עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
Do what I wantFairy HorseיהוהHowtoDatcosmicBFFsmooth criminal
The Cheshire Catאיירוtearsילדת הבלוגDanielleדני מאור
ניקיThese are my lifeלילך ציבעוניZippersi don't careGhost Dog
פמיניסטיתMissxoxoBoka55הדסKedishLonelyGirl
ohmymeORIYALIשושומאוצרות ארכיון צהeli edrybell
.lucysomeoneרות.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הילדים (!!) הולכים לצבא
04/09/2016 00:08
פמניסטית עם חוש הומור
צהל, גיוס, פחד, צבא, ילדים, תמימות, לגדול בשקט

הינה עברו להם חודשים מאז סיום הלימודים והפייד שלי התמלא במדים ירוקים.
ילדים מהשכבה שלי מתגייסים, ופתאום זה מכה בי, הרגשה ששום מבחן לא יכול להכין אותך אליה, הילדים הולכים לצבא.
השקטים, הבלאגניסטים, החכמים, הפחות חכמים, היפים, המכוערים ובעיקר הילדים!!!
אלו שלפני כמה חודשים עוד למדו לבגרות בספרות, מה הם יודעים על החיים??? 
לא מדובר בבני שלושים שעברו דבר או שניים בחיים, אצלם החיים רק מתחילים ואולי ייסתימו.
לא יכולה לעכל את התחושה שבמבצע הבא אחייה עם היד על הדופק, או יותר נכון עם האוזן אל הרדיו.
פתאום כול הבנים עם שיער קצר ונשקים, מטורף לחשוב שהביאו להם נשקים, לילדים האלו, ומה יכשיר אותם לגודל האחריות הזו? מי יכשיר אותם ללילות בלי שינה?? מי יכשיר אותם להחלטות גורליות של יריה או נסיגה? מטווח?? שבוע שטח??
רק כשזה כול כך קרוב אלי אני מבינה כמה העולם דפוק, רק כשזה קרוב אלי אני מבינה שמדובר בילדים שלפני חודש דפקו את הראש בטיול עם החבר'ה.
כשאחותי וחברייה לשכבההתגייסו הם נראו לי כול כך גדולים, בוגרים ומוכנים ועכשיו, עכשיו אני מבינה שהם ילדים כמונו מפוחדים, לא מבינים, תמימים ושוב מפוחדים.
אני לא מצליחה לעכל את המהירות שבה אנחנו מתבגרים בעל כורחינו , נדחקים לתוך הבגרות עוד לפני שהספקנו באמת להבין איפה אנחנו נמצאים.
כשהילדה מהכיתה שהיתי עוזרת לה ללמוד לבגרות בפסיכולוגיה הופכת להיות מכית, המופרע הופך להיות לוחם, החברה הטובה בדרכה להיות משקית תש, כשזה קורה אני מבינה את המשמעות של צבע העם! הצבא שבנוי מתוכנו ,מכולנו. כולנו נהיה או היינו שם בלי יוצא מן הכלל, הצבא הוא אבן דרך בחיינו ואי אפשר לדלג עליה.
אבל עם ההבנה הזו אני מבינה דבר יותר חשוב והוא שמדובר בילדים לא בלוחמים, הם קודם כול ילדים מפוחדים ומופתעים.
מצטערת אבל אני לעולם לא אבין ולא אקלוט שחברים שלי מהשכבה הם החיילים החדשים. אותם ילדים שלפני חצי שנה לא היו מספיק בוגרים להיכנס למועדון פתאום הם בצבא , בארגון הגדול הזה.

באיזו מציאות אנחנו חיים ?? בקושי רבע מהחיים עברנו וכבר אנחנו נאלצים להתבגר, להשתנות, להתמודד לבד, לירות, להגן, לפחד ולמות כן אולי גם למות בהגנה על המולדת היחידה שלנו.
עם הצמרמורת הלאומית שעוברת בי גם דמעה זולגת לי על הלחי והלב צועק לי בשקט "אנחנו ילדים , שמישהו יזכור את זה, בבקשה, אל תתנו לנו לאבד את התקופה היפה הזאת, אל תגרמו לנו להתבגר , שום דבר טוב לא מחכה לנו בבגרות, תנו לגדול בשקט" .
אבל המוח עוצר את תחושות הלב והיד מסלקת את הדמעות כי ההבנה שאם אלו לא אנחנו, זה לא יהיה אף אחד, חזקה יותר וגוברת על הרגש .

רגשות אמביוולנטים מציפים אותי בנוגע לגיוס, הידיעה שאין ברירה לבין ההבנה שכול שנה מאות אלפי ילדים מאבדים את ילדותם, את חבריהם, את התמימות שלהם למען הקיום של המדינה הזאת, הרגשות האלו חונקים אותי ללא מנוח.

ובסופו של יום אני רק רוצה לחזור לתחילת כיתה יב' עם השכבה שלי, לא רוצה שיקחו לי אותה! לא רוצה שיקחו לאף אחד אותה!


3 תגובות
מומחי הספורט קמו מתרדמתם
12/08/2016 19:58
פמניסטית עם חוש הומור
אולימפיאדה, האולימפיאדה, ספורט, צביעות
כול ארבע שנים נופלת עלינו האולימפיאדה, לרגע אנחנו נזכרים שאנחנו עם אחד ושולחים משלחת מפוארת שתביא גאווה לאומית למדינתנו הקטנה.
ממש לכמה שניות נושא הספורט נהיה נחלתם של כולם, כולם הופכים לפרשנים מינימום אלופי העולם בכול הענפים.
התופעה הזאת שאנחנו מרשים לעצמנו להתלונן על הישגים של אחרים שעבדו כמו מטורפים, מטפחים קריירה בזמן שאנחנו מטפחים קרס ומהבוקר עד הערב רצים ומתאמנים, התופעה הזאת משגעת אותי!!

מי אתם אותם אנשים שמתלוננים על ההישגים של המשלחת כאילו הם מינימום ילדיהם הקטנים??
מי אתם אותם אנשים שיושבים מול המסך בסלון וצועקים לעברו עצות??
מי אתם אותם אנשים שבטוחים שמדליה שתשיג המשלחת היא ממש המדליה שלהם??
 מי שם אתכם??

נשטפנו לאומיות!! שטפו את המוח שלנו בלאומיות!! זה לא ההישג שלנו, לא המדליה שלנו, לא ההפסד שלנו!! זאת הגאווה של המתאמנים, הם מייצגים דבר ראשון את עצמם, רק לאחר מכן את מדינת ישראל.

למען הסרת הספק, אין לי שום בעיה עם עידוד המשלחת הישראלית, אני בעצמי מעודדת אותם, אבל אני זוכרת שמדובר בקריירה שלהם, לי אין זכות להיות מבואסת מהישג שלהם כי זאת לא אני שהתמודדי שם.

כול זה בלי להזכיר את הקשיים שמתמודדים איתם ספורטאים בישראל, שאנחנו בשיא חוצפתנו פעם בארבע שנים נזכרים בהם ורוצים לפתע תוצאות.
לאף אחד לא אכפת מהמאבק שמנהלים הספורטאים מול הצבא, מול הממשלה ומול הבנקים (הרי תמיכה כספית מהממשלה זה כבר יותר מידי).

עצה ממני- בואו נהיה עם המשלחת שלנו בטוב וברע באולימפיאדה ובתחרויות הקטנות, בואו לא נהיה חצופים ונדרוש מעל ומעבר, נסקור את התנהגותם וניתן עצות לשיפור, בשביל זה יש להם מאמן!!!

שבת ספורטיבית לכולם!!


0 תגובות
אחי הקטן חייב להיות גבר
08/08/2016 16:48
פמניסטית עם חוש הומור
נשים, גברים, מגדר, גבריות שברירית, אח, הגדרות
יש לי אח קטן, בן 13 התחיל לא ממזמן את גיל ההתבגרות.

אני לא מסוגלת יותר עם ההסללה הטיפשית הזאת של ההורים שלי.

את גיל 12 הוא חגג במסיבת יום הולדת בקונספט כדורגל, כול שבועים הוא ואבא שלי הולכים למשחק כדורגל בעוד שאני בגיל הזה  רציתי ללכת למשחקי כדורגל ואבא שלי סתם מרח את זה.
הפחד של ההורים שלי שחס ושלום אחי לא יהיה הגבר הסיסגנדר ההטרו נורמטיבי גורם להם פשוט לכפות עליו את המגדר הגברי.
לפני שבוע בערך היה מקרה שהעלה לי קריזה, אח שלי פחד להעלות לקומה השלישית בבית שלנו בגלל החושך, אימא שלי ישר אמרה "אתה גבר!! מה תעשה כשתהיה לך חברה תפחד ללוות אותה לבית?"

אז אימא יקרה, גבריות ונשיות לא נמדדת בפחד מחושך, לא באומץ ולא בשום דבר, גבריות ונשיות ומה שבניהם נקבעת על פי האדם עצמו, לפי התחושות שלו ובטח שלא לפני נורמות חברתיות!!
אימא יקרה תאחלי לבן שלך שתהיה לו גבריות (או נשיות או גם וגם) מספיק חזקה שלא תקבע על פי נורמות חברתיות. 
תאחלי לו שחברה שלו תאהב אותו גם אם הוא יפחד מחושך!!
ותאחלי לו לא לפחד מחושך בגלל שזה פוגע בו עצמו לא בגלל שזה מעוות את התפיסה המגדרית שלך!!

נמאס מהגבריות השברירית הזאת שחייבת להוכיח את עצמה פעם אחר פעם.

אני יודעת שלגברים אפילו יותר קשה מנשים לצאת נגד נורמות חברתיות מגדריות מפני שישר הם יחשבו הומואים וקוקסינלים.. משהו שלא היה קורה לנשים שיוצאות נגד נורמות חברתיות מגדריות.
אני בעצמי חווה זאת על בשרי, אני לא בדיוק הכי סיסיגנדרית בארץ, עד גיל 12 לא הייתי לובשת טייצים וגינסים ותמיד העדפתי חולצות רחבות עד כמה שאפשר, בגיל 12 בערך נאלצתי להיכנס לתוך הנורמה החברתית כי בתוך נערה מתבגרת רציתי שיאהבו אותי ,להיות כמו כולם ,להיות שווה לכולם. אבל אתה יכול להוציא את הילדה מהבית אבל לא את הבית מהילדה, או בקיצור תמיד הייתי טום בוי לא משנה כמה שמלות הייתי לובשת , בסופו של דבר בשיחה אחת על אחת הוגדרתי כ"ערסית" כי זה השם השני לטום בוי.
בגיל 15 שמתי זין על העולם, וככול שנחשפתי יותר לנושא המגדר הבנתי שאני יכולה להיות מה שבא לי , הבנתי שלא משנה כמה טום בוי יקראו לי אני תמיד יהיה מה שאני מרגישה, והתחלתי להמשיך ללבוש בגדי "גברים".

והיום, היום אני מבינה שהתהליך הזה שגרם לי לוותר על זהותי הנוטה לגבריות (ואחר כך לחזור אליה על ארבע), זה בדיוק התהליך שאחי עובר!! ועובר אותו גם על ידי ההורים שלי!! זה מתסכל אותי לחשוב שאח שלי יפעל מתוך פחד להיתפס פחות גברי.
מסתכל אותי לראות אותו פועל באגרסיביות, בגאוותנות, ברעש , באלימות, בוולגריות ולא להתנצל על זה ,אבל להתנצל על היותו בן אנוש שמפחד מדברים, בניהם מחושך.

אח יקר אני אאוהב אותך ואקבל אותך איך שתבחר להיות, אמן תמצא את הכוחות לצאת נגד החברה הזאת, אמן שבסוף תבין את מה שאני הבנתי, האושר שלך עדיף יותר מכול חיזוק שאתה מקבל מהחברה!!

סומכת עליך!!


3 תגובות
הגדרות הגרות והגדרות
06/08/2016 22:12
פמניסטית עם חוש הומור
הגדרות, שמאל, ימין, פוליטיקה, חופש, הגדרה
כמה מאיתנו שמעו את המשפט הזה "אז אתה ימין או שמאל?" וכמה עצבים המשפט הזה מעורר בי.
אנשים רבים מעדיפים לשמוע תשובה ברורה וחד משמעית (אני ימני\אני שמאלנית) מאשר להיאלץ להתעמק בדעות הפוליטיות אחד של השני, להבין אותם על כול רבדיהם ..
הרי הכי קל להכניס את כולם להגדרות צרות וזולות ,הכי פשוט לוותר מראש על הדעה הפוליטית הרחבה שלי על כול גווניה ולסכם אותה במילה אחת "שמאלנית!!!".

דעתי הפוליטית מורכבת מהאמונה בטוב האדם, בהמנעות מהכללת כול הערבים כמחבלים, אני לא אבכה על מחבל שחוסל אבל גם לא אשמח שמחה לאיד על אף פי שאני חושבת שצריך להיות עונש מוות למחבלים (יהודיים וערבים), אני מאמינה שהסכסוך בסופו של דבר גורם לחברה להירקב מבפנים לוותר על שאיפה לאיכות חיים כי אין מה לעשות "צריך לשרוד", ולפעמים אנחנו באמת שוכחים את החיים עצמם, החיים עצמם עבורי הם תרבות, חינוך, ערכים.. 
אני רוצה ששפיכת הדמים תיפסק ולא רוצה להיות אויבת של השכנים שלי. ברור לי שזאת משימה לא פשוטה (היי אני לא לגמרי "שמאלנית" מנותקת מהמציאות ) אבל מעדיפה לנסות ולהיכשל (או להצליח ) מאשר לוותר מראש.
ברור לי שיש גורמים פלסטינים שלא מעונינים במסע ומתן אך אסור לנו לתת להם להרוס לרוב המתון.
(על הדרך לשלום בעייני אפרט בפוסטים אחרים. ספוילר- חינוך חינוך ושוב חינוך)
כי אפשר לחיות אחרת !!! 

כול הפסקה האחרונה מבחינת חבריי לכיתה תצטמצם למילה שמאל .

ולפעמים ממש קשה לי לעכל את התלות התינוקית הזאת של אנשים בהגדרות חסרות תוכן, למה אנשים בוחרים לבטל את האופי שלהם ושל חבריהם ולהיכנס למסגרת הברורה והפשוטה..
האם זאת החברה שדוחסת אותנו להגדרות? או שמא זה נובע מהרצון שלנו להשתייך לקבוצה ולקבל ממנה הכרה מבלי להשקיע מאמץ מיוחד ("אוו אני שמאלני אני ליברלי ורודף שלום", "אווו אני ימנית אני ציונית ופטריוטית") 
או שאולי אולי אולי זה נובע מריקנות האדם בחברה הישראלית.. נובע מכך שאנחנו בעצמנו ויתרנו על האופי שלנו, ויתרנו על הזכות (והחובה) שלנו להגדיר את עצמנו איך שאנחנו מרגישים לנכון בכול צורה וצבע שאנחנו חשים בו בנוח. 
בגללנו הושטח השיח הפוליטי לימין ושמאל? 
אנחנו שחיים בתוך מציאות חיים לא פשוטה ועסוקים במלחמת הישרדות יום יומית לא מספיק פנויים לחקור מי אנחנו באמת, במה אנחנו מאמינים ולאן אנחנו שואפים ומעדיפים להיתפס בהגדרות שהובנו מראש וכול מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתאים עצמנו אליהם??
אני מקווה למען החברה הישראלית שלא נפלנו לשטות הזאת שנקראת הגדרות ורוצה להאמין שבכול אדם ואדם יש את הכוח לעשות את החיפוש הפנימי העמוק שלו ולגבש לעצמו דעה פוליטית ולא פוליטית שלמה, יחודית (או לא) שתושפע כמה שפחות מהגדרות ומחוקים.


אני קוראת לכם להיות חופשיים מהגדרות בכול תחום בחיים ללא פחד מדחייה חברתית . 
תהליך גיבוש הזהות הוא תהליך ארוך ומתיש אבל התוצאה משתלמת.

מה דעתכם?
 ממה נובע רידוד השיח הפוליטי לימין ושמאל? האם לדעתכם קיים רידוד כזה בכלל? ואם הוא חיובי או שלילי במידה והוא קיים?

שבוע טוב וחופשי :)
1 תגובות
פוסט פתיחה
05/08/2016 22:42
פמניסטית עם חוש הומור
רקע, דברי פתיחה, פמניזם, פוליטיקה
לאחר שהבנתי שלהתברג בתקשורת ולהביע את דעותיי ברבים זאת משימה לא פשוטה בכלל, זאת ועוד כמות הזמן הפנוי שעומד ברשותי, הביאו אותי להחלטה שאפתח בלוג.
בלוג זה יעסוק בנושאים שחשובים לי כמו מגדר (כמו שכבר הבנתם..), פוליטיקה, יחסי ערבים יהודיים.. ועוד נושאים שבוערים בתוכי.

טיפה על עצמי:
אני סיימתי תיכון לפני כחודש בהצטיינות (חברתית ולימודית), 
חילונית- רפורמית,
"שמאלנית" למרות שאני די מתנגדת להשטחת הדעה הפוליטית שלי למילה אחת קטנה.. אבל זה הכיוון הכללי.. (על השטחת הדעה הפוליטית למילה נדבר בהמשך) 
רבים מעידים עלי כעל שתלטנית, אמיצה, מנהיגה, ליברלית, כנה, צינית (מאוד צינית), חרוצה, משקיענית וחדורת מטרה .. ואני כמובן מסכימה עם כול מילה שיוצאת להם מהפה .

בקיצור, זאת הפתיחה.. 

שבת שלום :)

0 תגובות