עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
למה אני אוהבת הכלה מאיסטנבול
17/06/2019 11:32
וויוויאן
דבר ראשון, הערכים של המשפחה. גם חבר של ההורים שלי, טורקי במוצאו, אומר ומסביר לכולם כל הזמן: בסדרה הזאת יש יותר ממה שאתם חושבים. יש ערכים, יש כבוד, יש דאגה, יש אהבה, יש חמימות. וכל אחד עם האופי שלו והשריטות שלו- אין שם אף אחד מושלם
מראים את כל הצדדים העמוקים של מאחורי הרוע של אנשים- אף דמות שם לא נשארת שטוחה. 
מציגים מראה לכמה השפעה יש להורים שלנו עלינו, וכמה אסירי תודה אנחנו צריכים להיות על זה שמטפלים בנו ודואגים לנו יותר מלעצמם.
כמה זה חשוב לכבד אותם, להיות מלוכדים כי בסוף מי שיהיה שם בשבילך זה המשפחה שלך. 
כמה שאהבה זה דבר מדהים וזה הדבר היחיד שחשוב.
וזה הבסיס לחיים שלנו 
בשבילו אנחנו חיים
כי בלי אהבה לאף אחד, אין לנו שום דבר בעולם
זה הדבר היחיד שחשוב.
אז כן, המלגלגים יכולים ללגלג, אבל אני תמיד אחשוב שזאת אחת מהסדרות היותר מדהימות שראיתי
כן, גם כשיש קטעים משעממים או נמרחים, תמיד האקשן לא עוצר מלהגיע
אין כמו פרק של הכלה לפתוח את הבוקר. או לסגור את היום 

להלן, וויווי, שחולה על הכלה מאיסטנבול
וזאת הטלנובלה היחידה בערך שצפתה בה כל חייה והסדרה היחידה שהתמידה לראות 




0 תגובות
ועכשיו,אחרי שנרגעתי מהריב ולומדת לסטטיסטיקה
03/06/2019 11:54
וויוויאן
עולה לי המשפט הזה "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"

נזכרתי איזה עצובה הייתי בתחילת כיתה י"ב, 
איזה נורא הרגשתי כשהיצור ההוא ירד עליי, כל כך חסרת הגנה, חסרת בטחון, בודדה, מדוכאת, ויצאתי מהכיתה ובכיתי, הלכתי לחצר עם דמעות בעיניים
 ואת, שישבת לך עם דניאלה על הספסל, היא עישנה ואת כולך יפהפייה ובטוחה בעצמך, ברבי שכמותך, ישבת והקשבת למילים שלי
לכאב שלי. ספגתן הכול.
גם את וגם דניאלה, שלימים נותק איתה הקשר שמעולם לא היה הדוק במיוחד
ישר צודדתן בי. ואהבתן אותי.
לא שפטתן אותי, לא ריחמתן עליי. רק כעסתן על הבחור ההוא. ולא עניין אתכן שהיו לו מלא חברים - ואני הייתי במצב מבודד עם שתי חברות וחצי בגלל איזה סכסוך מטומטם עם החברות של אז, והתחברתן אליי בתקופה שאני הייתי הכי בשיא השפל,
בתקופה שלא האמנתי ששום דבר טוב יכול לקרות, עמוק עמוק עמוק בתוך דכאון גיל ההתבגרות הסוער. 
ולקח לי כמעט שנתיים לצאת מזה, אבל ככה את הכרת אותי, ומאז עברו כבר מלא שנים- באושר ובעצב
תמיד דאגת להרים לי,
תמיד דאגת לי, תמיד את שם, תמיד את פשוט שם - ונשים בצד את כל ההתנהגות המזלזלת שלך בזמן האחרון (שעליה גם הבעת חרטה)

אני תמיד אזכור לך את זה. ואני תמיד אהיה חברה שלך, גם אם לא עכשיו. אבל תמיד.

כי יש דברים שנחרטים יותר מידי עמוק בזכרון.
כשבנאדם נמצא במקום טוב בחיים, והוא רואה בך את כל נקודות האור- את הההומור, את הכיפיות, את העניין- זה דבר לא נשכח בעייני. 

כשבן אדם מאמין בך יותר ממה שאתה מאמין בעצמך, ודואג לך, ומעריך אותך, גם אם הוא מתנהג מגעיל לפעמים - זה עדיין חבר אמת. 
נראה לי. 


0 תגובות
ביום של בטלה תמיד מגיעים למסקנות
29/05/2019 23:45
וויוויאן
והנה אני, סטודנטית צעירה ונמרצת לפסיכולוגיה מביעה דעתי על העת האחרונה:
הכול מרגיש לי לא יציב, אבל הבסיס לזה - זאת אני.
אני הלא יציבה. 
אני זו, שמעיזה להבטיח לעצמי אלף פעם הבטחות - ושוברת אותן פעם אחר פעם אחר פעם.
אני צריכה להיות קרקע יציבה לעצמי
אני צריכה לעזור לעצמי
אני צריכה לבטוח בעצמי. וכשאני מבטיחה לעצמי משהו, אני צריכה לעמוד בו. אני צריכה לקיים אותו.
אם אני לא בטוחה שאני רוצה משהו - אני לא אבטיח אותו.
זהו.
סטו.
הגיע הזמן לבטוח בעצמי. 
פשוט לבטוח בעצמי.
3 תגובות
ההתפוצצות
22/05/2019 17:09
וויוויאן

אז יצאתי עליה..יצאתי על האמאמאמאמא שלה כמו שכבר תקופה רציתי לעשות ולא עשיתי כי הייתי משותקת מהפחד שהיא באמת רוצה לנתק איתי קשר. אולי זה המחזור, אולי זה הרטלין, אולי זה כי באמת הגיעו מים עד נפש- הזלזול שלה כבר היה מוגזם. היום כתבתי לה מתי נפגש ושאני מתגעגעת והיא כתבה לי "כבר שכחתי מקיומך". לא הכלתי את זה יותר.  הייתי חייבת להגיב. הגבתי, קצת. ואז עוד. ואז התפוצצתי. כמעט הכול בפרצוף. לאחר שיחה מזעזעת בווצאפ היא התקשרה כמובן כדי לצאת מידי חובה-לא עניתי וכתבתי לה שאני לא יכולה לדבר אני עצבנית. לא בא לי לחיות במרדף אחרי אף אחד- ואיתה זה הרבה זמן כבר מרדף. שתהנה לה עם החברות הקצינות שלה, ועם שאר חייה התוססים כי לי אין אופציה להכיל את ההרגשה הזאת יותר. עד שהיא לא תתנצל ותודה שהיא טעתה אני לא אסלח לה. נמאס לי להרכין ראש. כמובן שהחששות מנקרים בי, חרדת נטישה, הכול. אבל אם אני באמת חשובה לה היא תעשה מאמץ, ואם לא... אז הגיע הזמן לצעוד לדרך חדשה. אולי בודדה יותר מינוס חברה אחת, אולי עם חששות ופחדים....אבל עם ראש מורם. ובגדול? היום זה היה השיא. להגיד לי שהיא שכחה מקיומי, לא לבדוק מה איתי עם הטילים, ועוד ועוד דברים שפשוט עלו כבר על גדותיהם.- לתרץ את זה בזה שהתנשאתי מעליה בבחירות וזה תחושה שלא עברה לה, ושהיא לא מזלזלת בי זה סתם רגשי נחיתות שלי.. כאילו.. מה!? חתיכת סתומה היא בזבזה לי ככ הרבה שעות לימוד היום

5 תגובות
לעשות חושבים
19/05/2019 00:41
וויוויאן
איך יכול להיות שאם אני קצת לבד, קצת מוצש, מתחיל להיות לי ממש לא טוב..?
הרגשה של מחנק בגרון. דמעות בעיניים. אכזבה, אכזבה קצת. ממש קצת.
פתאום זאת אני, אני שמתמודדת עם מה שהשבוע הביא. 
מצאתי את עצמי דומעת בשירותים 
"הלוואי שלא היית אומר את זה"
ובוכה.
אני מרגישה שהאנשים שמסביבי, האנשים הכי קרובים אליי עושים לי לא טוב. 
אני מרגישה שאני צריכה להתרחק, להתבודד, צריכה ל ה ת נ ע ר.
הם עושים לי רע
"אני כבר לא אותה אחת" זאת המחשבה שעברה לי בראש.
זה לא נכון, לפחות לא לגמרי נכון.
"לא אותה אחת שהייתי בטיול"
ככה זה מרגיש לי באותו רגע ובאותה נשימה זה לא נכון אבל גם לא לגמרי לא נכון

אז השבוע יש לי מטרה.
 השבוע, אני רוצה להיות גאה בעצמי.
גאה בעצמי כי הרמתי את הכפפה.
הרמתי את הכפפה ועשיתי משהו שאני שלמה איתו. יזמתי משהו, עשיתי משהו, התמדתי במשהו.

ברבי מתעלמת מקיומי, "זאת פשוט תקופה שלה ואני מתה עליה אז אני אסבול כל מה שהיא תעשה" 
כשאמרתי לו את זה זה ירה לי כמו חצים מורעלים בלב. חצים של עלובה, מסכנה, מושפלת

הלוואי שאתה היית המקום שלי לנחמה.
אבל אתה לא.
אני המקום שלך לנחמה, אני יודעת.
אתה מוצא בי מפלט. 
אני מקום בטוח, אוהב, מכיל, מגן מגונן ואופטימי  בשבילך. 
אני מאוד אוהבת אותך, אבל אתה עדיין לא הבן אדם הזה בשבילי. גם לא אחריי שנתיים.
כשאני מספרת לך דברים אמיתיים, שקופים, כואבים.... אני נתקלת בתגובה שלך. וכל מה שתעשה או תגיד יגרום לי להתעצבן, או להתכווץ.
אני אוהבת אותך,
אבל מאז שפגעת בי השנה, כל כך איבדת את הסיכוי להיות המפלט שלי.


נרדמת על המקלדת.
אבל לפחות עשיתי חושבים.
לא הייתי מסוגלת לכת למיטה בלי לעשות את זה. למיטה, לבחור שאני אוהבת יותר מהכול - שאמנם עדיין לא האדם הכי קרוב אליי, אבל לפחות אחד מהקרובים ביותר.
אני אוהבת אותך.


ליליטובבבבב



0 תגובות
לעשות חושבים
19/05/2019 00:41
וויוויאן
איך יכול להיות שאם אני קצת לבד, קצת מוצש, מתחיל להיות לי ממש לא טוב..?
הרגשה של מחנק בגרון. דמעות בעיניים. אכזבה, אכזבה קצת. ממש קצת.
פתאום זאת אני, אני שמתמודדת עם מה שהשבוע הביא. 
מצאתי את עצמי דומעת בשירותים 
"הלוואי שלא היית אומר את זה"
ובוכה.
אני מרגישה שהאנשים שמסביבי, האנשים הכי קרובים אליי עושים לי לא טוב. 
אני מרגישה שאני צריכה להתרחק, להתבודד, צריכה ל ה ת נ ע ר.
הם עושים לי רע
"אני כבר לא אותה אחת" זאת המחשבה שעברה לי בראש.
זה לא נכון, לפחות לא לגמרי נכון.
"לא אותה אחת שהייתי בטיול"
ככה זה מרגיש לי באותו רגע ובאותה נשימה זה לא נכון אבל גם לא לגמרי לא נכון

אז השבוע יש לי מטרה.
 השבוע, אני רוצה להיות גאה בעצמי.
גאה בעצמי כי הרמתי את הכפפה.
הרמתי את הכפפה ועשיתי משהו שאני שלמה איתו. יזמתי משהו, עשיתי משהו, התמדתי במשהו.

ברבי מתעלמת מקיומי, "זאת פשוט תקופה שלה ואני מתה עליה אז אני אסבול כל מה שהיא תעשה" 
כשאמרתי לו את זה זה ירה לי כמו חצים מורעלים בלב. חצים של עלובה, מסכנה, מושפלת

הלוואי שאתה היית המקום שלי לנחמה.
אבל אתה לא.
אני המקום שלך לנחמה, אני יודעת.
אתה מוצא בי מפלט. 
אני מקום בטוח, אוהב, מכיל, מגן מגונן ואופטימי  בשבילך. 
אני מאוד אוהבת אותך, אבל אתה עדיין לא הבן אדם הזה בשבילי. גם לא אחריי שנתיים.
כשאני מספרת לך דברים אמיתיים, שקופים, כואבים.... אני נתקלת בתגובה שלך. וכל מה שתעשה או תגיד יגרום לי להתעצבן, או להתכווץ.
אני אוהבת אותך,
אבל מאז שפגעת בי השנה, כל כך איבדת את הסיכוי להיות המפלט שלי.


נרדמת על המקלדת.
אבל לפחות עשיתי חושבים.
לא הייתי מסוגלת לכת למיטה בלי לעשות את זה. למיטה, לבחור שאני אוהבת יותר מהכול - שאמנם עדיין לא האדם הכי קרוב אליי, אבל לפחות אחד מהקרובים ביותר.
אני אוהבת אותך.


ליליטובבבבב



0 תגובות
דגכדגלג
05/05/2019 20:59
וויוויאן
לא יודעת מה יש לי שאני כלכך מצוברחת עכשיו. אולי כי הגיע הזמן להתמודד עם כל המסות חומר שפספסתי כשהייתי עסוקה במועד ג' הזה,
שאני מתהההה כבר לקבל בו את ה95 שלי אמן אמן

זה מעליב, מעליב איך שהיא מתנהגת
אבל פסדר, אין מה לעשות
זה או לקבל את זה ככה, או לחתוך
ואני אקבל את זה ככה כי אני יותר מידי חולה עליה
והיא יודעת את זה.
פסדר, הייתי קצת בהמתית בבחירות וירדתי על הבחירה שלה ממש
אבל זה לא תירוץ 
אוף 
אוף אוף אוף
מה אני עושה
מה זה הדיכאון קונצרטה הזה אמאלה שיעבור כבר
ואני מתה על ההורים והכול, אבל להיות פה זה בלתי. 
כל הרעש, כל התשומת לב, כל הבלאגן
ואני, חסרת מוטיבציה. איבדתי גם קצת מהבטחון שלי - לפעמים, לפרקים
והיה חרא של ס היום
ממש, עצוב אפילו. עוד שנייה בכיתי נראלי 
מגזימה אבל כן
וכרגיל, צועקים אצלי בבית על אוכל. בית של שמנים, אין מה לעשות. 
רעש רעש רעש קללות צעקות. ילדים חרא והורים זהב...
אין לימודים, אין כלום, רק רעש. 

0 תגובות
\.\.
10/04/2019 23:15
וויוויאן
היום 
הרגשתי
 ממש בודדה
עכשיו גם
מצחיק, מי שמכיר אותי רוב הסיכויים שלא יחשוב ככה.
חסרה לי נפש קרובה פה, חברת נפש אמיתית
כולן פה חברויות צולעות.
יכול להיות שבאשמתי, יכול להיות. אני מוצאת בכולם פגמים כל הזמן (אצל כולם מצאתי גם יופי, אבל גם פגמים בקטע של - לא חבר נפש).
מנסה לחשוב כמה צעדים קדימה, למען האמת לא מצליחה לחשוב כל כך.
אבל אני אנסה, אני אשתדל. אני אשיג מה שאני רוצה.
אני פשוט לא בטוחה מה אני רוצה.

לת' היו 2 התקפי טירוף שלשום, דבר שגרם לי להתרחק מהחבורה שהיא הדומיננטית בה - יש לה 2 חברות מהבית שם.
הרימה לי את החולצה בצחוק וזרקה הערה על למה אני לא רוצה לבוא לבריכה. הזוייה, וקצת אובססיבית גם. אולי זה בראש שלי, לא יודעת, מקווה.
בכל מקרה, יש לי הרבה ואני צריכה להעריך את מה שכן יש לי בידיים. 
ואני מעריכה, באמת שכן. 

0 תגובות
ביבי מת
10/04/2019 07:26
וויוויאן
עכשיו, כל מה שאני עושה, זה לדמיין שביבי נרצח, הוא נרצח
וכולם משתוללים 
ולאט לאט, מתחיל להיות פה טוב יותר. פתאום יש יותר כסף להכול, פתאום לא צריך לחכות לתקציבים שלא זורמים (כי הם הלכו למטוס) 
אני מדמיינת את הפרצוף הרע שלו, את העיניים האכזריות שלו מתגלגלגת למעלה, ודם זורם לו מהפה, ומהאוזן. 
אני רוצה שירצחו את ביבי.
הוא סכנה למדינה עם האסדות גז מטר מהחוף, טיל אחד וגמרנו, הוא מסוכן כל כך, בלי קשר לחרחור הריבים והמלחמות שלו, בן זונה, אפס, אפס, אפס, מדינה של אפסים, של טיפשים, של בורים, מדינה עם תושבים טיפשים כל כך, שמצביעים לו אחריי כל מה שהוא עשה.
הוא ימין חזק? הואאאאאא ימין חזק?!!?!? הוא מזיין תשכל חזק. 
אני לא מאמינה.
והבני דודים העלובים שלי, שרבו איתי כל הזמן אתמול בווצאפ הולכים לצחוק עליי ולהשתעשע ולצהול כמו בהמות, וזה מכאיב לי כמעט באותה מידה, הצהלה הזאת של כל הטיפשים שהצביעו לו..... והם יבואו לליל הסדר, כרגיל להתארח - בהמות, ואני אצטרך להגיש להם קפה, אבל אני יודעת שהעצבים הרוטטים שלי לא יעמדו בזה, הפעם לא אסבול הערות שוביניסטיות בכאילו מצחיקות לא אסבול את הזיוני שכל שלהם על הפאשיסט הפסיכופט שלהם, אני הולכת לצאת עליהם בחזרה, כל הזעם שלי אני אוציא עליהם, פאשיסטים קטנים ומטומטמים, עדר נבער, בור ועם הארץ, והוא מתנשא עליי שהוא בטכניון - כשהוא תמיד הכבשה השחורה בכל חוג שהוא נמצא בו בגלל הדעות העלובות שלו.
אני כל כך כועסת.
כל כך עצובה.
כל כך מפחדת.
איך זה יכול להיות, ששוב, בן אדם שלקח 800 מיליון שקל למטוס מהכסף של משלמי המיסים, נבחר? איך בן אדם שלקח יותר מ100 מיליון שקל
מהרווחה, החינוך והבריאות לתעמולה שלו כשהממשלה נפלה, עוד פעם נבחר? מה עם בתי חולים - מה עם לעלות משכורות למורים - מה עם להגדיל את סל התרופות - למה, למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה 
איך זה יכול להיות, שהעם הזה, כל כך מטומטם, שהוא בוחר באותו בן אדם בקדנציה החמישית אחרי כל השקרים שהוא אמר, אחרי כל הכסף שהוא גנב לנו, אחרי שהוא גרם לנו לקח מהכסף ש ל נ ו  וקנה צוללות על דעת עצמו ואישר צוללות למצריים כמו שלנו, והרוויח מזה 16 מיליון שקל לעצמו, 
איך? והוא רוצה לחוקק חוק שיאסור על חקירתו! אלוהים ישמור אלוהים אלוהים אלוהים אלוהים
ואיך בגצ לא פועלים? ואיך המשטרה, המוסד, השבכ? למה אף אחד לא עושה כלום?
למה אנחנו נשארים מטומטמים?
ועל מה כל גוש הימין יצהלו וישמחו עכשיו? על מה? על אדם ששודד אותם, אדם שצריך להיות בכלא, זה בלתי נ ת פ ס 

למה אין אור בקצה המנהרה?
למה אנשים רוצים להמשיך לא להצליח לקנות דירה, להשתעבד לגזרות שלו ושל הטייקונים -  וממשיכים להצביע לו?
למה. האם לשנוא ערבים ולהיות גזענים זה חשוב יותר מהחיים שלכם? אפילו בזה הוא רק משקר ומדבר - הוא משחק אותה ימין, בפועל הוא לא ימין חוץ מאמירות חשוכות- הוא מתנהג כמו שמאל בטחוני לכל דבר

למה אתם עושים את זה?

הפכנו לוונצואלה, העתיד פה מפחיד.
הומופובים גזענים ישלטו בחינוך ובתרבות
מסכנים כל הנערים ההומואים והלסביות, אני כל כך מצטערת בשבילכם, אני מתביישת בשבילכם.....
ובראש
בראש עומד ראש מאפייה של טייקונים 
שמזיין את כולנו, על ימין ועל שמאל, מלגלג על המזרחים והטיפשים מצביעים לו

שונאת אותו ואת כל מי שהצביע לו 
במיוחד את הבני דודים שלי
אתה כזה אפס ואני שונאת אותך יותר מאוהבת בן דוד. חרא של בן אדם אתה 
0 תגובות
\[]\[][
04/04/2019 20:23
וויוויאן
כשאת הכי רוצה לרזות, ואין לך שמץ של מושג איך מתמידים בשגרה הזאת.
כי יש ערב יין וגבינות, וערב פונדו, ויש מלא מלא חברות ומלא חברות זה אומר מלא סיבות לאכול מלא דברים שונים. כל אוכל ובעליו.
אני לא נשקלת כבר כמה ימים, ואכלתי הרבה (לא בטירוף אבל לא דיאטה) בימים האלה 
אעאעאעאע
די די 
מה ביקשתי
אני רק רוצה את התחת המושלם שלי בחזרה ורגליים בלי גושים מהברכיים ומעלה, רוצה ללכת עם מכנס קצר ולהרגיש טיל ולא "סבבה". 
למה זה כזה קשהההה אני כל כך אוהבת אוכל פלצנייייי אלוהים
וגם לא פלצני 
ואת נוי מיארה בלבבבב (להפסיק לעקוב אחריה? זה גומר אותי) 

טוב. הגיע הזמן שאני אנתח את העניין וארשום תוכנית פעולה: 

1) עשיתי פעמיים סקוואטים השבוע, אני אעשה גם היום. לשבור דפוסי וויתור. להמשיך. להמשיך. להמשיך. חרגת? תמשיכי לעשות ספורט ואת מה שתכננת בכל מקרה. לא חרגת? תמשיכי לא לחרוג. פשוט, להמשיך. להחליט על תרגילים בסיסיים שעושים כל יום כמעט ולעשות אותם. 

2) להתחיל לאכול 1000 קלוריות. אין מה לעשות, לא עומדת בפחות מזה.
כל פעם מתפתה לעשות דיאטה ממש ממש דלת קלוריות, ורק נדפקת מזה. אולי, הגיע הזמן, אחרי 10 שנים של דיאטות און-אוף,
לנסות משהו שונה. כן זה מוזר. זה מרגיש לא דיאטה, זה מרגיש כמו יותר לשמור ולהתענות. אבל מצד שני, אחרי כמה ימים של 1000 אני בטוחה שיש אפקט כמו ב800. 
זה אומר שממחר - 1000. ארוחות קטנטנות ובריאות, עד הערב - בערב סלמון פשטידה בינונית והרבה סלט. זה יוצא 1000? חייב לנסות

3)לפוצץ את הבית בדברים דיאטטיים. לחם קל. קינואה. טבעול. קישואים חצילים בצלים עגבניות. חזה עוף. תמרים? אוף לא רוצה אני רוצה שוקולד

4)לזכור למה אני רוצה את זה. למה אני רוצה את זה?
א. רגליים.
יש לי רגליים כל כך כל כך יפות וכרגע זה לא ניכר.  תכף קיץ, ואני רוצה להיות בשיא שלי, לא רוצה להתפשר על ללכת עם מכנסיים קצרים ולהתבאס אפילו טיפה(!) רוצה ללכת לים,
רוצה להשתזף, אמרתי לבנות שנלך להשתזף.
רוצה שהרגליים שלי יעשו אותי מבסוטה. 

ב. כי החתונה של אחות של צון! ממש עוד חודשיים. אז לעכל שנייה את העובדה שאת לא תשקלי 50 קילו עד אז, אבל 56 - 58 זה כבר מדהים

ג. סקס. יאללה חלאס, תודי בזה. הסקס פחות טוב כשאת לא עפה על עצמך. ואת תודה לאל עפה על עצמך גם רק כמה קילו פחות. 
הגיע הזמן להעלות את רמת חיי הסקס, ולחזור לימי קולומביה היפים והטובים שלנו 

ד. רוצה לקנות בגדים חדשים! בגדים יפים, שווים, להזמין ולעוף על עצמי, ככ אוהבת בגדים

ה. הסטרפלס. מברזיל. אני. רוצה. ללבוש. את הגופיה השחורה מברזיל. ואת הסטרפלס הלבן מברזיל. ואת המכנס הלבן מברזיל. ואת החולצה הפרחונית (חולצה סלש גוזייה) מברזיל. 

5) לזכור שזה שיש אוכל משמין, זה לא צריך לשלוט בך, אלא להפך. מותר לאכול, מותר מותר מותר ורצויי. 
זה שעושים ערב יין וגבינות זה לא אומר שצריך להתחרע על האוכל, זה ששבוע הבא בטח נעשה ערב פונדו זה לא אומר שאסור לאכול בכלל פונדו-
זה אומר שאם אני רוצה פונדו, אז רוב היום לאכול סלט ודברים דיאטטיים, ואז בערב לתקוע פונדו (1. בלבד.) שלם אם אני רוצה. או להפך - לאכול סבבה במהלך היום, ואז לאכול רק כמה ביסים מהפונדו. 
 להתרגל לזה שיש פיתויים כל הזמן. זה לא תקופת מבחנים. זה תקופת חגים כבדה ביותר, מסיבות, חברים. לשלוט בעצמי. 

6) להפסיק לפחד לצאת בהצהרות וממה אנשים חושבים. 
כמו שדן אמרה לי פעם, זה לא עניינו של אף אחד אם את עושה ספורט ואוכלת גם גלידה. זה עניינך בלבד. ככ אוהבת אותהההה


1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »