עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
"לכל אחד יש אור בקצה של המנהרה, אך הוא לא חייב להיות לבן" זה המשפט שלי. כל אחד שונה מהאחר בדברים כאלו ואחרים אבל לאומת זאת כולנו דומים בהמון דברים.
אני לא רוצה לרשום מי אני ודברי כאלו אבל מה שכן: אני בת 14, כדורעף, שירה וריקוד זה החיים שלי. כשאני מצוברחת אני שומעת מוזיקה ואני מרגישה בתוך חדר צבעוני שכולל בתוכו רק אושר וככה אני מצליחה להירגע מכל המחשבות שתוקפות אותי.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
you
10/11/2013 19:38
we dream
חלומות, אהבה, התבישות, גיל ההתבגרות
המבט בעיניים והיד המלטפת את פני בעדינות, הרמת הראש שלי מהרצפה והמשפט הקטן והכלכך חשוב, קירובי אליך ושיפשוף השפתיים זו בזו, הרטיבות בינינו והאהבה אחד לשניה, הנפילה למיטה אחרי כמה דקות שלא נפרדנו, היד המתחילה לזחול מתחת לחולצתי מהמותן למעלה וחזרה בזהירות, אחיזתך העדינה בי וההפסקה לנשימה קלה, העברת רגלי משני צדדך וקירובי אליך, הליטופים שידך עוברות בגבי והרמת חולצתי, חלקי העליון הכמעט חשוף לך והרמת חולצתך בזמן הנשיקה הענוגה, הורדת מכנסך ומכנסי כך שאנו ערומים כמעט, נפילתי קדימה עליך ופתיחת הכפתור של החזייה, הורדתו ממני כך שכל גופי העליון חשוף אלייך לגמרי, הביוש הקל שלי והעידוד שלך, הליטופים שלך ושלי ממשיכים עד שאנו מורידים יחדיו את החלק התחתון, עכשיו שנינו שקופים אין לנו מה להסתיר, הסיבוב שלך והציחקוק שלי כך שאני עכשיו ממוקמת בתחתית, תפיסת רגלי את גבך החלק וההפסקה כדי לעבור עוד שלב, חיכוך רגליך בשלי ו..
"בוקר, תתעוררי יפה שלי." "מה איפה אני?" "מה זה איפה את? קומי יש לך עכשיו בית ספר"
כנראה זה היה רק החלום שלי ושלך..
2 תגובות
זכיתי?
09/11/2013 15:09
we dream
חברות, אשמה
אתם מכירים את זה שאתם זוכים במשהו אבל לא בדיוק זכיתם בו? אוח..זה מסובך להסביר
אתמול השתתפתי בתחרות ריצה שהגעתי לקו הסיום במקום השלישי והמקום השני היה אמור להיות של חברה שלי אבל כשקראו את התוצאות אמרו מקום שלישי__ וזאת לא הייתי אני, לא הבנו מה קורה פה אבל אחרי זה אמרו את המקום השני וזאת הייתי אני ומכך הייתי בטוחה שחברה שלי במקום הראשון אבל לא, לא אמרו בכלל את השם שלה והרגשתי כלכך לא טוב עם עצמי כאילו זאת אשמתי, אבל זאת לא! וכששאלו אותי איזה מקום אני אמרתי שני לפי התוצאות וישר אחת מהקבוצה שלי אמרה לי אבל את לא, ובבית ספר אמרו שהילדה שלא קראו תשם שלה מקום שני ועלי לא אמרו כלום, באמת שאני מרגישה חרא עם עצמי ואיתם!!אוףף
0 תגובות
הזיכרון של זה עדיין נשאר
08/11/2013 21:04
we dream
אף פעם לא חשבתי על זה, על לכתוב בבלוג אך בזמן האחרון יצא לי להתענין בזה.
את ההתחלה שלי, זאת אומרת הכתיבה הזאת, הראשונה שלי אני רוצה לפרוק הרבה דברים שלא הייתי מסוגלת לספר לאף אחד, למרות שרציתי לנסות אבל בסוף ויתרתי, סיפרתי רק חלק קטנטן מכל הסיפור הגדול שלי לחברה טובה שלי שהכרתי שנה שעברה כשעברנו מבית ספר רגיל לחטיבה.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת חמש, כל המשפחה שלי גרה בחו"ל מה שאומרת שאנחנו רק שלושה אנשים בבית יחד עם אחותי הגדולה, אני יכולה לבכות משטויות בגלל טראומה שעברתי לפני כמה שנים אבל בזמן האחרון אני מצליחה לגבור על זה, סבא שלי חולה ואני מפחדת שאני לא יוכל לראות אותו, אחרי שנים קשות הגעתי למצב מצוין ועוד שנתיים אני עוברת עיר וקשה לי להתרגל לחברה חדשה, אני חייבת לדאוג לעצמי בהרבה דברים חוץ מפרנסה כי אני לא יכולה עוד לעשות זאת. אני יודעת שזה נשמע קל הדברים שרשמתי פה אבל תתארו את ההרגשה הזאת שאת חוזרת לבית ריק אחרי שעברת בבית ספר פגיעות רגשיות, מכות, הצקות, ואמא שלך לא יכולה לדאוג לך בדברים האלו כי היא תמיד עסוקה, אחותיך מכורה למחשיב אז את לא יכולה לדבר איתה על מה שעבר עליך היום ואם את רוצה לדבר עם המשפחה שלך בטלפון זה לא יכול להיות יותר מ10 דקות  וקשה לך לדבר בשפה שלהם. הכל בכתיבה לא נשמע נורא אבל ככה עברו שנתיים וחצי מהחיים שלי שיכולתי להתעבד בהם בקלות יתר אבל למזלי לא ידעתי מה זה צוור על חוט.
עכשיו אף אחד לא יאמין לדברים האלו, אף אחד לא היה מדמין שלי זה היה קורה, ועכשיו? כל מי שהתעלל ופגע בי נמצא "ברמה יותר נמוכה" ממני בחברה.
לכל אחד יש שפל מסויים בחיים, יש כאלו תאונה, סרטן, חרם, מחלה ועוד דברים..למזלי ששלי היה כבר.
2 תגובות