עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים קצרים מכדי לבזבז אותם על שנאה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
אהבת חיי- פרק 2
18/02/2014 14:55
יהלי
אהבת חיי
פרק 2

קמתי היום בשש. שש!
אני חייבת להספיק לאוטובוס בזמן, כי רז לא הסכים לקחת אותי..
הכנתי לעצמי שני סנדוויצים הרמתי את התיק הענק שלי שנראה כמו תיק מתנחלים ויצאתי לתחנת אוטובוס.

אחרי שעה וחצי של שעמום בתחנת אוטובוס, סוף סוף ראיתי את האוטובוס באופק, אבל פתאום מכונית קטנה ומצ'וקמקת עצרה ליד התחנה לפני שהאוטובוס הגיע.
החלון נפתח.
זה רז.
"רז? מה אתה עושה פה?" התפלאתי, לא הבנתי מה הולך פה.
"כנסי לאוטו" הוא פשוט אמר.
"למה?" הייתי באמת מבולבלת.
"טוב, את נכנסת או לא?!" חולה על זה שהוא חסר סבלנות.
"נכנסת נכנסת!" שמתי את התיק-התנחלות שלי בתא מטען ונכנסתי לשבת ליד רז.
הייתה שתיקה בערך דקה עד ששברתי אותה "שלא תחשוב שאני סולחת על מה שאמרת אתמול!" הסתובבתי אליו.
"אני מצטער, את יודעת שלא באמת התכוונתי לזה..פשוט.." הוא אמר.
"פשוט מה?" הסתכלתי על החלון.
"פשוט אני לא מת על הרעיון הזה" הוא אמר.
" אבל אתה בכל זאת מסיע אותי לשם..."חייכתי.
"זורקי אל תגרמי לי להתחרט על זה" הוא נתן לי מכה קטנה בראש תוך כדי נהיגה.
צחקתי "רגע, עכשיו תגיד לי..למה אתה כל כך לא רוצה שאני אסע לשם?"הסתכלתי עליו, אפילו שהוא נוהג הוא יפה.
"כי..אני.." הוא התחיל לגמגם.
"כי אתה מה?" אמרתי "נו תגיד" המשכתי.
"סתם..כי.." הוא אמר, עדיין מגמגם.."כי רציתי להיות איתך בחופש!!!" הוא אמר פתאום.
בבת אחת התפשט לי חיוך ענקי על הפנים "רז!" החיוך שלי לא הפסיק לגדול "מפגר אחד! למה לא אמרת?" טפחתי לו על הכתף.הוא הסמיק. ראיתי את זה.
ומאז כל הנסיעה הייתה עם צחוק מתגלגל שלי ושלו, ככה זה שאנחנו ביחד. משוגעים

נכנסנו לבניין ענקי, רחב, אפור וקודר.
רז ואני הסתכלנו למעלה וראינו המון קומות, המון קומות, משהו שאני בכלל לא חושבת להתחיל לספור!
היה ריח של נרגילה באוויר, מין ריח מתוק כזה, מימין אלינו היה מין דלפק קבלה שמאחוריו ישב איש מקריח עם שפם בצבע לבן, קצת שמנמן.
"שלום" התקדמתי לעברו ורז אחריי "אתה יודע אולי איפה אני יכולה למצוא את..." הוצאתי פתק מהכיס שנמצא במכנסיים שלי "דינה רייכמן?" שאלתי והוא לא ענה, הוא הסתכל עליי במבט אפל וקודר, כאילו הוא עוד שנייה מוציא אקדח ויורה בי, הוא הוריד את המבט וחזר לעיסוקיו מבלי לענות לי!
"סליחה?" הפעם רז שאל והוא שוב לא ענה אלא רק קרה מאיזה דף שהיה על הדלפק.
"סליחה??" הרמתי את הקול שלי, אך ללא הצלחה.
"מה הקטע!? אתה יכול לענות לנו??" צעקתי עליו, שמרגיזים אותי באמת לא אכפת לי.
"זוהר.." רז הרגיע אותי.
האיש הרים מבט ואמר "לכו מפה ילדים, המקום הזה לא בשבילכם" הקול שלו היה צרוד ביותר.
גיחכתי. "תודה על העצה,באמת תודה, אבל אני מחליטה להשאר, אתה יודע מי זאת דינה רייכמן כן או לא?" פה כבר ממש התעצבנתי.
"אני מניחה שכבר זכיתם לפגוש את רוב" שמעתי קול שבא מאחוריי, הסתובבתי וראיתי מישהי יחסית נמוכה עם שיער חום מתולתל ומשקפיים, רזה, מתקדמת לעברנו.
"דינה רייכמן" היא הושיטה לי את היד ללחיצת יד ומיד אחרי זה לרז.
"אני מניחה שאת זוהר..." היא הסתכלה על הדף שהיא החזיקה ביד "זוהר וייס" היא הרימה מבט וחייכה אליי, היא נראית חמודה דווקא.
"ואתה..רז אשר" היא חייכה גם אליו.
שנינו הנהנו.
"רוב, זה בסדר גמור, הם מתנדבים פה Be nice" היא אמרה לשומר שכנראה שמו זה רוב.
"אשמח אם תבואו אחריי" היא חייכה ורז ואני התחלנו להתקדם.
"פסט פסט, ילדה!" שמעתי לחישות והסתובבתי, זה היה רוב. "תברחו מפה כל עוד אתם יכולים, המקום הזה לא בשבילכם" הוא אמר בפנים מלחיצות, אבל החלטתי להתעלם והגברתי את הקצב אחרי דינה ורז.
"ברוכים הבאים למוסד לעבריינים צעירים על שם משה בוקרמן" היא הלכה מהר, רז ואני הסתכלנו אחד על השני.
"מחובתי אני אספר לכם קצת רקע כללי על המקום" היא עדיין המשיכה ללכת "המקום נוסד בשנת 1981 על ידי משה ברוקמן כפי שסיפרתי, משה ברוקמן היה עבריין מדרגה 5, אתם תלמדו על הדרגות בהמשך, משה התחיל להדרדר לסמים עד שהכיר את אשתו יפית, ביחד הם הקימו את המוסד הזה" היא ממשיכה ללכת מהר שכבר קשה לי לנשום.
"כמה כללים" היא עצרה והסתובבה אלינו.
" כלל ראשון- טלפונים, אליי כל היום, מחזירה רק בערב" היא אמרה, היה לה אודם אדום חזק על השפתיים, זה הגעיל אותי. פתאום ראיתי עליה קצת משהו מפחיד.
"כלל שני, לא מעשנים" היא חייכה חצי חיוך.
''באסה'' רז אמר וצחקתי, רז שונא סיגריות, כי אבא שלו נפטר מסרטן הריאות.
"משהו פה מצחיק?"היא שאלה.
"לא..סתם..פשוט הוא שונא סיגריות גם ככה.." צחקקתי.
"אהה" היא חייכה. "איפה הייתי?" היא שאלתה "אה..כלל שלישי" היא ענתה לעצמה. אני כבר קולטת כמה היא פוסטמה.
"אין דבר כזה להחליט לצאת מפה בלי רשות, כל דבר שואלים אותי! וגם זה לא בטוח שאני אסכים..." היא חייכה לעצמה.
רז הסתכל עליי וגיחך, החזרתי לו חיוך.
"כלל רביעי ואחרון" היא אמרה והמבט שלה חדר אליי.
"אסור" היא דיברה לאט, "בשום פנים ואופן" היא הסתכלה עליי ועל רז עמוק, "להתחבר עם  העבריינים".
"אל תדאגי, לא נראה לי תהיה בעיה עם זה" רז ענה לה.
"יופי" היא חייכה, "אם ככה אפשר להמשיך" היא הסתכלה עליי, הסתובבה והמשיכה ללכת. 
רז ואני התקדמנו אחרייה עם התיקים הגדולים שלנו עד שעצרנו מול דלת שחורה ממתכת.
"פה תלונו בתקופת ההתנדבות שלכם" היא חייכה ופתחה את הדלת, החדר נורא קטן, יש בו חלון אחד פצפון ווילון מתפרק, יש שתי מיטות כמעט ומחוברות, שירותים שעושים רעש מחריד ומקלחת שיוצאות ממנה שערות.
"אממ..שנינו?" שאלתי במבוכה.
"סליחה?" היא לא הבינה את השאלה שלי, שיט.
"זאת אומרת..שנינו ישנים...פה!?" שאלתי, אני ורז באותו חדר?
"כן, למה? אוי חשבתי שזה בסדר אני מצטערת פשוט רז רק אתמול התקשר לבקש להתנדב ו...." היא ענתה
"הו לא לא לא! זה מצוין! כלומר..אנחנו מכירים כבר אם חשבת שלא..אז זה..בסדר..זה מצוין!..זאת אומרת..זה..בסדר..כן.." גמגמתי.
"אם ככה הכל הובהר, תניחו את הדברים שלכם פה, תתארגנו קצת ותלכו מיד לסוף המסדרון משה ואני נסביר לכם את העבודה שלכם פה" היא חייכה חיוך חשוף שיניים וראיתי את כל השיניים הצהובות שלה.
היא נתנה לנו להכנס לחדר והלכה.
הנחתי את התיק מתנחלים שלי על המיטה שבצד ימין.
"תארי לך היית פה לבד" רז אמר לפתע.
"אז מה היה?" חייכתי.
"את רצינית? זוהר אפילו לי המקום נראה מפחיד" הוא אמר וזה באמת מוזר, רז לא מפחד מכלום.
"לא יודעת..לא מפחדת" אספתי את השיער הארוך שלי לקוקו גבוה. "יפה לך אסוף" רז הסתכל עליי במבט מוזר, במבט שהוא בחיים לא השתמש.
"תודה?" היה לי מוזר המחמאה הזאת, במיוחד מרז.
הוא הסיט את המבט ממני ופרק את התיק.
                                                                                 ***




3 תגובות
אהבת חיי- פרק 1
15/02/2014 23:31
יהלי
אהבת חיי
פרק 1

"שוב זה? רז אמרתי לך! זה משהו שכבר הרבה זמן אני רוצה ואין לך סיכוי לשנות את דעתי בכלל" הסתכלתי לו עמוק בעיניים הירוקות שלו.
"למה את צריכה את זה?" הוא שאל, אפילו שהוא לא מחייך הגומות שלו בולטות."את בת 16 זורקי! את אמורה ללכת לים,להנות, לעשות קניות מה שרוב הבנות הנורמליות בגילך עושות!"הוא אמר.
רז שנה מעליי, אנחנו חברים הכי טובים מאז שאני זוכרת את עצמי, אנחנו רבים המון, אבל אני לא יכולה בלעדיו, וגם הוא כי גדלנו ביחד ואני שם בשבילו והוא שם בשבילי,הוא בהחלט נראה טוב, עם שיער חום בהיר ועיניים ירוקות גדולות.הוא כמו אח בשבילי, לפעמים אני תוהה אם הוא גם חושב עליי לפעמים מה שאני חושבת עליו..שהוא קצת יותר מאח..אבל נראה לי שהוא מגדיר אותי בתור אחותו הקטנה, ועדיף כך בשביל שנינו.
"רז, תבין אותי..זה פשוט..לא מה שמעניין אותי זה לעשות קניות ולשבת בחוף הים'' אמרתי.
"זורקי את הבנאדם הכי מוזר שפגשתי" הוא חייך חיוך גדול, וכמובן שהוא הדביק אותי בחיוך.
הוא התקדם לעברי ונתן לי נשיקה במצח, כמו תמיד שאנחנו חוזרים מהבית הספר ואנחנו מגיעים קודם לבית שלו וככה הוא נפרד ממני תמיד.
הוא התרחק אחרי הנשיקה ואמר"אבל גם הכי מדהימה שפגשתי" ולא יודעת למה אבל הלב שלי דפק מהר פתאום.
 הוא התקדם לעבר דלת הבית שלו ונופף לי לשלום.
"אה וזורקי?!" הוא צעק פתאום, הסתובבתי אליו.
"שכנעת אותי. נסיעה טובה" הוא קרץ לי.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"אני בבית!!" צעקתי אחרי שטרקתי את דלת הכניסה.
"זורקי ראית אולי את כובע הים של יובל?" ראיתי את אמא מתהלכת הלוך ושוב בהיסטריה.
"היי אמא שלום גם לך! היה לי יום מדהים היום בבית הספר איך היה לך?" אני ידועה בתור צינית.
"חה חה, זורקי בעוד שלוש שעות אנחנו טסים, ואני בלחץ מטורף! אשמח מאוד אם תעזרי לאמא שלך" היא עדיין לא מפסיקה להתהלך.
"אוקיי במה את צריכה עזרה?" שאלתי.
"תעשי טובה לעצמך ותתחילי לארוז כבר לקאמפ הזה שלך'' היא חייכה אליי בציניות, כמובן שירשתי תציניות ממנה.
"אוקיי אוקיי! אני עולה לארוז!" אמרתי.
כמובן שאני לא נוסעת לשום מחנה, ולשום קאמפ, אמא שלי רק חושבת ככה.
אני נוסעת להתנדב.
נוסעת להתנדב במוסד לעבריינים צעירים.
אני חייבת את זה, חייבת את זה לפחות לאח שלי. אח שלי ז"ל.
ואם  אמא שלי תדע על זה, היא תבטל תטיסה שלהם לתאילנד ברגע זה ותצלה אותי באש.
אח שלי היה עבריין, הוא היה אמור להיות עכשיו שלוש שנים מעליי, הוא הסתובב תמיד עם כנופיות ועישן, אפילו סמים עד שלהורים שלי נמאס ושלחו אותו למוסד לעבריינים שבבית שאן. ושם..קשה לי אפילו לחשוב מה הוא עבר, איך הוא הדרדר בין רגע, עם הסמים..הוא נפטר.

שמעתי דפיקות בדלת של החדר שלי.
"כן?" אמרתי.
הדלת נפתחה ואמא עם משקפי שמש וכובע רחב שוליים ענקי שיושב לה על התלתלים היפים שלה הציצה מבעד לדלת.
"זורקי החלטנו להקדים את הנסיעה לשדה תעופה, לא תיפרדי מאיתנו?" היא חייכה ואני כמובן ניגשתי אליה בחיוך ענקי וידיים פתוחות וחיבקתי אותה חיבוק ענקי, "אוי ילדה שלי איך תהיי חסרה לנו! את בטוחה שאת לא רוצה לבוא? יש לך הזדמנות אחרונה להתחרט!" היא נישקה אותי בלחי בנשיקה רטובה.
"כן אמא אני בטוחה!" אמרתי בחיוך.
"רגע..איך בכלל את מגיעה היום לקאמפ? זה נורא רחוק!" היא דאגה.
"אהה.." מלמלתי, אין לי כלום בראש! שיט! שיט!
"רז מסיע אותי!!" אמרתי.
"אה מעולה, חמוד נורא, תמסרי לו ד"ש ממני! ותהני גוזל שלי" היא חייכה, נתנה לי חיבוק אחרון ענקי ויצאה מהחדר לכיוון כל המזוודות.
מהר הוצאתי את הנייד שלי מהכיס והתקשרתי לרז.
"הלו?" הוא ענה.
"רז!! אני חייבת את העזרה שלך!" אמרתי במהירות.
"כן זורקי?" הוא אמר בקול הגברי שלו.
"תקשיב..אני חייבת מחר שתסיע אותי להתנדבות שאני עושה" אמרתי לו.
"אמא שלך לא מסיעה אותך היום?" הוא חושד, שיט.
"אהה...בנוגע לזה...." גמגמתי.
"לא סיפרת להם," הוא הבין. שיט. הוא. כזה. חכם.
"הם בחיים לא יתנו לי לנסוע אם הם יידעו!" אמרתי לו.
"זוהר," הוא קורא לי זוהר, זה אומר שזה לא טוב..
"שכחי מזה, אני לא מתעסק אם ההורים שלך" הוא אמר בהחלטיות.
"בבקשה רז! הם לא יידעו מזה, זה ממש חשוב לי! פליז פליז!" אמרתי.
"זוהר, לא." הוא אמר שוב בהחלטיות, "אבל למה?!" שאלתי.
"כי אין מצב, חוץ מזה שאני גם ככה לא בעד הרעיון הזה, אז לא בא לי שההורים שלך יהרגו אותי" הוא אמר בטון מעצבן! אוף איתו!
"רז, אני מתחננת, זה נורא חשוב לי!"אמרתי לו.
"זוהר, רדי ממני" הוא התעצבן.
"טוב! תודה רבה, באמת תודה רבה על העזרה! חופש נעים" ניתקתי את השיחה מעוצבנת, ומרוב עצבים זרקתי את הנייד על המיטה שלי.

אחרי שנפרדתי מאבא, אמא יובלי ועידנצ'וק הלכתי למטבח להכין לי סנדוויץ' עם נקניקיה-חרדל-קטשופ-חסה-מלפפון-עגבניה-בצל-בצל ירוק- שום-.
ואז הדלת של הבית נפתחה בכעס.
"מה אמרת לאמא שלך?" רז התפרץ בסערה אל הבית שלי, מבלי לדפוק אפילו, התנהגות שלא מתאימה לו.
"היי רז, מה שלומך?" אמרתי בציניות.כבר ציינתי שאני צינית?
"חה חה זוהר" ( פעם שנייה היום זוהר זה לא מצחיק!!!!) הוא אמר.
"אמרת לה שאני מסיע אותך?!" הוא הסתכל עליי ישירות לעיניים שלי.
"רז..אתה עוקב אחריי?" נתתי ביס גדול לסנדוויץ' שלי.
"אמא שלך התקשרה להגיד לי תודה על כמה שזה נחמד מצדיי להסיע אותך לקאמפ!!" הוא כמעט צעק.
"אם אני אנסה לבקש ממך שוב זה יהיה חסר סיכוי נכון?" חייכתי בתחנונים.
"זוהר! אני לא מבין מה כל כך דחוף לך לנסוע לשם" ועוד פעם זה...
"שוב זה? ככה רז! זה חשוב לי, מתי תבין?" הנחתי את הסנדוויץ' על השיש.
"את בת 16!!!! זה מסוכן לך! לכי לים, תשני עם חברות, לכי לסרטים, קניות אני יודע?תהיי רגילה! נורמלית!" הוא צעק.
"אתה בחיים לא תבין" התייאשתי מלצעוק. "בחיים לא אבין מה?" הוא התקרב אליי.
"למה זה כל כך חשוב לי!!!" צעקתי בבום.
"אולי זה הדרך שלך להכיר בנים..אבל זוהר, הבנים שם זה בנים מסוממים!! אני לא אתפלא אם יש להם גם איידס" הוא פלט.
"אני לא מאמינה שאמרת את זה עכשיו," אמרתי.בשוק.
"זורקי..אני מצטער..אנ.." קטעתי אותי."לך מפה" אמרתי בשקט. הוא הסתכל עליי במשך דקה מבלי לדבר, הסתובב לדלת ויצא עם פנים נפולות.






1 תגובות