עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לעשות חושבים
19/05/2019 00:41
וויוויאן
איך יכול להיות שאם אני קצת לבד, קצת מוצש, מתחיל להיות לי ממש לא טוב..?
הרגשה של מחנק בגרון. דמעות בעיניים. אכזבה, אכזבה קצת. ממש קצת.
פתאום זאת אני, אני שמתמודדת עם מה שהשבוע הביא. 
מצאתי את עצמי דומעת בשירותים 
"הלוואי שלא היית אומר את זה"
ובוכה.
אני מרגישה שהאנשים שמסביבי, האנשים הכי קרובים אליי עושים לי לא טוב. 
אני מרגישה שאני צריכה להתרחק, להתבודד, צריכה ל ה ת נ ע ר.
הם עושים לי רע
"אני כבר לא אותה אחת" זאת המחשבה שעברה לי בראש.
זה לא נכון, לפחות לא לגמרי נכון.
"לא אותה אחת שהייתי בטיול"
ככה זה מרגיש לי באותו רגע ובאותה נשימה זה לא נכון אבל גם לא לגמרי לא נכון

אז השבוע יש לי מטרה.
 השבוע, אני רוצה להיות גאה בעצמי.
גאה בעצמי כי הרמתי את הכפפה.
הרמתי את הכפפה ועשיתי משהו שאני שלמה איתו. יזמתי משהו, עשיתי משהו, התמדתי במשהו.

ברבי מתעלמת מקיומי, "זאת פשוט תקופה שלה ואני מתה עליה אז אני אסבול כל מה שהיא תעשה" 
כשאמרתי לו את זה זה ירה לי כמו חצים מורעלים בלב. חצים של עלובה, מסכנה, מושפלת

הלוואי שאתה היית המקום שלי לנחמה.
אבל אתה לא.
אני המקום שלך לנחמה, אני יודעת.
אתה מוצא בי מפלט. 
אני מקום בטוח, אוהב, מכיל, מגן מגונן ואופטימי  בשבילך. 
אני מאוד אוהבת אותך, אבל אתה עדיין לא הבן אדם הזה בשבילי. גם לא אחריי שנתיים.
כשאני מספרת לך דברים אמיתיים, שקופים, כואבים.... אני נתקלת בתגובה שלך. וכל מה שתעשה או תגיד יגרום לי להתעצבן, או להתכווץ.
אני אוהבת אותך,
אבל מאז שפגעת בי השנה, כל כך איבדת את הסיכוי להיות המפלט שלי.


נרדמת על המקלדת.
אבל לפחות עשיתי חושבים.
לא הייתי מסוגלת לכת למיטה בלי לעשות את זה. למיטה, לבחור שאני אוהבת יותר מהכול - שאמנם עדיין לא האדם הכי קרוב אליי, אבל לפחות אחד מהקרובים ביותר.
אני אוהבת אותך.


ליליטובבבבב



0 תגובות
לעשות חושבים
19/05/2019 00:41
וויוויאן
איך יכול להיות שאם אני קצת לבד, קצת מוצש, מתחיל להיות לי ממש לא טוב..?
הרגשה של מחנק בגרון. דמעות בעיניים. אכזבה, אכזבה קצת. ממש קצת.
פתאום זאת אני, אני שמתמודדת עם מה שהשבוע הביא. 
מצאתי את עצמי דומעת בשירותים 
"הלוואי שלא היית אומר את זה"
ובוכה.
אני מרגישה שהאנשים שמסביבי, האנשים הכי קרובים אליי עושים לי לא טוב. 
אני מרגישה שאני צריכה להתרחק, להתבודד, צריכה ל ה ת נ ע ר.
הם עושים לי רע
"אני כבר לא אותה אחת" זאת המחשבה שעברה לי בראש.
זה לא נכון, לפחות לא לגמרי נכון.
"לא אותה אחת שהייתי בטיול"
ככה זה מרגיש לי באותו רגע ובאותה נשימה זה לא נכון אבל גם לא לגמרי לא נכון

אז השבוע יש לי מטרה.
 השבוע, אני רוצה להיות גאה בעצמי.
גאה בעצמי כי הרמתי את הכפפה.
הרמתי את הכפפה ועשיתי משהו שאני שלמה איתו. יזמתי משהו, עשיתי משהו, התמדתי במשהו.

ברבי מתעלמת מקיומי, "זאת פשוט תקופה שלה ואני מתה עליה אז אני אסבול כל מה שהיא תעשה" 
כשאמרתי לו את זה זה ירה לי כמו חצים מורעלים בלב. חצים של עלובה, מסכנה, מושפלת

הלוואי שאתה היית המקום שלי לנחמה.
אבל אתה לא.
אני המקום שלך לנחמה, אני יודעת.
אתה מוצא בי מפלט. 
אני מקום בטוח, אוהב, מכיל, מגן מגונן ואופטימי  בשבילך. 
אני מאוד אוהבת אותך, אבל אתה עדיין לא הבן אדם הזה בשבילי. גם לא אחריי שנתיים.
כשאני מספרת לך דברים אמיתיים, שקופים, כואבים.... אני נתקלת בתגובה שלך. וכל מה שתעשה או תגיד יגרום לי להתעצבן, או להתכווץ.
אני אוהבת אותך,
אבל מאז שפגעת בי השנה, כל כך איבדת את הסיכוי להיות המפלט שלי.


נרדמת על המקלדת.
אבל לפחות עשיתי חושבים.
לא הייתי מסוגלת לכת למיטה בלי לעשות את זה. למיטה, לבחור שאני אוהבת יותר מהכול - שאמנם עדיין לא האדם הכי קרוב אליי, אבל לפחות אחד מהקרובים ביותר.
אני אוהבת אותך.


ליליטובבבבב



0 תגובות
דגכדגלג
05/05/2019 20:59
וויוויאן
לא יודעת מה יש לי שאני כלכך מצוברחת עכשיו. אולי כי הגיע הזמן להתמודד עם כל המסות חומר שפספסתי כשהייתי עסוקה במועד ג' הזה,
שאני מתהההה כבר לקבל בו את ה95 שלי אמן אמן

זה מעליב, מעליב איך שהיא מתנהגת
אבל פסדר, אין מה לעשות
זה או לקבל את זה ככה, או לחתוך
ואני אקבל את זה ככה כי אני יותר מידי חולה עליה
והיא יודעת את זה.
פסדר, הייתי קצת בהמתית בבחירות וירדתי על הבחירה שלה ממש
אבל זה לא תירוץ 
אוף 
אוף אוף אוף
מה אני עושה
מה זה הדיכאון קונצרטה הזה אמאלה שיעבור כבר
ואני מתה על ההורים והכול, אבל להיות פה זה בלתי. 
כל הרעש, כל התשומת לב, כל הבלאגן
ואני, חסרת מוטיבציה. איבדתי גם קצת מהבטחון שלי - לפעמים, לפרקים
והיה חרא של ס היום
ממש, עצוב אפילו. עוד שנייה בכיתי נראלי 
מגזימה אבל כן
וכרגיל, צועקים אצלי בבית על אוכל. בית של שמנים, אין מה לעשות. 
רעש רעש רעש קללות צעקות. ילדים חרא והורים זהב...
אין לימודים, אין כלום, רק רעש. 

0 תגובות
\.\.
10/04/2019 23:15
וויוויאן
היום 
הרגשתי
 ממש בודדה
עכשיו גם
מצחיק, מי שמכיר אותי רוב הסיכויים שלא יחשוב ככה.
חסרה לי נפש קרובה פה, חברת נפש אמיתית
כולן פה חברויות צולעות.
יכול להיות שבאשמתי, יכול להיות. אני מוצאת בכולם פגמים כל הזמן (אצל כולם מצאתי גם יופי, אבל גם פגמים בקטע של - לא חבר נפש).
מנסה לחשוב כמה צעדים קדימה, למען האמת לא מצליחה לחשוב כל כך.
אבל אני אנסה, אני אשתדל. אני אשיג מה שאני רוצה.
אני פשוט לא בטוחה מה אני רוצה.

לת' היו 2 התקפי טירוף שלשום, דבר שגרם לי להתרחק מהחבורה שהיא הדומיננטית בה - יש לה 2 חברות מהבית שם.
הרימה לי את החולצה בצחוק וזרקה הערה על למה אני לא רוצה לבוא לבריכה. הזוייה, וקצת אובססיבית גם. אולי זה בראש שלי, לא יודעת, מקווה.
בכל מקרה, יש לי הרבה ואני צריכה להעריך את מה שכן יש לי בידיים. 
ואני מעריכה, באמת שכן. 

0 תגובות
ביבי מת
10/04/2019 07:26
וויוויאן
עכשיו, כל מה שאני עושה, זה לדמיין שביבי נרצח, הוא נרצח
וכולם משתוללים 
ולאט לאט, מתחיל להיות פה טוב יותר. פתאום יש יותר כסף להכול, פתאום לא צריך לחכות לתקציבים שלא זורמים (כי הם הלכו למטוס) 
אני מדמיינת את הפרצוף הרע שלו, את העיניים האכזריות שלו מתגלגלגת למעלה, ודם זורם לו מהפה, ומהאוזן. 
אני רוצה שירצחו את ביבי.
הוא סכנה למדינה עם האסדות גז מטר מהחוף, טיל אחד וגמרנו, הוא מסוכן כל כך, בלי קשר לחרחור הריבים והמלחמות שלו, בן זונה, אפס, אפס, אפס, מדינה של אפסים, של טיפשים, של בורים, מדינה עם תושבים טיפשים כל כך, שמצביעים לו אחריי כל מה שהוא עשה.
הוא ימין חזק? הואאאאאא ימין חזק?!!?!? הוא מזיין תשכל חזק. 
אני לא מאמינה.
והבני דודים העלובים שלי, שרבו איתי כל הזמן אתמול בווצאפ הולכים לצחוק עליי ולהשתעשע ולצהול כמו בהמות, וזה מכאיב לי כמעט באותה מידה, הצהלה הזאת של כל הטיפשים שהצביעו לו..... והם יבואו לליל הסדר, כרגיל להתארח - בהמות, ואני אצטרך להגיש להם קפה, אבל אני יודעת שהעצבים הרוטטים שלי לא יעמדו בזה, הפעם לא אסבול הערות שוביניסטיות בכאילו מצחיקות לא אסבול את הזיוני שכל שלהם על הפאשיסט הפסיכופט שלהם, אני הולכת לצאת עליהם בחזרה, כל הזעם שלי אני אוציא עליהם, פאשיסטים קטנים ומטומטמים, עדר נבער, בור ועם הארץ, והוא מתנשא עליי שהוא בטכניון - כשהוא תמיד הכבשה השחורה בכל חוג שהוא נמצא בו בגלל הדעות העלובות שלו.
אני כל כך כועסת.
כל כך עצובה.
כל כך מפחדת.
איך זה יכול להיות, ששוב, בן אדם שלקח 800 מיליון שקל למטוס מהכסף של משלמי המיסים, נבחר? איך בן אדם שלקח יותר מ100 מיליון שקל
מהרווחה, החינוך והבריאות לתעמולה שלו כשהממשלה נפלה, עוד פעם נבחר? מה עם בתי חולים - מה עם לעלות משכורות למורים - מה עם להגדיל את סל התרופות - למה, למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה 
איך זה יכול להיות, שהעם הזה, כל כך מטומטם, שהוא בוחר באותו בן אדם בקדנציה החמישית אחרי כל השקרים שהוא אמר, אחרי כל הכסף שהוא גנב לנו, אחרי שהוא גרם לנו לקח מהכסף ש ל נ ו  וקנה צוללות על דעת עצמו ואישר צוללות למצריים כמו שלנו, והרוויח מזה 16 מיליון שקל לעצמו, 
איך? והוא רוצה לחוקק חוק שיאסור על חקירתו! אלוהים ישמור אלוהים אלוהים אלוהים אלוהים
ואיך בגצ לא פועלים? ואיך המשטרה, המוסד, השבכ? למה אף אחד לא עושה כלום?
למה אנחנו נשארים מטומטמים?
ועל מה כל גוש הימין יצהלו וישמחו עכשיו? על מה? על אדם ששודד אותם, אדם שצריך להיות בכלא, זה בלתי נ ת פ ס 

למה אין אור בקצה המנהרה?
למה אנשים רוצים להמשיך לא להצליח לקנות דירה, להשתעבד לגזרות שלו ושל הטייקונים -  וממשיכים להצביע לו?
למה. האם לשנוא ערבים ולהיות גזענים זה חשוב יותר מהחיים שלכם? אפילו בזה הוא רק משקר ומדבר - הוא משחק אותה ימין, בפועל הוא לא ימין חוץ מאמירות חשוכות- הוא מתנהג כמו שמאל בטחוני לכל דבר

למה אתם עושים את זה?

הפכנו לוונצואלה, העתיד פה מפחיד.
הומופובים גזענים ישלטו בחינוך ובתרבות
מסכנים כל הנערים ההומואים והלסביות, אני כל כך מצטערת בשבילכם, אני מתביישת בשבילכם.....
ובראש
בראש עומד ראש מאפייה של טייקונים 
שמזיין את כולנו, על ימין ועל שמאל, מלגלג על המזרחים והטיפשים מצביעים לו

שונאת אותו ואת כל מי שהצביע לו 
במיוחד את הבני דודים שלי
אתה כזה אפס ואני שונאת אותך יותר מאוהבת בן דוד. חרא של בן אדם אתה 
0 תגובות
\[]\[][
04/04/2019 20:23
וויוויאן
כשאת הכי רוצה לרזות, ואין לך שמץ של מושג איך מתמידים בשגרה הזאת.
כי יש ערב יין וגבינות, וערב פונדו, ויש מלא מלא חברות ומלא חברות זה אומר מלא סיבות לאכול מלא דברים שונים. כל אוכל ובעליו.
אני לא נשקלת כבר כמה ימים, ואכלתי הרבה (לא בטירוף אבל לא דיאטה) בימים האלה 
אעאעאעאע
די די 
מה ביקשתי
אני רק רוצה את התחת המושלם שלי בחזרה ורגליים בלי גושים מהברכיים ומעלה, רוצה ללכת עם מכנס קצר ולהרגיש טיל ולא "סבבה". 
למה זה כזה קשהההה אני כל כך אוהבת אוכל פלצנייייי אלוהים
וגם לא פלצני 
ואת נוי מיארה בלבבבב (להפסיק לעקוב אחריה? זה גומר אותי) 

טוב. הגיע הזמן שאני אנתח את העניין וארשום תוכנית פעולה: 

1) עשיתי פעמיים סקוואטים השבוע, אני אעשה גם היום. לשבור דפוסי וויתור. להמשיך. להמשיך. להמשיך. חרגת? תמשיכי לעשות ספורט ואת מה שתכננת בכל מקרה. לא חרגת? תמשיכי לא לחרוג. פשוט, להמשיך. להחליט על תרגילים בסיסיים שעושים כל יום כמעט ולעשות אותם. 

2) להתחיל לאכול 1000 קלוריות. אין מה לעשות, לא עומדת בפחות מזה.
כל פעם מתפתה לעשות דיאטה ממש ממש דלת קלוריות, ורק נדפקת מזה. אולי, הגיע הזמן, אחרי 10 שנים של דיאטות און-אוף,
לנסות משהו שונה. כן זה מוזר. זה מרגיש לא דיאטה, זה מרגיש כמו יותר לשמור ולהתענות. אבל מצד שני, אחרי כמה ימים של 1000 אני בטוחה שיש אפקט כמו ב800. 
זה אומר שממחר - 1000. ארוחות קטנטנות ובריאות, עד הערב - בערב סלמון פשטידה בינונית והרבה סלט. זה יוצא 1000? חייב לנסות

3)לפוצץ את הבית בדברים דיאטטיים. לחם קל. קינואה. טבעול. קישואים חצילים בצלים עגבניות. חזה עוף. תמרים? אוף לא רוצה אני רוצה שוקולד

4)לזכור למה אני רוצה את זה. למה אני רוצה את זה?
א. רגליים.
יש לי רגליים כל כך כל כך יפות וכרגע זה לא ניכר.  תכף קיץ, ואני רוצה להיות בשיא שלי, לא רוצה להתפשר על ללכת עם מכנסיים קצרים ולהתבאס אפילו טיפה(!) רוצה ללכת לים,
רוצה להשתזף, אמרתי לבנות שנלך להשתזף.
רוצה שהרגליים שלי יעשו אותי מבסוטה. 

ב. כי החתונה של אחות של צון! ממש עוד חודשיים. אז לעכל שנייה את העובדה שאת לא תשקלי 50 קילו עד אז, אבל 56 - 58 זה כבר מדהים

ג. סקס. יאללה חלאס, תודי בזה. הסקס פחות טוב כשאת לא עפה על עצמך. ואת תודה לאל עפה על עצמך גם רק כמה קילו פחות. 
הגיע הזמן להעלות את רמת חיי הסקס, ולחזור לימי קולומביה היפים והטובים שלנו 

ד. רוצה לקנות בגדים חדשים! בגדים יפים, שווים, להזמין ולעוף על עצמי, ככ אוהבת בגדים

ה. הסטרפלס. מברזיל. אני. רוצה. ללבוש. את הגופיה השחורה מברזיל. ואת הסטרפלס הלבן מברזיל. ואת המכנס הלבן מברזיל. ואת החולצה הפרחונית (חולצה סלש גוזייה) מברזיל. 

5) לזכור שזה שיש אוכל משמין, זה לא צריך לשלוט בך, אלא להפך. מותר לאכול, מותר מותר מותר ורצויי. 
זה שעושים ערב יין וגבינות זה לא אומר שצריך להתחרע על האוכל, זה ששבוע הבא בטח נעשה ערב פונדו זה לא אומר שאסור לאכול בכלל פונדו-
זה אומר שאם אני רוצה פונדו, אז רוב היום לאכול סלט ודברים דיאטטיים, ואז בערב לתקוע פונדו (1. בלבד.) שלם אם אני רוצה. או להפך - לאכול סבבה במהלך היום, ואז לאכול רק כמה ביסים מהפונדו. 
 להתרגל לזה שיש פיתויים כל הזמן. זה לא תקופת מבחנים. זה תקופת חגים כבדה ביותר, מסיבות, חברים. לשלוט בעצמי. 

6) להפסיק לפחד לצאת בהצהרות וממה אנשים חושבים. 
כמו שדן אמרה לי פעם, זה לא עניינו של אף אחד אם את עושה ספורט ואוכלת גם גלידה. זה עניינך בלבד. ככ אוהבת אותהההה


1 תגובות
/\][
28/03/2019 23:43
וויוויאן
שנתיים שמחות לנו! 
אתה בעבודה, כמובן
כמה שאתה אוהב לעבוד
ללכת למכון
לעשות כל דבר שהוא לא איתי
סתם, מגזימה באמת
אבל עדיין
מצחיק שגם כשאני עצובה אני אמביוולנטית כשזה קשור אליך כי אתה מקסים ופוצימוצי
ואני כזה לפני מחזור ומכשפה-ורע-לה
מסתכלת על המתנות הקיטשיות שהכנתי לך שהעתקתי מפינטרסט
בא לי לתלוש את הפתק הצ'יזי הזה מהקופסת דובני גומי לקחת את הדף של הקיסז לכווצ'ץ' אותם ולזרוק לפח 
טוב לא בא לי לצאת פסיכית אין לי כוח לתשומת לב
"את כולך דיבורים"
די די די אני במצב מחורפן עכשיו
אני יודעת כי התחלתי לבכות בלי דמעות
למה אני פה עכשיו בכלל
אני רוצה הבייתה. לאמא. לאח הקטן-המתבגר שלי שצורח כל הזמן שאומר דברים מגעילים ואז אני מעליבה אותו ואז הוא נעלב ואז מתכווץ לי הלב
ואני הולכת ומחבקת אותו ובהתחלה הוא הודף אותי עד שהוא נותן לי לכווצ'ץ' לו את הלחיים ולאבא המדהים שלי ולאחותי 

אני צריכה להיות אסירת תודה
על מה את בוכה בכלל , מטומטמת


משהו בי כועס. משהו בי מצפה ליותר. "לא כתבתי לך מכתב כי לא הצלחתי לכתוב לך משהו יפה ואני אכתוב לך ואביא לך"
אני מצפה ליותר מזה.
גם אצלי זה לא יצא בדדיוק מהלב בהתחלה
אבל התאמצתי והשתדלתי
בשביל כמה פרחים בלי ריח
כשביקשתי עם ריח
סתם, זה לא חשוב.

                      מה שאני מצפה, 
                       מחוות קטנות בשבילי,
                      זה לא חשוב.
                     למה יש רגעים שהכול מרגיש חרא פתאום, כל מה שמנסים לגרום לו לשקוע צף למעלה
                     והכול נשבר, הכול ברגעים האלה
איזה פוסט משעמם
מרדימה את עצמי

שיהיה לך אחלה משמרת! תהנה עם בבר עם כל הבנות שמתחילות איתך כל הזמן
כמובן שאתה תמים ולא שם לב לזה, ברור. "היא ידידה שלי תפסיקי לשנוא כל בחורה שפונה אליי"

כן כן ברור
אני המשוגעת פה
לך תהנה לך בבר עם כל הבנות שיתחילו איתך
2 מטר ובלונדיני יש הרבה כאלה שאוהבות את הטייפ 

אני פה, מתחת לשמיכה,
אסיים להסתכל בפרק של הכלה מאיסנטבול, ולהתאהב בפרוק וסוריה, כל פרק, מחדש. 

תהנה לך. חחחחח אני אפילו לא מצליחה לכעוס עליך
מרוב שזה היה צפוי
אני כזאת עלובה שלא אכפת לי כבר אפילו
איזה אומללה

צריכה הבייתה ובהול 

0 תגובות
.\[.]\
23/03/2019 00:38
וויוויאן
הסתכלתי על זוג שהכירו גם כמונו באותו מקום וכל זה
ופתאום נעשה לי עצוב
כאילו מאז שהערת לי זה כבר לא אותו דבר, 
יש הרבה אהבה והרבה כיף והכול,
אבל משהו נאבד שם בדרך, אז, כשהערת לי
אני מנסה לחשוב על כמה שכיף וטוב לנו ביחד
אבל זה מכרסם בי פה ושם
וזה לא קשור לאהבה
גם לא למשיכה
זה קשור לקסם
קסם שהתמסמס לי
אני לא חושבת שאתה מרגיש בזה, כי אני אף פעם לא הערתי לך על שום דבר
או שאתה בטוח לא מרגיש בזה בעוצמות כמוני לפעמים.
אני רק יודעת שזה עשה רע לזוגיות הזאת 
אתה ככ רוצה להיות שקוף וכנה בהכול
ולפעמים זה פשוט לא מתאים
אבל אין לי כוח להסביר לך
אני החכמה רגשית פה

אולי בעצם הבעיה יותר בי מאשר בך,
לחצת על טריגר שהולך וגדל מיום ליום 
בשקט בשקט 

אוף אני סתם מגזימה עם הפוסט הזה
אבל ככה זה מרגיש בדיוק בדיוק עכשיו ב00:38 ב23.3.2019


0 תגובות
חברויות, ציונים, סמסטר א' והרבה שביזות של ב'
20/03/2019 14:04
וויוויאן
סמסטר א'!
סה"כ היה מעולה, מלא בעליות ומורדות... ועדיין
מי היה מאמין שאני אקבל 97 סופי בקורס בסטטיסטיקה,
 ו100 סופי בקורס בחירה כללי .... 
אפשר לומר שקרעתי את התחת
אפשר גם לומר שיכולתי הרבה יותר 
אבל אולי באותם רגעים זה כל מה שיכולתי, וחלק מזה זה גם מזל, אולי אפילו חלק גדול מזה. כרגע אני בקושי עושה עם עצמי משהו.
רואה הכלה מאיסטנבול כמו איזה אחוזת דיבוק, מורחת את הזמן, יוצאת לכל מקום, לא מפסיקה לאכול בחוץ (לא נשקלתי כבר תקופה*)
ובעיקר מתעצלת, מבזבזת את החסכון (הפצפון) שלי על שטויות, ובעיקר - מחפשת תירוצים ל-למה לא ללמוד. 
מאז שהחלטתי שאני הולכת לפאנג'ויה אני לא מפסיקה לאכול כמו פסיכית, אולי אני פשוט ארד מזה וזהו. וככה ארגע גם על הדרך.
השאיפה הזאת לשלמות רק גורמת לדפוק רוגעלכים כאילו אין מחר (ומידי פעם איזה יום חצי-צום כמובן), 
ממש מחזיר אותי לימי הקיצוניות של או צום או לאכול מלא, ו-וואלה, מה זה לא בא לי על זה.גיל 14 מאחוריי. 10 שנים מאחוריי (פפאאקקקקק)
סבבה לי באיזון שלי. 
ואם כבר במשקל עסקינן, 
לפעמים אני מרגישה שאני ממש ממש לא מספיק עמוקה לחברות העמוקות שלי, וצריכה להשתפר בשבילן, למרות שאין לי מושג איך;
והרבה יותר מידי עמוקה לחברות השטחיות שלי, וגורמת להן להרגיש קצת שטחיות - מצד אחד נמאס כבר לדבר על חיצוניות, בחייאת, מצד שני אני לא רוצה לפגוע באף אחד, ומי אני בכלל ואני לא מושלמת ובלהבלהבלהבלה
ואני נורא רוצה לרצות את כולם ומפחדת לפגוע או להיפגע, ורועדת מפחד לאבד קשרים עמוקים של שנים.
ומצד שני לא תמיד בטוחה שחברות שלי כבר אוהבות אותי באותה המידה כמו פעם. כל פעם שחולפים כמה ימים מבלי שאני מדברת עם רובן,
אני נמלאת ברגשות אשמה, ובדחף להחזיר הכול לקדמותו.
בסופו של יום אני רק מחפשת אהבה כל הזמן, בכל מקום, מכל מיני מקומות ואנשים שונים - חדשים או ישנים,  
מחפשת אישור 
שאני בסדר, שאני טובה, שאני מצחיקה, חכמה, חברה טובה, יודעת לשמור סוד, וכל מה שצריך להיות כביכול
רוצה להיות ראוייה, בעיקר. 
בדיוק למדנו עכשיו על שתי חוקרות בפסיכולוגיה שטוענות שלשאוף להגדיל את ההערכה העצמית שלך רק פוגעת באושר שלך לטווח ארוך,
הן אומרות שזה גורם לך להיות עצבני ושהאושר שלך לא תלוי בך, ושזה מנתק אותך חברתית כי אתה מרגיש יריב מול כולם

אני לא מסכימה איתן וגם לא-לא מסכימה איתן לחלוטין

כי אני מרגישה תחרותיות  עם אנשים. מרגישה שיש עליי "עיניים", אם זה במבטים או בהערות של אנשים. אבל אני לא שונה מהסובבים אותי. רק מנסה להגדיל את ההערכה שלי על ידי השגת אישורים חיצוניים.  
מצד אחד רוצה לשמור את ההישגים שלי בסוד כי פאדיחה וזה לא אמור לעניין אף אחד, מצד שני הראוותנות והגאווה שלי לפעמים מרימים ראש וקצת מכרסמים בי, לפרסם לפרסם שמי שעומד מולי שידע עכשיו!
שכולם ידעו שאני חכמה! אפילו שהפסיכו שלי בקושי הספיק לאוניברסיטה הזאת ושאני נראית מזרחית. כבר שמעתי כמה הערות בחיים של "את לא נראית כמו אחת שקוראת הארי פוטר" וחבריו. וזה גורם לי לרצות להיות קצת שואו אוף לפעמים. וגם בלי קשר לזה, זה סתם תירוץ טוב

ממש בית חרושת לציונים פה. ולכולם פה אכפת, 
כולנו בתחרות על להגיע לתואר שני, וכולנו שומעים סיפורים מצד אחד ש"מספיק ממוצע 87 בשביל תואר שני" 
ומצד שני, "באוניברסיטאות שונות יש תנאי קבלה שונים והציונים משחקים תפקיד".

ואחריי שחפרתי מלאמלא כדי לא ללמוד,
אני אתחיל ללמוד להיום. 
או לעשות משהו אחר כדי לא ללמוד. כראוי לסמסטר ב' 
(א.ב.ז): ארווידרצ'י 
0 תגובות
חברויות, ציונים, סמסטר א' והרבה שביזות של ב'
20/03/2019 14:02
וויוויאן
סמסטר א'!
סה"כ היה מעולה, מלא בעליות ומורדות... ועדיין
מי היה מאמין שאני אקבל 97 סופי בקורס בסטטיסטיקה,
 ו100 סופי בקורס בחירה כללי .... 
אפשר לומר שקרעתי את התחת
אפשר גם לומר שיכולתי הרבה יותר 
אבל אולי באותם רגעים זה כל מה שיכולתי, וחלק מזה זה גם מזל, אולי אפילו חלק גדול מזה. כרגע אני בקושי עושה עם עצמי משהו.
רואה הכלה מאיסטנבול כמו איזה אחוזת דיבוק, מורחת את הזמן, יוצאת לכל מקום, לא מפסיקה לאכול בחוץ (לא נשקלתי כבר תקופה*)
ובעיקר מתעצלת, מבזבזת את החסכון (הפצפון) שלי על שטויות, ובעיקר - מחפשת תירוצים ל-למה לא ללמוד. 
מאז שהחלטתי שאני הולכת לפאנג'ויה אני לא מפסיקה לאכול כמו פסיכית, אולי אני פשוט ארד מזה וזהו. וככה ארגע גם על הדרך.
השאיפה הזאת לשלמות רק גורמת לדפוק רוגעלכים כאילו אין מחר (ומידי פעם איזה יום חצי-צום כמובן), 
ממש מחזיר אותי לימי הקיצוניות של או צום או לאכול מלא, ו-וואלה, מה זה לא בא לי על זה.גיל 14 מאחוריי. 10 שנים מאחוריי (פפאאקקקקק)
סבבה לי באיזון שלי. 
ואם כבר במשקל עסקינן, 
לפעמים אני מרגישה שאני ממש ממש לא מספיק עמוקה לחברות העמוקות שלי, וצריכה להשתפר בשבילן, למרות שאין לי מושג איך;
והרבה יותר מידי עמוקה לחברות השטחיות שלי, וגורמת להן להרגיש קצת שטחיות - מצד אחד נמאס כבר לדבר על חיצוניות, בחייאת, מצד שני אני לא רוצה לפגוע באף אחד, ומי אני בכלל ואני לא מושלמת ובלהבלהבלהבלה
ואני נורא רוצה לרצות את כולם ומפחדת לפגוע או להיפגע, ורועדת מפחד לאבד קשרים עמוקים של שנים.
ומצד שני לא תמיד בטוחה שחברות שלי כבר אוהבות אותי באותה המידה כמו פעם. כל פעם שחולפים כמה ימים מבלי שאני מדברת עם רובן,
אני נמלאת ברגשות אשמה, ובדחף להחזיר הכול לקדמותו.
בסופו של יום אני רק מחפשת אהבה כל הזמן, בכל מקום, מכל מיני מקומות ואנשים שונים - חדשים או ישנים,  
מחפשת אישור 
שאני בסדר, שאני טובה, שאני מצחיקה, חכמה, חברה טובה, יודעת לשמור סוד, וכל מה שצריך להיות כביכול
רוצה להיות ראוייה, בעיקר. 
בדיוק למדנו עכשיו על שתי חוקרות בפסיכולוגיה שטוענות שלשאוף להגדיל את ההערכה העצמית שלך רק פוגעת באושר שלך לטווח ארוך,
הן אומרות שזה גורם לך להיות עצבני ושהאושר שלך לא תלוי בך, ושזה מנתק אותך חברתית כי אתה מרגיש יריב מול כולם

אני לא מסכימה איתן וגם לא-לא מסכימה איתן לחלוטין

כי אני מרגישה תחרותיות  עם אנשים. מרגישה שיש עליי "עיניים", אם זה במבטים או בהערות של אנשים. אבל אני לא שונה מהסובבים אותי. רק מנסה להגדיל את ההערכה שלי על ידי השגת אישורים חיצוניים.  
מצד אחד רוצה לשמור את ההישגים שלי בסוד כי פאדיחה וזה לא אמור לעניין אף אחד, מצד שני הראוותנות והגאווה שלי לפעמים מרימים ראש וקצת מכרסמים בי, לפרסם לפרסם שמי שעומד מולי שידע עכשיו!
שכולם ידעו שאני חכמה! אפילו שהפסיכו שלי בקושי הספיק לאוניברסיטה הזאת ושאני נראית מזרחית. כבר שמעתי כמה הערות בחיים של "את לא נראית כמו אחת שקוראת הארי פוטר" וחבריו. וזה גורם לי לרצות להיות קצת שואו אוף לפעמים. וגם בלי קשר לזה, זה סתם תירוץ טוב

ממש בית חרושת לציונים פה. ולכולם פה אכפת, 
כולנו בתחרות על להגיע לתואר שני, וכולנו שומעים סיפורים מצד אחד ש"מספיק ממוצע 87 בשביל תואר שני" 
ומצד שני, "באוניברסיטאות שונות יש תנאי קבלה שונים והציונים משחקים תפקיד".

ואחריי שחפרתי מלאמלא כדי לא ללמוד,
אני אתחיל ללמוד להיום. 
או לעשות משהו אחר כדי לא ללמוד. כראוי לסמסטר ב' 
(א.ב.ז): ארווידרצ'י 
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »