עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
זכרונות שבים ואני בורחת לבועה שלי.
09/10/2011 19:23
כנפיים שבורות
דברים שרציתי לשכוח שבים ועולים,
מה יהיה איתך ילדה, הם שוב שואלים.
וגם שנדמה שהכל בסדר, הסרטים רצים אצלי בראש,
וכמה שניסיתי אני לא יכולה שלא לחשוש.

ולפעמים שהכל מסובך אצלי במוח,
שעצוב ורע ולא נותר בי כוח,
אני יודעת שיש לאן לברוח,
לבועה שלי. 

דברים שקרו או אמרו לי פעם, נחרטו אצלי עמוק בזיכרון, 
ונדמה שאין בי כוח שלא לשקוע לתוך דיכאון. 
ולפעמים אני מרגישה כמו סתם אחת מבין מיליוני פרצופים,
ולפעמים הכל קשה מדי ואני לא מבינה מה הם רוצים. 

ולפעמים שהכל מסובך אצלי במוח,
שעצוב ורע ולא נותר בי כוח,
אני יודעת שיש לאן לברוח,
לבועה שלי. 

חוזרים ואומרים לי, צאי אל העולם,
הם לחשו:'הילדה הזאת היא לא כמו כולם'.
ואולי באמת הגיע הזמן שאפקח את העיניים,
אסיר את הכבלים ואפרוש כנפיים.

ואם הכל יסתבך אצלי במוח,
ואם אהיה עצובה ואשאר בלי כוח,
אני אדע שיש לאן לברוח,
לבועה שלי.
0 תגובות