עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
זוגיות שניה
20/11/2014 19:51
שוש

זוגיות שניה – כיצד היא עוברת את המבחנים שהיא חשופה להם במציאות שבה לכל אחד מהצדדים יש ילדים בוגרים? ולמימהילדים הבוגרים ניתנת הרשות אם בכלל לחתור ו/או להעביר ביקורת על בחירת ההוריםבזוגיות שניה שעה שכל חייהם אכלו ואוכלים אותם הבוגרים מידיהם של ההוריםהביולוגיים? ומדוע אני חושבת כי האמירה של אותם הבוגרים  המתערבים: "אנחנו רק דואגים להוריםשלנו"  מחזיקה מים?



לזוגיות זואני קוראת: "הזוגיות המאוחרת והטובה" – משום ששני בני הזוג הגיעו למערכת הזו למודיניסיון, כל אחד מבני הזוג יודע לשמור על המסגרת כשאף אחד מבני הזוג לא מזניח את "האני עצמי שלו". מה-גם שלא קיים בין בני הזוג בזוגיות שניה מתח כוחות שהיה בתחילה,גם אם הוא קיים, הרי שהצד הנחשף למתח יודע ובשל לסלול את הדרך הן בשמירה על הזוגיות ובתוך כך לשמור על יישום השאיפות העתידיות.


יש את הפעמים שאחד מבני הזוג התגרש; ויש את הפעמים, לצערנו שאחד מבני הזוג אלמן/ה – וכל אחד מהנפשות האלה מבקש אדם שאיתו הוא יכול לבלות את המשך שארית חייו. מה-גם, שזהו צורך לגטימי ואנושי לחלוטין.


ההקרבה לזוגיות השניה – היא הקרבה אחרת; בעלת משמעות נרחבת; ושני בני הזוג במפתיע – לא בהכרחרוצים ומעוניינים להיכנס תחת מוסד הנישואין ולו על מנת לשמור על המתח הקיים שישבין בני זוג – כשהוא במקרה הזה "מתח חיובי".


הנכונות של האחד מול השני – מגיעה ממקום של רצון וכיף ולא ממקום של חובה אבסולוטית – ולמקום של הרצון החופשי – יש את עניין האהבה, ההתחשבות והיכולת לשמור האחד על השני והאחד עם השניה על זוגיות זו.


אך בזוגיות זו אף שהיא נראית האידיאלית ביותר – קיימים במרכזה בעיות של "קבלת בן הזוג ו/אובת הזוג לתוך המשפחה הקודמת מצידם  שלהילדים הבוגרים.


במרבית המקרים:  הילדים הבוגרים הביולוגים נכנסים למגרש של בחירת הוריהם ללא רשות, בייתר שאת ועוז, והכל נעשה מתוך המחשבה של: "אנחנו הילדים הביולוגים ומשום כך ניתנת לנו עדיפות עליונה ואנחנו בקדמת הבמה...."


אין להתעלם מהעובדה שהילדים אשר חפצים תמיד לראות את הוריהם יחדיו – לעיתים נחשפים לעולם אחרשבו "לאבא יש בת זוג" ו/או "לאמא יש בן זוג". אף אחדמהילדים הבוגרים לא מעוניין שבן/ת הזוג יתפסו את מקומהם של הוריהם הביולוגיים, –ונראה שהתייחסות זו של הבוגרים מקשה עליהם לפנות את עצמם למקום של הבנה תוך שהם מתבצריםונועלים את עצמם בדעה של: "אף אחד/ת לא תהיה במקום האמא שלי ו/או האבא שלי" מבלי להבין למעשה שאף אחד מבני הזוג לא חשב כך, והוא מכיר ויודע את מקומו....


הזוגיות השניה האחרת נשמרת בין הייתר כאשר קיים שיתוף פעולה מלא כנה והדדי בכל הנוגע לשאלה: "כיצדאנו מביאים לידיעת הילדים הבוגרים את החשיבות של זוגיות שניה"...... ונדמה שזהו המבחן האמיתי שעומדים כל אחד מבני הזוג בכנות והרצון הטוב של המשך הקשר הזוגי.


אין כאן וויכוח! יש כאן עובדה מוגמרת שעל כל אחד מבני הזוג לאמור בדרך שיבחר להביא לידיעת ילדיהם הבוגרים, על הילדים הבוגרים להבין שדעתם אינה נחוצה ומיותרת לחלוטין.


ואני תוהה עם עצמי מדוע לא משכילים הבוגרים להבין שמקומם בתוך המשפחה לאחר שמגיע בן/ת הזוג לחייבן/ת הזוג הוא מאוד זהיר וזעיר עד כדי לדעת בתבונה לשמור עליו מאחר ועל הבוגרים להבין היטב היטב כי במקום שבו עומד/ת בן/ת הזוג, אף אחד מבני המשפחה לא יכול לעמוד.


עוד נעלם מעיני הילדים הבוגרים כי העובדה שהזוגיות של אחד מן ההורים מצליחה להחזיק מעמד זהבזכות היותם מגיעים ממעגלים שונים – ונדמה שהמעגל שממנו הגיע אחד מבני הזוג לא די שמוצא חן בעיני בן הזוג השני אלא יצר משיכה הגיונית מאוד – וזהו למעשה הסוד שם להצלחת הזוגיות השנייה.


ועצתי היא: במקום לגנות ולומר על אחד מבני הזוג כאילו הוא/היא חפצים בכספם ו/או ברכושם של בןהזוג ולהשתמש בגינויים כאלה ואחרים, למדו אתם הבוגרים ללחוץ יד היות ומשום מה פרח מזכרונכם כי הדאגה האינסופית של ההורים לא פוסקת כלפיכם, אם כלכלית ואם בכל ענין אחר – ונדמה שיהירות שיש בה אטימות מוחלטת תדאיג אתכם בעתיד הרחוק ויכול שתצטרכו לבצע עבודה (אם כי אני בספק גדול אם תצליחו אתם הבוגרים) על מנת שביום אחד מן הימים לא יתפוררו לכם חלומותיכם כאשר תתעוררו למציאות שלא חלמתם עליה ושם תספגו מהלומות ומלחמות קשות.


הערותיי והארותיי כלפי הילדים הבוגרים לא נופלות מהערותיי והארותי כלפי בן/ת הזוג שאמורים פה להיותנחרצים וחד-משמעים ולו על מנת לשמור על כבודם ומעמדם במערכת המשפחתית הזו,

והתנגדות הילדים אינה אמורה לערער את הביטחון של בן/ת הזוג. ובמקרים מסוג זה – חלה חובה מוסרית דווקא על ההורים הביולוגים לדבר בקול אחד, ברור וחד ולא במספר קולות, כי אזקיים בלבול שלא תורם אלא רק מזיק.


לא אחת קורה שלבן הזוג יש אישה שממנה התגרש ונותרים הילדים/ת ואזי הרעל שמצליחה אותה אישה לחלחל בתוך קרבם של הילדים הבוגרים כנגד האישה האחרת יוצרת נזק בלתי הפיך בכל מערכת היחסים שבין האב לילדיו, וכשהאב מחליט שהוא אינו רוצה בשלב זה לראות/לשמוע  את ילדיו הבוגרים – בבקשה שלא יטילו אצבע מאשימה כלפי האישה האחרת, כאילו היא המסיטה.....


ולשאלה שהצגתי בנושא מדוע אני חושבת כי האמירה של אותם הבוגרים המתערבים: "אנחנו רק דואגים להורים שלנו"  מחזיקה מים? משום שברור הוא שלא המדובר בדאגה ממשית להורים, אלא חוסר הנוחות שנמצאים הבוגרים שעה שלאביהם או לאימם יש בני זוג.


אמירה זולמעשה יוצרת בתוכה מעין "רכושנות" שאותה חשבו הילדים הבוגרים שרכשו אתההורים הביולוגיים. הבוגרים יכולים להשתמש במושג: "אבא/אמא טוב לך,טוב גם לנו". ומשפט זה יכול להישמע מצוין רק כאשר הוא עובר את מבחןהתוצאה.



ונראה כי כדי להגיע להבנה כזו נדרש זמן וסבלנות גדולה, ואם אותם בוגרים לא הגיעו להבנה כזו, אףשהיה ניסיון כזה – הרי שהזוגיות השניה תמשיך רק לפרוח ולחזק האחד את השני – שכן,היא בוודאי איננה תלויה ועומדת על דעתם של הילדים הבוגרים – עם כל הכבוד ועם כל הצער שבכך!


 


0 תגובות
גישור
20/11/2014 19:46
שוש

נושא 2:  הגישור בתוך  עולם המשפט

 

אני בהחלט ערהל"בלבול" ולחוסר  המודעות שיצרעולם הגישור בתוך כל עולם המשפט אצל האזרח שרק למד לדעת את תפקידו של העו"ד.

 

עו"ד – קציןביהמ"ש, תפקידו לייצג צד על כל הכרוך בכך.

 

מגשר – אף הואקצין ביהמ"ש אך בפנים אחרות - תפקידו מתרכז בעיקר בהכנת הסכמים עם הצדדיםלדין, ובנושאים מגוונים אחרים בתוך מסגרת המשפט.

 

בעל תואר במשפטים – (כשלא ניגש למבחני לשכת עורכי הדין) – יכול לשמשכיועץ משפטי ו/או עוזר משפטי בכל מקום שיציע עצמו – (זו יכולה להיות כל חברהשזקוקה רק ליועץ ולא לעו"ד באופן ממשי, או כל מקום דומה). העיסוק בגישור לאחרהוצאת התואר במשפטים – רק תורם להצלחת מקצוע בגישור. הוא מורשה לנסח כתבי תביעה,הגנה, בקשות לביהמ"ש וכל כתב בי-דין אך ללא ייצוג.  

במרוצת השנים,כאשר בתי המשפט החלו להיות מוצפים בתביעות שבעיקרן נסובו סביב מלחמות צדדים שהצליחולהתיש, לבזבז זמן יקר ולא חסו על הוצאות הכספיות - כאן היה מקומו של  הגישור אשר החל לחלחל לתוך עולם המשפט הישראלי –מה גם שתוצאת מלאכת הגישור הצליחה להניב פרי  – אזי השימוש בגישור התבקש למעלה מן הצורך – כשהגישורהשתלב במסגרת בית המשפט שמצאו ביטוי בהליכים נוספים ליישוב סכסוכים."

 

המגשר – אינו רקנשמת אפו של בית המשפט הוא מצליח להביא את המציאות על השולחן בדרך אחרת; דרךמשפטית רכה; דרך של הידברות בשפה תרבותית וגישורית. דרך שבה מותר הכל להגיד אך לאבצורה מאיימת, המגושר עצמו מגיע לתוצאה בעזרת ניתוב הדרך שבה מתווה לו המגשר.

נוכחנו בהליךהגישור לראות לא אחת כי אף שהכעס עוטף את בן האנוש והוא נוראי עד מאוד, גם אם נדמהשלא היתה יציאה וכניסה מן הכעס – הרי שסוד הצלחת הפתרון היא הדרך.

תפקידו שלהמגשר הינו רחב בשל הצוהר שהוא פתח בתוך העולם הזה והכוונה: הגישור יכול להיעשותמשרוך נעל ועד להסכמים היכולים להכריע גורלות אדם, והוא מצליח לגעת כמעט בכל תחום –ההבדל כאן בין עו"ד לבין המגשר – היא המסלול להגעת התוצאה.

הליכי הגישור מבוססים על הרעיון של תקשורת נכונה, הבנה, כבוד וסובלנות, כשהם מיושמים בהלכהלמעשה בין בני האדם הרי שהתוצאה מצליחה לשנות את אופיו, צבעו ומקומו של הכעס.

הליך הגישורכפי שהוא - מצליח בדרכו שלו לשמור על הציביון המשפטי ובמה דברים אמורים?

כשעו"ד פונה לגוף כלשהו – הוא פונה בצורת מייצג צד בלשון משפטית שיש בה טעם מאיים.

מגשר כשהואפונה למוסד כלשהו – פנייתו תעשה באופן של הבנת העניין ובלשון "משפטיתרכה".

למגשר קיימת עמדת כח רבת עוצמה ביחסיו עם הצדדים לגישור – למגשר יש יכולת השפעה על עיצוב תוכן והסדר הגישור.

מתוך מילותיו של פרופ' אהרון ברק - כנשיא בית משפט העליון - כתוארו אז:

"הגישור – אינו רק מקצוע, זו פילוסופיית חיים – ביסודו מונחת הגישה, לפיה בבסיס חיינו- האישיים הלאומיים, הבינלאומיים מונחת ההסכמה. היא הבסיס המשותף המאפשר חיים משותפים.  הסכמה אינה מניחה שלווה ורוגע. האדם הוא ייצור מורכב, לא פעם הוא מוצא את עצמו בסכסוך עם זולתו. ברבים מהמקרים ניתן לפתור את הסכסוך בהסכמה, בין דרישות הצדדים קיימות נקודות השקה מספיקות אשר בראיה כוללת, מאפשרות פתרון מוסכם של הסכסוך. הפתרון אינו  מבוסס על תפישה של אדם לאדם מלאך, הפתרון אינו מבוסס על כניעה של האחד לרצונו של השני, בבחינת אדם לאדם זאב, הפתרון המוסכם מבוסס על התנהגות אנושית רציונאלית בבחינת אדם לאדם – אדם. הגישור היא הנוסחה האידיאלית לחברה טובה יותר עם איכויות ליישוב סכסוכים בדרך של הידברות, נכונות, סבלנות, וסובלנות, כבוד הדדי וכיבוד השונה והימנעות מלשפוט בני אדם בשל דעות קדומות, או אמונות תפלות. למגשר הבוגר אין תביעות לבלעדיות על האמת והוא בוחן כל נושא בשיקול דעת (מעמיד עצמו במקומם של האחרים – ומגיב בהתאם), ללא משוא פנים, תוך התייחסות לזולת ורגשותיו." העולם – הזה זקוק לאנשים עם אידיאלים. רבים נסחפים בנהר החיים ללא אמות מידה וללא אידיאליים למשכם קדימה...."גישור אינה טכניקה – זו תרבות של חיים משותפים, עדיף לחיות בחברה אשר בה הסכמה חברתית שכן, היא לא רק הבסיס לקיומה, אלא גם הבסיס להמשך קיומה ולפתרון בעיותיה. עדיף לחיות בחברה שההסכמה בה מחליפה את האלימות (המילולית או הפיזית) עדיף לחיות בחברה אשר תרבותה החברתית מבוססת על נכונות להבין את הצד האחר. עדיף לחיות בחברה שבו החברתיות גוברת על הלעומתיות – לכל אלה תורם הגישור תרומה משמעותית."

ובלשון פשוטה יותר: גישור היא דרך של תרבות והיא נעשית מתוך הרציונל של הבנת האדם את רעהו ולאבאופן של "תחרות" ו/או התנצחות.

ולשאלה מדוע בחר כבוד בית המשפט להשתמש בביטוי: "המגשר הוא נשמת אפו של ביתהמשפט?"

התשובה היא כי בין בית המשפט לגישור קיים יחס גומלין – מה גם, שפעולות הגישור בדרך שהן נעשותומתבצעות מצליחות ליתן מענה נכון לכל הצדדים.

 

עוד על ההבדל בין משפט לגישור: המגשר להבדיל מעורכי הדין העוסקים בתיק אינם כובלים עצמם לכתבה הטענות והמגשר רשאי לדון בכל הנושאים המובאים אליו על ידי הצדדים, בהסכמה שהוא חושף את "האינטרסיים האמיתיים" ומאפשר השגת פתרון הולם ומקיף. פגישת הגישורמאפשרת הנחת הבעיות בצורה פתוחה, אף אם הם הקשים ביותר.

עבודת הגישור נעשית בכל מגזרי החברה ועם כל הגילאים, ללא אפליה, מהות תהליך הגישור היא למידההדדית, רבת תחומית, הן של הצדדים והן של מהגשרים.

 

גישור פועל בתחומים הבאים: דיני משפחה (על כל שלוחותיה: בינו לבינה, יחסים עם הילדים, צוואות,ירושות, וכל הכרוך במשפחה); דיני עבודה; בין ממסד לאדם; בין אדם לאדם; – הגישור אינו פועל בדין הפלילי (למרות שבשנים אלה עובדים על "צדק מאחה") – אךאין אני בכוונתי להרחיב בעניין, מאחר ואינני עוסקת בתחום.

המגשר יכול להופיע גם כמייצג בוועדות רפואיות מול המל"ל; תביעות קטנות כמלווה ובאישור מיוחד (אם על ידי ביהמ"ש ואם על ידי הממסד שבגינו נתבעה התביעה); המגשר מופיע גם בישיבות (על ידי מתן יפוי כח) בישיבות מול וועדות שונות – והכל על פי העניין.

           

מי יכול להיות מגשר?

בתקנות בית המשפט נקבע במפורש כי על המגשר להיות בעל תואר אקדמאי, ובקיא בטרימינולוגיה הכללית של המערכת המשפטית שבה הוא פועל, וכן ניסיון של  5שנים במקצוע – ואלו תנאים אשר יכולים להביא את המגשר למצב בו הוא יכול לקבל תיקים מבית המשפט.

 

יש פעמים שהקווים באישיותו של האדם כמו אינטרקציה ואינטואיציה –  הם צרופה להצלחת האדם במקצועות הגישור.


כן, קיימת לשכת מגשרים – הדומה במהותה ללשכת עורכי דין – ולשכה זו תפקידה לשמש כ"מטריה" עבור המגשרים והאזרחים כאחד.

אם כי דומני, ובזהירות אומר  כי עדיין יושבים על התקנות והקביעה של "מי יכול להיות מגשר"?


אופן ביצוע שכרו של המגשר:

במידה והצדדים נשלחים על ידי בית המשפט למגשר (לבית המשפט קיימת רשימת מגשרים שהוא מחליט לאיזה מגשר לטעמו כדאי שיטפל בתיק) – הרי שהתשלום מגיע מקופת בית המשפט.

 במידה והצדדים לדין מגיעים למגשר באופן פרטי – אזי השכר ישולם על ידי אותם צדדים.



0 תגובות
חינוך ילדים
20/11/2014 19:37
שוש


הטכנולוגיה והתקשורת המפותחת גרמה למעשה מצד אחד היווצרות של דור ש"יודע הכל" ומצד אחר פיתחו יכולת סרבנות ועקשנות יתירה בלבצע את המטלולת הפשוטות ביותר לדוגמא: "הליכה למקלחת".


יכולת הסרבנות והעקשנות היא פעולה מצד הילדים והנוער כאחד המבקשת מאתנו ל"בדוק" את רמת הסמכות שלנו כהורים - היות ומצד אחד הם מבקשים ורוצים בכל מאודם הורים סמכותיים, ומצד שני מפעילים מניפולציות אשר גורמים לכעס מתמשך מצד ההורים - ומצידם זו דרך לבדוק את הגבולות.


הילדים והנוער - לא פוסקים לבדוק אותנו! בכל עת, בכל דקה ובכל שעות היום - על פי הדרכים שלהם בסירובם לבצע את המוטל עליהם.


הדוגמא של "הליכה למקלחת" אמורה להפוך למעין "חוק" מצד אחד ובתוך כל זאת קמה עלינו ההורים החובה להסביר לילדים "מדוע חשוב להתקלח.,


הסמכות של ההורים כלפי הילדים היא היכולת לקבוע כללים וערכים עבור הילדים ולמנוע מהם לעשות מעשים העשויים לפגוע בהם.


מנהיגות אישית

במושג מנהיגות אישית נוכל בעצם למצוא את כל המרכיבים המהותיים לעיצוב דמותו של קטין שגדל. במנהיגות אישית - נותנים לקטין ולנוער להבין כי קיימת אחריות מלאה על מעשיו, לטוב ולרע, לפעמים יצליח, לפעמים ייכשל - העיקר שמאחריות לא לברוח כלל וכלל. אחריות חשובה לקטנים ולגדולים.

בתוך כל זה, יש להוביל את הקטין למטרה שאותה מסמן - ומגיע אליה בכוחות עצמו - אם מקצוע שבחר וכל אתגר חיובי אחר שיכול לקדם את השאיפות שלו - היכול להועיל לעצמו ולחברה כאחד!

אתן דוגמא פשוטה ללקיחה על אחריות: ההורים יודעים שהבן/ת צריכים להכנס למקלחת, הכנת שיעורי בית, סידור מערכת שעות וכיוצ"ב. הכניסה למקלחת לא אחת יוצרים כעס ומריבות שבין ההורים לילד/ה ומעצם המריבה שנוצרה הרי שהענקתם לקטין פרס בידו. מפני שבעצם הסירוב, הרי שהקטין בוחר את ההורים עד כמה הוא יכול למתוח את החבל שבין "לא" לבין "כן" והמטלה שעליו לבצע היא האחריות הבלעדית שלו! היא איננה עוברת בשום פנים ואופן למגרש ההורים. כי רק הוא אמור להבין שבאם לא יבצע אותה, ההורים לא אמורים לבצע במקומו ואם לא יעשה אין אחר שיעשה זאת במקומו, החל ממקלחת וכלה בשיעורי בית ו/או כל משימה אחרת שהתבקש למלא!

אנו ההורים ניתן את הכלים ותו-לא! אנחנו בוודאי לא נכין במקומם את שיעורי הבית ובוודאי שלא נלביש את המכנסיים לפני שילכו לבית הספר... ואם אתם ההורים חשבתם שעזרתם - שגיתם שגיאה גדולה - אתם רק החמרתם את המצב!!!

ובעצם מילוי המשימה על ידי הקטין (ותהיה המשימה אשר תהיה) בעצמו ללא עזרת ההורים השגנו תוצאה של אחריות אישית וכן הידיעה שלנו שאפשר לסמוך עליהם, גורמת נחת להורים מה גם שהם עצמם מבקשים מאתנו ההורים בדרך שלהם שנסמוך עליהם.

עם השנים הוא יתאמץ להגיע למטרה שאותה הציב לעצמו, - הוא ימלא אותה בצורה שתגרום לכולם - נחת וגאווה כאחד, מה גם שבדרך הזו הוא מפתח את המשמעת העצמית.

דוגמת "אי כניסה למקלחת" (שעה שהם הילדים יודעים שהם צריכים להתקלח) היא אחת מהתנהגויות הילדים על מנת לבדוק/לבחון עד כמה אנו יכולים לעמוד מול סירובם (בדיקת סמכות וגבול שבין "לא" ובין "כן").

במנהיגות אישית לומדים גם לומדים את הערכים לנתינה, לאהוב את בני האנוש, לאהוב את העם כולו והדוגמא הנפוצה שעומדת לנגד עיננו ורק בזכותם מדינת ישראל תלך בראש מורם אלה הם קציני וחיילי מדינת ישראל.

0 תגובות
אהבה
20/11/2014 19:08
שוש


על אהבה:


אינספור סרטים, שירים, מחזות והצגות נכתבו על רגש האהבה - אף הקדישו לכך חג, הוא מאוזכר בכל מיני הקשרים בארץ ובעולם, ואף הוזכר בתנ"ך שלנו (שיר השירים), בשלל סיפורים ובאמירות.


שלמה ארצי (הזמר הנערץ עלי) שר על "האהבה ישנה" ואת השיר אהבתיה. בועז שרעבי מסביר בשירו: כי לא מתים מאהבה אצלו הכל בסדר, ולא חשוב אם לא ימצא תשובה הוא גם מספר למאזיניו שהוא יאהב את האשה אף שהיא נסערת עם גבר אחר, אבל אצלו הכל בסדר.


יהורם גאון מבקש שלא לשטות באהבה וביחד עם זאת, לבוז לגאווה.


הזמר הידוע אייל גולן הביא למאזיניו שירים שמרביתם אהבה, בשיר אחד הוא מבקש שהיא תחבק אותו כי הוא "מתמוטט שם" (צליל מיתר); ובשיר אחר הוא שואל היכן טעה ומה עשה שהיא פגעה בגאוותו? (נגעת לי בלבב); הזמרת הצרפתייה (סלין דיון) פחה בשירתה: "אהבה לא מספיקה." והזמר רוי אוריסון בבלדה לאהבה תגידי משהו ושם הוא אומר: מרוב שאני אוהב אותך אני מרגיש כל כך קטן לידך...." ובשיר אחר על האהבה כי לאהבה אין מדינה ועוד נאמר על אהבה כי היא חסד אלוהי.



הרבה פנים לאהבה - אך מה שמייחד אהבה אמיתית ותהיה אהבה אשר תהיה, זו הרגשה הפנימית שבלתי ניתנת להסבר. אותן דפיקות הקטנות שרק מורגשות ועליהן אסור לפטפט, את אותו "זרם" העובר בגופך עת לכתבך לישון, עת קומך בבוקר, אותה הרגשה שיש פעמים שאנו מבקשים לסלק אותה מעלינו והיא שוב ושוב חוזרת אף בלי להזמין אותה. הרגשה שמצליחה להציף את ראשנו וגופנו בזיכרונות טובים ורעים כאחד - הרגשה שמצליחה לתת לעיננו לדמוע, הרגשה שמותירה את האדם עם תערובת רגשות של אכזבה, שנאה וגורמת לפינו לומר דברי שבח, קיטורי קיטורים ותמיד מותירה אותך עם הרבה סימני שאלה - לעיתים על סף תסכול. אותה הרגשה שלעיתים גוברת וגורמת לנו לעשות הרבה מאוד הנחות אף אם ההיגיון והשכל הישר אומר אחרת.


אהבה - היא רגש שאין עליו עוררין .

1 תגובות