עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
וואלה
18/01/2012 15:31
danooba
יוקר מחייה, מחאה חברתית, ראש ממשלה, ריכוזיו

וואלה,

אישור רשמי של בנק ישראל ליוקר המחיה בהשוואה ל-OECD: הישראלים משלמים 70% יותר על מכוניות, 44% יותר על חלב וביצים ו-28% יותר על בשר

http://www.themarker.com/markets/1.1620160



http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000716818



http://www.israel.agrisupportonline.com/news/csv/csvread.pl?show=2492&mytemplate=tp2








מה אתם אומרים???


מי היה מאמין???



70% יותר על מכוניות, נשמע כאילו התחבורה הציבורית פה משגשגת, וקניית מכונית בישראל היא פריווילגיה...


מה הולכים לעשות עם המידע הזה????










0 תגובות
אדוני ראש הממשלה
28/12/2011 01:40
danooba
מחאה חברתית, ראש הממשלה, כלכלה חפשית, טי

אדוני ראש הממשלה,

רציתי לפנות אליך בקשר לבעיה שמאוד מפריעה לי כבר הרבה מאוד זמן, ועכשיו קיבלה במה וחשיפה במחאה החברתית, וגיליתי שהרבה מאוד אנשים מרגישים כמוני ומודאגים כמוני, המצב הכלכלי והפערים ההולכים וגדלים בין השכבות הסוציואקונומיות בארץ. אני לא מבינה בכלכלה, אך אני מבינה שהשיטה שאתה תומך בה שלכלכלה חופשית, יש בה הרבה יתרונות והיא יכולה להביא לצמיחה ולעודד ולתמרץ אנשים,להניב פירות יצירתיים, ובכך לפתח את מדינת ישראל. כמובן שאנחנו בתור מדינה בלי יותר מדי אוצרות טבע, האוצר שלנו הוא כוח האדם, המדינה תלויה בו.

אדוני ראש הממשלה, אני לא יודעת לגבי השיטה הכלכלית שלך, לדעתי צריך לעבוד עליה קצת.. העובדות בשטח הן שיש פערים. אני מסיימת תואר שני, לא בטוחה שתהייה לי עבודה כשאסיים. הייתי רוצה להיות מסוגלת לקנות דירה בעוד כמה שנים, אבל אני לא בטוחה שיהיה אפשר לחסוך כשמשלמים שכ"ד. ההורים שלילא יכולים לעזור לי, לא בכסף לדירה ולא בכסף לחתונה. אני לא בוכה, אני פשוט רוצה להשוות את המצב לתקופה של ההורים שלי. אמא שלי, ההורים שלה חיו בשכונת עוני בדרום תל אביב, אבל הצליחו לחסוך לה כסף לדירה. אמא שלי היום אשה עובדת, אבל אין לה כסף לעזור לי, להיפך היא לקחה הלוואה גדולה על טיפול שיניים...

אדוני ראש הממשלה, אני לא מבינה יותר מדי באזרחות ובחוקה, אני בטוחה שאתה מבין ויודע טיפה יותר טוב ממני מהן הזכויות שלי. גיליתי לאחרונה שהרבה חברות גדולות בישראל קיבלו מהמדינה לאורך השנים קרקעות, אוצרות טבע,חברות שהיו רכוש המדינה, וכדומה, בסכומים נמוכים ובהנחות. אדוני ראש הממשלה, זה היה הכסף שלי!!! שלי ושל כל שאר המדינה. והייתי רוצה שהוא יהיה מושקע במדינה, בדיור, בחינוך, ברפואה, במערכים סוציאליים (וואו הלכת בזמן האחרון ברחוב?? אתה יודע כמה הומלסים יש ברחוב, או זקנים שאוספים פחיות ובקבוקים כי אין להם כסף מקצבת זיקנה). יש לי זכות לשיוויון? שיוויון היזדמנויות? תן לי ולשאר האזרחים פה הזדמנות, נקודת פתיחה הולמת. אז אני יודעת שזה לא באשמתך, זה תהליך של שנים. אבלהמצב באמת גרוע. איך יכול להיות שמקצוע ההוראה הפך להיות כזה מקצוע מבוזה?? אתה יודע מה כואב? המורה הזה, שמרגיש חוסר כבוד עושה את העבודה שלו בהתאם להרגשתו בזלזול, ומה שנפגע זה החינוך, העתיד. אני יודעת שזה לא מעסיק אותך כי אתה מסתכל רק על הדקה הבאה ולא על הדורות הבאים, רק מערכת הבחירות הבאה, לא על איפה ישראל בעוד עשר, חמישים, מאה שנה. בגלל זה אף ממשלה לא דאגה עדיין לחוק חינוך חינם מגיל שלוש, ולא מושקע כסף במערכת תחבורה ציבורית נוחה שאולי תפתח גם את הפריפרייה, כי היום מי שאין לו אוטו לא יכול לגור בפריפרייה (בואנ'ה אתה יודע כמה זה ביזיוני, אנחנו מדינה כ"כ קטנה, פדיחה...). בגלל זה גם ממשלות דאגו שחברות/ משפחות חזקות יקבלו הנחות, ויעגלו להם פינות, כי הם מסתכלים על מערכת הבחירות הבאה.

אדוני ראש הממשלה, מה שאני אוהבת במדינה זה ההרגשה של הבית,של להרגיש חלק ממשהו. שירתתי בצבא, אבל כמו הרבה אחרים בדור שלי, אני לא מורעלת, ואני מרגישה כלפי המדינה כמו שהרגשתי בצבא, שיש ניכור מצד המערכת. בעבר בתקופהשלאחר קום המדינה זה היה משהו אחר, היה רעל כי היתה גאווה, המדינה היתה בשביל האזרחים והאזרחים היו בשביל המדינה. בשנות השישים היו ניצוצות של הפרטה, ובשנות התשעים זה כבר תפש תאוצה, המדינה כבר לא בשביל האזרחים. ולא משנה כמה שטיפות מוח תעשה לצערים לפני תיכון, אחרי הצבא אנחנו כבר יודעים, רובנו מרגישים את הניכור,אין לנו רעל. אבל עדיין אנחנו מרגישים חלק מהמדינה ואכפת לנו, ולכן היתה המחאה וההתעוררות,כי עדיין אכפת לנו. אכפת לנו מהמצב של המדינה, אנחנו לא רוצים רק לשרוד, ואנחנו לא רוצים להרגיש שנעשה לנו חוסר צדק מצד המדינה. מגיע לנו זכויות מסויימות, וסדרהעדיפויות צריך להשתנות כי האזרחים, האוצר העיקרי של המדינה, צריך תחזוקה הולמת,וטיפוח. מה שקורה בפועל זה שמוציאים לנו את המיץ.

אדוני ראש הממשלה, יצא לי לאחרונה לצפות בסרט התיעודי רוג'ר ואני (אם לא צפית, מומלץ!!!). בסרט מוצג מקרה של פלינט, עיר שלמה שהתבססה על מפעל, רוב תושבי העיר עבדו במפעל. בעל המפעל הרוויח יפה, אבלהחליט לקצץ עלויות ולהעתיק את המפעלים שלו למקום אחר עם כוח עבודה זול יותר. כשהוא סגר את המפעל בעיר, האבטלה פרחה, ולמרות ניסיונותיו של ראש העיר להציל את הכלכלה, ולפתור את בעיית האבטלה, העיר התדרדרה ודעכה. מי אתה חושב אשם במה שקרה? בעל המפעל? אני חושבת שראש העיר היה צריך לצפות את הבעיה מראש ולנסות לדאוג למקורות פרנסה נוספים כשהעיר עוד פרחה. אבל שוב, מדובר בראש עיר, ראשי ערים מתחלפים מהר, וחושבים רק על הבחירות הקרובות, כך שאי אפשר לצפות ממשהו כזה שבאמת יעשה את העבודה שלו, יש לו דברים אחרים על הראש. בכל אופן הריכוזיות הזו, לא כ"כ טובה לנו כפי שלמדנו מהמקרה הזה, וניסיוננו מחיי היומיום בהם אנחנו נתקלים בחסרונות הריכוזיות. ואני מקווה שאתה תשכיל למצוא תרופה למכה עוד בטרם עת (כן אני יודעת הם מממנים אותך..).

אדוני ראש הממשלה, הפנייה הזו באה מתוך כבוד, ואמונה שאתה באמת מסוגל לפתור את הבעיות שהעליתי ואת הבעיות שהמחאה החברתית מדברת עליהן, למרות שזה קשה. אני חושבת שעם יצירתיות ורצון יהיה אפשר לשנות את סדר העדיפויות, לשלב בין התפישה שלך לצרכים והזכויות שלנו שכרגע מקופחים, וליצור משהו חדש (לך כדאי כי מדובר בתהילה לדורות, אולי איזה פרס נובל על שיטה כלכלית אוטופית). בכל מקרה, גלי המחאה האלה הם לא נגדך, אלא קמו בגלל שלעם אכפת. אם פעימות המחאה יפסיקו להישמע, אז, תדאג. כי זה אומר שירדנו מהארץ. אנחנו מרגישים חלק מהמדינה ואכפת לנו, אבל אם לא נראה שיש שינוי, הרבה מאיתנו לא ירצו כבר להיות חלק ממה שהמדינה הזו הפכה להיות. אני לא יודעת אם זה מטריד אותך, כי בעצם זה לא יקרה מחר, או בעוד שנה אלא זה תהליך ארוך, ואתה חושב רק על מערכת הבחירות הבאה,אבל בכל זאת, שווה היה לנסות לפנות אליך.


על החתום, אחת שעדיין אכפת לה.

2 תגובות