עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים
בטיפול  (1)
ארכיון
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
28/02/2012 01:52
ואולי לא היו הדברים
בטיפול
למטפלת שלי יש הילה של רוגע ואור.
נו טוב, אולי לא באמת, אבל נחמד לי מאוד להסתכל עליה ככה.
משהו במחשבה שאולי היא סתם אישה פשוטה עם רגישות, חכמה ונכונות לעזור הורס לי את כל הקונספט.
כבר מהפגישה הראשונה החלטתי לתת צ'אנס, לזרום עם הדרך שתוצע ולהיות פחות בשליטה מבדרך כלל.
למי שרגיל להיות המטפל של אנשים אחרים בעבודתו ובחייו הפרטיים זה לא תמיד קל.
אתה מתורגל לעזור לאחרים להשתלט על חייהם וחייב להיות כל הזמן בשליטה.
בפגישה השבועית שלנו אני ממש מסכנה. זה בדרך כלל מתחיל מדפיקות לב כשאני עולה במדרגות אל עבר הקליניקה.
בחדר המתח מתעצם, ובאמצע הטיפול אני חשה כיצד ידי רטובות מזיעה.
מדוע זה קורה? אני שואלת עצמי.
עם מה אני נפגשת?
אולי זו הפגיעות, הפחד להיות חשוף וחלש?
הגוף שלי מראה סימנים של חרדה. יש פגישות טובות יותר ויש פחות.
בינתיים מלבד מודעות לדפוסי ההתנהגות שלי לא ראיתי שינוי. הגוף שלי עדיין בסטרס, משהו בי לא משוחרר.
לפעמים בא לי לוותר על הכל, אוטוטו מתקשרת להגיד שנסיים את הכל. בסוף אני מגיעה ואומרת לעצמי שחשוב להמשיך להגיע.
משהו בתשומת לב האישית קונה את עולמי.
בפעם האחרונה כשנשארתי בסוף הטיפול  לבדי בחדר התחלתי לבכות. בכי של פורקן ועצב שהצטבר בתוכי במשך שנים ולא התחבר למשהו ספציפי. המטפלת חיבקה אותי בעדינות מאחור ותחילה התביישתי להישיר אליה מבט, כמו לא הורגלתי לקבל תמיכה ממישהו אחר.
מעניין אם היא הרגישה כמה החיבוק הזה היה משמעותי עבורי.
מאז אותו טיפול ראיתי כמה אני רק רוצה להיות אהובה ומחובקת. פתאום התחשק לי טיפול שלם שכל כולו חיבוק ומילות עידוד, אמפטיה, תמיכה.
תמיד אומרים שכל אדם צריך לדעת שאוהבים אותו אבל באותו רגע התחוור לי עד כמה אני נזקקת.
להזדקק.
להיות נזקק, שביר, פגיע.
להיות זקוק לאחר ולא להסתדר בעצמי.
שששש.....אסור לדבר על זה בקול רם.
בעצם, לא רק לדבר, אסור גם לחשוב כך, צריכים להיות חזקים ולהסתדר.
תזדקקי! אני אומרת לעצמי וגל של כאב, מתח וחרד עולה לי בגוף.
ואולי יום אחד אצליח כשאני מנגנת את השיר בגיטרה להתכוון למילים הללו באמת:
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח.




0 תגובות