עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
נערת סיפוריםאנונימיתLonelyGirlעוד מוזרה בעולםgirle lifeall i need is my self :)
tearsזהו כל סיפור חיי :-)MeshiGhost DogcosmicBFFAbiB
נושאים
המשפטים שלי

◀אם מכונות יכולות לטעות,תתטעו ואל תתביישו בזה-תזכרו בכל זאת מי יצר את המכונות האלה...
◀גם כשתיפול תנחת,גם כשתצעק בסופו של דבר תשתוק,גם כשתכעס תחזור לשמוח,גם כתיפצע זה יעבור,גם כשתבכה הבכי יעצור....לכל דבר יש צד טוב כמו שלכל דבר טוב יש צד רע.
◀גם אם יהיה דבר כזה מכונת זמן,תמיד תזכור:אתה בונה לעצמך את העתיד,אתה משלם על העבר,ואתה חיי את ההווה.
◀אף אחד לא יכול לשנות אופי של בן אדם,הוא ישנה את האופי שלו לפי רצונו.
◀אתה לא יכול להצליח במשהו כשאתה עדיין עסוק במשהו אחר.אולי בגלל זה עדיין לא המציאו חיי נצח או תרופה נגד הסרטן-זה אפשרי אבל בני פשוט עסוקים במלחמות...
◀אל תשפטו רק לפי יופי,יופי נשפט לפי האופי.
◀הבלתי צפוי בא ממשהו צפוי.
◀לא תמיד השמיים הם הגבול,ליקום הזה אין גבול וודאי אבל אתה כן יכול לעבור אותו בעזרת המוטיבציה.
◀כשבן אדם מראה שלא אכפת לו,ממש אכפת לו.כשבן נראה הכי חזק שיש,הוא הבן האדם הכי חלש שיש,כשבן אדם נראה שמח הוא יכול להיות עצוב מבפנים,כשבן אדם שותק-זה הכול ביחד.
◀בני אדם מתלוננים שהעולם אכזר כל כך אבל שוכחים מי הפך אותו לכזה.
◀בני אדם שואלים איך זה למות אבל אף אחד לא רוצה לבדוק את זה.בני אדם טוענים כי הם רוצים שהעולם יהיה מושלם אבל אף אחד לא באמת התאמץ להפוך אותו לכזה.בני אדם מצטטים שאפשר להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי אבל לא מבינים שדווקא יש דברים בלתי אפשריים.אז למה בני אדם כל כך מתמקדים בדברים שהם לא יכולים לעשות,לא מנסים,ובכלל לא רוצים לנסות?

טעויות שעשיתי
17/05/2015 17:30
very strange girl
אני בן אדם...ועשיתי המון טעויות.אני כבר לא בטוחה אם אוכל לספור את כמות הטעויות שלי.זה בלתי אפשרי.
אבל כולם,נספרות בלב.הצלקות מהטעויות נשארות.
ולמרות שאני מבינה שכל אחד טועה,הנפש פשוט מעיקה,משכנעת אותי לנסות להראות מושלמת בשביל כולם. 
עשיתי הרבה טעויות.כאלה, שפגעתי באנשים שהיו קרובים לי. 
ועכשיו, אני מפחדת. לא כי אני מפחדת מהנקמה, כי אני מפחדת שהם לא יוכלו לסלוח לי.
שלמרות שהתחננתי,ונראיתי מגעילה,הם לא ייסלחו. אני יודעת.על טעיות משלמים. לא בכסף, בתחושות על הלב.
בתחושות חזקות ורועמות. ולמרות כל הטעויות אני לא כזאת. אני לא בן אדם מגעיל,אני לא בן אדם רע...
.אני בן אדם שלעיתים מפחד.שלעיתים מנסה להיות מושלם גם בלי לחשוב על זה. 
אני לא רוצה שיישפטו אותי בגלל מי שנראיתי,אני רוצה שיכירו אותי טוב. שיכירו אותי עד כדי כך שיבינו,שאולי ייכנסו ללב ויהיו שם איתי.
ואני יודעת למה טעויות קיימות. כדי שבני אדם יבינו,כדי שבני אדם יילמדו,כדי שהם ייראו שעשו רע,שפגעו ופעם הבאה לא יחזרו על זה....
1 תגובות
Dream
12/05/2015 20:36
very strange girl
חלום, שיר, ביקורות
יש לך חלום?
אז רוץ בכל הכוח,
אל תיתן לו להעלם,
אל תיתן לו לברוח.
רוץ קדימה.
להגשים אותו.
הבט פנימה,
ואל העולם כולו.
אז רוץ מהר,הגשם את חלומך.
כי אף אחד אחר,
לא יעשה זאת בשבילך.
רוץ מהר,
אבל לא לאחור
רוץ קדימה
אל העבר אל תחזור.
תחלום ואל תשכח,
להוסיף גם מציאות
תרוץ ואל תברח,
אל תתחמק מאיזו שטות.
זה קורה שנכשלים,אבל אפשר לקום על הרגליים
אז תפקח את העיניים,ופתח את האוזניים
אז רוץ מהר,הגשם את חלומך.
כי אף אחד אחר,
לא יעשה זאת בשבילך.
רוץ מהר,
אבל לא לאחור
רוץ קדימה
אל העבר אל תחזור.
אם יש אנשים שיפריעו לך
שוב זכור זהו חלומך
לא תמיד אנשים נחמדים
לא תמיד הם כאן בשבילך.לפעמים צריך ללמוד להסתדר,
אז קדימה,רוץ מהר!
אז רוץ מהר,הגשם את חלומך.
כי אף אחד אחר,
לא יעשה זאת בשבילך.
רוץ מהר,
אבל לא לאחור
רוץ קדימה
אל העבר אל תחזור.
0 תגובות
הטרנט שבין האפלה-2
04/05/2015 21:03
very strange girl
סיפור, בלוגרים, הטרנט שבין האפלה
 כולם משתתקים.
"תחשבו על זה,אם אף אחד לא היה פותח את הדלת הטרנט היה פורץ אותה בעצמו,מוצא את כולנו תוך שנייה והורג את כולם."המשכתי."
 "מה את רומזת איימי?"אמר רון בבהלה. 
"אני לא רומזת.אני מתכוונת לזה ש...." ניסיתי להמשיך את המשפט אבל הוא קטע אותי בעצבנות. 
"אני לא רוצה לשמוע את זה!"הוא התעצבן כמעט בצעקה.
 "היא עושה את זה למעננו,רון.ואם לא היא,כולנו היינו מתים ומתרקבים פה בשנייה אחת."
אני מנסה לעודד אותו. 
"כנראה שאם היא בחרה להקריב רק את עצמה למען כולם זה מה שצריך להיות." הוסיפה אלה והשתתקה שוב.
 "אדם אחד עדיף על כמה,וכמה אנשים עדיפים על אחד."ציטטתי את מר ג'ו,נזכרת בו בשנית. 
"אז היא יצאה מהמחבוא כדי שהטרנט יהרוג רק אותה."סיכם דניאל הקטן באנחה.
 "כן".חיבקה אותו אלה בניסיון שוב לנחם.
רון התעורר מהעצב המוחלט,"אז למה היא לא זועקת עדיין?איפה כל הזעקות הנוראיות,צרחות האימים,הבכי,התחנונים?"
הוא שאל בסקרנות והביט בנו. 
"אהההההההההה"שמענו זעקה נוראית לאחר כמה דקות מפיה של גברת ג'ו.
זעקה רמה,חזקה,זייפנית ומחרידה להפליא.
"הנה הזעקה הזאת"השיב דניאל הקטן,עיניו מוצפות דמעות.
שמענו את הטרנט זורק אותה על הרצפה החורקת,מרים אותה בשנית ולבסוף מעיף אותה על פני הקרקע.
שמענו את נשימותיה של גברת ג'ו גוברות ומתחזקות,מנסות לשרוד ולהמשיך לנשום כסדר.
הוא בעט בה,נתן לה אגרופים בכל מקום בגוף,הוציא ממנה דם בלי להפסיקה,שרט אותה כך שהשריטות נשמעו לכל עבר...
וזה לא הפסיק,המכות המשיכו.
דניאל התחיל לבכות בבכי מר,רון-ניסה להציץ מהמחבוא ולראות איך גברת ג'ו,אולם לא ראה דבר,אלה חיבקה את דניאל ועמדה להתפקע בבכי בעצמה,ואני?-בהיתי בכולם,מתוסכלת,מתעטפת בפחד שממשיך לאכול אותי,עד שלבסוף אני נכנעת אליו ומרכינה את ראשי.
לאחר דקות מספר,זה מפסיק.שוב חוזר לו השקט השנוא עליי.
אני מסתכלת ברון ורואה איך הוא מנסה לצאת ולבדוק מה קרה איתה אבל אני מעיפה אותו משם.
"אני רוצה לראות איך היא".הוא מעיף אותי ומזדחל מחוץ למחסה.
"לא".עוצרת אותו אלה."זה עדיין מסוכן,הטרנט יכול עדיין להיות בקרבתנו,צריך לחכות עד מחר ולצאת."
הוא שב למחסה.העיקר לאלה הוא מקשיב.אני רוטנת בעצבנות ועוצמת את עיני.
"מה קרה קייטי?"שואלת אותי אלה בדאגה.
"לא ראית מה קרה?הזית?הרגו אותה!"אני מתעצבנת ושבה לעצום עיניים.
"ראיתי אבל...."היא מגמגמת ומסתכלת עליי.
 "מה אבל?"אני ממשיכה לדבר אליה בטון מלגלג ופותחת את העיניים.
"אבל....יש לי תחושה שאת עצבנית גם בגלל משהו אחר."היא מביטה בי ואחר כך מביטה ברון.
 "נראה לך שזה בגלל רון,או בגללך?זה בגלל הכול ואת יודעת למה הכוונה.למה לי להתעסק בדברים כל כך טיפשיים?!"אני משיבה לה ועוצמת עיניים.
מובן שזה בגלל גברת ג'ו אבל זה גם בגללה ובגללו.בגלל רון.תחושת הקנאה עוברת בי.אני שונאת את אלה.
3 תגובות
פרידה
04/05/2015 17:36
very strange girl
פרידה, שיר, שש שנים, בלוגרים, ביקורת
היום היה די רגיל
עד שמצאתי את עצמי מתגעגעת.
היום היה כמו תמיד,
עד שהבנתי שאני משתגעת.
איך אוכל שלא להתגעגע?
להיפרד זה כל כך מזעזע.
כל בוקר הייתי איתכם,
ורק עכשיו הבנתי שלא אוכל בלעדיכם.
את חלקכם שנאתי,אהבתי.
עם חלקכם השתגעתי ונקרעתי.
ואולי לא הייתי הכי במרכז
אומנם עדיין כולכם יקרים לי כפז.
צחקנו,הזדעזענו עברנו חוויות,
ועכשיו העת.
להיפרד.
לכולנו היו דעות קצת שונות.
במשך שש שנים ארוכות.
חשבתי שאליכם איני זקוקה יותר.
חשבתי שאתם מיותרים.
ורק עכשיו הבנתי שכולכם,חברים.
לא יכולתי להיפתח לקראתכם.
הייתי סגורה ולא הקשבתי לכולכם.
אבל עכשיו הבנתי שאתגעגע אליכם.
ניסיתי לפתוח את הלב
כי לא נשאר זמן רב.
פרידה זה דבר כואב.
זה סוף שייכאב.
אז רק שתדעו שאתם,באמת יקרים לי ממש.
אז רק שתדעו שאתכם,ארצה לראות כל פעם מחדש.
לקום בבקרים לחייך.
ואיך לא לשכוח תמיד לשתף.
אוהב אתכם בכל מצב וסיפור,
כי רק כעת לי זה ברור.


1 תגובות
היופי בעיניי
03/05/2015 21:02
very strange girl
שיר, ביקורות, בלוגרים, יופי, אופי
היופי בעיניי הוא ניצוץ אחד ויחיד
שיש בכל אדם ואדם
ליופי אין באמת הגדרה מילונית
כי כל אחד מגדיר אותו שונה בעולם.
יופי בעיניי זה כוכב נוצץ דולק
משהו שעלול להתחלש ולהתחזק
רגשות משונים,ואופי טוב וכן
ובעצם יופי הוא לא רק בעיני המתבונן.
פנים מחוייכות ואנושיות
ואופי אחר.
כן זה יופי בעיניי שכל אחד בדרכו.
שהכוכב שבלב מתחיל לזהור
שהלב ממשיך להרגיש מבלי לעצור.
כולם יפים כי כל אחד וכוכבו.
כולם יפים כי כל אחד וצבעו.
יופי זה להיות אדם ולהפסיק לחמוד
לא להיות ברבי,עם ביטחון וכבוד.
יופי תלוי באופי.
אדם שריק מבפנים לא יפה מבחוץ
ולכן לא רק פנים הם הדבר הנחוץ.
גופנו שונה ואיתם גם דעות
מחשבות,עקרונות,ודרכים אחרות.
ויופי בעיניי אינו יופי כי אין כך להישפט.
אדם יפה כמי שהוא
ועדיף מזה לא להתעמת.
יופי נוצר רק כי בני אדם
החליטו שיש גם מכוערים בעולם.
ולדעתי אדם שבאמת מכוער,
זה מי ששופט לפי יופי
מגעיל,נבזי ואין לו יופי ודבר.


0 תגובות
צלקות-די לשפוט!
03/05/2015 20:43
very strange girl
שיר, ביקורות, בלוגרים
מכות.לפעמים הן מגיעות קטנות ולפעמים גדולות.
מכות מילוליות.
שמן,מכוער,מקל,ועוד קללות...
כמה בני אדם יכולים לשפוט?
והצלקות?המכות?הן עדיין נשארות.
מידי פעם,הן תוקפות.
והנפש-נבלעת,נאכלת,ונפגעת.
והלב דופק בכאב
מנסה להסתיר את מה שעליו יושב...
ובסוף בין אם הם מבקשים סליחה,
עדיין בלב,יש מועקה.
כי צלקות,יכולות לשכוח
אבל מההרגשה,לעולם אין לברוח.
גם אם תנסה לחייך ולשמוח.
אבל,תישאר חזק למרות הכול.
כולנו נשפטים.
אבל,תשמח ואל תבזבז עוד שניות מהחיים.
כי כולנו-נשפטים.
זכור,כי יש עוד אנשים בעלי צלקות.
זכור,לא רק אתה חטפת כאלה מכות.
זכור,בלי שיפוט אין הגינות.
זכור,בלי הגינות אין שיפוט.
תסתכל טוב,על מה שיש פה בפנים.
תסתכל על זה טוב-אל תתמקד בפנים.
תסתכל על הלב,הוא מרגיש ואוהב.
אל תשפוט לעולם-אם לך זה כואב.

0 תגובות
תחושות סוערות,ודיכי
03/05/2015 20:24
very strange girl
תחושות סוערות, שחור ולבן, דיכאון, בלוגרים
איך עבר היום?אני מניחה שדי רגיל....
אבל לפעמים הרגשות פשוט סוערות אצלי.סוערות סתם כך.הם בוערות כל כך ומנסות לצאת.
לשפוך דברים,לא משנה על מי ולא משנה איך.אולי בגלל ההרגשה שלפעמים משהו חסר לי.חלק בלב.
מבחוץ הכול נראה כל כך טוב,כל כך קורן...אבל מבפנים,קורא משהו מוזר,גוש שגורם לי לבכות ולהתפרץ בלי סיבה.
אולי בגלל העבר.ואני יודעת,שאי אפשר להתבכיין על העבר,שהעכשיו הוא הכי חשוב.
ולא,אין לי סיפורים מזוויעים מהעבר,לא מפחידים ולא מי יודע מה קשים להפליא אבל איני רוצה להפוך לאדם דכאוני.
ואני פשוט הופכת לאחד כזה.ניסיתי לחייך מבחוץ,אבל מבפנים אותה הרגשה,ניסית לחייך מבפנים אבל זה לא אפשרי.
פשוט לפעמים קצת קשה.לפעמים,אתה רוצה לשפוך דברים,גם אם לא כאלה קשים.
לפעמים אפילו החברות הכי טובות שלך פחות מבינות אותך.
לפעמים להיות דביק או חלמני או טיפוס מחוייך לא יהפוך את המצב לטוב יותר.
מבפנים,עדיין יש הרגשה שלא ממש מקשיבים לי.לא ממש מתעניינים בי.אולי הבלוג זאת הזדמנות לתקן את זה.
אבל אני רק קוראת פה על אנשים דכאוניים,שאולי שופכים רגשות אבל בצורה ממש נוראית ומזוויעה.
איך אפשר לחיות כשכל דקה מהחיים אתם שקועים בדיכי?כשאתם שקועים בעצב פנימי כזה?
תחיו את החיים בכיף,הם לא ארוכים עד כדי כך ותנצלו את זה במקום להפוך את המציאות לדבר מפוקפק.לדבר אכזרי.
חושבים שהעולם אכזרי?!העולם מושלם,נהדר,יפה,מגניב!אז למה הוא אכזרי?בגלל שבני אדם הפכו אותו לכזה.
לא כי זה טבעיותו.
אז אולי במקום להעביר שליליות,תנסו להיות חיוביים,להרגיש את העולם את האוויר,להפסיק לחשוב על דברים עמוקים ועצובים.
משפט שלי:תחפרו הכי עמוק שאתם יכולים,אבל בחיים לא תגיעו לתחתית.ואתם יכולים לנסות לחפור ברע,ובטוב....
אז די לחפור ברע,להעמיק דברים,להפוך את החיים לעולם שחור.
תשלבו צבעים אחרים!(ממליצה על לבן)
יש לכם זכות לשפוך מצבי רוח,אבל אל תחשבו שהכול זבלי כזה.
תחייכו אל העולם ופשוט תחשבו שיש פה אנשים מאושרים ושאתם מבזבזים דקות,שניות,שעות,ימים,שבועות,שנים....והכול רק על עצב ממושך.
ואני?כותבת פה כדי להראות את הרע.כותבת פה כדי להראות את הטוב,וכותבת פה כדי להראות שבלי טוב אין רע ובלי רע אין טוב...


שלכם,מישהי מוזרה

2 תגובות
שחור ולבן
03/05/2015 19:51
very strange girl
שחור ולבן
שחור ולבן-צבעים שונים אבל משהו בהם פשוט מסתדר ביחד.
אני לא בטוחה מה-אבל הצבעים יחד מביאים ניצוץ מיוחד להכול.
הם מופיעים כמעט ביחד בכל דבר:במשחקי דמקה,שחמט,טלפונים,פסנתרים....
אבל אני מרגישה שהם משהו הרבה יותר מסתם צבעים.הם משלימים אחד את השני.
שחור-מסמל בעיני ריקנות כולשהי,אפלה וחושך
והלבן-מסמל בעיני צבע שהופך את השחור לפחות מאיים,אור,משהו שאפשר להדליק מבין האפלה...
ובגלל זה,רוב עיצוב הבלוג שלי בנוי על שני הצבעים האלה.שאומנם שונים כל כך אבל שלמים זה בזה.הבלוג תוקן ושופץ מחדש,אני מקווה שתאהבו אותו,ואני כאן איתכם.












מישהי-מאוד-מוזרה
0 תגובות
הטרנט שבין האפלה
03/05/2015 18:15
very strange girl
הטרנט שבין האפלה, סיפור, פרק 1
המחבוא שלנו צפוף לגמרי.
כולם נצמדים אחד לשני ואני שומעת בגל אחד גבוה מכת רעידות שעוברת לכולם בתוך הגוף.
זה גורם לי לרעוד אפילו יותר חזק משרעדתי לפני כן.
"יהיה בסדר".אומרת לנו גברת ג'ו ומסמנת לנו להיות בשקט.
השתיקה הזאת-רק גורמת לכולם פחד חזק יותר.היא מעצבנת אותי.
השתיקה היא האימה עצמה.היא עוברת בין כל אחד וגורמת לו להפסיק לזוז,להפסיק לרעוד,להפסיק לדבר...היא גורמת לי להרגיש מתה.
"שתיקה היא חולשה".אני נזכרת במר ג'ו.
אני רוצה לצעוק,להתפרץ מול כולם,להוציא את הכעס הזה,להוציא את השטניות להרוס את הכול,להעילם,למות.אני עוצמת את עיניי,בתקווה למחרת.
"יום חדש הוא גם התחלה חדשה."אני שוב נזכרת במר ג'ו ומצוטטת אותו במחשבותיי.
אבל השתיקה הזאת מונעת ממני להיזכר בו טוב יותר,היא מערפלת אותי מבפנים ואוכלת אותי לאט לאט.
לבסוף היא מטיילת בתוך הגוף שלי ומגיעה לגרוני,מציבה שם גוש ענק בגרון וצוחקת,צוחקת בשקט.
אני נושמת מהר יותר,מרגישה כאילו מישהו חונק אותי,לא מצליחה לזוז ,לא מצליחה להסתכל להם בפנים.ופתאום.דפיקות באמצע החשכה,באמצע האימה שמתגברת...
ואז,השתיקה נעלמת ממני אבל אני לא מצליחה להשחיל מילה.
"אני אבדוק מה קורה.שלא תעזו לצאת מפה."פונה אלינו גברת ג'ו בהחלטיות ובכעס ומלטפת את שערינו.
כולנו מרגישים אותו הדבר.היא לא תחזור חזרה.
"מה היא עושה?"לוחש רון.לבסוף אני פונה להביט בו,הוא מפוחד כל כך.
הוא נראה מפוחד יותר ממני.אני רואה את עיניו נוצצות,קורנות מפחד וחרדה,פניו נוטפות זיעה בלתי פוסקת.
"מה שצריך כנראה".אני שומעת את קולה של אלה-מנסה לנחם.
"ומה אם היא לא תחזור?"שואל רון למרות שהתשובה לכך ברורה.אין מענה.
"התשובה ברורה לך."אני מתעשטת ומשיבה לו,ראשי מורכן.
"את רוצה לומר ש...היא לא תחזור?את לא מאמינה בה?"הוא מביט עליי בכעס.
אני מסתכלת ורואה איך הוא מנסה לחפש פרצופי נחמה מעודדים אבל לא מוצא כאלה.
"זה לא שאני לא מאמינה בה,רון.פשוט אם טרנט עומד מאחורי הדלת הזאת-אין לה סיכוי לשרוד מולו.
"אני עונה לו.
"אבל אם היא יודעת את זה,למה היא בכל זאת הלכה לפתוח את הדלת?"שואל דניאל הקטן שמתערב בשיחה.
ואז אני חושבת לרגע.דניאל צודק במשהו.
אני נרתעת."כדי להציל אותנו."
0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2015  (9)