עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
יולי 2014  (1)
אחרי שהלכת... היום שבו נפלו השמיים.
14/07/2014 19:40
ורדית גולד מוזס
אבל, פרידה, אימון, פרידה כפויה, בחירה





"יוםראשון הגיע.

 הכול קרה פתאום.

זה היום שבו נפלו עליי השמיים. זה היום בוחיי השתנו:

יוסי בעלי נפטר מדום לב. חייו וחיינוהמשותפים אבדו ברגע." (מתוך : "אחרי שהלכת...")

ומכאן אני מתחילה לחיות, אבל אחרת.

את מה שעבר עלי כתבתי ושיתפתי בספר"אחרי שהלכת..." שיצא לאור בחודש יוני 2014 ובסדנה "נפרדים"שאני מעבירה.

אז הוא הלך ואני נשארתי. אמנם לא לבד.נשארנו שתיים: אני ובתי, ילדה בת 12.(שבינתיים גדלה) אבל אני הייתי ועודני הבוגרהאחראי.

תמיד אני נשאלת: איך המשכת? מה עשית?

החלטתי לשתף בדרך שעשיתי מתוך רצון לתתולעזור לאחרות, ולהציע יד למי שזקוקה לליווי יותר קרוב.

אני מזמינה כל אחת ואחת להגיב ולפנות אליי ישירות.


שלכם באהבה,

ורדית גולד-מוזס



אז תכל'ס: איך אני התחלתי?

לא הרשיתי לעצמי לרחם עליי, על עצמי, ולשקוע.

המציאות הכואבת הייתה תמיד נוכחת.

מצאתי את עצמי לא פעם מתעוררת באמצע הלילהשטופת זיעה קרה ורועדת, חרדה לגבי

העתיד. הכול על כתפיי. (איך אמרתי? לאריחמתי, אבל...)

החלטתי: אני ממשיכה בחיי. אני פועלת. אניעושה. אני יוצרת. אני חיה.

איך? התחלתי בכך שחילקתי את היום למשימותקטנות.

הבנתי שלפעמים כדאי להתמקד בדברים הקטניםשלבסוף מרכיבים את התמונה כולה.

"הכנתי רשימה של דברים שעליי לעשות,ורוב היום הייתי עסוקה בסידורים. חייתי מיום ליום וממשימה למשימה. הייתי וחייתיבבועה.

תפקדתי "נפלא".

"יש כאלה היכולים לתפקד כמעט בכל מצב- כזו אני." (מתוך אחרי שהלכת...)

איך המשכת אחרי הפרידה הכפויה שלך? מהעשית? מה לא עשית?

 

3 תגובות