עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שוכב על המיטה ולא מפסיק לחשוב,
לוקח דף ועט ומתחיל לכתוב.
מילה ועוד מילה ופתאום כבר יש פסקה,
מציץ מהחלון והנה השמש מאירה.

בן 22, לא מפרסם הרבה.
כותב הרבה, בעיקר מהלב, ולפעמים סתם כי המילים זורמות.
כשאני מפרסם, זה בעיקר בשביל עצמי, בשביל לפרוק.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (2)
החיים שלי  (2)
זוגיות  (2)
מחשבות  (2)
גילוי  (1)
כתיבה  (1)
מסע  (1)
נפש  (1)
עצמי  (1)
רגשות  (1)
שחרור  (1)
ארכיון
מסע לקרקעית הנפש
02/09/2017 02:51
yarin vilensky
מסע, נפש, שחרור, גילוי, עצמי
מסע של גילוי עצמי, מסע של הסרת מסיכות. מרכז אמריקה, גואטמלה, אוגוסט 2017, שם התחיל המסע שסופו כלל לא ידוע.
מגיל קטן התחלתי להעמיס עליי מסיכות, בהרבה פעמים התלוו למסיכות שקרים קטנים, ולפעמים גם שקרים גדולים, אני מאמין שזה ככה כי אני פשוט לא מעריך את עצמי מספיק, ייתכן שכלפי חוץ אני משדר הרבה ביטחון אבל בפנים בתוך תוכי אני מרגיש שאני כלום, אף פעם לא הצטיינתי במשהו, אני בהחלט לא אחד הגברים החתיכים במדינה, אני מתאהב בקלות ומסרב לשחרר, אך בו זמנית גם חסר ביטחון לעשות את הצעד הראשון ולהגיד את מה שאני מרגיש באמת.
החלטתי לצאת למסע הזה לבדי, ולנסות ולהסיר מעליי את הכל. בשבוע וחצי שאני כבר כאן הספקתי להכיר אנשים מדהימים, עם חלקם אני מקווה לשמור על קשר עד כמה שאפשר. אלו אנשים שנפתחתי אליהם בקלות, וסיפרתי להם בלי פחד ובלי היסוס מי אני ומה הייתי ומה אני רוצה להיות. אנשים שאני מכיר בקושי שבוע וגרמו לי להיפתח ולהיות אמיתי, בלי להתבייש, בלי מסיכות ובלי שקרים. 
אני חושב שהמסע הזה התחיל ברגל ימין, אבל עכשיו ישנה משוכה גבוהה שעליי לעבור...
בחורה מקסימה שלא אנקוב בשמה שאיתה אני מטייל כבר חמישה ימים, היא מושכת אותי בטירוף איתני, מהפנטת במבטה ובעינייה החומות הגדולות, ממיסה כל לב בחיוכה ובצחוקה המתגלגל, מבחינתי בחורה מושלמת.
כנראה שאמשיך לטייל איתה עוד שבוע בלבד, ב-12/9 היא טסה לקולומביה עם חברתה לטיול בעוד אני טס באותו היום בדיוק להמשיך את המסע בפרו, ניסיתי לנצל רגע של בלבול מצדה והצעתי לה להצטרף אליי לפרו אך ללא הצלחה. הלוואי ועוד אפגוש אותה בהמשך הדרך. 
0 תגובות
מחשבות רבות בלב איש
18/02/2017 10:42
yarin vilensky
כתיבה, מחשבות, רגשות
אני מתגעגע.
אני פשוט מתגעגע.
למה אתם שואלים? להרבה דברים, אני חושב.

אני מתגעגע לימים של פעם, גם לתקופות שבהן לא הייתי אפילו בתכנון של ההורים שלי, אולי אפילו לימים שהם בעצמם לא היו.
ואני מתגעגע לימים שבהם הייתי אבא של שבת, ולימים שבהם בימי הולדת אשכרה קנינו כרטיסי ברכה וכתבנו ברכות אחד לשני (עד היום אני שומר כל ברכה שקיבלתי).
ואני מתגעגע לימים שהכל היה יותר פשוט, שכדי להיפגש עם חברים היינו מתקשרים לטלפון הביתי, כששיא הטכנולוגיה הייתה נוקיה עם סנייק ומחשב עם ווינדוס אקס פי.

אני מתגעגע לימים שבכל יום אחרי בית ספר היינו הולכים לשחק כדורגל במגרש כי למי אכפת עכשיו משיעורי בית בכיתה ו'? 
אני מתגעגע לארוחות שישי בחדר אוכל אפילו שהאוכל לא היה משהו, וגם לחלב המוקצף שסבא אליאס היה מכין במכונת קפה במועדון של הקיבוץ אחרי כל ארוחה, הוא הכין חלב כזה רק לנו, לבני המשפחה.
אני מתגעגע למריבות עם אחותי מי ילך לישון אצל הדודים האהובים מכרמיאל כי אצלם היה הכי כיף להשתולל. ואני מתגעגע לארוחות בוקר של סבתא שרה בכל שבת, חתיכת באגט עם חמאה מלוחה ומקושקשת בצד.
אני מתגעגע לאנשים שהיו חלק מחיי וכבר אינם. 
אני מתגעגע לאנשים שעדיין חלק מחיי אך הם כבר לא אותו דבר.
אני מתגעגע לאושר שלפעמים אני מרגיש שכבר לא קיים, אני מתגעגע לתקווה שלפעמים חסרה בי כל כך, ואני מתגעגע לדבקות באהבת חינם שחסרה לנו כעם.

אני מתגעגע לעוד הרבה דברים, כנראה אני אחד שאוהב להתגעגע.
אבל מישהו פעם אמר לי שהגעגועים האלו לא יובילו לדבר, הם אולי יגרמו לי לתחושות של עצב או של שמחה, אבל את הגלגל אי אפשר כבר להחזיר לאחור.
אז מה אעשה? לשחזר את העבר? נשמע קצת בדיוני, לשכוח ולהמשיך? לא נראה לי שזה יעיל.
ואולי אין לזה פתרון? ואולי יש יותר מדי? אני לא יודע וגם לא מתכוון לחפש, כי אולי אותו אדם טעה וגרם לי קצת לשיגעון? כי בעצם מי החליט שלהתגעגע הרבה יגרום לי להישאר במקום?

הגעגוע הוא חלק ממני,הוא אח וגם רע, חלק בלתי נפרד שבלעדיו אני מוצר לא יעיל שאפשר לזרוק לפח ללא אף סנטימנט.

אני אוהב להיזכר ואני אוהב להתגעגע אבל אני תמיד מזכיר לעצמי שלא צריך להשתגע.
העולם ממשיך להתקדם, הטכנולוגיה כל פעם שוברת שיאים, השמיים והירח כבר ממזמן לא הגבול, הבריאות טובה ואנשים חיים עד מאה ועשרים.

אני חושב שבעצם הגעתי לפתרון, לפחות בעיניי זה נראה לי נכון, ואני נשבע שלא חיפשתי פשוט המשכתי לכתוב.
אז הנה זה בא, תחזיקו חזק- אפשר להתגעגע, באמת, זה מותר, אך בו בזמן צריך להמשיך קדימה,עם כל הגעגועים ועם כל הזכרונות, אל העתיד, אל המחר.
2 תגובות
למה לעזאזל?!
03/02/2016 08:32
yarin vilensky
אהבה, זוגיות, החיים שלי, מחשבות
למה לעזאזל לא סיפרת לי שיש לך חבר?!

הכרנו בזכות הצבא... אני תמיד אומר ש-99% מהדרך שבה בחרתי ללכת בשירות הצבאי שלי הייתה טעות אחת גדולה,
אבל מאחוז אחד תמיד הייתי מאושר- מאושר שהכרתי אותך.
אנחנו מכירים כבר יותר משלוש שנים ומי שמכיר אותנו באמת לעולם לא היה מדמיין לעצמו שלי ולך יהיה קשר כל כך חזק ועוצמתי.
תמיד דאגתי להיות שם בשבילך, להתקשר, לשלוח הודעה או איזה משהו מצחיק בווצאפ אפילו שברוב הזמן לא היה לך זמן בשביל זה, אבל אני המשכתי, כי מה שאני מרגיש אלייך לא הרגשתי לאף אחת אחרת מעולם,אבל אני גם השתפנתי, אף פעם לא סיפרתי לך את זה, אולי כי פחדתי לאבד את מה שכבר קיים.
לפני יומיים היה לך יום הולדת, ואני הייתי באזור שלך ורציתי להיפגש אבל בסוף זה לא קרה.. שלחתי לך את ההודעה הכי מושקעת שיכלתי לכתוב, אני לא צוחק, לקח לי כמעט שעתיים רק הניסוח שלה, והתכוונתי לכל מילה שנכתבה.
כשכתבתי שאני אוהב אותך- התכוונתי לזה
כשכתבתי שאני מעריך אותך- התכוונתי לזה
כשכתבתי שאני המאושר באדם כי זכיתי להכיר אותך- התכוונתי לזה
התכוונתי לכל מילה!
ואז זה קרה- אתמול, סיפרת לי על החבר שלך, על הבחור שאת יוצאת איתו כבר 3 חודשים ולא סיפרת עליו לאף אחד.
נחנקתי, לא הצלחתי לבלוע את הרוק, הלב שלי החסיר פעימה, אבל אמרתי לך אני מאושר, מאושר בשבילך.
אבל... למה סיפרת לי את זה רק עכשיו?!
אז למה לעזעזאל התכוונת כשאמרת לי שאת מתגעגעת?!
ולמה לעזאזל התכוונת כשאמרת לי שאת אוהבת בלי סוף?!
ולמה לעזאזל התכוונת כשאמרת לי שגם את מאושרת שהכרנו?!

ולמה לעזאזל כל כך כואב לי הלב, אם הרי אף פעם לא היית שלי באמת...

1 תגובות
על אהבה בלתי מושגת
22/02/2015 18:51
yarin vilensky
אהבה, זוגיות, החיים שלי
היי,
זאת פעם ראשונה שאני מחליט להעלות בכתב את מה שעל ליבי, ואני ממש לא כותב כדי לקבל תגובות, זה פשוט נראית לי דרך טובה להציף רגשות.
בגדול, אני בן 20, כרגע בצבא,חילוני ואני גר בקיבוץ בצפון.
אני בן אדם שקשה לו מאוד להיפתח לאנשים ומעטים האנשים שאני מדבר איתם בצורה פתוחה אבל כשאני נפתח אני ממש שופך את הלב
זאת הסיבה שהחלטתי לכתוב...
והדבר הראשון שרציתי לכתוב עליו זה הדבר שיושב לי כמו סלע ששוקל 5 טון על הלב- וזה אהבה וזוגיות.
כפי שכתבתי כבר מקודם, קשה לי מאוד להיפתח לאנשים, וזו הסיבה שלא זכיתי בחיי אהבה וזוגיות סוערים, אם לציין את האמת הייתי בשתי מערכות יחסים בסה"כ.
לפני כחצי שנה התחלתי לדבר כמעט כל יום ולהיפגש(בסופ"שים) עם בחורה שהכרתי בצבא עוד מלפני שנתיים כשהתגייסתי.
מדובר בבחורה מאוד יפה וחמודה ויש בינינו קשר טוב והשיחות זורמות.
בחודש האחרון הקשר טיפה דעך כיוון ואין לה כמעט זמן לדבר איתי, וקשה לי עם המצב הזה, במיוחד כי אני מרגיש שכבר התחלתי להתאהב בה.
אה, גם שכחתי לציין, הבחורה דתייה! יש הבדל של שמים וארץ בין אורח החיים שלי לשלה.
אני לא יודע כבר מה לעשות... אני ממש מפחד לשאול אותה מה היא חושבת עליי.
אני ממש אוהב אותה, וזה קשה לי וכואב לי כשאנחנו לא מצליחים לדבר, אני לא זוכר שיצא לי לאהוב מישהי כל כך חזק כמו שאני אוהב אותה, אני ממש יכול לראות אותה כאם לילדים שלי.
ואני יודע שאם זה לא יעבוד, יהיה לי קשה מאוד למצוא מישהי כמוהה.

אוף, הלוואי והעולם הזה היה הרבה יותר פשוט.
2 תגובות