עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
היי, קוראים לי סיסי (כינוי). אני בת 16.
אני כותבת סיפור כבר דיי הרבה זמן ורציתי שעוד אנשים חוץ ממני יקראו אותו. אני לא מומחית בזה ואני לא לוקחת שיעורים/ חוגים שקשורים לכתיבה אבל אני אוהבת לכתוב כשמשעמם לי.
הסיפור מבוסס על מה שקרה לי, ומעורבב עם מה שקרה לחברה שלי רק עם קצת יותר פלפל ;)
קצת עובדות עליי :
- אני אוהבת איפור, טיפוח, אופנה וכל זה
- אני אוהבת כלבים וחתולים
- הצבע האהוב עליי הוא ורוד (כן.)
- הפרי האהוב עליי הוא תות
- אני אוהבת לאכול דברים מתוקים
- אני אוהבת לשמוע רק מוזיקה אנגלית
נושאים
סופי

אחותה של אבריל.
סופי היא בחורה פופולארית, קרה לאבריל, אוהבת קניות.
היא אוהבת ללכת למועדונים בלילה.
טנסי

טנסי הוא כמו האח של ריי.
הוא בכיתה יא', אמין, אוהב מסיבות.
קרי

קרי היא החברה הכי טובה של אבריל.
היא אוהבת להשתגע, לפעמים להשתכר וללכת לים.
כל הדברים המשוגעים שאבריל עשתה ב-3 השנים האחרונות הם בגלל (או בזכות) קרי.
סיפור בהמשכים
11/07/2014 13:22
סיסי
סיפור, סיפור בהמשכים
כתבתי כבר 4 פרקים של הסיפור "אבריל" שכתבתי בעצמי ויש ממש קצת צפיות ורק תגובה אחת. בבקשה תקראו את הסיפור שלי ותגידו מה דעתכם.
1 תגובות
פרק 4 - פלאפון
09/07/2014 14:10
סיסי
פרק 4
" למה אנחנו הולכים בכיוון ההפוך מבית הספר ? " שאלתי אחרי שקלטתי.
" את רוצה למות מרעב ? כי אני לא. "
" אתה אומר שאנחנו הולכים לאכול עכשיו ?אנחנו במילה מאחרים ! "
" אז ? "
יחסית לזמן שאני מכירה אותו, אני מכירה אותו ממש טוב. חפרן, עם תשובות קצרות מידי. שילוב מוזר.
נכנסנו לבית קפה הקרוב ואני הזמנתי קפה וקוראסון. הוא הזמין את אותו הדבר.
" הינה " הוא הושיט את הכסף למוכרת.
אני הוצאתי מהארנק שהיה לי בתיק את הכסף, והוא הרחיק את היד מהמוכרת. " שילמתי על שנינו. "
" למה ? "
" ככה. "
אוי, זה מרגיז. אבל הוא שילם עליי אז למה אני כועסת ?
ישבנו ואכלנו במשך עשר דקות.
**
" סוף סוף הגענו, אני הולכת לחטוף צעקות... " אמרתי מפוחדת.
" אני אלווה אותך לכיתה. "
לא התווכחתי איתו. לא יודעת למה.
כשהגענו לכיתה אני פתחתי את הדלת וכל העיניים פנו אליי. אני שונאת כזאת תשומת לב. כניראה ריילי ראה שאני נבוכה והוא קרא למורה. הוא אמר לו משהוא באוזן ופתאום הכל הסתדר. " בואי תשבי זה בסדר אני מבין. "
עשיתי לריילי פרצוף מבולבל והוא קרץ לי ונופף לשלום.
השיעורים הראשונים עברו ממש לאט.
היה צילצול להפסקה וכולם ייצאו ואני נשארתי במקום לבדוק את ההודעות מאחותי יאכ.
הינה חלק מההודעות שהיא שלחה :

17:32 - איפה את ? כבר חמש וחצי בואי כבר מטומטמת !
18:01 - אמרתי לך לבוא !
18:22 - בילגנתי לך את החדר בטעות אז כשתחזרי את תצטרכי לסדר כי אמרתי למנקה שאת אוהבת את החדר ככה.
19:05 - זאת פעם אחרונה שאת מסננת אותי זונה. אני לא מאמינה שאני אחות של חננה
20:00 - בטח הלכת להישתכר כי התיכון עלה לך לראש. הלוואי שתקיאי הרבה הלילה

"אוי איזה מפגרת," אמרתי לעצמי.
גם קרי שלחה לי הודעות :

16:44 - למה את לא עונה התקשרתי פעמיים
17:36 - אני מקווה שלא קרה משהו... כי הייתי בבית שלך ואחותך צרחה עליי ללכת כי את לא בבית והיא לא יודעת איפה את.. והיא אמרה משהו על להישתכר.
17:52 - שתראי את זה תתקשרי אליי אני ממש דואגת לך !

שמתי את הפלאפון בתיק ויצאתי לחפש את קרי. אני מקווה שהיא לא כועסת עליי..
בדרך נתקלתי בריילי.
" או, היי אברי " הוא חייך.
" היי.. ראית את קרי ? "
" שזאת....? "
" אה נכון נכון אתה לא מכיר אותה.. היא ממש דואגת לי היא חושבת שקרה משהו. "
" טוב, באמת קרה משהו לא ? לעזור לך לחפש אותה ? "
" זה יהיה נחמד, אבל זה לא יעזור כי אף פעם לא ראית אותה.. " אמרתי בחיוך.
" טוב, אז נתראה בקפיטריה תחפשי אותי טוב ? "
" טוב " אמרתי ונופפתי לו כשהלכתי לחפש אותה.
אחרי כמה דקות מצאתי אותה. הסברתי לה מה קרה והיא התלהבה מהרעיון שישנתי אצל בחור חתיך.
" את אפילו לא ראית אותו איך את יודעת שהוא חתיך ? בכל מקרה, הוא אמר לי שנאכל ביחד בקפיטריה תצטרפי גם. "
" או שתיהיו לבד.... "
" קרי ! "
" טוב טוב... נתראה בקפיטריה. "
השיעורים הבאים גם הם עברו לאט. אבל יש בונוס - עבודות.
הלכתי לקפיטריה וחיפשתי את ריילי.
מישהו נגע לי בכתף. " ריילי! "
הוא חיבק אותי.
"תקראי לי ריי. אני דיי החלפתי את השם שלי" הוא אמר בחיוך מבוייש. "בואי נשב, מצאת את חברה שלך ?"
**
 שאר היום עבר כרגיל, ואני וריי נהפכנו לידידים קרובים ביומיים, וקרי הכירה את ריילי. קרי אמרה שבעינייה הוא ממש חתיך.
הפלאפון שלי צילצל.
" הלו ? "
" אברי ? זה ריי. "
המשך עוד יומיים..
0 תגובות
פרק 3 - בית ספר
05/07/2014 18:20
סיסי
פרק 3
" אז למה אתה לא יושן על המיטה ? "
" כי את יושנת במיטה ואת מפחדת שאני יאנוס אותך באמצע הלילה. "
" טוב... אני מניחה שאתה לא כל כך מסוכן.. אז... "
" יופי ! תודה רבה באמת ! ,  הוא אמר מופתע, תוך כדי שהוא מחזיר את המזרן למקום שלו.
" בואי נאכל משהו. את אוהבת ספגטי ? "
**
ישבנו על הספא לייד הכלב שלו וראינו סרט, תוך כדי שאנחנו זוללים ספגטי. "ואוו, זה ממש טעים, ממי למדת לבשל ככה ? " , שאלתי לפני שהבאתי עוד סיבוב לפה.
" אמא שלי ".
" אולי כדאי שהיא תלך לאיזו תוכנית בישול ".
" היא... כבר לא.. כל כך יכולה.. "
" מה ? למה ? "
" זה סיפור ארוך. היא גרה בבית חולים. "
" אה.. " הפנים שלי בערו. לא הייתי צריכה להעלות את הנושא.
" זה בסדר, " הוא אמר בחיוך. " את לא היחידה ששאלה. "
חייכתי אליו בחזרה. איך חשבתי שהוא יכול להיות מסוכן ?
כשהסרט נגמר, השעה הייתה 1 וחצי בערך.
" בואי לישון, יש מחר בית ספר. "
הלכנו לחדר שלו ותפסנו את מקומינו במיטה. " אם רק תיגע בי, אני... "
" אני לא אגע בך. " הוא אמר תוך כדי שהוא מרים את הידיים כמו עצור.
הוא כיבה את האור. 
" זאת רק הדירה שלך ? "
" לא, יש לי שותף אבל הוא עכשיו ישן אצל חברה שלו. "
" ולך אין.. "
" אין לי חברה. " הוא אמר, שום הבעה, כמו רובוט.
" אתה לא יודע אם זה מה שהתכוונתי לשאול. "
הוא חייך. למרות שהיה חשוך הרגשתי שהוא חייך.
" לילה טוב. " הוא אמר. כניראה שהוא היה סחוט מעייפות בגלל שהוא סחב אותי לבית שלו ברגל.
תוך כמה דקות נרדמתי. 
**
7:36
" אבריל.. קומי יש בית ספר. " 
" אתה נשמע כמו החתול שלי ", אמרתי בכעס תוך כדי שאני זורקת עליו כרית.
" נו... עכשיו שבע וחצי קומי "
ברגע ששמעתי את המילים האלו התיישבתי על המיטה. " אתה רציני ? זה השעה שאתה קם בבוקר ?! "
" נכון... לבנות לוקח יותר זמן להתארגן שחכתי לכוון את השעון סליחה. " הוא אמר ברצינות.
אוי.. איך יכלתי לכעוס עליו ?
" טוב.. אבל מה אני יילבש ? "
" אמרתי לך שאחותי עשתה שופינג. אתן באותה מידה נראה לי קחי מהשקיות מה שאת רוצה. "
חיפשתי משהו בשקיות. " אחותך קונה גם בגדים שלמים ? כי אני רואה פה רק חצאים. " הסתכלתי עליו. הוא שם ג'ינס. " סליחה. ", אמרתי והסתובבתי כשאני מסמיקה.
" זה רק בוקסר... טוב.. תלבשי משהו צריך ללכת עוד מעט. "
" איפה להתלבש ? "
" אהה.... או כאן או שתלכי לשירותים. "
לקחתי את הבגדים שאחותו קנתה והלכתי לשירותים. חולצת בטן שחורה, קרטיגן ורוד בהיר ומכנסונים ממש קצרים. מצאתי מברשת שיניים חדשה באריזה בארון, אז צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
כשיצאתי מהשירותים הוא היה בדיוק בדרך לחדר. הוא שרק. " בטן יפה ! "
" לא הייתה חולצה שלמה ! " אמרתי בכעס והסתרתי את הבטן עם היד.
" טוב... לא צריך לכעוס.. אחותי קנתה גם איפור אם את רוצה. "
" אתה רומז משהו ? "
" לא, פשוט ראיתי אתמול שאת שמה איפור. "
הלכתי לחדר לחפש בשקיות. שמתי קונסילר ומסקרה כי הזמן היה קצר.
לקחתי את התיק שלי מאתמול (שעכשיו נזכרתי שהפלאפון שלי שם ואני צריכה לבדוק את הקללות שאחותי שלחה לי), ויצאתי מהחדר.
" בואי אברי " הוא אמר כשהוא בדרך לדלת.
" אברי ? " אמרתי מופתעת.
" כן. "
**
" למה אנחנו הולכים בכיוון ההפוך מבית הספר ? " שאלתי אחרי שקלטתי.
2 תגובות
פרק 2 - זר
02/07/2014 15:22
סיסי
פרק 2
פרק 2 - זר

פתאום, ממש משום מקום, התעלפתי. מי יודע למה. אולי כי לא שתיתי ואכלתי באותו יום.
לפי מה שאני יודעת, התעלפתי במגרש החנייה ושהיתי שם במשך שעתיים עד שמישהו מכיתה יב' בא לקחת אותי. אני יודעת שהוא תלמיד בבית הספר כי ראיתי כמה פעמים. אבל בגלל שהשכבה שלנו גדולה, אנחנו לא מדברים. לאט לאט התעוררתי. הסתכלתי מסביבי וראיתי סלון קטן ובחור אחד. הוא נראה כזה תמים, והוא היה יפה, והוא הביא לי כוס מים. " היי לך. ישנת טוב הא ? "
- " מה זה, איפה אני ? "
- " את בבית שלי, פשוט ראיתי אותך שוכבת על הכביש אז הבאתי אותך לפה. "
- " אה ...תודה אבל אני חייבת ללכת... אני לא מכירה אותך ו.." 
- " את לא יכולה לקום כרגע ! את תתעלפי שוב. את לא שתית מספיק היום. "
הוא היה שזוף במקצת, עיני דבש, תסרוקת אמריקאית מודרנית.
הוא ישב ליידי.
" כמה זמן אני פה ? "
- " 3 שעות. "
- " רגע... ואו מה השעה ?! "
- " 7 וחצי. למה ? "
- " אחותי ! " 
- " מה... יש לך אחות קטנה ? "
- " לא.. לא.. היא גדולה ממני אבל הייתי אמורה להסיע אותה.. שיט.. "
הוא נראה מבולבל...
" זה סיפור ארוך.. אבל איכשהו אני הנהג הפרטי שלה והייתי אמורה לאסוף אותה.. "
- " לא נורא.. היא תסתדר... תקשיבי.. את לא יכולה לנסוע הביתה במצב כזה.. "
- " אתה רוצה שאני יישאר ?! " הייתי מופתעת וממש פחדתי. ראיתי אותו כמה פעמים בבית הספר אבל לא ידעתי אם הוא אונס, או שהוא ירביץ לי או משהו. אבל אולי אני יותר מידי פרנואידית ?
- " אמרתי לך כבר... אל תפחדי ממני.. אני רק תלמיד בבית הספר שאת לומדת בו... "
- " איפה אני יישן ? "
- " פה. במיטה שלי. "
- " מה ? אבל... איפה אתה תישן ? "
- " אא... זה הבית שלי והמיטה שלי אז... "
- " מה ?! אני יישן בספה תודה על ההזמנה. "
- " א... לא כדאי לך לישון על הספא. "
- " למה לא ? " שאלתי בזילזול.
- " יש לי כלב, וזה דיי המיטה שלו אז... "
- " טוב טוב, לא משנה אני עפה מכאן אני אפילו לא מכירה אותך. "
- " אני לומד בבית ספר שלך ! מה אני כבר יכול לעשות לך ? "
-  " אני לא יודעת אם אתה משקר ! ", כעסתי מאוד. מה הוא חשב לעצמו ?
- " טוב, אני יישן על הריצפה אוקיי ? "
- " לא, אני הולכת "
- " ברגל ? " , הוא צחק קצת ונראה מאוד משועשע מהמצב שהייתי בו.
- " לא טיפש, אתה תסיע אותי ! "
- " אין לי מכונית עדיין. אני חוסך. "
- " אז אני ייקח אוטובוס. "
הוא שם את ידו על הכתף שלי. " אמרת שאת זהירה, ואוטובוס בשעות האלה זה קצת.... "
- " לא אכפת לי תעזוב אותי ! ", העפתי את ידו ממני וקמתי מהספא. ואז, סחרור תקף אותי.
" וואוו ואוו מה את חושבת שאת קמה כזה מהר הגוף שלך שוכב  כבר כמה שעות את לא יכולה לקום סתם... "
- " ככה. כן הבנתי. " , אמרתי והתיישבתי על הספא. ואו, הוא ממש חפרן.
- " את כועסת. את ממש מצחיקה שאת כועסת. אז... איך קוראים לך ? " , הוא אמר בזמן שהלך למטבח וצחק.
- " זה לא עניינך ! " , אמרתי בזמן שחשבתי איך להתחמק ממנו.
- " שם יפה, " הוא אמר בזמן שהוא חזר עם צלחת עוגיות ועוגות מהמטבח.
- " אבריל. " אמרתי באי רצון.
- " אני ריילי. הינה, תאכלי. " הוא אמר בחיוך למרות הכעס שלי. 
הסתכלתי עליו בפרצוף הכי רצחני שיש לי ולקחתי עוגייה.
" כדאי שתלכי להתקלח. אני התקלחתי בזמן שהיית מעולפת. " הוא הלך לשנייה ונעלם במסדרון ותוך רגע חזר עם מגבת, מברשת שיער, הלבשה תחתונה ובגדים (שכנראה היו שלו).
" איך יש לך תחתונים של בנות ? " אמרתי תוך כדי שאני מנסה לחנוק את הצחוק שלי.
- " אחותי הייתה כאן בסוף שבוע והיא קנתה כל מיני דברים ושכחה אותם פה. "
הוא הלך שוב פעם למסדרון וחזר עם קרם פנים וקרם גוף. " אני חושב שאתן הבנות משתמשות גם בדברים האלה. "
הוא נתן לי את הדברים וליווה אותי למקלחת. " מפה אני יכולה להסתדר לבד תודה. "
- " אני אחכה בסלון. "
כשסגרתי את הדלת דבר ראשון שחיפשתי זה דרך לצאת משם. החלון לא היה מספיק גדול כדי שאני יקפוץ למטה. אז הלכתי להתקלח וקיוויתי שהכל יעבור בשלום. כשיצאתי הוא באמת היה בסלון ושתה קפה.
" ואוו כמה זמן לוקח לך להתקלח. " הוא צחק וסימן לי לבוא לחדר שלו. החדר היה דיי רגיל- שולחן לשיעורים, מיטה זוגית, תמונה של ניו- יורק ושידה לייד המיטה עם תמונה של כלב (שזה היה דיי מוזר), ושקיות הקניות של אחותו. הוא ראה שאני מסתכלת על התמונה. " זה הכלב המפונק שהחליט שהספא בסלון שלו. "
" יופי " , סיננתי.
הוא סידר את המזרן שלו על הריצפה. "מה את רוצה לעשות עכשיו ? את רעבה ? רק עשר."
השתהתי כי חשבתי מה להגיד לו. הוא חיכה עם פרצוף רציני על הריצפה, נראה כמו כלב שלא אכל כמה ימים. מה הוא ציפה שאני אגיד לו ? זה ממש הצחיק אותי ולא יכלתי לעצור את הצחוק אז פשוט.... צחקתי. הוא הסמיק וגירד באפו.
" איפה הפלאפון שלי ? " שאלתי תוך כדי שנזכרתי כמה צעקות אני אקבל מאחותי אחר כך.
" לא יודע. "
לא היה לי כוח להתווכח איתו, אז פשוט ישבתי על המיטה. היה לי עצוב לראות אותו ככה על הריצפה. הוא הביא אותי לבית שלו אחרי שאף אחד לא עזר לי, נתן לי מים, אוכל, נתן לי להתקלח אצלו ועכשיו אני ישנה במיטה הזוגית שלו והוא על מזרן בריצפה.
" נוח לך שם ? " שאלתי אותו.
" כן בטח. לא כואב בגב בכלל. " הוא ענה בציניות.
" טוב... בוא נחליף... אני יישן על המזרן. "
" לא. "
" מה לא ? למה ? אבל... "
" אני לא נותן לבחורות לישון על הריצפה בזמן שיש לי מיטה. לא. אני יישן כאן. "
" אז למה אתה לא יושן על המיטה ? "
" כי את יושנת במיטה ואת מפחדת שאני יאנוס אותך באמצע הלילה. "
" טוב... אני מניחה שאתה לא כל כך מסוכן.. אז... "
" יופי ! תודה רבה באמת ! ,  הוא אמר מופתע, תוך כדי שהוא מחזיר את המזרן למקום שלו.
" בואי נאכל משהו. את אוהבת ספגטי ? "
המשך יעלה בעוד יומיים.

0 תגובות
פרק 1 - מבוא
29/06/2014 16:19
סיסי
פרק 1
פרק 1 - מבוא


שוב פעם הגיעה השעה הכי יפה ביום החמים של הקיץ.
אני קוראת לה שעת היופי. בשעה הזו, השמש נמצאת קצת מתחת לחצי מהשמים, ומאירה את הפרחים היפים שנותרו מהאביב באור צהוב חם. מוזיקת ציפורים נעימה נשמעת מחוץ לחלון הגדול שמאיר את החדר הענקי באור שגורם לי להרגיש יפה. הייתי רוצה שהשעה הזו אף פעם לא תיגמר. 
בעוד כמה זמן, השמש תישקע, ותגרום לחדר להיות חשוך וקר - כמעט כמו תמיד.
הרוח הקרירה ( אבל לא מידי ) מלטפת את עורי ומזכירה לי את ימי החורף הקרים, שאני דווקה ממש אוהבת. אפשר להתכרבל במיליון שמיכות מבלי לדאוג שנזיע או משהו דומה לזה. בקיץ אי אפשר אפילו להתכסות, אלא אם מקפיאים את החדר עם כמה מזגנים על 16 מעלות - מה שאני לא עושה. בגלל זה אני לא כל כך אוהבת את הקיץ בארץ, אפשר להרגיש כאילו אנחנו ממש עומדים על השמש. אני כותבת עכשיו בחדר ולא בחוץ כי אני קצת חולה ואין לי כוח לנסוע ליער. אבל ברצינות, אני חופרת על דברים לא קשורים.
רציתי לכתוב על מה שעברתי בתקופה האחרונה.
 זה היה היום הראשון של השנה האחרונה בבית הספר, כיתה יב'.
יצאתי מהבית לכיוון המכונית שלי שחונה בחניון החינמי, שהוא דיי רחוק, אבל קשה למצוא חנייה בלב העיר.
אפשר להבין למה החנייה שם בחינם. כשאני יוצאת מהמכונית, תוקף אותי ריח של דגים מסריחים. ולא רק זה, אני אפילו חושבת שהחליטו שזאת מזבלה ציבורית.
בכל מיקרה, לפעמים רואים רק את המכונית האדומה שלי בלב המגרש הזנוח הזה, כי אנשים מעדיפים לשלם בעבור החנייה שלהם, אבל הם לא גרים כאן כמוני. הם באים לכאן לבילוי או לקניות. לא הרבה אנשים גרים באזור הזה, כי יש פה יותר קניונים ואטרקציות. אבל למזלנו (או לצערנו?), מצאנו פה שטח ע-נ-ק-י לבנייה ושילמנו סכומים ענקיים כדי לגור פה. הייתי אומרת שיש לנו בית דיי גדול (או עצום), אבל זה לא ממש מרשים אותי. הבית לא כזה חשוב בישבילי, לפחות כרגע.
אז נכנסתי למכונית, והתחלתי לנסוע לכיוון בית הספר.
בדיוק כשהגעתי לרמזור האדום, אחותי (המרשעת) התקשרה. אם זה מעניין, קוראים לה סופי, אבל אני לפעמים שוכחת את זה כי אני קוראת לה בכל מיני קללות. מעניין מה זה יהיה הפעם, אמרתי לעצמי.
" אבריל, היום את לוקחת אותי ואת חברות שלי לקניון בשעה חמש ".
כן, זאת הייתה פקודה, לא שאלה. שלא תבינו לא נכון, אחותי גדולה ממני בשנתיים ועדיין אין לה מכונית משלה. היא מבזבזת את כל הכסף על בגדים יוקרתיים של מעצבים פרטיים.  זה דיי קשה לעשות את זה עם כל הכסף שיש לה אבל זה אכן קורה. וזה נדיר. וגם היא אומרת שאין לה כוח עדיין ללמוד נהיגה. אז אני תמיד אומרת לה שתזמין מונית או לימוזינה, אבל היא אמרה שלא בא לה. רק כדי לעצבן אותי.
" מתי כבר הספקתם לקבוע את זה ? ", אני שאלתי בזלזול.
" זה לא אמור לעניין אותך יחטטנית ".
ואז היא ניתקה.
אין לנו הורים שייתנו לנו גבולות. זאת אומרת - יש לנו, אבל אנחנו פשוט לא מעניינים אותם. ההורים שלנו עשירים. פעם - כשאחותי נולדה, כל עולמם היה מופנה אליה. 4 שנים לאחר שאני נולדתי, הם זנחו אותנו כי הם חשבו שהיא יכולה לטפל בי בעצמה. ( לפחות זה מה שאני חושבת ). אבל אחותי עד היום חושבת שהכל באשמתי ושאני בכלל לא הייתי אמורה להיוולד. והיא גם אומרת שאני קרצייה ומגיל מאוד קטן היא חשבה שאני יכולה להסתדר עם הכל לבד. אני ואחותי עדיין גרות עם ההורים, אבל אנחנו לא רואות אותם הרבה, הם "עסוקים". סליחה, הם לא עסוקים, הם נופשים. הייתה גם פעם אחת, שהם טסו לחו"ל מבלי להודיע לנו. לא קלטנו את זה עד שראינו שהמנקה לא נכנסת לחדר שלהם כדי לנקות ולסדר. ואז כשבדקנו מה העניין, הארון שלהם היה חצי ריק. אם אני רואה את ההורים בבית (כן זה נדיר), ואני בכל זאת מנסה לפתח שיחה, כל מה שהם אומרים זה :
"אני ממש עסוק/ה", או "היי, נתראה אחר כך".
אבל אני כבר רגילה לזה מגיל 4. לפעמים זה כואב ואני הרבה בוכה כשאני רואה סרטים על משפחות או כשהחברים שלי מספרים לי על חוויות שלהם בחו"ל עם ההורים.
בכל אופן, כבר הגעתי לבית הספר, אחרי שכל הנסיעה חשבתי על ההורים שלי ואיך כל זה קרה.
צעדתי נרגשת לעבר הבניין של תלמידי התיכון.
הגעתי לכיתה וחיבקתי את החברה הטובה שלי קרי, אנחנו חברות כבר 3 שנים ובישבילי זה הרבה. אף פעם לא הייתה לי חברה שסבלה אותי במשך כל כך הרבה זמן. חוץ מקרי כמובן.
היום עבר כרגיל.
בסוף היום נפרדתי מקרי ואז שמתי את הדברים שלי בלוקר והלכתי שנייה לשירותים, יצאתי בין האחרונים מהמתחם, והתקדמתי למכונית.
פתאום, ממש משום מקוםהתעלפתי. מי יודע למה. אולי כי לא שתיתי ואכלתי באותו יום. בהתחלה הרגשתי מסוחררת ולא התייחסתי ואז הכל נהייה מטושטש ומשם אני כבר לא זוכרת.
לפי מה שאני יודעת, התעלפתי במגרש החנייה ושהיתי שם במשך שעתיים עד שמישהו
המשך יבוא..

הפרק היה קצת משעמם כי זה מבוא :)
1 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
ריי

ריי הוא בחור גבוה, שזוף, קצת שרירי ויש לו עיניים בצבע דבש.
הוא בכיתה יב' (כמו אבריל), השיכבה שלהם ממש גדולה אז הוא ואבריל לא נפגשו אף פעם.
אבריל

זאת אבריל. בכוונה לא הבאתי תמונה של כל הפנים כי אני רוצה שאת השאר תדמיינו. אבריל היא נערה בת 17, עצמאית, צנועה, מטופחת וכנה.
בזמן הפנוי שלה היא אוהבת לצאת לאכול גלידה ולפעמים לעשות שופינג.
כשהיא צריכה לחשוב על משהו או כשהיא עצובה היא נוסעת מחוץ לעיר, לטבע, וכותבת הכל ביומן האישי שלה, שזה בעצם הסיפור שאני כותבת.