עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
"יש רק שני דברים אין סופיים בעולם- היקום והטיפשות האנושית. ואני לא בטוח לגבי היקום"- אלברט איינשטיין. תתפלאו,גם המדען האגדי ידע לצחוק. אה, רגע,הוא לא. זה באמת נכון.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
כמה שאנשים משתנים.
28/08/2016 10:04
וונדי
כאב נפשי
הנה, לדוגמה, אני. כתבתי כאן לפני שנה. פרסמתי כמה פוסטים. ומה אני אגיד לכם? הייתי טיפשה. טיפשה ותמימה.
אז עוד לא ידעתי שינתקו אותי מכל האנשים החשובים לי. יקרעו אותי מהם, יהרסו הכל.
אז עוד לא ידעתי שאני אכתוב מכתב להורים שלי כדי שיקראו אותו אחרי שאני אתאבד.
אז עוד לא ידעתי שיבוא יום ואני אשב על אדן החלון, אתסכל למטה, אקבל החלטה.
אז עוד לא ידעתי שאין לי אומץ לבצע את ההחלטה הזאת.
אז עוד לא ידעתי שהסכין תשאיר על ידי סימנים. סימנים שאימא שלי תראה.
אז עוד לא ידעתי שאני אתחנן שימצאו לי פסיכולוג. שאני אגיד שאני לא יכולה יותר.
אז עוד לא ידעתי כמה ישתנו הדעות שלי. בנוגע להכל. דת, אנשים, משפחה, ספרים. אפילו אנימה.
אז עוד לא ידעתי כמה אני עלובה. כמה אני צומיסטית. כמה אני מטומטמת.
נו טוב, עכשיו אני יודעת. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
נכון?
1 תגובות
מזויפת.
23/12/2015 17:36
וונדי
תמיד מאושרת. תמיד מוקפת בחברים היא יושבת וכולם סביבה, צוחקת. השער הקצר מקשט את הפנים הילדותיות. העיניים מנצנצות בשובבות.
זוכה תמיד להערצה.  חכמה. פופולרית. כשרונית. מצחיקה. יפה. בקיצור, מושלמת.
החברות מתות עליה. היא תמיד מצליחה בהכל. 
וחלק מקנאות. האויבת המושבעת שלה. וגם ההיא שנחשבת החברה הכי טובה שלה. בכל פעם שהיא מקבלת ציון גבוה, כובשת עוד פסגה, העיניים המאוכזבות האלו יביטו בה מאחור. ינעצו מבט בגבה. ואולי מאחורי האכזבה מסתתר רגש נוסף. קנאה עזה. או יותר גרוע. שנאה. שנאה עמוקה ותהומית. ואז מצלצל הצילצול, וכמו לוקח איתו את העיניים השונאות ומביא איתו משהו אחר. חיוך.
אבל היא יודעת שזה מזויף.
כמו כל דבר בחיים שלה. כמו הצחוק, השמחה. היופי, האושר. החברות האלה, שיבגדו בה בשניה. כמוה, בעצם.
ובשקט אורבת לה השנאה.
אבל היא לא מסוגלת להוריד את המסכה.
הגורם לשנאה.
הגורם להכל..


והילדה הזאת היא אני...
0 תגובות
האופנה החדשה.
23/12/2015 12:24
וונדי
טוב,אוקיי, אז מצאתי זמן לכתוב פוסט, והחלטתי לכתוב קצת על התחביבים שלי...
מה האנימה האהובה עליכם? אני חושבת ששלי היא פיירי טייל, ואז משפחת ארקנה. ראיתם? לא? תראו עכשיו.
למי שלא יודע מה זה אנימה: אנימה היא סגנון סדרות יפניות מצוירות. כלל ברזל: אם האנימה לא סוטה אין בה הרבה דם- זו לא אנימה רצינית. זה סתם חיקוי.
יש כמה זאנרים עיקריים לדבר הזה- שונאן, שזה לנערות, הנטאי, שזה פורנו, אצי, שזה פורנו "מצונזר" או "רך", הארם, שזה סגנון שבו במרכז הסדרה עומד גבר וסביבו יש כמה נשים, שהן בעיקר דמויות משנה, והמקבילה שלו, רוורס הארם, וגם מכה, פרודיות, קומדיות וכולי. אני רואה בעיקר שונאן, על טבעי, קסם, קומדיה ורוורס הארם.
חוץ מאנימה, יש לי עוד דיי הרבה תחביבים. אני אוהבת ללכת מכות (בנות, הייתן מאמינות שאפילו הבנים, שידועים בזה שה"כבוד" שלהם חשוב להם יותר מכל דבר בעולם, הודו שאני יריבה ראויה? או שהם נמושות או שאני מפלצת. אני הולכת על שתי האפשרויות גם יחד ^-^).
מה עוד? אני תולעת ספרים מושבעת, אומרים שיש לי כשרון לציור, אני מתה על מחנאות, ו... אני מכורה לחשב. אבל ממש.
ולא, בשונה מרוב הבנות, אין לי תחביב שקשור איך שהוא להופעה חיצונית, לבנים או לרכילות. נראה שאני מה שנקרא "טומבוי".
מה זה טומבוי בכלל? אני ממש שונאת את הכינוי הזה. אין לו שום משמעות. זה בכלל מילה מאיזשהו סרט.
למרות שאני חייבת להודות שאני בהחלט מתאימה למוסכמות החברתיות שעומדות מאחורי המילה הזאת.
אני שונאת את האנשים האלה, שחיים באשליות שאם הם יהיו "מוזרים", "פריקים", "חנונים" או "טומבויס", זה אומר שהם כאילו "ישברו  את החוקים". הם באמת חושבים שהם מנפצים את המוסכמות בצורה הזאת.
מצחיקים.
אז קודם כל, הם לא מבינים שהם לא שוברים שום הגדרות חברתיות. הם בסך הכל עוברים להגדרה חברתית אחרת ומצייתים לחוקיה, גם אם החוקים מתנגשים עם ה"נורמליות".
וחוץ מזה, כבר אין "נורמליות" בכלל. כולם חושבים שהם שונים, יוצאי דופן. אבל הם בסך הכל שונים...כמו כולם.
להיות שונה זו האופנה החדשה.






























0 תגובות
סתם עוד משהו..
23/12/2015 10:53
וונדי
יש רגעים שבהם אני לגמרי שונאת את האישה הזאת.
"אמא".
נו, באמת. אתם צוחקים עלי. לקרוא ככה לבן אדם הזה?
אני,אישית,בכלל לא מבינה מה הקטע של משפחה. שונאת את כל הדביקות הזאת. אני מעדיפה שיהיו לי חברים אמיתיים.
טוב,נו,אף אחד לא שואל אותי.
כל הקטע הזה עם החברות והחשיבות שלה... אני משערת שאני קצת מגזימה. כנראה שאלו הן תופעות הלוואי של צפיה מוגזמת ב"פיירי טייל".
מה, אתם לא יודעים מה זה? אם כן, אתם חסרי השכלה. בכנות.
התחלתי להתעניין באנימות רציניות אי שם בגיל 11. האנימה הרצינית הראשונה שלי היתה אלכימאי המתכת.אה, נוסטלגיה. אני מתה על האנימה הזאת.
נראה שהרשתי לעצמי להיכנס למצב "פיצול אישיות מדומה" לרגע. אתם יודעים, אני יכולה להתנהג וגם לכתוב בשני.. כן, אני חושבת שאפשר לקרוא לזה סוגי אופי שונים. לחלוטין.
אולי אפילו שלושה.
אני משערת שאני אשתדל לכתוב פה במצב "וונדי". למרות שיכול ליות שגם האחרות יתערבו מדי פעם. פשוט תתעלמו מזה.
איפה הייתי? אה, נכון, אנימה.
אין לי עכשיו הרבה זמן, אבל הפוסט הבא יהיה על אנימה. אני פשוט חייבת לפרוק את כל המידע הזה במקום כלשהו, וחבריי בעיר הספרים לא כל כך אוהבים לדבר איתי על אנימות ^-^
ג'ה נה, חברה!
0 תגובות
המסכה המושלמת
22/12/2015 13:18
וונדי
מישהו פעם אמר לי:"יהיה מעניין לראות אותך כותבת בלוג". עניתי לו, טוב. האדם ההוא המשיך ולחץ עלי לכתוב פה בלוג.
יאללה. זורמים.
מכירים את זה שאתם מרגישים שיש מישהו בעולם הזה שמכיר אתכם כמו שאתם באמת?
גם אני לא.
יש לזה, אני חושבת, דיי הרבה סיבות. העיקרית שבהן היא כנראה שאני חלק מהחברה הדתית.
שלא תחשבו. אני לגמרי שלמה עם הדרך הזאת והכל. הדבר היחיד שאי לא שלמה איתו זה איך שאנחנו מתנהגים. טוב, לא אני, לפחות.
אם אני אי פעם אגיד מה הדעה האמיתית שלי לגבי הומואים, לסביות וביסקסואלים, המצב שלי לא יהיה טוב במיוחד. בלשון המעטה.
ודרך אגב.. מה הדעה שלי לגביהם?
אם מתעלמים מהעובדה שמקננת בי איזו תחושה עמומה לגבי היותי ביסקסואלית, אז אני חושבת שהם אנשים נורמליים לגמרי.
שתבינו, אם אני אגיד את זה לחברות שלי? חצי ישאלו אותי מה זה יחסים חד מיניים, והחצי השני, כנראה, יפסיק להאמין שאני דתייה.הבנתם את המצב?
אם הייתי יכולה להסכל על עצי מהצד, זה בטח היה מעניין. מצד אחד, ילדה מוזרה והזויה, אבל ברמות פסיכיות, ומצד שני ילדה רגילה לחלוטין, מקובלת, יפה, חכמה, אמיצה, חברותית, אתם יודעים, "המסכה המושלמת".
כן, מסכה.
וואו.. נראה לי שאני משתפכת קצת יותר מדי בשביל פוסט ראשון, אז אני אעצור כאן ^-^
ג'ה נה, חברה!
1 תגובות