עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
זוגיות  (2)
יחסים  (2)
אהבה  (1)
בנות  (1)
חברים  (1)
נשים  (1)
ארכיון
פרק 2: בנות זה עם פתטי
05/11/2016 10:07
girl
אהבה, בנות, זוגיות, יחסים
בזמן האחרון יוצא לי לחשוב הרבה על צד הבנות ביחסים. חשבתי כשאני אעבור מזוגיות לרווקות זה ישתנה, אבל לא בנות זה באמת עם מעורר רחמים.

יוצא לי להקשיב להרבה דילמות של חברות. אני רואה בדיוק כמה הן מוותרות לבחור, כמה הן מחזרות אחרי בנים, כמה בוכות על ריבים עם החבר, ומנגד אני רואה את הצד של הבנים הצד שמקנא ללבד שלו, הצד האדיש.

איך קרה שבנות רודפות אחרי בנים בצורה כזאת נואשת?

לפני כמה ימים הסתכלתי בכתבה בעיתון שאומרת שזוגיות היא לפי עונות בשנה. בקיץ הבנים ממהרים להיפרד מבחורות, ובחורף בדיוק להפך. תירצו את זה בכלל הים והבריכה.. לא יודעת כמה אפשר להאמין לדבר כזה שטחי...

ובכל זאת אני נדהמת כל פעם מחדש. אני רואה חברות שמחכות שעות לאסאמאס ממישהו ששמו עליו את העין, וחושבות עליו כל הזמן, וחושבת לעצמי מעניין אם זה קורה להפך?

ושלא תבינו אני מסתובבת עם הבנות ה"איכותיות" יותר בחברה, אלא שבחיים לא ימכרו את עצמן.

רוצים דוגמא? יש לי חברה שחבר שלה נפרד ממנה באותו שבוע של חבר שלי. מאותו היום של הפרידה היא לא הפסיקה לסמס לו כל כמה ימים כמה היא מתגעגעת וכמה הוא חסר לה. לטענתה אחרי שתחקרתי אותה הסבירה שהפסיקה לפעול מהראש והתחילה לפעול מהלב. אני שומעת הרבה את התירוץ הזה. 
האם זה בסדר לוותר על הראש ולפעול מהלב גם כשאת יוצאת הכי נואשת בעולם?? לאן נעלם הכבוד שלך לעצמך?
 
ומפה לשם התחלטתי לחשוב על עצמי, אולי אני ההגיונית מדיי ששכחה לפעול לפי הלב שלה..
2 תגובות
פרק 1:איך מתגברים על האקס
04/11/2016 16:34
girl
זוגיות, יחסים, חברים, נשים

החלטתי לפתוח בלוג כי לא מצאתי דרך להיפתח, רציתי לשפוך הכל אך לא ידעתי איך או למי.

אתחיל בלספר על עצמי, בחורה בת 21, גרה במרכז. תמיד ה"ילדה הטובה" של הבית- בכורה, ציונים טובים בגרות גבוהה, קצינה לשעבר. הולכת במסלול הנכון והאידיאל לפי ההורים..

לפני כחצי שנה חוויתי פרידה של 5 שנות זוגיות. הפרידה מה שהרוב לא יודעים דיי רמסה אותי..

אתאר קצת את הזוגיות שהייתה לי- זוגיות מתחילת התיכון, דיי אדוקה, גרים אחד ליד השני, נמצאים אחד ליד השני בכל האירועים החשובים, ודיי חיים ביחד. מה שחברותיי יכולות להעיד ואני דיי שנאתי- הוא היה ה"יס מן" שלי. הייתי מכתיבה דברים והוא תמיד היה הולך איתם, לא אשקר שהיה לי נוח עם זה.

הרגשתי שהרבה פעמים הוא מסתיר ממני את רגשותיו ותחושותיו כדי לא למנוע ריבים, דבר שהתנגדתי לו בתוקף. בניגוד אליו- כל דבר שהפריע לי נאמר, בצורת ריב פרצוף או אחרת.

מתחילים להבין קצת את הזוגיות שהייתה לי?

בכל מקרה אחרי 5 שנים של כיף הנאות ריבים עליות ומורדות, החליט פעם ראשונה בן זוגי החלטה- להיפרד ממני. הוא סימס לי באמצע היום "אנחנו צריכים לדבר". אני, שלא ראיתי את זה בא בכלל, התחלתי לצחוק. לא הבנתי אם הוא באמת רציני. אחרי כמה הודעות הבנתי שכן.. נפגשנו בפארק שמתחת לביתי, כמו שני תיכוניסטים, והוא אמר לי את דעתו באמירה של "בואי נעשה הפסקה ונראה מה יהיה".

תבינו, בתור אחת שהייתה יחסית השולטת ודומיננטית ביחסים האלה היה לי מאוד קשה לעכל את מה שאמר. איך הוא העז לבוא אליי בצורה כזו? איך הוא לא דיבר איתי על תחושותיו לפני? הרגשתי בגידה. בעיקר נפגע לי הכבוד.

אנשים לא מעריכים את הערך כבוד כמו שצריך. הרבה מאמינים שכשנכנסים ליחסים צריך לוותר על הכבוד. אני חושבת שזה שטות ולהפך, כשאתה ביחסים הכבוד הוא הדבר היחידי שצריך להיות תמיד עליון. עלייך לכבד את השני ולא לגרום לו להיפגע בשום דרך שהיא.

מפה לשם עברו שבועיים והחלטתי לשים הכל מאחוריי ולהתקדם הלאה. הרי אין מצב שאני נותנת לעצמי ליפול לדכאון בגללו ! 

אז נסעתי לבודפשט עם חברתי הטובה, שמה הכרתי בחור ישראלי. עלה על כל הקריטריונים שלי- חכם, חתיך, חושב על העתיד ולא נאבד בחיים. מפה לשם דיברנו ואחרי שבוע הציע לי לצאת.

תשמעו- אני הגעתי למסקנה. כשאומרים בעיתוני לאישה שאסור לצאת יותר מדיי מוקדם- צודקים לחלוטין ! כמה שטעיתי שהחלטתי לצאת איתו. באתי כולי נרגשת, עברו חמש דק מתחילת הדייט ורק רציתי לעוף משמה. חשבתי לעצמי: כמה בן אדם יכול לדבר על עצמו? מה חשבתי לעצמי שבאתי? ובעיקר כמה אני מתגעגעת לאקס שלי וטועה שאני בכלל מנסה.

אז החלטתי להקשיב לחברותיי ולקחת לעצמי עוד קצת זמן...

 

6 תגובות