עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

-------
Act the way you want to be and soon you'll be the way u act
------------


*********
Been able to feel but not been able to say
לך תסביר
05/10/2014 23:13
האור שמסביב לירח
"את מציאה, אני באמת לא מבין איך את עדיין לבד. הגברים הדתיים הישראלים טיפשים שהם לא רוצים אותך"
לך תסביר להם.
לך תסביר להם שהבעיה היא באורך של השרוול או באורך של החצאית.
במקום שאני לומדת או בעובדה שאני לא בקשר עם אבא שלי.
לך תסביר להם שזה לא משנה להם שאני בנאדם טוב כי הם בוחרים לראות את הרע על ההתחלה.
לך תסביר להם שאני יכולה לעמוד בזכות עצמי ולהגן על עצמי ואינני שברירית ועדינה וזה מאיים עליהם.
תסביר להם שהם אומרים שאני צריכה לעבור עוד דברים בחיים, כאילו מה שכבר עברתי לא מספיק.
לך תסביר להם אתה איך פתחתי את הדלת של הלב שלי ואף אחד לא נשאר. גם לא אתה.
תסביר להם שהם היחידים שרואים אותי ככה, וזה עוד ישתנה.
לך תסביר להם שאני רק משהו זמני אצל גברים. משהו שנוגע רק ברגשות.
לך תסביר להם איך הם הולכים מקיצונית אחת לשניה.
איך הם לא עושים הכל כדי להשיג אותי.
תסביר להם שכולם מלאים דיבורים וחסרי מעשים.
לך תסביר להם שרוב הזמן אני מרגישה לבד.
תסביר להם איך אין אף אחד לצידי.
תסביר להם, ובדרך תסביר גם לי..



0 תגובות
למה אתה מחכה?
26/02/2014 23:57
האור שמסביב לירח
תפוס אומץ, תעז, תצעק!
התקופה ההיא הייתה כל כך כיפית ושמחה, בזכותך. רק אתה.
ואמרת וסיפרת אבל עצרת.
והתרחקת.
וכאב לי, ועדיין כואב. ועצוב.
לא רציתי להלחיץ. רציתי שתעשה את זה בזמן שלך. כי זה אתה. 
כשאתה רוצה באמת משהו, אתה משיג אותו. וחשבתי שאותי באמת רצית. 
אתה מיוחד, אכפתי, חכם, שאפתן, מצחיק, כרזימטי טירוף.. אין אחד שלא מתאהב בך.
כיף לי איתך. אתה הבנאדם הראשון שאני חושבת עליו כשאני רוצה לצאת לטייל ללכת ברחוב.
כמה פעמים חשבתי לעצמי הלוואי ואראה אותך ככה פתאום. 
כל פעם שראיתי אותך, ועדיין רואה. אני מחייכת מאוזן לאוזן. גם כשאני עצובה. אתה גורם לי לחייך. לשמוח. 
התחבטתי עם עצמי המון, אם להראות לך כן או לא, כן ולא, כן או לא? והראתי כן. 
וידעתי, שברגע שאראה כן, אתה תעלם. אבל לא באמת רציתי לדעת את זה..
וזה קרה.
מתגעגעת.
מחכה לך, ולא מבינה, פשוט לא מבינה. למה לא?
מה קרה? מה אתה חושב לך? עליי אתה מוותר?
בלי לנסות? בלי להעז?
מחכה לך כמו מפגרת, יושבת, חושבת, חולמת.
ופתאום הכתה בי המחשבה..
מה אם תמצא מישהי אחרת? 

2 תגובות
First one
25/02/2014 00:08
האור שמסביב לירח

כשאת מבינה שאת כלום. את כלום.

זה חודר לאט לאט למחשבה ולאט לאט את מבינה.

ההבנה שבלי זה, ובלי זה, ואם נוריד גם את זה. היא כואבת, הפכת להיות חסרת שימוש, ממש כמו הגלעין העצום של האבוקודו. ככה גדול, ככה חסר שימוש.

וזה לא שלא היו לך רגעי שפל כאלו בחיים, שפתאום הטלת בעצמך ספק. אבל נזכרת באנשים שאמרו לך דברים טובים, אהובים. ונאחזת בהם. האמנת בהם, להם, בך. אבל פתאום, ממש לפתע בנקודת זמן ממש קטנה, שיש רצף חזק של אירועים שלילים. והכל מכה בך. העבר וההווה. ואת רוצה להאחז בדבר טוב ושמח, אפילו הכי קטן שבעולם. אבל אי אפשר. תקועה. סתומה.

את לא יודעת לאן את הולכת. לאן את צריכה ללכת. מה המטרה בעצם? למה כולם מתקדמים ואני נשארת במקום? איפה הכוחות שחשבתי שיש בי.

לפני לא הרבה חודשים מישהו אמר לאמא שלי "הבת שלך יכולה להזיז הרים".

אני יכולה? מי קבע ומה בי משדר את זה?

מה משאיר אותי במקום? נטועה? בלי יכולת להמשיך הלאה? ולמה? מה הסיבה הכל כך מסתורית ולא מובנת של אלוהים?

מלאת שאלות, חסרת תשובות. פתאום העתיד נראה חסר תוכן. מתמלא ספקות והיסוסים.

כי כשאת מבינה שאת כלום. את כלום.

ואיך ממשיכים? 

2 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS