עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2012  (3)
פרק ג'
08/05/2012 21:53
Rebeka

הבטתי בעיניה. אין שום סימן לחוסר אונים כשהיא הייתה עם אבא שלי. להפך, בעיניה היב כוח, משהו עוצמתי. ראיתי אותה הופכת להיות קטנה יותר ויותר. אחזתי בחוזקה בידיהם של תומאס ואמה וירדתי איתם לחדרים. החדר היה מחניק, פתחתי חלון ושאפתי לראותיי ריח מלוח של הים והאוויר הצח. "אז זאת אימא שלך?" שאל תומאס. הנהנתי. "אימא שלך יפה," אמר. נשכתי את שפתי התחתונה. ניסיתי לא להתפרץ אליו, הרי בסך הכול הוא תמים. אמה בהתה בקיר. "התגעגתי לאימא," אמרה בקול חלוש. "אוי, אמה.." אמרתי, וחיבקתי אותה. היא התייפחה בין זרועותיי. "ג'ני, אני לא רוצה להיות אמנדה. אני רוצה להיות אמה. אני לא אוהבת את הלבוש המגוחך הזה עם המחוך המטופש הזה, אני רוצה לחזור לאני האמיתי שלנו. אני רוצה להיות אחותך, ולא הבת שלך.." אמרה, אך בכיה החניק אותה. לפתתי אותה, פחדתי שתיפול. תומאס לא ידע מה לעשות. "אמ.. אני.. קצת עייף, אני.. אלך לישון," אמר, והתכרבל בשמיכתו. רק עכשיו ראיתי שנשאר לו לכלוך מהארטיק שוקולד. אמה זרדמה בזרועותיי. הנחתי אותה על המזרן, וכיסיתי אותה. לאחר מכן ניגבתי במפית את לכלוך השוקולד מסנטרו של תומאס. נשמתי עמוק, ונרדמתי לשינה עמוקה...

 

הימים שבאו לאחר מכן היו עם סדר יום קבוע- לקום, לאכול ארוחת בוקר, להתקלח, ללכת לארוחת צהריים, לנסות למצוא דברים שימושיים בספינה וללכת לארוחת ערב. ואז לישון. ואז לקום. והכול חוזר חלילה. עד שהגענו לאמריקה כבר הצלחנו למצוא דברים לבית שלם, אולי אפילו ולוילה. כשירדנו מהספינה, הלכנו לשירותים ציבוריים והורדנו את כול התחפושת הזאת. אמה חזרה להיות אמה, אני חזרתי להיות ג'ני, ותומאס חזר להיות תומאס, למרות שהקיצור שלו היה תום. לאחר מכן התהלכנו ברחבי אמריקה, לא ידענו איפה אנחנו נמצאים. לקחנו רכבת לוויסקונסין, מקום אשר אליו הלכה משפחה נוצרית אחת. ראיתי שהם נוצרים לפי שרשרת הצלב על צווארה. הבלטתי בגאווה את סמל המגן דוד שלי. "אמה," אמרתי, בזמן ששיחקתי בשערה, "את יודעת איזה חג מתקרב?" שאלתי. "חג חנוכה," אמרתי, "כשנגור יחד בדירה, אני אכין לביבות וסופגניות,ונדליק נרות בחנוכייה ונשחק בסביבונים, בסדר?"  שאלתי. היא הנהנה וחיבקה אותי.

 

ירדנו מהרכבת והשכרנו חדר לשלושה ימים בבית מלון קטן בוויסקונסין. כשנכנסתי, רצתי אל המיטה ונרדמתי בה, תומאס התחיל לאכול את השוקולדים הקטנים במקרר ואמה הלכה להתקלח. בערב, כשהתעוררתי, ראיתי את אמה משחקת בקלפים עם תומאס. "ג'ני! יש לך מכתב!" אמר תומאס, והצביע על השידה. הלכתי אליה, והחזקתי אותו בידיי. "לג'ני ואמה," היה כתוב.

"מאימא."

0 תגובות
פרק ב'
05/05/2012 11:25
Rebeka

"מי זה?!" צרחתי לעיניים הירוקות שבהו בי. הוא לא אמר דבר. הוצאתי את הסכין שגילפתי בה את המחט, ואחזתי בה. כיוונתי את הסכין אליו, ואז..

"את יודעת איפה אימא שלי?" אמר הקול. הוא נשמע כבן גילי,רק עם קול מוזר. "מה?" שאלתי. "את אולי יודעת איפה אימא שלי?" חזר הקול. "אני לא יודעת מי אתה, למה שאני אדע מי זאת אימא שלך?" אמרתי. "קוראים לי תומאס. תומאס פרד," אמר והתקרב אליי, ידו מושתת. הבטתי בו. הוא היה גבוהה, שרירי, עם עיניים ירוקות. העיניים שלו לא התאימו לגופו. הם היו עיניים של ילד, תמים.גם קולו שלו לא התאים, הוא היה מוזר, כמו של המפגרים האלה. אבל הוא לא גימגם. "למה אתה כאן?" שאלתי, בלי ללחוץ את ידו. "טוב, אמ.. כשירדנו מהאונייה מאלבמה, אימא נעלמה. אז הלכתי והלכתי ולא ראיתי אותה מאז.. ראית אותה?" שאל. לא יכולתי להתנגד לעיניים האלה של הילד הקטן. "אמ.. לא ראיתי אותה. בטח מאוד קר לך. אתה רוצה להכנס?" שאלתי. "כן, מאוד!" אמר. נכנסנו בשקט לביתן. "זאת אחותי, אמה," אמרתי. "היא חמודה!" אמר. "שש!" לחשתי לו. הוא התקרב לאח. חייכתי. "רוצה קצת עוף?" שאלתי. הוא הנהן, והבאתי לו חתיכה קטנה. לאחר מכן הוא נרדם על יד האח. נשמתי עמוק. אוף, אני מטומטמת. אני צריכה לדאוג לאחותי ולי, שזה קשה גם ככה, ועכשיו אני גם עוזרת לילד מפגר? טוב, הוא לא בדיוק מפגר.. אוטיסט הוא בטוח לא. אני מכירה אוטיסט. כנראה יש לו איזה בעיה בנפש או משהו. אבל הוא לא נראה מוזר. הוא די מנומס למען האמת. מנומס מאוד. והוא גם די יפה. רק מתנהג בצורה תמימה מאוד. הבטתי מבעד לחלון. קודם כול אני צריכה למצוא זהות בדויה חדשה. כזאת שאמה תצליח להסתדר איתה, אבל ממש מוזרה, שלא יזהו אותנו כשנברח לארץ אחרת. טוב, אמה תהיה.. אמנדה, ואני אהיה ג'ורג'יה. ו.. תומאס יהיה תום. אז אני צריכה להכין לנו בגדים חדשים..

 

"ג'ני?ג'ני? נרדמת על הבגדים האלה. יפים דווקא. הלכנו לקטוף קצת תפוזים מהעץ הזה ורצינו לשאול אותך אם את רוצה גם," אמר תומאס. אמה נכנסה עם ידיים מלאות תפוזים. "תומאס, בוא תעזור לי לקלף את התפוזים האלה," אמרה אמה. איך הם כבר הכירו והתיידדו? "רגע! בואו, אני צריכה להגיד לכם משהו," אמרתי, והתיישבתי לידם. "אנחנו עוד מעט הולכים לשוט בספינה למקום שקוראים לו אמריקה. זה מקום רחוק, תהיה לנו הפלגה של שבוע. אני רוצה שנעביר אותה בכיף, אז עכשיו אני עושה משחק תפקידים- אמה, מעכשיו קוראים לך אמנדה. לתומאס יקראו תום, ולי יקראו ג'ורג'יה. אני ותום נהיה אימא ואבא שלך, וכולנו נדבר במבטא אנגלי. ברור?" שאלתי. הם הנהנו. "עכשיו אנחנו נתלבש בבגדים שתפרתי לנו. בואו," אמרתי. תומאס לבש מכנסיים ארוכים ואפורים, וחולצה מכופתרת שבתוך המכנסיים. מרחתי על ראשו מרכך עם מעט מים, וכשמתי לו גם את המשקפיים שלו, הוא נראה כמו גבר אנגלי ממוצא. אני לבשתי שמלה אדומה פרחונית, פיזרתי את שערי ולבשתי נעלי עקב שחורות. אמה לבשה שמלת מלמלה ורודה ונעלה נעלי בובה לבנות. קלעתי את שערה לשתי צמות, והלכתי אל המכולת. קניתי תיק קטן ולבן ושמתי בו את כול מה שהיה לי מהבית הקודם ומהביתן. קניתי קצת כלי איפור והלכתי אל הרציף. "אמ, אדוני? אנחנו רוצים לרכוש כרטיסים לשלושה, אל ניו יורק. כמה זה עולה?" שאלתי. הוא הביט בי במבט מוזר. "למה את צריכה שלושה כרטיסים?" שאל. הבטתי מאחורי. "הנה, בעלי וילדתי הלכו לקנות גלידה. אנחנו מאוד ממהרים, האם תוכל להביא את כרטיסינו?" שאלתי. הוא הנהן. שילמתי, וקראתי להם. אמה קנתה גלידה וניל, ותומאס קנה גלידת שוקולד. "תואמס, תזרוק עכשיו את הגלידה הזאת! אסור לך לאכול גלידה כול עוד אנחנו עולים על האונייה הזאת!" לחשתי לו. הוא הלך לזרוק את הגלידה והסתכל עליי במבט עצוב. עלינו על האונייה, והבטנו על היבשה. האונייה התחילה לנסוע. "אימא!" אימא צעקה לפתע. היא לא הסתכלה אליי. כול האנשים הסתכלו עלינו. "אמ.. תראי.. הנה דגים.." אמרה. הסתכלתי על הרציף. שיער אדמוני צרח "חכו לי!"

השיער האדמוני הזה היה אימא שלי.

 

 

 

הפרק הבא ב- 8.5.12 

0 תגובות
פרק א'
03/05/2012 00:08
Rebeka

רצתי כול כך מהר, עד שבקושי הרגשתי את הרגליים שי נוגעות בקרקע. מחצתי בידי את הכתפייה של התיק הרעוע שלי, שאיים להתפרק. חציתי את הנהר, את הכפרים ואת העמקים, עד שהגעתי לשדה חיטה גדול. הוצאתי בקבוק מים והתחלתי לשתות.לא ידעתי איפה אני. לא ידעתי לאן הרגליים שלי לקחו אותי.. "ג'ני!" שמעתי צרחה. הסתכלתי לצדדים. "ג'ני! זאת אני, אמה!" "אמה!" צרחתי, "אמה, איפה את?" ראיתי את שערה הקצר מתנפנף ברוח, כשהיא רצה אליי בשדות. היא הייתה רטובה כולה, שערה הבלנודיני היה פרוע. חיבקתי אותה חזק, לא עזבתי אותה. היא בכתה בידיים שלי. "ג'ני.. הם הרסו הכול.. הם שרפו הכול.." לחשה, דמעות בגרונה. "די, אמה, זה בסדר. את פה איתי עכשיו. לא יקרה לנו כלום ביחד. את יודעת את זה."

הסתכלתי על התיק הרעוע. מעט בגדים, בקבוק מים, שני תפוחים ומאתיים דולר. מה אני בדיוק אמורה לעשות עם זה?  הלכנו המון עד שהגענו לכפר קטן, עם המון בתים לבנים עם רעפים אדומים, גינה ירוקה וכלב נח במלונה. עברתי ביישוב את הבתים, והגעתי למכולת. קניתי עוף שלם צלוי בתנור, זוג כפפות במבצע ושמיכה דקה. הלכנו הרבה, עד שהגענו לשדה ענק וגבוהה, שהיה כפול ממני בגובה. "נוכל לישון כאן," אמרתי. האדים מפי הבהירו לי שקר מדי. "ג'ני, יש כאן ערמה של זרדים. אולי נישן קרוב לשם?" הלכתי בזהירות לעבר ערמת הזרדים. כשה תקרבתי, ראיתי דלת כחולה. נכנסתי לתוכה, וראיתי חדר, עם חלון קטן ומטבחון, ומיטה קטנה. אפילו שירותים היו שם, עם מים זורמים. "אמה! בואי!" צעקתי. היא באה אחריי. "שבי כאן ותאכלי תפוח. אני עוד שנייה אגיע," אמרתי, ויצאתי החוצה. אספתי המון זרדים וענפים גדולים, ושמתי אותם באח הקטן שעמד שם. הדלתי אותו בעזרת גפרור שמצאתי במגירה אחת שם. "בואי, אמה, תכנסי למקלחת. פשטתי את בגדיה והכנסתי אותה למים החמימים. הברשתי את שערה באצבעותיי, ושפשפתי את גופה בעזרת סבון שמצאתי על המדף. לאחר מכן ניגבתי אותה במעיל צמר שלי, והלבשתי אותה בפיג'מה שלי, שהייתה גדולה עליה בכמה מידות. לאחר מכאן התחלתי לקלוע לה צמה. "אנחנו נגור כאן?" שאלה אחרי שתיקה ארוכה.

"ברור שלא," אמרתי, וליטפתי קצוות שיער שלה.

"אז איפה נגור?"

אני לא יודעת, אמה. אני חושבת שנשוט לאיטליה, לבדוק אם נוכל לגור אצל דודה רובי. אחרי שאני אחסוך מספיק כסף, אנחנו נגור בבית משל עצמנו".

"ג'ני," אמרה, והסתובבה אליי, "את יכולה להבטיח לי משהו?"

"כול דבר שתרצי," אמרתי.

"בשנה הבאה אני מתחילה ללמוד בבית הספר, אז אני אלך לבית ספר, נכון?"

נשמתי עמוק. לא יכולתי להגיד לה שיש סיכוי שבכול שנייה יפוצצו את הביתן הזה. "אמה, בואי נתחיל לאכול את העוף ונלך לישון. עבר עליי יום ארוך.."

אכלנו בשקט את העוף. לאחר מכן אמה התחפרה בשמיכה החמה ושקעה בשינה עמוקה. ניקיתי את הרצפות והחלונות בעזרת חתיכת בד מהחולצה שלי ומים מהבקבוק, וגם ניקיתי את השיש והמקלחת. כשסיימתי, הבית נראה מבריק. הוספתי עוד זרדים לאח, והתחלתי לגלף ענף בעזרת סכין. "ג'ני," לחשה לי אמה בקול צרוד. "מה קרה לאבא? מה הוא עשה?" נשמתי עמוק, והמשכתי לגלף את הענף. "אבא עשה דברים רעים, ואנשים באו להעניש אותו," אמרתי. עברה בי צמרמורת שכשאמה תגדל, אני אצטרך לספר לה שאבא רצח ובגד ועשה סמים, ולכן כמעט כול העולם רדף אחריו. היו גם כמה אנשים שניסו לעשות לו רע בשביל עצמם, דבר שכמעט הרג אותי ואת אמה. "חומד, תשמעי, אני עוד צריכה לתפור מחדש את כול הבדים שלנו בשביל שיתאימו למידותינו ואני מסה להכין מחט. לכי לישון, בבוקר אעיר אותך ונלך קצת לטייל. בסדר?" היא הנהנה. נשמתי עמוק. הבטתי בשערה הבלונדיני הרך, באפה בקטן, בנמשים על קצה אפה.. אפה היה אדום. קר לה. החלטתי לצאת החוצה ולחפש עוד זרדים.

לקחתי חופן גדול של זרדים, ואז שמעתי רשרוש. הסתכלתי מאחורי, ואז ראיתי שתי עיניים ירוקות מביטות בי באפלה, בוהות בי..

 

 

 

 

 

הפרק הבא ב- 6.5.12

0 תגובות