עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פיגועים
26/04/2012 13:47
יאיר קליין
29.1.04
איך הכול התחיל..
זה היה בוקר מקפיא , קמתי כמו בכול בוקר עם מבט עייף בעיניים ,ירושלים בחוץ התחילה להתעורר ואני הערתי את מאיר..
"קום יא' עצלן עוד הפעם ראית סרטים מצוירים עד שלוש בבוקר",מאיר הסתכל עליי עם עניים אדומות כמו של פקיר הודי..
"נו תן קצת לישון..",כול בוקר אותו סיפור ..
"מאיר תעוף מהמיטה למה אתה יודע שבשש וחצי צריך לדווח למוקד שאנחנו על הציר..",וכשאני אומר על הציר ,אני מתכוון על הציר שאנחנו מאבטחים כמו בכול יום ..כן .. אני והחמור המגודל שמסתובב מצד לצד במיטה מאבטחי אוטובוסים בירושלים.
"תאמין לי ברגע שאני עושה מספיק כסף אני עף מפה" ,כול יום אני משנן את זה כמו מנטרה לעצמי ולמאיר ,אולי זה הדבר היחידי שמשאיר אותי לעבוד בטירוף הזה ,כול בוקר אותם פרצופים עייפים באוטובוס,כול בוקר הם מובלים כמו פרות במשאית בקר ..ואני ? אני סתם טרמפיסט שתפס טרמפ מאחורה...
אנחנו יוצאים מהמלון שאנחנו גרים בו ומחכים בתחנה..אני ומאיר "חיצוניים" ,חיצוניים הם חבר'ה שבאים מחוץ לירושלים לעבוד באבטחת אוטובוסים ,
כי רצה הגורל ואין מספיק ירושלמים לא שפויים בכדי לעבוד בתפקיד הזה..אז חברת האבטחה מציעה לנו 30 ש"ח לשעה וחדר במלון במרכז העיר..
נו מה אני יגיד אז בזמנו זה נשמע לי אלטרנטיבה טובה לברוח מאיפה שהייתי..
"בוקר טוב אחי..",אני מברך את הנהג ועולה לאוטובוס מאיר עולה אחרי ואנחנו מתחילים בסריקה של האוטובוס ,חוץ מכמה פרצופים מנומנמים אין למי להציק, אני סורק טוב טוב ובודק בפחים שאין "משהו" ,כי ככה לימדו אותי ..פעם בשבוע כול המאבטחים נפגשים במוקד משננים נהלים ואוכלים בורקס ,עורכים שיחות מוטיבציה ושטיפת מוח..ככה זה נמשך מאז ומתמיד ,אם חרגת מהמנהלים היו מכסחים אותך חד וחלק "קנסות", השעיה,  ואפילו פיטורים..
היו חבר'ה שעבדו בצורה רצינית רק בגלל כול "ההפתעות" שהקב"ט היה משאיר לנו בפחי אשפה בקרבת התחנה , לי זה היה נראה כמו תוכנית מתיחות של יהודה ברקן..אבל שיהיה ככה או ככה המאבטחים היו עושים את העבודה שלהם וסורקים כול פח שהם היו נתקלים בו.
היום אני עובד על הציר של עמק רפאים במושבה הגרמנית, מאיר איתי כי אני עושה לו חפיפה, הוא לא מאבטח חדש ,הוא סתם עזב וחזר, ניסה את מזלו בעולם ה"אטרקטיבי" של עבודות מזדמנות לחיילים משוחררים ..
"תשמע איזה מדדים היו לי בבוחן כושר, המדריך נפל, הוא אמר לי שהרבה זמן הוא לא ראה מאבטח אוטובוסים משחרר כדור ב 1.1 שניות".
"אתה יותר מידי טוב לעבודה הזאת ,תחזור כבר לעבוד בתור שומר ראש..",אני אומר למאיר בפעם המיליון.
אף פעם לא הצלחתי להבין מה הוא עושה איתנו באבטחת אוטובוסים עם רקורד צבאי+אזרחי כמו שלו, מאיר היה שומר ראש של נשיא הקהילה היהודית בוינה,
וחוץ מגרמנית שוטפת וקטטות עם אנטישמים לא היה לו הרבה מה לספר ...ואולי זה בעצם כול הסיפור שלנו ,עבודה כמאבטח היא אפורה ושיגרתית..
אתה יותר מידי זמן משקיע בסריקה ובתקיפת עיניים כלפי הסביבה שלך ..שנים אח"כ לקח לי להשתחרר מהמנהגים האלה..
הייתי נכנס לפאב ,סרט ,קפה,מועדון...לא משנה איפה היייתי מבצע סריקה ומזהה מי האנשים שנמצאים איתי במתחם ..זה לא היה נותן לי כלום חוץ מתחושת ביטחון מזויפת..,תמיד אתה מגיע למקום עם קהל ומגלה מיד מי שכח את התיק..את מי מנסים לכייס ..איזה חבר'ה עוד שנייה הולכים מכות...מי ה"דילר" במסיבה.
"אחי תעצור לי בתחנה",אני מבקש יפה מהנהג ,מאיר יורד אוטומטית מהדלת האחורית ואנחנו צועדים ברחוב שמתעורר כמו שני צעירים שאין להם מה להפסיד ..
אני בדיוק מספר למאיר שהדבר הראשון שאני עושה בהודו זה לחפש לקנות פיל ,"מה תעשה עם פיל ?" הוא שואל אותי ברצינות שמתאימה רק לו..אנחנו יורדים לרזולוציות של כמה יעלה פיל וכמה כסף אני אצטרך להשקיע באוכל שלו ..
מה שקרה בדקות שאחר כך הפך לנו את העולם ..חג'בי שעבד ברחוב לא רחוק מאיתנו פרץ את הקשר בכול מקפיא..
"כול המאבטחים כול המאבטחים, פיגוע אוטובוס קו 19 על יד בית ראש הממשלה..", אנחנו מסתכלים אחד השני כמה שניות וכמו רובוטים שמים כובעי אבטחה על הראש כי עוד הפעם ..זה מה שלימדו אותנו, ספק יוזמה ספק קור רוח אני יורד לכביש ועוצר אוטו,"תקשיב טוב אדון , היה פיגוע ע"י בית ראש הממשלה..",הוא מסתכל עליי כאילו נחתתי  עליו מהירח,"קח אותנו לשם באוטו...עכשיו",הוא מהנהן לי בראש ומתחיל לנסוע כמו מטורף , אין כניסה, סמטאות, המנוע צורח...אני ומאיר צמודים לקשר, אני מתחיל לשמוע את הסירנות מרחוק וזה נראה לי כמו חלום, פקק...אנחנו מזנקים מהאוטו ,מאיר נובח תודה לנהג ואנחנו מתחילים לרוץ..לוקח לי כמה שניות להתאפס על הרחוב שאנחנו נמצאים , אני זוכר את עצמי רץ ברחוב והדבר הראשון שאני רואה זה גג של אוטובוס מרוח על צמרת עצים...הגענו לזירת פיגוע...
"תקשיב טוב אחי, מבצעים סריקה מאיזור הפיגוע כלפי חוץ...לפי הנהלים מאיר ! ,חפצים חשודים ,אנשים חשודים",אני מחזיק את מאיר בראש ומסתכל לו בעיניים הוא מהנהן לי ומתחיל לעבוד.
מה שהיה  לי הכי מוזר זה שמכול הרעש הצרחות והסירנות לא שמעתי כלום , פשוט כלום, היה לי שקט מקפיא באוזניים, נראה לי שבמצבים כאלה המוח פשוט מנתק את אחד החושים...והמוח שלי בחר לנתק את חוש השמיעה.
אני עובד כמו מטורף סורק במהירות את כול הבא ליד -אנשים ,פחים ,חצרות ,הכול, אני מספיק לשמוע באוזנייה את הקב"ט נובח פקודות מדויקות ובודק שאף מאבטח לא עלה לו לאויר עם האוטובוס..
כוחות ההצלה מתחילים להגיע ..שוטרים סוגרים רחובות ,צרחות של אנשים,"גבר הכול בסדר" , אני מזהה מישהו שמדדה בצורה מוזרה, הוא מסתובב אלי עם חצי פרצוץ שרוף ..אני משתדל להסתכל לו בעיניים להזכיר  לעצמי שהוא אנושי,
"הייתי באוטובוס ..היייתי באוטובוס ..", הוא ממלמל לי , אני מראה לו איפה כוחות ההצלה נמצאים וממשיך לסרוק את האיזור.
תוך כדי הסריקות ממשיכים לזרום לזירת הפיגוע עוד ועוד אנשים "יאאאאלה", אני ממלמל לעצמי, שנים של פיגועים בירושלים והתושבים עדיין לא הפנימו שצריך להתרחק ולתת לכוחות ההצלה לעשות את העבודה שלהם, אני מחפש את מאיר בעיניים ומזהה אותו מסתובב בתוך  מה שהיה פעם אוטובוס,"מאיר..." אני צועק לו תוך כדי שאני מתחיל לרוץ לכיוון האוטובוס השרוף, מאיר פשוט עומד ומסתכל על הזוועה, הרצפה דביקה וחלקה ,אני מתקדם בזהירות כדי לא להחליק על הדם וחלקי הגופות, אני תופס אותו במעיל, הוא מנסה להתנגד בהתחלה,"בוא אחי אין לנו מה להציל פה ..", אני לוחש לו לאוזן ויודע שהוא בסרט משלו.
אנחנו יורדים מהאוטובוס, כבר אין אף פצוע כולם פונו לבתי החולים, אנשי זק"א מתחילים לעבוד עם החליפות הלבנות שלהם..אני נעצר להסתכל עליהם ופשוט מצדיע להם בלב , על הכוח הנפשי ועל העוצמה ...אני לא מקנא בתפקיד שיש להם...
עכשיו כבר יש עשרות מאבטחים בזירת הפיגוע , הקב"ט הראשי הגיע מנסה להרגיע את כולנו ולהנחית אותנו לקרקע ..
"חבר'ה...עבדתם טוב , עבדתם כמו שמצפים ממכם..אנחנו נזוז מכאן אל המוקד כדי שנוכל לבצע תחקיר...", הוא מדבר בשקט וברצינות כמו אחד שראה מספיק פיגועים בחיים שלו.., אני ומאיר מעשנים עכשיו סיגרייה שנייה ברצף...
"שבוע הבא אני בהודו אחי שבוע הבא..." אני מתחיל לשנן למאיר , הוא מסתכל עליי , "שבוע הבא, שנינו בהודו אחי" , הוא מסתכל עליי ומחייך...

0 תגובות