עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

חברים
תיאו
נושאים
תוכניות אהובות


חיים רק פעם אחת
15/01/2017 13:35
that girl
בזמן מסויים בחיים שלנו כולנו שואלים את השאלה ״מה יקרה כשאמות?" או ״מה היה קורה אם לא הייתי קיים?״ ותמיד שמראים את זה בסרטים הדמות הראשית חולמת שאיזשהו מלאך שומר לוקח אותה למסע שמראה שכל העולם היה עצוב אם הוא לא היה קיים או מת. אבל ברור שזה לא נכון הרי אף אחד מאיתנו לא הכתיב את ההיסטוריה ככה שאם הוא לא היה נולד לא היה שינוי משמעותי באמת ואם הוא היה מת אז היה כואב לאוהבים אותו זמן מה אבל כבר אחרי דור לא היו זוכרים אותו. ומה עם גן עדן או חיים לאחרי המוות? הרי היום אנחנו חיים בעידן שכל אחד מאמין במשהו אחר אני אוהבת להאמין בגן עדן כדי שאני לא אפחד יותר מידי מהמוות עצמו. האם אי פעם דמיינתי את ההלוויה שלכם? אני כן יותר מפעם אחת : כולם מספרים רק את הדברים הטובים בי משמיטים את כל הרעים, מתייחסים אלי כאל מלאך למרות שחטאתי הרבה, גנבתי, שיקרתי, קינאתי, שנאתי כמו כל אדם אחר שקיים, אני לא כל כך מיוחדת אז מה באמת הטעם של החיים?? טוב, לכל אדם זה שונה יש כאלה שרוצים להיות נאהבים, מפורסמים, חכמים כל אדם רוצה להגשים משהו בחיים שלו ואם לא אז זה יותר מרגש לראות מה החיים יבאו עליו . אז כשהגשמת את החלום שלך תדע- הצלחת בחיים! אך בתנאי שאתה מאושר כי מה הטעם להיות עשיר ומפורסם ואומלל, נכון? בקיצור משמעות החיים היא למצות מהם את כל מה שאפשר כי אחרי הכל ממה שידוע לנו חיים רק פעם אחת.
0 תגובות
ביקורת על "אהבה למתחילים" קייטי קוטוניו
10/11/2016 17:36
that girl
ספר, ביקורת, אהבה למתחילים
"אהבה למתחילים" של קייטי קוטוניו זהו ספר מרגש, מדהים וסוחף, המציג את סיפורה של ריינה, נערה רגילה לחלוטין.
ריינה וסויר היו חברים מילדותם אך מה קורה כשהם מתאהבים?
לכל אחד יש תכניות שונות, ריינה רוצה לסיים את בית הספר וללכת לקולג' לעומת זאת לסויר יש להקת רוק בתחילת דרכה.
בין כל הקשיים, ההתנגדות של הוריהם לקשר, ריינה מגלה שהיא בהריון.
אך שניה לפני שהספיקה לספר לסויר, הוא נעלם...
הסיפור מוצג על ידי קטעים של לפני ואחרי שריינה נכנסה להריון.
אחרי שנה לאחר המקרה סויר חוזר.

האם הם יתאהבו מחדש?
ומה קרה עם ההריון?
ולאן סוייר בכלל נעלם?
את כל זה תצתרכו לגלות בספר.
קודם כל אני רוצה שתדעו ש"אהבה למתחילים" הוא הספר האהוב עליי ואני ממליצה עליו בחום!
הוא גרם לי להרגיד בתור ריינה, לצחוק, לבכות ובעיקר להנות.
כל פעם שאני קוראת את הספר אני מתאהבת מחדש.
אך צר לי לאכזב אתכם אבל זהו הספר היחיד של הסופרת, בנתיים.[אני מקווה]

מקווה שנהניתם והביקורת עזרה לכם, אני מקווה שתקראו את הספר!
תרשמו בתגובות אם אהבתם ואם כדאי לי לעשות עוד דברים כאלה.

תודה על כל התגובות ועל הכוכבים עד עכשיו.
זה משמח אותי יותר ממה שתוכלו לחשוב תודה!
1 תגובות
איך הם לא רואים?
05/11/2016 15:14
that girl
איך הם לא רואים אני על הקצה?
איך הם לא רואים שאני עומדת ליפול, או לקפוץ.
איך נם לא רואים שהם מחמירים את זה?
איך הם לא רואים שהם דוחפים אותי
איך הם לא רואי אני מפזרת להם רמזים
איך הם לא רואים שאני כל יום נסדרת ונסדקת
איך הם לא רואים שאני לאט לאט נשברת
איך הם לא רואים שאני קרובה לסוף.
איך הם לא רואים את הדמעות השחוקות?
איך הם לא רואים שרני מפחדת
איך הם לא רועים שאני מועדת
איל הם לא רואים שאני על זה חושבת
איך הם לא רואים שכל הכעס הזה הוא סתמי
איך הם לא רואים שאני לא אומרת באמת את מה שאני חושבת
איך הם לא רואים שאני נעלמת
?
4 תגובות
אולי
05/11/2016 15:10
that girl
התאבדות
אני שוקלת את זה, לוותר לעצמי, להשתחרר
מכל הלחץ והכאב.
לא אכפת לי שזה אנוכי, אני רוצה שקט
שאנשים יעמדו ויקריאו דברים טובים עליי.
אני רוצה שלווה, שיפסיקו לכעוס עלי.
נמאס לי להיות בובה על חוטים,
ושאם אני שוגה בקצת וקשה לי להודות.
אני מפרקת , והורסת.
אני רוצה לא להשפט.
שאנשים יצטערו שהם נתנו לזה לקרות
שיראו אותי בתור משהו טהור וטוב.
כי מבפנים, אני באמת כזו.
אני רוצה להיות מושלמת,
אני לא רוצה לשנוא את עצמי עוד.
את המראה שלי, ההתנהגות שלי.
האימפולסיביות שלי.
אני לא רוצה עוד!!!
אבל אני מפחדת...
2 תגובות
עצמי היקרה! #1
15/10/2016 00:37
that girl
מסיכות, מכתב

עוד יום, עוד פעם אותה שגרה משעממת. סוף חודש מאי ואני, כמו כל ילד שלומד במוסד חינוך סופרת את הימים לחופש הגדול...תכננתי כבר כמה דברים, ללכת לים ולבריכה ולקניון וגם לטוס לאיטליה. והנה אני יושבת בכיתה ו'משרבטת מחשבות' תוקעת באוזני אוזניות כדי לנסות לעמעם את הרעש הצורם מילדי הכיתה, שזה עתה שמים מסכות, אחד אחרי השני. כן, זו קלישאה אני יודעת, אבל אני לא יכולה להכחיש שזה לא נכון גם לגביי. המסיכה שלי? היא משתנה. המסיכה הוורודה שלי היא ילדה קטנה שאוהבת חדי קרן, ומתנהגת בטיפשות כדי להסתיר את החוכמה שלה מכיוון שלא תרצה להתנשא על אחרים חס וחלילה לעומת זאת יש את המסיכה השחורה שהיא כן מתנשאת (היי אני בגיל ההתבגרות, יש לי מצבי רוח משתנים)אז כן, לפעמים אני מתנשאת. יכול להיות שזה בגלל שאני לא יודעת לרדת העץ שעליתי עליו וזה יכול להיות גם מפי שפינקו אותי יותר מידיי בילדות, יכול להיות שזה נותן לי אפילו טיפת אמון בעצמי.

הערה: נכתב בחודש מאי שנה שעברה
אמשיך את עצמי היקרה בהמשך מקווה שנהינתם!
0 תגובות
התאבדות...
15/10/2016 00:22
that girl
התאבדות, האמת על כך
התאבדות, אז קודם כל תנו לי להרגיע אתכם כי אני ממש לא מנסה לעשות דבר כזה, ההפך.
לאחרונה קראתי את הספר "13 סיבות" הספר מספר על נערה ששמה האנה שהתאבדה ושולחת 13 קלטות ל13 אנשים, שהם בעצם 13 הסיבות להתאבדות שלה. בקלטות מודבר על בגידה באמון בעיקר. ואני חושבת שזה מעשה מטופש! כלומר, כולנו חווים דברים קשים בחיים, אבל מוות? החיים הם המתנה הכי יקרה שנוכל לקבל. אני הייתי ברגעי משבר , וכן חשבתי על התאבדות ואם היה לי אומץ אולי אפילו הייתי עושה את זה אבל פחדתי מהמוות, מהלא נודע. נוסף על כך זה מעשה אנוכי, אתם לא חושבים מה קורה אחר כך?החברים שלכם, המשפחה ובעיקר ההורים שלכם, האנשים שהביאו לכם את החיים, איך הם ירגישו שמה שהם הביאו לכם? הדבר הכי חשוב? נגזל, ועדו על דעת עצמכם אלה שקיבלו את המתנה ההיא. תתעשתו! כולנו חווים קשיים זאת ה wake up call שלכם אתם לא לבד פה! ותעשו לי טובה, תחשבו פעמים לפני כל מעשה שאתם עושים כי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.
0 תגובות
כמה שזה נראה רחוק...
10/10/2016 19:35
that girl
שנאה עצמית, דיכאון
זה תמיד נראה לי כל כך רחוק מהמציאות שלי, אף פעם לא חשבתי שאני אהיה אחת מהבנות האלה. 
אבל זה נכון. אני מסתכלת על בנות אחרות ובוכה, על כמה שלהן יותר יפה ולי פחות. אני שונאת את עצמי. 
אני שונאת את הבטן שלי, את הגב העקום שלי, את התחת הבולט שלי, את הפנים שלי, את השחור מתחת לעיניים שלי, את השיער הנפוח שלי... באמת אני פשוט יכולה להמשיך ולדבר על דברים שאני שונאת בי כל היום.. וכמה שניסיתי להתכחש לזה בואו נודה...כולנו קמים בבוקר ורואים את עצמינו מול המראה, וגם מבלי שנרצה אנחנו שופטים את עצמינו. וזה מוביל לכעס, "למה זה קורה לי.?" "למה החולצה עליה נראת יותר יפה?" "למה אף פעם מישהו שהוא לאמא שלי אמר לי שאני יפה?" אני יודעת שזה נשמע ממש שטחי אבל... אני לא יכולה להגיד שאני לא מרגישה ככה. אפילו הוצאתי את הכעס על אחרים. אני מקווה שכל הסרטי תיכון האלה צודקים שבסוף אני באמת יראה כמה זה לא חשוב...
2 תגובות
נקודה למחשבה #1
10/10/2016 15:59
that girl
בדידות
הרגע הזה שאתה מרגיש לבד ויודע שאם תעשה משהו, אפילו רק תאמר מילה הבדידות תיעלם. אבל באיזשהו מקום אתה רוצה להיות לבד, מקווה שמישהו יגיד לך שהוא רוצה להיות איתך אבל הקול היחיד שאומר את זה זה הקול שבראש שלך. השיעמום נלחם במוטיבציה, העצלנות נלחמת ברצון, לפעמים זה מנצח ולפעמים האחר. לפעמים זה תלוי בנו ולפעמים לא, לפעמים אתה ביחד ורוצה להיות לבד, ולפעמים אתה לבד ורוצה להיות ביחד. לפעמים אתה מוקף בביחד ומרגיש לבד.
2 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
ספרים אהובים