עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

not perfect but always myself
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שתי החלקים שלי.
15/04/2014 01:57
unbrken
שתי הבנים האלה.
הם פשוט,פשוט.
אני לא יכולה להסביר את זה.
אבל,הם גורמים לי להרגיש מיוחדת,
אבל זה פשוט
מסובך.
הוא היה החבר הכי טוב שלי,
התקופה הכי טובה שלי הייתה איתו.
עד שיום אחד זה נגמר
אני פשוט מתגעגעת
לכול הרגעים שבהם צחקנו ביחד
ולכול הרגעים שהוא גרם לי להרגיש,שלאנשים כן אכפת ממני,
ושאני לא לבד.
והוא השני, 
גורם לי להרגיש מיוחדת,יפה
ותמיד מעלה לי חיוך על הפנים. 
אנחנו לא מכרים הרבה.
אבל אני יכולה לשבת כול היום מולו ולשקוע בחיוך שלו.
זה פשוט מתסכל לדעת,שהם לא מרגישים עליי את מה שאני מרגישה.
כול יום אני חושבת עליהם.
אני פשוט לא יודעת 
אני תמיד נדפקת בכול צעד שלי
ובכול צעד שלי אני ישאר לבד
אם הוא היה נשאר כול זה לא היה קורה.
ואם הוא היה פה לא הייתי שונאת את עצמי ככה.
אני שונאת את מציאות הזאת
שאני פשוט מחכה להודעה,הוא לשיחה מאחד מהם
אף פעם לא הייתי מהבנות האלה שרודפות אחרי בנים.
אבל עכשיו אני כן.
הם פשוט שינו לי את החיים כול כך.
אני שונאת את זה שרק אני מרגישה את זה.
זה פשוט שובר אותי.
0 תגובות
"חברות" בתחת שלי.
13/04/2014 13:09
unbrken
נמאס לי שהן נזכרות בי 
רק כשהן צריכות משהו
או כשהן בריב אח עם השנייה.
נמאס לי להיות זאת שתמיד לבד.
זאת שלא דואגים לה
שישר שופטים אותה.
זאת,שהיא הגלגל עזר של כולם
אבל כשאני אטרך עזרה אף אחד
לא יעמוד ליד,לא ידאג לי,ולא ישאל מה קרה.
נמאס לי להיות מנודה מכולם
להיות לא רצויה.
נמאס לי להיות בבית ספר רק עם ילדה אחת
שאפילו לא מהכיתה שלי,
ולהיות בשיעורים לבד בשקט.
בזמן שכולם מדברים וצוחקים...
נמאס לי להיות הילדה "שחולה בראש"
בגלל שהיא חותך,נמאס לי להיות הילדה 
שתמיד בוכה בלילה,
כי המחשבות היחידות שלה זה
"שמנה." , "סתומה" , "חולה" , "לא רצויה" , "תחתכי".
נמאס לי לזייף חיוך בבית ספר,
בבית,
בכול מקום.
נמאס לי כבר מכול החיים האלה.
they see my smile not my pain .

2 תגובות
פשוט,למות.
13/04/2014 03:18
unbrken
נמאס לי מהכול.
תמיד אני צריכה לשקר לגבי עצמי,
אף אחד לא מקבל אותי כמו שאני 
אפילו החברה הכי טובה שלי לא מבינה אותי
אני פשוט יושבת כול היום ובוכה,
למה אני כזאת שמנה,מכוערת,למה אנילא מספיק טובה
למה לאף אחד לא אכפת.
לאמא שלי לא אכפת,לחברות שלי,למשפחה.
נמאס לי כבר לחתוך.
למה אני לא יכולה להיות נורמלית.
למה?
אין לי על מי לסמוך,
אם הוא היה פה זה היה יותר קל.
אם הוא היה מחבק אותי מסתכל לי בעיניים
ואומר: "הכול יהיה בסדר".
נמאס לי להלחם, להחלם על כולם.
להלחם על דעות שלי.
אז "חברות שלי" תמיד שופטות אותי
על זה שהדעה שלי שונה
אף פעם לא מקשיבות לי
לא אכפת להן
לפעמיים אני תוהה,מה היה קורה אם הייתי מתה
למישהו היה אכפת?
מישהו היה שם לב? 
לא.
לילה טוב :\

2 תגובות
sometimes its hard
29/03/2014 01:52
unbrken
אז כן,זה קשה 
לכם אולי לפעמים אבל לי תמיד.
קרה לכם שאנשים פשוט שנאו אותכם בגלל שאתם עצמכם?
זה קורה לי כול יום, אני לא מבקשת יותר מידי אני רק מבקשת שמישהו ידבר איתי
שיתעלם מהגיל שלי,שיתעלם מהכול.
שידע שאני תמיד פה.
לדעתי זה קצת מוזר אני תמיד פה בשביל אנשים אבל אף אחד לא נשאר בשבילי.

אני חושבת על זה ותוהה כמה אנשים פורקים רגשות מול מסך מחשב...?
נכון שזה מוזר, כמה שהעולם הזה חולה?!
אני רוצה לעבור פה שינוי, פעם אחת בחיים שלי להיות גאה,
אם סוףסוף למישהו פה אכפת ממני,זה יעשה לי את השנה.
אני לא יכולה לשכוח את כול הפעמים שבהם 
הפילו אותי
שברו אותי

0 תגובות