עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני מרחק יריקה מגיל 40, אמא לשניים שעדיין אכפת להם מה אני חושבת, ובעל שמצליח להכיל אותי ולפרגן לי. אולי זה הגיל ואולי השחיקה של הורות במשרה מלאה יחד עם משרה במשרה מלאה, לאחרונה אני מרגישה שאני חייבת לפשט את כל מה שלא חייב להיות מסובך בחיים שלי. זה כולל חפצים, הוצאות אבל גם רגשות. אני לא גורו או מנחת קבוצות. אני אישה רגילה לגמרי שמנסה לעשות שינוי מהותי בחיים שלה.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
Tutti
24/05/2019 12:30
קארין שטיינר
מינימליזם, לאהוב לאכול להתפלל
בסרט והספר ״לאהוב, לאכול, להתפלל״ יש הרבה קיטש אמריקאי אבל גם יש שני משפטים שנשארו איתי ובימים אלו אני מבינה איך הם רלוונטים לחיי. המשפט הראשון הוא שכשנפטרים מהבלאגן שיש בראש נשאר חלל שלתוכו נכנס אלוהים. המשפט השני הוא שכשיוצאים למסע במטרה לעזור לעולם אתם בעצם מגלים שאתם עוזרים לכולם. אני לא אדם מאמין ואני ממש לא מצליחה לעשות מדיטציה. מה שכן למדתי זה שכשבאמת עושים תהליך של סינון חפצים ואימוץ אורח חיים מינימליסטי, מה שנשאר פתאום חושף את הערך האמיתי שלו עבורכם. מה שנשאר אצלי בארון ובבית פתאום עושה לי כיף. אני כבר לא מסתכלת על הארון וחושבת שאין לי מה ללבוש. אני מסתכלת ומחפשת את מה שלא לבשתי המון זמן וממש בא לי ללבוש. הדבר השני שלמדתי הוא שכשאת עושה מעשה טוב אחד הוא פותח שער להמון מעשים טובים. הרצון הקטן לנקות את המזווה ולהפטר מכמה בקבוקי פורמולה ישנים התגלגל והפך לפרוייקט שמערב המון אנשים שגרים לידי ועובדים איתי שרוצים גם לעזור. אז החלל שנשאר מתהליך הסינון מתמלא בעזרה לאחרים ועל הדרך זה נותן לי המון משמעות וסיפוק בימים שבהם אני מאוד לחוצה ושחוקה.
1 תגובות
המנטורית
03/05/2019 21:14
קארין שטיינר
TED, Michelle McGagh
מסתבר שכשהחלטתי לחוות שנה ללא קניות, היתה לי מנטורית שכבר עשתה את זה בצורה הרבה יותר מרשימה. My no spend year / Michelle McGagh. הרצאת טד מצויינת.
0 תגובות
המחיר האמיתי
03/05/2019 06:30
קארין שטיינר
The true cost, סטוק
אתמול נכנסתי לחנות סטוק. חנויות כאלה בשבילי הן כמו בר עם happy hour לאלכוהוליסטית בגמילה. מיליון פריטים מכל סוג וצבע שיראו מדהים על המדף או ליד המיטה או באמבטיה. הכל במחיר סופר זול, אז מה יקרה אם אקנה איזה נר יפה או פתקיות מגנטיות למקרר או אולי שרשרת דגלונים ליום העצמאות? לפני כמה ימים ראיתי ביס דוקו את הסרט the true cost שמדבר בדיוק על זה. על המחיר המלא של הפריטים הקטנים והזולים שעולים כלום לצרכן וכלום ליבואן אבל המחיר האמיתי שלהם נמדד בזיהום הסביבתי של הייצור, השינוע וההשלכה שלהם. אז נזכרתי- יש לי עשרות נרות ריחניים בבית, יש לי פתקיות מגנטיות על המקרר ואפילו יש לי דגל ישראל בארון שאפשר לתלות במרפסת. למעט אותו פריט ספציפי שבאתי לקנות (דף סוכר לעוגה) אין בחנות הזו שום דבר שאני צריכה ושום דבר בה לא באמת זול.
0 תגובות
יותר הוא פחות
30/04/2019 19:58
קארין שטיינר
האנשים שהפסיקו לקנות, מינימליזם
״כאן״ התחילו בסדרת כתבות ״הישראלים שהפסיקו לקנות״. סדרה מעניינת. ממליצה לחפש ביוטיוב. בפרק השני מדברים על צימצום המלתחה בשיטת קונמארי, שגם אני כותבת עליה. הם מעלים כמה נקודות מעניינות. למשל הם תוהים עד כמה באמת התהליך אפקטיבי ואנשים לא ילכו מחר וימלאו מחדש את הארון. הם מדברים על מה המשמעות האמיתית של תודעת עושר. הדחף לקנות הרגע דווקא מלמד על תודעת עוני כי הוא מונע מחשש שייגמר. תודעת עושר אמיתית היא נטולת לחצים. זה נחמד אבל לא הכרחי כרגע. כשיהיה צריך נקנה. לבסוף הם עושים את ההקבלה המעניינת בין סדר פסח לסידור הארון. כאשר בסדר פסח המהות האמיתית היא נקיון הנפש ולא רק ניקיון החדרים. כך גם מינימליזם אמיתי מאפשר קיום של חללים. לראות מדפים רייקים ולהנות מהריק. להנות מהרגעים של השקט, לא להזדקק לגירוי מתמיד, לניצחון בכל סיטואציה, להתפוצצות של רגש. לחוות את החיים בקטן, במדוייק, במידה הנכונה. זו ההתחדשות האמיתית.
0 תגובות
״ממי יש לי סיפור לבלוג שלך״
24/04/2019 12:22
קארין שטיינר
מינימליזם, זוגיות
"הילדים התפזרו מהבית, הגדול עם הסבתא והקטן איתי בהליכה. השארתי את בן זוגי בבית לסדר את הארון שלו. הוא התעקש שאעלה לבלוג את הסיפור שלו. אז הנה: בבית שקט (יש!). הגדרתי משימה: דילול כמות הבגדים והוכחה שגם גברים יכולים. הגדרתי שני אזורים: אזור אחד- בגדים שיישארו איתי. אזור שני- בגדים למסירה. כמה קשה זה כבר יכול להיות? אחרי ארבעים דקות של עבודה אזור אחד כבר מלא. באזור השני - שתי חולצות ומכנס אחד. פתאום הכל לביש (ואם אוריד עוד חצי קילו הרי גם המכנס הזה ייעלה עליי, והחולצה הזו יכולה להיות אחלה פיג'מה לקיץ). הבנתי שאני צריך קצת עזרה. אז שתיתי כוס וודקה, בצהריים ( על קיבה ריקה). ופתאום, פלא נגלה בפני. אזור מספר שתיים התמלא בכל טוב: חולצות במצב טוב שלא ברור איך קניתי אותן בכלל ומכנסי ג'ינס שכנראה לא אכנס אליהן גם אם אוריד חצי קילו. מדהים. הצלחתי. ואפילו הוכחתי שגם גברים יכולים. אה כן, וגם יש שקט בבית. מינמליזם זה כיף."
0 תגובות
טבריה טבריה, לו רק היית אילת
22/04/2019 14:59
קארין שטיינר
טבריה, חופשה עם ילדים
חול המועד ובכלל כל חופשה ממושכת מהגנים הפכו לאתגר מאז שהילד השני נולד. חייבים לבלות כמה שיותר שעות מחוץ לבית על מנת למזער את הריבים וההוצאות תופחות בהתאם. החלטתי השנה לנסוע לחופשה של שלושה ימים, ובכך לקצר דרמטית את הזמן שיש לילדים להוריד את ערך הדירה. המחשבה האוטומטית היתה למצוא מלון שיש בו הכל ונוכל בפועל להשאר בו 72 שעות ברצף. קיבלתי הצעות מחיר מרשת מלונות מאוד ידועה בישראל, שמתפארת בבריכת ילדים, חדר משחקים, הפעלות וסוויטה משפחתית מצויידת היטב. יכולתי לבחור בין אילת לטבריה. ההבדל היה פי שתיים במחיר. ברור לטובת מי. על מנת להגיע לפואנטה מהר אני פשוט אסכם שכשהגענו לחדר הבנו את ההפרש במחיר. החדר הזכיר לי מאוד אכסניית מטיילים שישנתי בה בשנות התשעים עם חברים מהתיכון. יש מצב שזה אותו מקום ורק שינו את השם מאכסנייה למלון. כאן נכנס להילוך אותו תהליך ברירת רגשות שאני כל כך מנסה לעבוד עליו. ביום הראשון די כעסתי על עצמי שבגללי המשפחה ישנה בחור. ביום השני כבר נפל לי האסימון - המקום ללא ספק גרוע. אבל בזכות היותו מה שהוא, לא שרפנו 72 שעות בבריכה, אלא טיילנו עם הילדים במקומות היפים מאוד שקיימים סביב הכנרת. גיליתי שהילדים שלי יודעים לטייל ולא צריך לחשוש לצאת איתם לטבע. ביקרתי באתרים שלא הייתי בהם שנים ונהנתי בעצמי מכמויות המים, הפריחה ואפילו מההנאה של הילדים. זו היתה חופשה משפחתית שנזכור הרבה יותר שנים מאשר עוד בטן גב. עכשיו רק נותר לקוות שלא נחזור הביתה עם פשפשים.
0 תגובות
מינימליזם, מחשבות בוקר
21/04/2019 07:38
קארין שטיינר
מינימליזם, מארי קונדו, אבישג קופלמן בחר
עשיתי חיפוש קטן אחר מילת המפתח ״מינימליזם״ וזה הבלוג היחיד שעלה בחיפוש. אם כך נראה לי שכדאי שאכתוב כמה מילים על איך הגעתי לזה. כמו מיליוני אנשים, שאף אחד מהם הוא לא פתית שלג ייחודי, גם אני צפיתי בסדרה של מארי קונדו בנטפליקס. מאוד ממליצה. אלי דיבר במיוחד הפרק הראשון. אני פחות בקטע של לסדר כל חזיה בקופסה יפה משלה, במיוחד מכיוון שאחרי שתי תקופות הנקה, החזיות שלי יותר פונקציונלית מיפות. אבל בתור דור שלישי לשואה, שחונכה לא לזרוק כלום כולל אוכל שנשאר בצלחת, המחשבה של להפרד ממה שלא משמש אותי או לא מסב לי אושר, קסמה לי מאוד. אהבתי גם את הגישה של קונדו- לא לזרוק בגדים וחפצים כאילו הם אשפה, אלא לחשוב לרגע על התפקיד שכל חפץ מילא בחיי ולהפרד. החשיפה לקונדו עשתה כנראה את השינוי המחשבתי שהייתי צריכה, כך שכשנתקלתי בכתבה על אבישג קופלמן בחר, במקום להגיב בביטול וציניות כלפי היפיפייה הזו שעשתה שינוי מהותי בחייה, פשוט התאהבתי בסיפור שלה ובחיים שלה. למי שבא קצת טוב על הבוקר, כנסו לבלוג שלה ולערוץ היוטיוב שלה off roads living. מה זה מינימליזם בשבילי? מינימליזם זו המיומנות לבחור תמיד רק במה שבאמת חשוב לי ולוותר על מה שלא. זה נכון לחפצים אבל זה גם נכון לרגשות. לא להתרגש או להתרגז ממי שלא באמת חשוב להתרגש או להתרגז ממנו. לא לנסות להרשים מישהו שלא באמת משנה מה הוא חושב עלי. מבחינתי זו דרגת המאסטר של מינימליזם. לדוגמא ברגעים אלו הילדים שלי רבים על איזו שטות בחדר. אני יכולה להשתגע מזה ולרוב זה מה שיקרה, אבל מכיוון שכרגע אני קצת במודעות מינימליסטית, פשוט שיחררתי. שיריבו קצת וירגעו. דרך אגב זה בדיוק מה שקרה אחרי דקה. לקחתי על עצמי אימון לא פחות אינטנסבי מקרוספיט (שגם בו אני מתנסה ונכשלת לפרקים). לאמן את עצמך לנהל את הרגשות ולברור אותן זה שאפתני ברמה של נזיר בודהיסטי. אבל זה לא צריך להיות מושלם. גם אם רק אחת לכל עשר תגובות אוטומטיות של עצבים או תסכול תהפוך לתגובה מחושבת ומדוייקת, הרווחתי בגדול.
0 תגובות
ההקדמה שתקדים את ההקדמה
20/04/2019 23:59
קארין שטיינר
מינימליזם, אתגר בגדים
אז הרעיון הוא לתעד את המאמץ הכנה ואולי אפילו היומרני שלי לפשט את החיים שלי מתוך אמונה שזה יביא לי שלווה שתתגלגל גם לילדים, לבעלי ולחיים בכלל. אני עושה צעדים ראשונים וחובבניים באימוץ אורח חיים מינימליסטי. האביב זו התקופה אולי הכי טובה להתחיל, כי הפריחה שצצה לה אחרי חורף גשום במישור החוף, די מחזקת את התחושה שהטבע יכול לתת הרבה יותר אושר וסיפוק מדברים חומרניים. כיאה לניסיון אמיץ לשנות אורח חיים, ומכיוון שזה בכל זאת פסח ויש לאנשים נטייה להבטיח לעצמם הבטחות בחגים הגדולים, אני מתחייבת לעבור שנה שלמה (כלומר עד לתאריך 19.04.20), מבלי לרכוש לעצמי שום פריט. רק להנות מהכמויות האדירות של חפצים שכבר יש לי ולא זוכים מספיק לשימוש. כמובן שבכל חוזה שמכבד את עצמו יש חריגים ולהלן: אוכל פרטי היגיינה אישית (כולל קרם פנים ועיניים ומסקרה אחת. לא כולל שאר פרטי איפור ובישום) תרופות לפי הצורך 2 חזיות (כי בגילי בכל זאת צריך תמיכה) הנה זה מתחיל. בלוג חדש ואתגר לשנה. שיהיה לי (ולסובבים אותי) בהצלחה.
0 תגובות