י מותירה אותנו בתמיהה.שהרי בפרשה הקודמת למדנו כי לוחמי הצבא הישראלי היו כולם צדיקים ולומדי תורה, כאלו שלא חטאו מימיהם! האם אותם קדושים, הלוחמים את מלחמות הקודש, חשופים לניסים גלויים בניצחונותיהם המובטחים מראש, עלולים לחטוא בחטא שכזה?

ה"אור החיים" מסביר כי דווקא הקדושה, היא המביאה ל"יצר הרע" שלאמיתו של דבר מצווה היא.

הכיצד?

ישנו כלל ידוע - "מצווה גוררת מצווה" – אם נקיים מצווה מושלמת, נזכה לקיים מצווה בעקבותיה. מצווה אחת מסוגלת לגרור את מעגל חיינו לקיום מצוות ללא הפסקה. "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידו" – כאשר נצא למלחמה כפי שה' מצווה אותנו, בקדושה ובטהרה, ננצח בלי ספק ובלי להנזק כלל.

מלחמת מצווה זו, תגרור בעקבותיה מצווה גדולה עוד יותר.

נשמות קדושות נבראו בין העמים, ובמהלך הדורות עתידות הן להשתלב בעם ישראל. כזו היא רות הגיורת, שממנה יצאה מלכות בית דוד. כזה הוא רבי עקיבא, גדול התנאים, אשר היה בן לגרים. וכן גרים רבים אחרים המשובצים בשושלת הזהב של האומה.

אותו "יצר הרע" החושק בשבויה המסויימת ההיא,הינו יצר טוב מאד הנגרר מהמצווה הקודמת.

כך זוכה אותה נשמה קדושה השבויה בין האומות, להילקח לביתו של הלוחם הצדיק. מסירה היא את "שמלת שביה" – הגוף הגוי אשר בו שכנה – ולהפוך ליהודייה כשרה!

1 תגובות
והפעם, ה"קישקע" של הכולל חצות
29/08/2012 19:12
כרמיאל יהודית

הפוסט "סודו של הטשולנט", שהובא כאן בשבוע שעבר, זכה לפופולאריות מדהימה. תגובות רבות זרמו אלינו כל השבוע, ונפלא היה לשמוע על כאלו שניסו את המשכון ושלחו תודות...

התלונה העיקרית שנשמעה בין המגיבים, היה חסרונו של ה"קישקע". שהרי כל מי שנכח באישון ליל ב"כולל חצות ישא ברכה" בבית משפחת פרסיקו, יודע שהטשולנט – ככל שיהיה מוצלח – הוא רק תירוץ לקישקע.

לטובת קוראנו הנאמנים, ביקשנו מגב' גרוס - יוצרת הקישקע – את המתכון, והרי הוא לפניכם, בחשיפה ראשונה!

מתברר כי ככל שהמעדן טעים ומוצלח, כך הוא קל ופשוט מאין כמותו.

אל קערה גדולה שופכים: 3 כוסות קמח, 1 ו- 1/4 כוסות מים רותחים, קצת יותר מ-1/2 כוס שמן, כפית גדושה פפריקה מתוקה, רבע כפית פלפל שחור, 2 כפיות מלח, 4 כפיות סוכר ו-2 כפות א. מרק (עוף).

את כל הכבודה הזו מערבבים היטב, והנה בלילת הקישקע מוכנה.

למעשה, צריך להכניס בשלב זה את העיסה ל"קישקע" – הלא הם מעיים שהתרוקנו מתכולתם המקורית – אבל לא יקרה שום דבר נורא אם לא תשיגו מעיים. אפשר ליצוק את העיסה לגליל נייר אפיה או לשקית ניילון, ולהניח את ה"קישקע" במרומי הטשולנט שכבר הספיק לעבור בישול ראשוני. החימום המתמשך של הטשולנט, יעביר את הקישקע תהליך של חצי אפיה חצי בישול, ויהפוך אותו למעדן טעים במיוחד.

הבעיה היחידה היא שלא תוכלו ללקק את האצבעות, הקישקע מוצק ויבש לחלוטין...

 

נ.ב. תוכלו להוסיף גם שקית (עדיף כפולה) של אורז מוכן, וביצים מלמעלה. כך יהפוך הטשולנט באחת לחמין מזרחי אסלי.

 

בתיאבון!

0 תגובות
כרמיאל על המפה, שלב ההוכחה.
29/08/2012 19:11
כרמיאל יהודית

מתי השמש שוקעת בכרמיאל?

 

 

מיקומה של כרמיאל, כולנו יודעים, היא "בין לבין". בין עכו לצפת, בין הגליל המערבי לגליל התחתון, בין הכפרים הערביים לכפרים ערביים אחרים...

או אפשר – ועדיף - לומר אחרת. כרמיאל היא המרכז. מרכז הגליל. מרכז הצפון. ואוטוטו מרכז הארץ...

תכל'ס, מתי שקיעת החמה בכרמיאל? מתי הדלקת נרות?

בלוחות הרגילים, מופיע הזמן של חיפה. ישנם לוחות מפורטים יותר, המציגים גם את הזמנים של צפת. בלוחות כאלו, אנו מנסים לחשב את הזמן של "בין לבין" ושוכחים שבעצם אנחנו המרכז.

מה עם לוח בשבילנו?

הרב חיים אבלסון, אברך וותיק בכרמיאל, מביא עבורנו את הבשורה.

לוח "עיתים לבינה" – אשר זכה להסכמתם של מומחים נודעים כלוח המדוייק ביותר – הפיק על-פי הזמנתו לוח מיוחד עם זמני היום לפי אופק כרמיאל.

מעבר לזמני השקיעה והדלקת הנרות ועוד זמנים הרלוונטיים ביום-יום, מציג הלוח מידע רב וייחודי לכל ימות השנה. הלכות ומנהגים לכל יום ותקופה, מדריכים מפורטים למועדים, ולוח זיכרון היסטורי לאירועים מרכזיים שהתרחשו בעבר. המידע הרב והמגוון המופיע בלוח, מופיע בגב הדף. כך שבלוח היומיומי נותר מספיק מקום כדי לציין תזכורות אישיות וכדומה.

 

את הלוח ניתן להשיג אצל הרב חיים אבלסון בטל'-052-7682827

 

בברכת "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה"

 

0 תגובות
שומרים, חיים.
26/08/2012 11:43
כרמיאל יהודית
 

מה בפרשה?

בפרשת "שופטים", מצווה משה רבינו את המצוות הכרוכות בכניסה לארץ ישראל. מאז שיהפכו להיות עם בעל מולדת משלו,יצטרכו למלך, לצבא, למערכת משפטית וכדומה.

הקדמה – מה זה "ערי מקלט"ולמה?

אחד מהחוקים האמורים בפרשת השבוע -במסגרת החוקתית החדשה, של העם אשר לראשונה מקבל מולדת משלו – הוא חוק "ערי מקלט". חוק זה מסדיר את הבעייתיות בוואקום שנוצר בהריגה בשוגג. רוצח הרי נידון למיתה בבית דין, אולם אם בשגגה גרם למיתה איננו חייב מיתה. מאידך, בני משפחת הנהרג דורשים את מיצוי העונש. ואם ישוחרר בלי כל עונש, תמצה המשפחה בעצמה את הדין עם רוצח קרובם.

כאן בא הציווי האלוקי של הסדרת "ערי מקלט".

כאשר נהרג אדם, עוד בטרם הוכרע דינו של ההורג – אם בשגגה או חלילה במזיד – ממהר הוא לנוס אל עיר המקלט. עיר הקולטת את הרוצחים, ומעניקה להם חסינות מפני רודפי הדם. משם נלקח ההורג אל בית הדין. אם יתברר כי בזדון רצח, נהרג הוא בידי בית הדין. אך אם הייתה זו הריגה בשגגה, (למשל, עבר הנהרג תחת העץ עליו עבד הנאשם, והנה נשמט לו הגרזן וגרם למותו) שב הנאשם אל עיר המקלט המשמשת לו כמקום גלות – כעונש על חוסר הזהירות אשר בגינה נהרג אדם.

זה הרבה או קצת?

במהלך לימוד חוק ערי מקלט בפרשת השבוע,מצאנו סעיף מעניין במיוחד.

משה רבינו מצווה, כי כאשר ייכנסו בני ישראל לארץ המובטחת, יבדילו שלוש ערים שישמשו כערי מקלט. זאת בנוסף לשלוש ערים נוספות אותן הבדיל משה רבינו עצמו בעבר הירדן המזרחי – מקומם המובטח של בני ראובן וגד ומחצית משבט מנשה – המהווה כ"נספח" עתידי לארץ ישראל.

שלוש ערים בארץ ישראל כולה, ושלוש ערים בחבל ארץ האמור להכיל שישית מאוכלוסיית ישראל.

חז"ל כבר עומדים על היחסיות הבלתי מובנת, והם מסבירים זאת בקביעה כי בעבר הירדן ישנם יותר רוצחים.

אך גם הסברם של חכמינו זכרונם לברכה אינו מובן. שהרי ערי המקלט לא נועדו ל"רוצחים", אלא להורגים בשוגג –כלומר,לאנשים טובים ועדינים אשר היו מעורבים שלא במתכוון בתאונה קטלנית!!

האווירה מחנכת

פרשני התלמוד מסבירים את קביעתם של חז"ל כי בעבר הירדן ישנם רוצחים רבים, כגורם להריגה בשוגג!

כיצד?

מקום בו שכיח יותר למצוא רוצחים, הוא מקום בו חסרה הערכה לחיי אדם!

אם בחבל עבר הירדן ישנם יותר רוצחים,וודאי שיהיו שם גם יותר הריגות בשגגה. שכן גם ההורג בשגגה איננו חף מפשע, לו חיי אדם היו יקרים יותר בעיניו היה נזהר שבעתיים. אך כיוון שהאווירה סביבו שידרה זלזול בערך העליון של חיי האדם, גרם במעשיו למותו של אדם אחר.

זו הסיבה שבחבל ארץ זה יש לקבוע מספר גדול בהרבה של ערי מקלט מארץ ישראל כולה.

זו הסיבה שאנו צריכים לדאוג לסביבה חיובית וטובה עבורנו ועבור ילדינו, ובוודאי לדאוג ל"ניטור" האווירה שאיננה טובה לבל תיכנס אל בתינו ונפשנו!

0 תגובות
שמע ישראל קוקוריקו!
23/08/2012 20:43
כרמיאל יהודית

חסידים מספרים על כפרי נבער, שנכנס בראשהשנה אל בית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש – מייסד החסידות.

אם בכל השנה שימשה חצרו של הבעל שם טובכמוקד לחסידים ואנשי-קודש, הרי שבראש השנה הייתה סביבתו של הצדיק שורה בקדושהמיוחדת במינה.

כאשר עמדו המתפללים בתוך תפילות ראשהשנה – אחוזים התרגשות ורעדה כדי לזכות בדין – נשמע פתאום קול גדול מפאתי ביתהכנסת: "קוקוריקו!!"

המתפללים היו המומים. מי זה אשר יעזלהתלוצץ ביום הדין הנורא, ובמיוחד בחצרו של הרב הקדוש!

הקרקור השני והשלישי שבאו בעקבותיהםהשביתו את התפילה, והביאו כמה מצעירי החסידים לסלק את הכפרי הנבער מבית הכנסת.

להפתעתם, נזעק רבם – הבעל שם טוב הקדוש –להגנתו של הכפרי.

"ספר לנו," ביקש הרב מהכפרי, "מדועצעקת קוקוריקו?"

הכפרי, שהשתתק במבוכה כאשר היה לפתעבמרכז העניינים ענה בראש מושפל:

"את האמת אומר, אינני יודע לקרואולכתוב. מעולם לא למדתי ללמוד, ואפילו לא להתפלל. ירשתי בגיל צעיר חווה כפריתמאבי, שאף הוא לא ידע יותר מידי. מצוות שאני יודע – אני משתדל לקיים – אך זו הבעיהשאני יודע מעט מאד."

"הגעתי לכאן היום, כדי לשמוע אתהתקיעות. אך התפילה המרגשת שלכם, גרמה לי לחשק עז להתפלל לפני אבינו שבשמים. אולם מהאעשה, ואינני יודע להתפלל! אפילו מילה אחת אינני יכול לקרוא מהסידור!"

"דבר אחד ידעתי", ממשיך הכפריבסיפורו, "אני רוצה להתפלל – וה' שומע את התפילות של כולם!"

"ואז", מסיים הכפרי, "הבזיקרעיון במוחי!" "הרי ה' שומע את התפילות של כולם, גם של בעלי החיים. את התרנגוליםאני מכיר היטב. אני יכול לצטט מילה במילה איך הם מתפללים לה'. הנה כך: קו-קו-רי-קו!!"

החסידים הבליעו חיוך. אבל הבעל שם טובקרן כולו: "דעו לכם", פנה הרבי לחסידיו, "גזירה קשה מאד נגזרה עלעם ישראל השנה. ניסיתי בכל כוחי לבטלה אך העליתי חרס בידי. תפילתו התמימה, הפשוטה,האמיתית של הכפרי הנבער – היא שביטלה את הגזירה!!"

הוא אשר מלמדת אותנו התורה בפרשת השבוע-תמים תהיה עם ה' אלוקיך

5 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »