עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
סיפורים, שירים, ומה שביניהם.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
צירוף מקרים - פרק עשירי
30/12/2014 17:36
vered
בוקר. קמתי מוקדם מהרגיל בגלל הבטחתי לאייל שהיום נוכל להתחיל בבנייה של הבית על העץ. בשעה 08:00 בבוקר התחלנו בבנייה על העץ שנמצא בחצר הבית של מיכל ובעלה אייל. אני ואייל עמלנו במשך 3 שעות על הבנייה של הבית עץ: נסרנו עצים, לקחנו קרשים, תקענו מסמרים והכנו סולם חבלים. בשעה 11:00 מיכל יצאה לחצר כשכל ידיה רועי הקטן, ובצידה בימיני עומדת שירה, ״וואו איזה יופי זה נראה״ אמרה שירה. ״אני מסכימה עם שירה״ הוסיפה מיכל ושמה את רועי על הדשא. ״אנחנו סיימנו להיום, אתה יכול ללכת עם שירה״ אמר לי אייל וקרץ בעינו. ״יש לך משפחה נחמדה״ אמרה שירה כשעלינו לחדר שלי. הוצאתי את התיק שלי מהארון, ובו שמתי 2 בקבוקי שתייה, חבל, מספריים, מראה, 2 פאות לשיער של פורים וכ׳ו... על פניה של שירה הייתה הבעה של חוסר הבנה למעשיי, ״בואי נרד למטבח לקחת אוכל לכל היום״ לקחתי את ידה של שירה, וזירזתי אותה לבוא איתי למטבח. מיכל שידעה לאן אנחנו הולכים ביקשה שניזהר והביאה לנו כמה סנדווצים ופירות לדרך. נפרדנו ממיכל ואייל, ויצאנו לדרך. ״בואי נמהר״ אמרתי לשירה, ״יש לך מושג לאן הולכים בכלל?״ היא שאלה. אחרי כמה דקות של שתיקה וחוסר ידיעה מאיפה מתחילים, עלה רעיון בראשי ״בואי נלך לעבודה של אמא שלך״ שירה ככל הנראה הבינה לאן אני חותר, והוציאה מתיק הגב שלה כרטיס אוטובוס ואמרה ״צריך לנסוע באוטובוס זה קצת רחוק מכאן״. הוצאתי את הכרטיסיה שלי. חיכינו לאוטובוס במשך 5 דקות ועלינו על הראשון שהגיע. באוטובוס שררה שתיקה, אבל לא שתיקה נעימה אלא שתיקה מעיקה, הרי גם אני וגם שירה ידענו שאנחנו עומדים לגלות על עצמנו דברים חדשים ותגליות מעניינות. ״תגיד...״ התחילה שירה לומר ״אתה חושב שבאמת נגלה משהו , הרי ההורים שלי התגרשו לפני שנתיים, הם טענו שהם כבר לא אוהבים ולכן הם לא מסתדרים אתה מבין ? את עניין החוקר גיליתי אח״כ , כשפתחתי את המחשב שלנו בבית, ראיתי שאבא שלי דיבר איתו באימיילים וכשהתחלתי לקרוא אותם הבנתי במה מדובר״. כששירה סיימה לדבר ראיתי שמזווית עינה יורדת דמעה, אז הנחתי יד על כתפה ואמרתי לה שהכל יתבהר לנו מהר מאד. האוטובוס עצר, הגענו למקום עבודתה של אמא של שירה, נכנסנו לתוך המבנה הגדול. בפנים ישבו כמה מזכירות כשלכל אחת מהן יש שולחן עץ גדול ועליו הרבה ניירת. שירה ניגשה למסוגרת שביניהן וביקשה שיאמרו לה היכן נמצאת ״לאה רובין״ אמא של שירה. המזכירה, שאחר כך התברר לנו ששמה יוליה, בדקה ברשימות שלה ואמרה ״אני מצטערת אין לנו משהי בשם לאה רובין כאן!״. שירה נלחצה וטענה שזו אמא שלה וזה מקום העבודה שלה אז לא יכול להיות שאין שם כזה ברשימה, המזכירה ראתה ששירה לחוצה והלכה לשאול את המנהל. כעבור כמה דקות חזרה המזכירה ואיתה המנהל, ״שלום חמודים, אני הבנתי שאתם מחפשים משהי בשם לאה רובין נכון?״ שאל המנהל. ״כן״ אמרה שירה. המנהל הביט בשירה ארוכות ואחר כך בי ולבסוף אמר ״אני מצטער אבל לאה רובין שאתם מחפשים התפטרה לפני כחודשיים וביקשה שאף אחד לא ידע על התפטרותה״
0 תגובות
צירוף מקרים - פרק תשיעי
16/12/2014 18:18
vered
לפתע ראיתי את התשובה שחיפשתי את הרעיון, זה פשוט היה מול עיניי. ״זה פשוט גאוני!״ אמרתי לעצמי. איך לא חשבתי על זה קודם, בית על העץ, זה רעיון מושלם. אני אבנה בית על העץ. כבר התחלתי לחשוב איך אני אבנה את הבית, ואיך אני אגור בו, אבל לכל רעיון טוב יש בעיות משלו, כלומר מאיפה אני ישיג כסף לאוכל או איך אני ימצא חפצים שונים לפנים הבית, שאלות כאלה ועוד עלו בראשי. מכונית כסופה הגיעה לשער של גינת השעשועים, ומתוכה הציץ אליי פרצופו של אייל, ״אני רואה שאתה אוהב שרודפים אחרייך, אהה״ צחק אייל. הסתכלתי עליו ומיד ידעתי שאני יכול לדבר איתו על הרעיון שלי לבנות בית על העץ, ״אייל אני יכול לדבר איתך על משהו?״ שמעתי את עצמי שואל אותו. אייל שם את האוטו בחנייה, סגר את דלת המכונית וישב על הספסל, שעליו ישבתי. סיפרתי לאייל על הרעיון שלי וביקשתי שלא יספר למיכל, כי עכשיו כשהיא בהיריון אני לא רוצה להדאיג אותה יותר. אייל הקשיב ואמר לי שהוא מבין אותי, ״אבל זאת לא דרך להתנהג. לברוח גם מהבית שלך וגם מהבית של אחותך ולבנות בית על העץ״ אמר אייל. הסתכלתי על אייל במבט של כלבלב קטן שזקוק לעזרה. ״אני חשבתי שאולי תוכל לעזור לי״ הסברתי לאייל. ״מה אתה רוצה שאני יעשה? כאילו, איך אני יכול לעזור לך?״ הוא שאל. סיפרתי לאייל על הרעיון שלי, שהוא יעזור לי לבנות, ושאולי ייתן לי קצת כסף, אייל הנהן בהבנה. נכנסנו לאוטו, הייתה שתיקה ארוכה, רק כשיצאנו מהאוטו אמר לי אייל: ״שי חשבתי על זה אני אתן לך כסף, ואני גם יעזור לך עם הבנייה, אבל בתנאי אחד אני מספר למיכל את הרעיון ההזוי שלך בסדר?״ בלית ברירה הסכמתי. בארוחת הערב אייל לא בזבז זמן, וסיפר למיכל על הרעיון של לבנות בית על העץ בגן השעשועים. מיכל ישבה והקשיבה לאייל ולי, היא חשבה כמה דקות ואמרה שהיא מסכימה לרעיון הזה, ״אבל בתנאי אחד שי, במקום לעשות בגן השעשועים בית על העץ תעשה בגינה שלנו בחצר, ככה יהיה גם לרועי מקום משחקים״. בבוקר, יצאתי ליום האחרון בבית הספר. סוף סוף עברה השבת חשבתי לעצמי ושיחזרתי את אירועי השבת מהרגע ששירה הגיעה עד הרגע שדיברתי עם מיכל על הבית עץ. נכנסתי לכיתה אחרון מבין התלמידים, ובלי לחשוב פעמיים הסתכלתי על שירה שנראתה שמחה אחרי שיצאה מבית החולים. המורה הגיעה, היא דיברה איתנו קצת וחילקה לנו את התעודות. נפרדתי מחבריי, ופתחתי לראות את ציוני התעודה שלי: היסטוריה - 86 תנ״ך - 100 אנגלית - 95 מתמטיקה - 90 לשון - 80 ספורט - 95 אזרחות - 100 מדעים - 75 אלקטרוניקה - 96 לא הייתי מופתע מהציונים, המורים אהבו אותי הייתי תלמיד מצטיין. בכל מקרה עמדתי בשער של בית הספר, וחיכיתי ששירה תצא. עברו כמה דקות והיא הופיעה כמו מלאך, בלווית 2 חברותיה הטובות. ״שירה, אפשר לדבר איתך רגע?״ שאלתי אותה, שירה הנהנה, נפרדה מחברותיה ופנתה לכיווני, ״מה קרה? שי״ שאלה שירה בחיוך. ״אני רציתי להגיד שזה קורה מחר״ חייכתי אליה בחזרה, אבל שירה לא הבינה מה יהיה מחר ולכן שאלה אותי, ״למה אתה מתכוון?״. שמתי את התיק על כתפיי והתחלתי ללכת לכיוון המכונית של מיכל אחותי. שירה נשארה מאחורי, הלכתי כמה צעדים ואז סובבתי את ראשי לכיוון שירה ואמרתי: ״מחר,אני מתחיל לעקוב אחרי אבא שלי, ואת מצטרפת אליי!״
0 תגובות
צירוף מקרים - פרק שמיני
09/12/2014 16:28
vered
פתחתי את הדלת בחזקה, ובמהירות יצאתי החוצה. רצתי ורצתי כשאני יחף, לבוש בפי׳גמה ושערי מבולגן, רצתי לכיוון ביתה של שירה. עיני היו מלאות בדמעות כך שלא ראיתי את האבן שהייתה בדרכי, נפלתי על המדרכה. פניי היו מלוכלכים בחול, התחלתי לבכות. אנשים שעברו ברחוב הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים, אף אחד מהם לא ניגש, אף אחד גם לא עזר לי. הרגשתי לבד. קמתי והתיישבתי על אחד החומות הקטנות שבין הבתים. נעצתי את עיני קדימה אל הכביש, עד שראיתי את המכונית-סובארו הכסופה של אייל, מתוכה רצה אליי מיכל כשהיא לבושה בג׳ינס משופשף וחולצה ורודה קצרה. בלי לומר לי מילה היא הושיטה לי את ידה ולקחה אותי לאוטו, אייל שהיה באוטו נתן לי בגדים וביקש שאחליף את הפי׳גמה שלי. התחלנו בנסיעה, אייל ומיכל כאילו התעלמו מנוכחותי ודיברו ביניהם מה לקנות לתינוקת החדשה שעומדת להיוולד. עברה אולי מחצית השעה עד שהגענו לבית החולים ״אסף הרופא״ שבו נמצאה שירה. נכנסנו לחדר של שירה, מיד הרגשתי איך הבטן שלי מתמלאת פרפרים. מיכל לקחה את אייל ואת הוריה של שירה לשתות קפה מחוץ לחדר. הנחתי יד על כתפה של שירה, וקפצתי בבהלה כשעיניה נפתחו. ״שירה את ערה?״ שאלתי אותה ״מה קרה לך? איך את מרגישה?״ מטר של שאלות המטרתי עליה, שירה הניחה את ידיה לצידי גופה. והתחילה לענות לי על השאלות. היא סיפרה לי איך כשהגיעה הביתה נזכרה בכל מה שהיה בבית שלי, איך פתאום היא הרגישה מוזר ואיך פתאום היא התעוררה כאן בבית חולים. יצאנו מהבית חולים בשתיקה, נכנסנו למכונית ונסענו לבית של מיכל. כשהגענו אמא יצאה מהבית עם רועי הקטן בזרועותיה. נכנסנו לסלון. מיכל ביקשה מאייל בעלה שייקח את רועי לשחק בחצר, כי יש להם שיחה רצינית לעשות איתי, אייל נישק את מיעל על לחיה, לקח את רועי ויצא לחצר. אמא לא חיכתה זמן רב והתחילה בדבריה: ״שי, אני מבינה שקשה לך, אבל יד צורה להתנהג. לפני שבוע אני ואבא שלך דיברנו, החלטנו שאם אתה לא יכול להחליט, אז אנחנו נחליט בשבילך. כרגע אתה תגור איתי, ובשבתות תיהיה עם אבא שלך. מה אתה חושב?״ אמא סיימה את דבריה, ואני הייתי כבר כל כך עצבני מהמאורעות של השבועיים האחרונים שהחלטתי להוציא את כל העצבים שלי על אמא: ״עכשיו חשוב לכם מה אני חושב אהה! אם היה לכם חשוב מה אני חושב לא הייתם מתגרשים, את מבינה אותי?!״. ״שי, תרגע בבקשה תשקול מילים, הרי כולנו לטובתך״ אמרה מיכל בלחש, אבל אני לא נרגעתי, הייתי עצבני עוד יותר מקודם: ״עזבו אותי בשקט! אין לי כוח אליכם. לא אלייך אמא עם ההחלטות שלך ולא אלייך מיכל, בסדר?! עזבו אותי!״. יצאתי מהבית של מיכל בטריקת דלת. רצתי ורצתי, עד שהגעתי לגינת השעשועים. ישבתי על אחד הספסלים והתחלתי לחשוב מה עליי לעשות עכשיו. לפתע ראיתי את התשובה שחיפשתי את הרעיון, זה פשוט היה מול עיניי. ״זה פשוט גאוני!״ אמרתי לעצמי.
0 תגובות
צירוף מקרים - פרק שביעי
02/12/2014 17:19
vered
אמא הזמינה את שירה לאכול איתנו, אני הלכתי למטבח להביא לה צלחת וסכו״ם. שירה ישבה איתנו ואכלה, היא לא החליפה איתי מילה או מבט כל הארוחה. אחרי הארוחה שירה ביקשה ממני לדבר לבד, רק שנינו. הלכנו לחדר שלי וישבנו על המיטה. שירה פתחה בדבריה: ״אני הייתי פה אתמול, וההורים שלך אמרו שאתה לא בבית, שאתה אצל אחותך ושהם לא יודעים מתי תחזור, אני רציתי לספר לך משהו בקשר לאבא שלך...״ שירה לא סיימה את דבריה והתחילה לבכות. ״שירה, אני הולך להביא לך משהו לשתות״ אמרתי והנחתי יד על כתפה. לאחר מכן ניגשתי למטבח להביא לנו 2 כוסות פטל עם קרח לי ולשירה. כשחזרתי לחדר שירה כבר נרגעה, למרות זאת פניה היו מלאי דמעות. ״שירה מה בעצם את עושה כאן?״ שאלתי אותה, שירה כלכלה בגרונה וחזרה לספר לי את מה שרצתה: ״יש לי משהו חשוב לספר לך בקשר לאבא שלך, אני הלכתי אתמול לאמא שלי, אתה הרי יודע שהורי גרושים. בכל מקרה דפקתי בדלת בבית שלה, ואף אחד לא פתח את הדלת אז הלכתי לחצר ובדקתי מהחלון, אם היא בבית. להפתעתי ראיתי שהיא בבית, אבל לא לבד היא הייתה שם עם מישהו, היא הייתה שם עם אבא שלך. ראיתי שהם צוחקים, מדברים וברגע מסויים הם התנשקו. אני לא רציתי להיות זאת שאומרת לך את זה, אבל אבא שלך הוא...״, ״בוגד באמא שלי״ השלמתי את דבריה של שירה. אני חייב להודות שלא הייתי מופתע הייתה לי תחושה שאבא בוגד באמא. ״תקשיבי, אני הולך לעקוב אחרי אבא שלי, חוץ מאחותי וממך אף אחד לא יודע את זה״ דיברתי מהר והמשכתי להסביר לה את התוכנית: ״מחרתיים ביום ראשון מקבלים תעודות, וביום שני אני יתחיל מיד לעקוב אחריו ואני רוצה אותך איתי בזה״ אמרתי בלי להתבייש. שירה חייכה אליי, בחיוך שהציב לי את הלב. היא הנהנה בהסכמה ואמרה שהיא רוצה לעזור לי ואולי היא תצליח למצוא כמה תשובות לגביי הגירושים של הוריה. *** 23:00 בלילה. אני שוכב במיטה שמיכל הכינה לי, על יד מיטתו של רועי, אני חושב על כל אירועי היום מהרגע שמיכל גילתה שישנתי אצלה בחצר עד הרגע שחזרנו לבית של מיכל. הרגשתי מוזר, כשנזכרתי בשיחה שלי עם שירה. ויותר מזה חלמתי עליה כל הלילה כשחיוך פרוש על פניי. קמתי בבוקר שבת כשאני מחייך ושמח, עד שראיתי את פניה של מיכל שרמזו לי שמשהו קרה. ״שי יש לי משהו לספר לך״ מיכל אמרה בשקט כמעט בלחישה. ״לפני שעה אמא התקשרה לכאן, היא אמרה לי שאבא של שירה התקשר אליה וביקש למסור לך ששירה היא... שירה נמצאת בבית חולים״, ״מה? למה?״ שאלתי ורעד עבר בגופי, ״שירה הגיעה לבית שלה אתמול והיא... היא... שירה היא התמוטטה!״
0 תגובות
צירוף מקרים - פרק שישי
25/11/2014 20:01
vered
נשארתי עם פה פעור פשוט לא ידעתי איך לבטא את השמחה והאושר שלי, ״באמת?״ שאלתי אותה, כי לא הייתי במה שהיא אומרת לי, ״כן,אני בהריון״ היא אמרה. לא יכולתי להירגע ובקשתי פרטים, התחלתי לבקש שתספר לי הכל, ממש התחננתי שתספר לי התרגשתי בשבילה. ״הכל קרה מהר כל כך, בשבוע שעבר התחלתי להרגיש ממש רע, אז בסוף שבוע שעבר הלכתי לרופא,שבדק אותי. הוא ביקש ממני לעשות בדיקות דם ובדיקות שונות נוספות. עשיתי כל מה שביקש ממני, בנוסף הוא אמר לי שאקבל את התוצאות היום בוקר. אז היום כשאתה ורועי הייתם בבריכה בחוץ, התקשרו אליי מקופת חולים ובישרו לי שאני בהריון״ סיפרה לי מיכל, ״אני שמח בשבילך, אבל עכשיו אני חייב לספר לך מה תכננתי לעשות!״ אמרתי ותוך כדי דבריי נעמדתי. במשך שעתיים ישבנו אני ומיכל וסיפרתי לה כל מה שתכננתי, איך אני הולך לעקוב אחרי אבא, ״אני הולך לראות עם מי הוא יוצא ומה באמת קורה שם!״ אמרתי למיכל בביטחון רב שמה התוכנית תצליח. בשעה 15:00 בצהריים, חזר אייל מעבודתו כשבידיו שקיות מהסופר של קניות שבת כמו: עוגות, פיצוחים, דגים, סלטים לשבת ועוד ועוד... אחרי שסידרנו הכל במקום מיכל ביקשה שאלך להתקלח. בעודי מתקלח ומרגיש את זרם המים החמים ששוטף את כל גופי, אני שומע את אייל מדבר עם מיכל עליי. ״במשך כמה זמן הוא הישאר פה?״ ביקש אייל לדעת, ״אני לא יודעת, זה ייקח קצת זמן. זה מפריע לך?״ שאלה מיכל. ״אם לומר את האמת אני שמח שהוא פה תמיד אמרתי לך כמה אני רוצה כבר בן בגילו שישחק איתי כדורגל״ אמר לאייל, ומיכל צחקה מדבריו. בערב ביקשה מיכל שאתלבש יפה כי אנחנו הולכים להורים לארוחת שבת, התנגדתי לבוא אבל אייל אמר שהוא הביא לי מתנה ורק אחרי שאבוא אקבל אותה, טענתי כנגדו ״שאני כבר לא תינוק ושדברים כאלה לא עובדים עליי מצד אחד, אבל מצד שני אני יבוא״ אמרתי הגענו לאמא ואבא, הם שניהם חבקו אותי ושמחו לראות אותי. כשנכנסתי למטבח, ראיתי שולחן עמוס כל טוב, מלא מטעמים מיוחדים שרק אמא יודעת להכין. התיישבנו לאכול, בעודנו מדברים על כל מה שאירע השבוע, לפתע נשמע דפיקה בדלת, ״אני אפתח״ אמרה מיכל וקמה לפתוח את הדלת, ולהפתעתי הרבה עמדה שירה בדלת כולה מחייכת.
1 תגובות
קוראים יקרים:
20/11/2014 21:43
vered
היי לכולם אני רוצה להתנצל בפניכם קוראים יקרים. רציתי לומר לכם שמעכשיו יעלה רק פרק אחד בשבוע וזה ייצא או ביום שלישי או ביום חמישי. אשמח אם תקראו, תגיבו ותזמינו חברים. תודה לכולם... ממני ורד
0 תגובות
צירוף מקרים - פרק חמישי
17/11/2014 17:17
vered
אבא סיים את דבריו ואני הייתי בשוק שהם בכלל ביקשו ממני דבר כזה, הייתי מאד נסער, קמתי מהספה והלכתי לחדר. למרות בקשתה של אמא, אבא בא אחריי. לא התייחסתי לאבא שבא אחריי לחדר, נכנסתי לחדר שלי ובלי לדעת מה אני עושה לקחתי את תיק בית הספר שלי, הוצאתי משם את ספרי הלימוד והתחלתי להכניס לשם בגדים: 3 חולצות, 3 מכנסיים, 2 זוגות תחתונים, ועוד ועוד... בעוד אבא מסתכל על מה שאני עושה, למרות שביקש ממני להפסיק את מעשיי, לא שמעתי לו! המשכתי להכניס דברים נוספים לתיק. הם לא הספיקו להגיד לי דבר וכבר הייתי מחוץ לדלת. רק כשכבר הייתי בחוץ התחלתי להבין את מה שקרה לי בשעתיים האחרונות מאז שאבא נכנס הבייתה. פתאום התחלתי לרוץ, רצתי כל כך מהר אפילו שלא ידעתי למה, אבל המשכתי לרוץ ולרוץ עד שנעצרתי על יד הבית של מיכל, כנראה איפה שהוא בתת מודע שלי רציתי כל כך להגיע למיכל ולספר לה הכל עד שכנראה הגעתי איכשהו לבית שלה. דפקתי בדלת אבל אף אחד לא פתח, צלצלתי ואף אחד עדיין לא פתח לי את הדלת, התייאשתי והלכתי לערסל שהיה בחצר מקדמת הבית. שם בערסל שכבתי ער שעה ארוכה והסתכלתי על הכוכבים היה כל כך שקט. ״שי, שי אתה בסדר?״ שמעתי קול קורא לי, כנראה נרדמתי. פתחתי את עיניי וראיתי שמעליי עומדת מיכל כשבידה רועי הקטן. ״מה אתה עושה פה?!״ היא שאלה, סיפרתי לה את כל מאורעות האתמול, ״למה לא דפקת או צלצלת בדלת?״ היא שאלה ופערה את שתי עיניה בצבע ירוק ים. הסברתי למיכל שדפקתי וצלצלים בדלת לפחות מיליון פעם אבל אף אחד לא פתח את הדלת, היא התנצלה בפניי ונכנסנו הבייתה, היא ביקשה ממני לחכות לה בסלון ואמרה שהיא כבר תבוא. כעבור חצי שעה בערך היא חזרה ואמרה לי שהיא דיברה עם ההורים ואמרה להם שאני נשאר כאן לכמה ימים. מיכל נתנה לי בגד ים שקטן על אייל וביקשה שאלך לשחות בבריכה. שמחתי מאד על האפשרות לשחות בבריכה הענקית שלהם לבדי, אבל אז היא ביקשה שאקח איתי את רועי כי היא רוצה לנקות את הבית ״בכל זאת יום שישי היום״ אמרה וחייכה אליי. עברו אולי 3 שעות של שחייה מהנה, אני ורועי שחינו יחד, עד שמיכל קראה לנו להיכנס פנימה ולאכול ארוחת צהריים. אחריי מקלחת קצרה, נגשתי לאכול את האוכל שמיכל הכינה: פתיתים עם כנפיים ברוטב עגבניות, התחלתי לאכול נהנה מכל רגע, רועי לעומתי בכה ובכה, הוא לא אוהב רוטב עגבניות את זה גיליתי כשהוא זרק עליי את האוכל שלו ישר לפרצוף, מיכל צחקה ואני כעסתי אבל לא יכולתי לעשות כלום. מיכל השכיבה את רועי לישון ולאחר מכן ביקשה לדבר איתי ביחידות. ״אני רוצה לספר לך משהו״ היא התחילה בדבריה, ״אני באמת מבינה אותך אבל א...״״תפסיקו כבר כולכם״ הפסקתי אותה באמצע המשפט והתחלתי לצעוק, עכשיו כבר ממש התחלתי להתעצבן ״כולם אומרים לי שהם מבינים אותי, אף אחד לא מבין אותי אף אחד, הבנת?!״. מיכל הייתה המומה מההתפרצות שלי, אני בחיים לא הרמתי עליה את הקול, תמיד כבדתי אותה. ״שי תרגע בבקשה אתה עוד תעיר את רועי״ היא אמרה. ידעתי שלקח לה זמן להרדים אותו אז שתקתי. ״טוב עכשיו יש לי חדשות טובות לספר לך״ היא אמרה וחייכה חיוך גדול מאוזן לאוזן. ״את רוצה לספר ש...״ ניסיתי לדרבן אותה להמשיך, ״אני בהריון״ אמרה מיכל ״אתה מבין אני בהיריון״
0 תגובות
צירוף מקרים - פרק רביעי
05/11/2014 14:10
vered
ביום חמישי, חזרתי הבייתה מבית הספר, ידעתי שאמא לא תהיה בבית כי בכל יום חמישי בין השעות 13:30 ל- 16:30 במשך 4 שעות היא נמצאת בחוג לבישול למבוגרים. אמא תמיד מבשלת שם מאכלי גורמה כשפעם זה קציצות בשר עם צ׳יפס ברוטב וכשפעם זה עוגת שוקולד בעלת 3 קומות. בעודי חושב על המאכל המדהים שתביא לי היום, נכנסתי הבייתה שם ראיתי את מיכל אחותי הגדולה. וזה הזמן לספר על עצמי קצת יותר: יש לי אחות גדולה שקוראים לה מיכל, והיא גדולה ממני ב-10 שנים. היא נשואה לאייל שהוא מוכר מכוניות, הם גרים בוילה ענקית עם בריכה. למיכל ואייל יש בן שמו רועי והוא בן 3 וחצי. אני מאד אוהב את מיכל. *** ״מה את עושה?״ שאלתי אותה, ״באתי לראות אותך שמעתי שאתה עושה בעיות״ אמרה לי מיכל כשעל פניה מתפשט לו חיוך רחב. ״הבנתי אותך״ הבינה אותי מיכל, אחרי שסיפרתי לה הכל בלי להחסיר דבר אפילו קטן (הפרט הקטן ביותר שהיה נראה לי לא חשוב גם סיפרתי). ״אבל זה לא הכל, החלטתי שאני מתחיל לעקוב אחרי אבא ולבדוק את כל העובדות, ואני צריך אותך לצידי״ הודעתי לה, ״אם להיות כנה גם אני חשדתי שלאבא יש חברה חדשה, אייל אמר לי שראה את אבא איתה בסופר החדש שנפתח לפני שבוע, אבל מה כבר מתכוון לעשות?״ שאלה מיכל וקמה למטבח להביא לנו לשתות.הייתי מופתע לא ידעתי שהיא תרצה לעזור לי בזה, ״אז...צריך לעשות משהו״ צעקתי אליה, ובדיוק אמא נכנסה הבייתה ושאלה: ״צריך לעשות משהו בקשר למה?״, ממש נלחצתי כבר חשבתי שאמא שמעה את כל השיחה. ״צריך לעשות משהו בקשר למה? חזרה אמא לשאול שנית, למזלי הרב למיכל היה רעיון (כבר אמרתי לכם שהיא חכמה) והיא אמרה: ״צריך לעשות משהו בקשר לבייביסיטר של רועי, כן זהו צריך לעשות משהו עם רועי כשאני ואייל יוצאים הערב לאירוע, חשבתי ששי רוצה לשמור עליו אבל שי ביקש ממני לשמור עליו כאן, אבל אני אמרתי שהוא צריך להשאר בבית עם הצעצועים שלו וכשאני יחזור אני יחזיר אותו הבייתה אלא אם כן הוא ירצה להשאר״. נראה לי שאמא חשדה בה אבל היא רק הנהנה עם ראשה ויצאה מהסלון כדי להביא מהמטבח כמה כוסות תה עבורנו. אמא גם הוציאה עוגת שוקולד שאפתה אתמול וגם כמה פירות היא ביקשה ממיכל שתלך להביא את רועי מהגן ותביא אותו ואת אייל בערב לארוחת ערב משפחתית. מיכל סירבה להצעתה של אמא מכיוון שהיא ובעלה יוצאים הערב לאירוע אבל הם יבואו מחר לארוחת ערב של שישי. השעה הייתה 19:00 בערב, אמא ישבה מול הטלוויזיה וראתה סדרת סטנד אפ חדשה. מיכל כבר הלכה לפני שעה, ואני ישבתי ושיחקתי במחשב שלי. בשעה 20:00 בערב בדיוק, נכנס אבא הבייתה רצתי אליו לחיבוק, אבל הוא עדף אותי וביקש שהשאיר אותו לבד עם אמא. עברה חצי שעה ושמעתי אותם מתלחששים זה עם זו אחרי כמה דקות הם קראו לי שאבוא. ניתקתי את המחשב והלכתי לראות מה הם רוצים למרות חששותי הלכתי אליהם. ״שי שב״ ציווה עליי אבא בקולו הסמכותי והרם, ישבתי לפניהם וחשבתי מה כדי לומר להם לפני שהם מתחילים לדבר, בדיוק כשרציתי לומר להם מה אני חושב, אבא פתח בדבריו ואמר: ״אני באמת מצטער שזה נופל עלייך ככה, אתה מבין זה לא כמו שאתה חושב, לפני 25 שנה שאמא ואני התחתנו, אני באמת אהבתי אותה אהבה עזה, אבל ככל שעוברות השנים זה כבר ניהיה מן הרגל שכזה לקום בבוקר לצידה ולשתות איתה קפה בבוקר, אבל לא עוד! אני רוצה שינוי בחיי וכך גם אמא. אתה בטח לא מבין מה אני עושה פה עכשיו אחרי זמן רב שלא ראיתי אותך ואתה לא אותי, אני יודע שזה יהיה קשה. אבל אני לא מוכן לוותר עלייך במהירות שכזו ,לכן אתה תאלץ לבחור...כלומר אתה תבחר עם מי אתה...כלומר אתה תבחר עם מי אתה רוצה לגור!״.
2 תגובות
צירוף מקרים - פרק שלישי
29/10/2014 16:22
vered
בבוקר למחרת, התעלמתי מדבריה של אמי, שניסתה לדבר אליי ברכות על כל מה שקרה ביום הקודם. רצתי לבית הספר כי הייתי כבר על סף איחור רציני. כבר בשיעור הראשון- קראו לי שוב למנהלת, ונכנסתי לחדרה, כולי רותח מכעס על יום האתמול. ״שב בבקשה״, ציוותה עליי המנהלת בקולה הרם, וישבתי. (מה כבר יכולתי לעשות?) ״תראה, אני יודעת שקשה לך, אבל יש צורה להתנהג. על זה שברחת אתמול ולא חזרת לכיתה עד השיעור השלישי- תיענש בחומרה, אמרה בכעס. ״זה ממש לא הוגן!״, טענתי כנגדה, אבל היא לא נראתה כמתכוונת לוותר. ״שי, אני באמת מבינה אותך, אבל אהיה חייבת להעניש אותך, לכן העונש שלך הוא שתישאר בבית יום אחד לחשוב על מעשיך.״ כשיצאתי להפסקה עם סיום השיעור, עדיין הדהדו דברי המנהלת באוזניי. בבית, אמא לא ידעה איך להגיב למכתב השעיה, כי מצד אחד היא רצתה לצעוק עליי- השעיה היא מעל ומעבר למצופה, ומצד שני היא ידעה מה שקורה, וכנראה חשה רגשות אשמה. *** אבא חזר מאוחר מאוד הבייתה. הפעם אמא כבר לא יכלה להתאפק, וישר צעקה עליו: ״אתה חושב שאני לא יודעת מה אתה עושה?! לפחות תהיה אמיתי איתי!״ אבא לא הוסיף לחכות ויצא מהבית בלי לענות לה- וטרק את הדלת אחריו. רק מאוחר יותר בלילה הוא חזר, בבית חיכו לאבא אמא ועורך הדין שלה רונן, אני כבר נרדמתי ולא שמעתי מה שקרה. אני רק יודע שבאמצע הלילה אבא יצא שוב מהבית ולא חזר עד הבוקר. אחרי שאבא יצא לעבודה, נשארתי עם אמא לבד בבית (אל תשכחו שאני בהשעיה). ״שי תראה, אני לא מבינה אותך באמת, אתה תלמיד כל כך טוב. זה נכון שאבא ואני מתגרשים אבל זאת לא סיבה לעשות בעיות ולקבל השעיה״ אמרה אמא בקולה הצרוד מבכי. אמא החליטה לנצל את הזמן שאני בבית ולה יש יום חופשי מהעבודה ולעשות לנו יום כיף. אמא ואני החלטנו לא לדבר על כל מה שקרה, ופשוט להנות מהיום שאמא תכננה עבורי. אמא לקחה אותי לארוחת בוקר משובחת במסעדה צרפתית, לאחר מכן הלכנו לסרט: ״רובין הוד״ (שאליו כבר מזמן רציתי ללכת), אחרי הסרט הלכנו ללונה פארק ושם: הסתובבתי בגלגל ענק, שטתי בסירה גדולה וישנה ומתחתיי ראיתי דגים בכל מיני צבעים, צורות וגדלים. עליתי על רכבת מפחידה שאת השם שלה שכחתי מרב פחד (אבל את זה שפחדתי אל תגלו לאף אחד). אחרי הלונה פארק הלכתי עם אמא למסעדת בשרים מדהימה, ושם טרפתי פיתה עם שווארמה וצי׳פס (הייתי נורא רעב). כשחזרתי הבייתה, ישר הלכתי לישון הייתי נורא עייף. אמא באה ונתנה לי נשיקת לילה טוב, למרות שאני כבר גדול. נרדמתי מהר ממש בשניות. חלמתי חלום ממש מוזר ובחלומי ראיתי: מכונית גדולה אדומה עם גג נפתח, בתוך המכונית ישב אבא ואיתו ישבה משהי עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, היא לבשה שמלת כלה לבנה וגדולה, ואבא לבש חליפה של חתן כזאת שחורה. הם הגיעו לאולם גדול ואחרי כשעה הגיע הרגע שבו הרב אמר: ״החתן רשאי לנשק את הכלה״, התעוררתי, כשאני כולי מזיע.
1 תגובות
צירוף מקרים - פרק שני
27/10/2014 14:19
vered
הייתי המום, לא ידעתי מה להגיד פתחתי את הדלת וברחתי משם. למזלי הרב היה שיעור אז אף אחד מחברי לא היה במסדרונות. ליד השירותים שלנו בבית ספר יש ספסל ושם ישבתי בשקט מנסה לעכל את מה שאירע עכשיו, פתאום קלטתי לתוך הפה שלי ואני חשתי בטעמן המלוח, בכיתי ובכיתי. לקח לי כמה דקות כדי להירגע, לפתע הרגשתי יד מונחת על כתפיי, הרמתי את ראשי ולהפתעתי הרבה זאת הייתה שירה, ״אתה בסדר?״ היא שאלה והסתכלה ישר לתוך עיני הנפוחות מבכי. הלכתי לשירותי הבנים לשטוף את הפנים, ושמעתי את שירה מבחוץ, לא הייתה לי ברירה הרי לא כל יום רוצה לדבר איתך בחורה כל כך יפה כמו שירה. ״אני יכול לשאול אותך שאלה?״ שאלתי את שירה כשישבנו על הספסל, ״ברור תשאל מה שאתה רוצה״ היא ענתה וחייכה אליי את חיוכה העדין, ״למה את כאן?״ שאלתי אותה, היא חיכתה כמה דקות והתחילה לספר את כל מה שקרה אחרי שעזבתי את החדר של המנהלת: ״המורה שושנה שלחה אותי להביא דפים מהמזכירות אז ירדתי למטה וכשהגעתי למזכירות ראיתי אותך רץ, ממש בורח משם, אז נכנסתי למזכירות והמנהלת שכנראה חפשה אותך קראה לי להכנס לתוך חדרה, ושם פגשתי את אמא שלך ראיתי אותה בוכה. המנהלת סיפרה לי כל מה שקרה, והיא ביקשה ממני שאשמור הכל בסוד וגם שאלך לחפש אותך. היא רצתה שאני ארגיע אותך, הבטחתי לה וביקשתי אישור כדי לתת למורה שושנה את הדפים וגם להסביר לה לאן אני הולכת״. לא התאפקתי והייתי חייב לשאול אותה את מה שכל כך הציק לי, ראיתי אותה מחפשת את עיני שנודדות למסדרון הרחב של בית הספר. ברגע הכי לא צפוי אחרי שעצבנה כבר, היא אמרה: ״גם ההורים שלי גרושים!״ הייתי יותר המום מקודם, זה הדבר האחרון שאני זוכר, הדבר הבא שאני זוכר זה שקמתי רטוב כי שירה שפכה עליי מים כי כנראה שהתעלפתי. ״אתה בסדר?״ היא שאלה אותי כשהבעת דאגה נראית על פניה, באותו הרגע הערכתי אותה מאד שהיא ניסתה להעיר אותי בכוחות עצמה ולא קראה לאמא שלי או למנהלת, ״אני חשבתי כבר לרוץ ולקרוא למנהלת או לאמא שלך, אתה בטוח שאתה בסדר?״ היא אמרה, לא הייתה לי ברירה אז למרות שלא הייתי בסדר כדי לא להדאיג אותה אמרתי לה שאני בסדר. עברו כמה דקות של שתיקה מעיקה עד ששירה חזרה לדבר איתי, היא התחילה לספר לי הכל בפרטי פרטים: איך אמא שלה נצמדה לטלפון כמו ברזל למגנט, היא סיפרה לי איך אבא שלה הלך לחוקר פרטי ואיך הוא ביקש שהחוקר יעקוב אחריה. באמצע שהיא סיפרה על החוקר היא התחילה לבכות ולי היה קשה לראות את זה, אזרתי אומץ וחיבקתי אותה, נתתי לה כתף שעליה תבכה כל אותו הזמן ישבנו שם על הספסל שתינו לבד, בלי אף אחד. לפתע נשמע הצלצול של ההפסקה שבישר לנו ובייחוד בישר לי שהזמן תם ועליי להפרד ממנה, למרות שלא רציתי קמתי מהספסל, נפרדתי ממנה והלכתי לפני שיראו אותנו אייל ועידן בדרכם למגרש הכדורגל. שירה ביקשה שאשאר לדבר איתה, ״אני חייב ללכת לדבר עם המורה שושנה ולדבר איתה, אל תדאגי אחזור אחר כך.״ זה היה התירוץ הכי מטומטם שנשמע ברחבי בית הספר הזה אי פעם (שלא תבינו לא נכון קוראים יקרים אני מאוהב בשירה כבר מאז היום הראשון של הגן. אבל אף אחד לא יודע על זה חוץ מאחותי הגדולה מיכל). למה לא הייתי מסוגל לומר לה את האמת, ניקרה השאלה הזאת בראשי, למה לא הייתי מסוגל לומר לה שאני לא רוצה להשאר לשבת לידה כדי שלא ירכלו עליי שאני חבר שלה או משהו, שלא יצחקו עליי.
2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »