עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
טראומה  (1)
מיניות  (1)
ארכיון
הסיפור שלי...
זה הוא הסיפור שלי. שאחרי יותר מידי זמן סוף סוף אני מרגישה שאני יכולה לספר למישהו אחר.
סיפור בהמשכים על העבר, אולי גם על ההווה...
סיפור על החיים...
מה זה השטויות האלה בכלל???
05/12/2012 23:30
חיפושית
טראומה, מיניות

ראיתי היום בפייסבוק פוסט על כך שורדה רז'יאל ז'קונט ייעצה למישהי שחוותה טראומה מינית עם מישהו שהתחילה לצאת, אחרי 3 שנים של ידידות.

בתור אחת שעברה מקרה דומה, אני חושבת שזה מזעזע לקבל תשובה כזו מאישה כל-כך מוכרת ומוערכת על-ידי נשים בישראל.

מאזינה יקרה, אם את קוראת את זה תדעי לך, אני מעולם לא אהבתי את התוכנית הזו, ורדה רזיאל ז'קונט יפת נפש שמתיימרת להבין את המאזינים והכותבים שלה והיא לעולם לא תדע מה באמת עברת.

אם את קוראת לזה טראומה, אז זו באמת טראומה.

אני יכולה לומר לך דבר כזה,

בתור אחרת שעברה דבר שמתקרב לזה, על ידי ידיד מאוד טוב שלה (גם אם לא התחלנו לצאת כזוג), הבגידה הנפשית של הצד השני פוגעת הרבה יותר מהניסיון לפגיעה מינית ואני מאמינה שזו הטראומה הגדולה יותר שאת חווה, למרות שאת לא מודעת לכך.

כבר שנה וחצי שאני מתמודדת עם זה בעצמי ואני עדיין לא בטוחה האם ההרגשה הקשה היא מהפגיעה הנפשית שהחבר הכי טוב שלך בגד באמון שלך או האם זה בגלל שניסו לגרום לך לעשות משהו אישי שאת לא רוצה לעשות....

קודם כל, העניין שהמאזינה היא בתולה בת 23 שלא חוותה דבר כזה בעולם והתשובה שהיא קיבלה מורדה היא שהיא יפת נפש, שהיא אגוצנטרית ושהיא צריכה הרבה חוויות מיניות.

אם מישהי צריכה עצה או אפילו סתם לשתף...

אני כאן...

העיקר הוא להראות חוזקה, להאמין בזה ובסוף זה גם יגיע!

השיחה המוקלטת

 

0 תגובות
אני מתחילה לחשוב שהכל משתפר...
13/11/2012 17:19
חיפושית

הרבה זמן לא רשמתי כאן...

אני לא יודעת אם אני יכולה לומר שאני מרגישה יותר טוב עם כל מה שקרה...

מה שעשיתי בעצם זה לברוח, עזבתי את המכללה, עברתי למכללה אחרת.

הרוב בגלל שרציתי תואר אחר בכלל (אבל דומה) וגם הרבה בגללו.

לא רוצה לראות אותו, לא רוצה לשמוע אותו ולא רוצה גם לשמוע עליו...

חברות שלי כבר הפנימו, אבל אני? מידי פעם זה עדיין עולה לי, מידי פעם אני עדיין חושבת מה היה יכול אילו זה לא היה קורה.

אבל אני מנסה שלא לחיות ב"מה אם..." אני חיה את ההווה, מה שהיה היה ואי אפשר לשנות את העבר, אפשר רק לשנות את העתיד.

אז שיניתי...

ואני מרגישה עם זה טוב.

הענן השחור כבר לא עוטף אותי, אבל מידי פעם הוא מבקר ובודק מה המצב ממבט מעליי...

האוויר קצת פחות מחניק

השמיים קצת יותר כחולים

ואני? אני יותר מחייכת...

 

מכאן, הכל רק יכול להשתפר... והוא ישתפר!

1 תגובות
יש נקודות אור בין האפור הסובב סביבי
12/10/2012 18:57
חיפושית

אז מה קרה לי בימים האחרונים?

גיליתי שלהעלות מחשבות על הכתוב זה באמת עוזר.

העובדה שאנשים שלא מכירים אותי מתוודעים לסיפור שלי ולא יודעים שזו אני קצת משחרר.

זה גורם להסיר את כל המגננות ואת כל המסננים שהרכבתי לאט לאט על מנת שלא להראות לאחרים את מה שאני מרגישה באמת.

מה גם שאני בתקופת מבחנים כרגע אז הלימודים מסיחים לי את הדעת ממנו וממה שעברתי.

תקופות לחץ הן התקופות האהובות עליי כי זה משכיח ממני את כל מה שהייתי רוצה לשכוח ואני לא מצליחה.

העובדה שאני מרכזת את כל הזמן שלי למטרה מסויימת והראש שלי עוסק בעיקר בזה (ובעבודה) גורמת לי לחיוך קטן מידי פעם (אבל מיד אחרי זה המצב רוח יורד כי אני נזכרת למה אני מחייכת....)

 

אני מנסה להקיף אותי אנשים שמחים שעושים לי טוב

ומנגד, מנסה להרחיק ממני אנשים ביקורתיים, ממורמרים או עצובים בדרך קבע.

גיליתי שאחת הדרכים לשכוח מצבים לא נעימים, מעבר ללהעסיק את עצמי כמעט בכל זמן נתון, זה להקיף את עצמך באנשים שחושבים חיובי...

וזה עוזר.

 

מקווה שהשבת תעבור בשלום,

יש לי שוב מבחן ואני שמחה לומר את זה...

זה משכיח ממני את האפרוריות שמלווה אותי יום יום (גם אם זה רק לזמן קצוב)

באופן שיפתיע אנשים שלא מכירים את מה שעובר עליי, אני באמת שמחה ללמוד למבחנים....

 

שתהיה שבת שלום!

 

0 תגובות
אז למה בכלל התחלתי לכתוב כאן? תשובה...
08/10/2012 12:43
חיפושית

אם את קוראת את זה ועברת חלק ממה שעברתי, אני מאוד מקווה שפתחת את זה לעולם והתמודדת עם החוויה שלך. אם לא, כדאי שתתמודדי. זה לא טוב להדחיק, זה לא באמת נעלם, זה רק מחלחל לתוכך ומרוקן אותך מבפנים.

 

הסיפור שלי הוא ארוך אך אני לא אפרט יותר מידי...

לפני כשנה, בזמן הלימודים, הידיד הכי טוב שלי עשה מעשה בלתי נסלח. מעשה ששינה אותי כאדם, כאישה, כיצור חי בעולם הזה.

במילים פשוטות, הוא נגע בי.

תגידו "אה אבל הוא ידיד טוב שלך מה כבר קרה?" או "אבל הוא רק נגע בך" ודברים כאלה, גם את התגובות האלה קיבלתי. ההרגשה שלי לא השתנתה בגלל שהוא עשה את המעשה, אלא הדרך שבה הוא עשה אותו.

אתם חייבים להבין, ידידים שלי נוגעים בי ואני בהם, השאלה היא איך.

הוא נגע בי בצורה שלא הייתה נעימה לי, כשיצאתי עם מישהו, כשהוא ידע שאני לא חושבת עליו בצורה הזו ובכל זאת הוא עשה זאת.

מאז הרגע הזו, שהרגשתי את האצבעות שלו נגעו בי ואז גם את כל כף היד והרגשתי אותו מנסה למשוך אותי אליו, אני כבר לא אותו בן אדם.

כבר שנה שלא הצלחתי להיות עם גבר כמו שאני רוצה, כבר שנה שאני לא בוטחת בגברים במצבים של אחד על אחד, כבר שנה שאני לא ישנה כמו בעבר. שנה.

במקרה הזה, השנה הזו לא עברה מהר. לא עברה מהר בכלל.

עשיתי הרבה דברים בשנה האחרונה, המשכתי ללמוד והתחמקתי ממנו, התחלתי לעבוד, קניתי אוטו, יצאתי עם חברות, הכרתי גברים, נהנתי, טסתי.

אבל מה שלא עשיתי בשנה האחרונה, זה להתגבר על הרגע הזה, שבו הרגשתי חסרת אונים מול המגע שלו עליי.

על הרגע הזה חשבתי אין-ספור פעמים, אפילו לא פעם או פעמיים באותו יום אלא הרבה יותר. הרגע הזה מלווה אותי גם בחלומות, גם אם לא באותו האופן בדיוק, זה מספיק מטריד ומערער את הנשמה שלי ולא נותן לי באמת להמשיך הלאה.

הרגע הזה, זה הרגע הגרוע בחיי.

ואני לא חושבת שאני אי פעם אשכח אותו....

5 תגובות
תכירו אותי...
07/10/2012 20:55
חיפושית

מכירים את זה שאתם מרגישים חסרי אונים ולא יכולים לומר את מה שאתם מרגישים? מכירים את זה שאתם נמצאים סביב המון אנשים אבל מרגישים לבד? או שאולי אתם מכירים את זה שאתם חיים כרגיל, חיים מלאי חיים, עם עבודה וחברים אבל אף אחד לא יודע מה באמת עברתם בעבר ומרגישים עכשיו? כי אני כן ואני בטוחה שגם אתם.

אז תנו לי לספר על עצמי קצת... אני סטודנטית, עובדת עבודה מספקת, נהנת במה שאני עושה, מעריכים אותי, אוהבים אותי ולרוב גם רואים אותי מחייכת. בפנים אני מרגישה ריקה ולבד, בודדת ועצובה, לא מבינה איך אף אחד לא רואה אבל בכל זאת מנסה להסתיר. לפעמים אני מרגישה שאני נעלמת, לפעמים אני מרגישה שלא רואים או מבחינים בי אבל רוצה להיעלם בכל זאת. ככה זה כשאת רק בת 24 וכבר עברת את מה שאני עברתי.

אז איך מתמודדים עם זה? לא יודעת. גדלתי למשפחה דור ראשון לניצולי שואה, משפחה שהדבר שהיא עושה הכי טוב זה להדחיק ולהסתיר. אני, בניגוד לשאר המשפחה, אוהבת לדבר הרבה. אז איך זה שדווקא במצב שהכי הייתי רוצה לשתף ולהוציא ממני אין לי מילים? איך זה שבדיוק בזמן שאני הכי צריכה מישהו לידי, מישהו מחבק, מישהו לשתף אותו, אני נשארת לבד כי אני לא מסוגלת לבקש? חס וחלילה שמישהו ידע מה עברתי, חס וחלילה שזה ייצא החוצה שאחרים ידעו מה עברתי.

זה הוא הסיפור שלי. סיפור על מישהי שחוותה הטרדה מינית, שחבר שלה בגד בה, שנכנסה להיריון ואז הפילה ולא סיפרה לאף אחד. סיפור על מישהי שהתמודדה עם כל כך הרבה אך עם זאת, מרגישה שלא התמודדה באמת עם כלום. סיפור על מישהי שהמציאות שלה לא הייתה רוצה להיות חלום של אף אחת.

2 תגובות