עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נולדתי בחיפה בשנת 1938 לדב שלונסקי ומאשה גרנטשטיין לאחר ימי אהבה ארוכים.

בגיל שנתיים עברתי לקיבוץ נען וחי פה עם אמא עד תום השירות הצבאי.

בתום כמה חודשי עבודה בבאר-שבע עליתי לירושלים ללימודים באוניברסיטה העברית בחוגים ספרות עברית ופילוסופיה.

שלוש שנות לימוד – ונסעתי אל לונדון לכמה שנים, בעיקר ללמוד תיאטרון בהיבטו התיאורטי. בתקופה זו ועם השיבה הביתה תרגמתי שלושה מחזות לקאמרי ולהבימה.

בעבודה בארץ: עריכה בת עשר שנים בידיעות אחרונות, עשר שנים במעריב ועשרים שנה בניהול משרד פרסום.

shlonsky3@gmail.com :
זו הדרך הקלה והמהירה לפנות אלי – ואענה לכל פונה.

האתר ובו ספרי "אררט" - indiebook.co.il/

וקישורית לדף האינטרנט של "אררט":

indiebook.co.il/shop/%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%96%d7%94/%d7%90%d7%a8%d7%a8%d7%98/
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
גולשים
הראשונים
"אררט" - רומן ועוד משהו
20/10/2014 18:19
jonatan shlonsky
 

 מאת זאב גלילי,19 באוקטובר 2014 

 

 קראתי את "אררט" פעמיים. עם סיום הקריאה שאלתי עצמי: האם זו ביוגרפיה של אברהם שלונסקי? האם זה סיפורה של משפחת שלונסקי ? האם זה סיפורו האישי של הסופר, יהונתן שלונסקי. או אולי זו תעודה היסטורית על התהוות הספרות והתרבות העברית החדשה בארץ ישראל?


כל אחת מן התשובות לשאלות הללו יכולה להיות כן. אך ב"אררט" יש עוד משהו, ההופך את מכלול המרכיבים ליצירה ספרותית.

 

 אילו זה היה ספר בדיוני היה לפנינו רומן טוב. עלילה מרתקת, גיבורים יצריים, המתוארים היטב על רקע תקופה היסטורית סוערת. שרשרת של מצבים טראגיים ובצידם הילולות ושמחות.


אך הואיל וזה איננו רומן בדיוני אומר רק כי זה רומן שיש בו עוד משהו.

 

גיבור בעל כורחו
המשהו הזה הוא דרך היווצרותו של הספר. יונתן שלונסקי [גילוי נאות: ידיד אישי], הוא בנו של דב שלונסקי, אחיו של המשורר אברהם שלונסקי, שחולל את המהפכה בשירה העברית שלאחר ביאליק.


דב שלונסקי נפטר בשנת 1947, כשיונתן היה בן תשע. אברהם שלונסקי בא לבר מצווה של יונתן בקיבוץ נען [בו חי יונתן עם אמו מאשה] ומאז נקשר בין השניים קשר מיוחד.


מן הספר מצטייר קשר זה כיחסי בן עם תחליף אב, כיחסי בן עם אב רוחני. ובגיל מאוחר יותר כקשר אינטלקטואלי פורה בין מורה רוחני לתלמיד בוגר.

  

ילדותו ובגרותו של יונתן שלונסקי הפכה אותו גם ל"מספר היודע כל" וגם לגיבור בעל כורחו. קשריו עם אברהם שלונסקי ועם אשתו השנייה מירה, הפכו את יונתן לכמעט עד בזמן אמת לכל גיבורי התרבות העברית, שהחלה להתהוות עשרות שנים לפני שנולד.


האישים אליהם נחשף , באורח אישי ממש, או דרך סיפורי דודו, הם התרבות הישראלית במיטבה – לאה גולדברג, נתן אלתרמן, אברהם חלפי, חנה רובינא, יצחק למדן, אביגדור המאירי, יוכבד בת מרים, ישראל זמורה ורבים אחרים. ולא במקום האחרון המפגש הבלתי אמצעי עם היצירות הגדולות שתרגם שלונסקי מן הספרות הרוסית, הצרפתית והאנגלית והחשיפה לעולם התרבותי העשיר של הדוד.


הרקע היחידאי הזה נתן ליונתן שלונסקי את החומרים שבכישרונו הצליח להפוך לסיפור מופלא. סיפור שנכתב כאילו היה עד ראיה ושמיעה לאירועים, שראשיתם בראשית המאה העשרים והם מהדהדים עד ימינו.

 

משפחה מופלאה

 האברהם שלונסקי עומד כמובן במרכז הסיפור. אך אי אפשר להבין את עולמו בלי להכיר את משפחתו.

 

האב טוביה, מוסיקאי שחיבר את הלחן לשירו של שאול טשרניחובסקי "שחקי שחקי". האם, ציפורה, אשה דעתנית, מהפכנית סוציאליסטית. האווירה בבית – יהדות [חב"דית], עברית, השכלה ותרבות במובן הרחב ביותר של המלה.


אברהם הוא המוכשר והבולט בין ששת ילדיהם של טוביה וציפורה שלונסקי. אך גם האחרים מוכשרים כל אחד בתחומו – דב מתמטיקאי, ורדינה מוסיקאית ברמה בינלאומית וגם יתר הילדים ירשו כל אחד מכישרונות הוריהם.

 

הדבר המרכזי אולי בחיי המשפחה היא האהבה, אפשר לומר התאווה האובססיבית, לשפה העברית. האב טוביה שולח את אברהם ללמוד שנה בגימנסיה הרצליה ערב מלחמת העולם הראשונה. כאן סופג שלונסקי את העברית הארצישראלית החיה, וביכולת הוירטואוזית שלו הוא לש בשפה ויוצק בה דפוסים חדשים.


סיפורו האישי של שלונסקי רצוף משברים. אשה אלכוהוליסטית ואשה שניה שאהבתו אותה גברה על החברות שלו עם בעלה. מאבקים ספרותיים עם ביאליק ותומכיו, וכמובן שורה של מפעלים – תרגומי מופת מספרות העולם, תרומה אדירה לתיאטרון העברי. הפרטים ההיסטוריים ידועים. תרומתו של יונתן היא בפרטים הקטנים המחיים את רוח התקופה וגיבוריה.


הואיל ומדובר ברומן, לא אקלקל לקוראיי את ההנאה של קריאת הספר בהוצאת צימוקים מן העוגה הגדולה – החל במאיר דיזינגוף שמצא גבר זר בחדר המיטות של אשתו וכלה באורי צבי שאמר מה שאמר לסימה ארלוזורוב על בשלושים למותו של בעלה. אסתפק אפוא בכמה תובנות שעלו בי כקורא מתוך הספר.

 

חב"דניק בגדוד העבודה

אברהם שלונסקי החל דרכו בארץ כחלוץ בגדוד העבודה. אך כבר בערב הראשון, בריקוד ההורה הסוער בעין חרוד, הזכירה לו ההורה את מפגשי ההתוועדות החב"דית משם, ניגונים מבית אבא אמא , טוביה וציפורה שלונסקי, שנשארו באוקראינה.


קשה לתאר ניגוד גדול יותר בין חב"דניק לבין חלוצי גדוד העבודה. חלוצים שהלהט המהפכני שלהם כלל גם "עולם ישן עד יסוד נחריבה". העולם היהודי של בית אבא.


הרקע לחב"דניקיות של שלונסקי הוא לכאורה מקרי. אך שורשיו עמוקים.


רבה של העיר יקטרינוסלב שבאוקראינה, לוי יצחק שניאורסון, השתתף בחגיגת הבר מצווה של אברהם שלונסקי והביא לו במתנה את ה"תניא", ספר היסוד של חסידות חב"ד. מישהו אחר הביא לבר המצווה ספר שירים של אד"ם הכהן, משורר מראשוני תנועת ההשכלה בליטא. אלה היו מקורות ההשפעה הרוחניים של טוביה האב.

 

אברהם שלונסקי למד ב"חדר" עם מנחם מנדל שניאורסון, שנודע לימים כרבי מלובביץ' ושתי המשפחות, שלונסקי ושניאורסון התגוררו זו ליד זו.

 

איך נוצר קשר כזה בין משפחה של משכילים לבין משפחה של חסידים [העתידים להפוך לתנועה החסידית הגדולה בעולם]?


רק נסיבות היסטוריות יחודיות איפשרו את הזיווג הזה.


ביקטרינוסלב נוצרה מציאות היסטורית ייחודית. רבה של העיר לוי יצחק שניאורסון [אביו של מנחם מנדל] נבחר בהשתדלות של איש ציבור משכיל ציוני בעל השפעה.

  

התנועה החסידית בגלגוליה השונים ובעשרות חצרותיה המפולגות, התנגדה התנגדות נחרצת להשכלה. הצדיקים אסרו על חסידיהם כל לימוד שהוא, פרט ללימוד קודש – לא שפת המדינה, לא מדעים, לא שפות זרות, אפילו לא עברית.


 

תנועת חב"ד הייתה שונה ביחסה להשכלה. הרבי מלובביץ' למד באוניברסיטת לנינגרד מתמטיקה והנדסה, באוניברסיטת ברלין למד מתמטיקה, פיסיקה ופילוסופיה. בסורבון למד הנדסת חשמל.

 

השילוב הזה של השכלה כללית רחבה בצד דבקות במסורת היהודית איפיינה לא רק את משפחת שלונסקי. היא כללה חלק גדול מחבורת "אררט" והסמוכים לה – חנה רובינא, לאה גולדברג, ועוד רבים המצטרפים מדי פעם לשיר שנראה להם כהמנון חב"ד :"קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה".

 

פרופסור אביעזר רביצקי סבור כי היחס של חב"ד להשכלה נעוץ בשורשי תפישתו של מייסד חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי. הוא מביא דוגמא מדברים שאמר הרבי מלובביץ' לקבוצת מדענים יהודים אורתודוקסים: "השגו הגדול של אינשטיין היה בכך שהצליח למצוא את הקשר בין האנרגיה לחומר. לא תיתכן הפרדה בין תחומי הדעת השונים… כולם שייכים לאותה אחדות…" [אביעזר רביצקי, הקץ המגולה – עמ' 254].

 

אורי צבי ודב השילוני

מן הספר ומחבורת "אררט" בולט בהיעדרו אורי צבי גרינברג. נעדר, אבל מעין נוכח נפקד.


אורי צבי חולל את מהפכת הסגנון האימפרסיוניסטי בשירה [תחילה ביידיש ואחר כך בעברית] בראשית שנות ה-20. סגנון שהתאפיין במרידה במוסכמות האמנותיות של סוף המאה ה-19. בכך קדם לשלונסקי. לולא האירועים הטראגיים [הקרע בינו לבין תנועת העבודה, עלילת רצח ארלוזורוב] שהרחיקו את אורי צבי מן החבורה שהייתה המסגרת הטבעית שלו, היה אורי צבי חלק אורגני מחבורת "אררט".

 

"שלונסקי וחבורתו", כותב המבקר דן מירון, "לא יכלו להכחיש את התפקיד המרכזי שמילא [אורי צבי] בשבירת השלטון של הפואטיקה הרומנטית הביאליקאית בשירה העברית ואת התנופה העצומה שנתנה שירתו לאופציה המודרניסטית" ["אקדמות לאורי צבי" עמ'87]. שלונסקי עצמו הודה בהשפעה זו כמו בהשפעות אחרות של משוררי אותה תקופה.
אורי צבי חלק אמנם על שלונסקי בעמדתו לגבי תפקיד השירה במאבק התחיה הלאומית [וגם תקף את כל המשוררים האחרים בנושא זה]. אך אורי צבי לא נרתע מלתקוף את ביאליק על שנטש את המערכה וכך כתב:


"
גם ביאליק, גאון השירה הזועמת… עוגב השירה העברית.. ומי שניבו כמו פתן נשך… בנה לו ארמון ויהי למגיד… וילך בדרך אחיו השנואים… ויארח להם לאחיו הסוחרים… בעונג שבת בכרת מרעים… למה אדמך ביאליק כעת… ושירי הזעם שלך בחנות… הם נהנים מזיוך האחים הסוחרים… [ביאליק, כל כתבי אורי צבי, כרך ב' 99-100].


כ-13 שנים [1933-1946] היה אורי צבי מנותק מן הזרם המרכזי של התרבות המתהווה בארץ. פרט לכמה פרסומים הוא שתק כל התקופה וכתב למגרה. לא היה לו עניין לפרסם ב"המשקיף" בטאון התנועה הרביזיוניסטית. כל הבמות האחרות נסגרו בפניו.


אך היה אדם אחד מחבורת אררט ששמר לו אמונים והיה בקשר עמו רוב השנים, זה היה דב שלונסקי, אחיו של המשורר ואבי מחבר "אררט". [ולדברי יונתן שלונסקי השפיע דב על אורי צבי במעבר מיידיש לעברית].


הערך עליו בויקיפדיה [דב שליונסקי] מתאר אותו כאחד מחלוצי המתמטיקה והפיסיקה העבריים מחבר ספרי מדע פופולארי.

  

אכן, לא היה ילד בשנות החמישים והשישים [כולל כותב שורות אלה] שלא קרא בשקיקה את ספריו במדע פופולארי – על מכונות פלא, האטום, תורת היחסיות, גדולי המדע ועוד. עלי אישית השפיע השפעה עצומה הספר "מתמטיקה למיליון" שתרגם [המחבר הוא לאנסלוט הוגבן ] והצליח להסביר בלשון שווה לכל נפש את נפלאות התבונה המתמטית.

 

לא מצאתי בויקיפדיה שום התייחסות לחלקו של דב שלונסקי בחבורת "אררט". יונתן שלונסקי איננו מפרט ב"אררט" את תרומתו לחבורה. אולי מתוך צניעות. אבל אפשר ללמוד על תרומת דב שלונסקי לחבורה מריבוי ההקשרים בהם נוכח דב. מדי יום לאחר יום עבודה מפרך בבית המדידות רץ ל"אררט" ובילה שם עד שעות הלילה המאוחרות.
האיש שהנציח את דב שלונסקי כאיש רוח ושירה הוא אורי צבי גרינברג. הוא עשה זאת בקינה בת שבעה עמודים שפורסמה בשנת תש"ז סמוך למותו של דב.


וכך כותב אורי צבי ב"שירת אשכבה לדב השילוני:"


"….
אשר ידעת לאהוב איש בשל מלה-בשיר
שהיא מפתח לנגון-דבר אין-יודעו ואתה ידעתו

שידעת להתגעגע לאיש השיר שהוא גר כאן בעירך

 כאילו הרחק והרחק אלפי אלפים מילין בנכר

ובאת לראותו מקרוב מנגד בשבתו במסבת זריו
ופעם נגשת אליו לומר לו: שלום בקבלת יד

 

בהמשך קורא אורי צבי לחברו המת שיספר בעולם הבא ל"יהודים האדומים" אשר מעבר לסמבטיון:

 

"ותספר להם שמשם-שםמן המקום שאתה בא
ממחוז סיני ונבו וירקון
היה לך ידיד ששער ראשו אדום וזקנו
לולא גלחו היה אדום
הוא משורר ושירו אדום כי בא מן הדם"


ובסיום הוא קורא לחברו לספר לחבריו האדומים כי המשורר "מן השבט שלנו"…"ואיך הוא הולך שם בר שבטנו האדום ושר שירנו הגזעי לא בשבטו". [כל כתבי כרך ט' עמוד 58].

 

בין יקטרינוסלב לסאמבור

אדם קרוב אצל עצמו ואיני יכול לסיים בלי לספר על הרגשות שעורר בי ספר זה.
כשראיתי לראשונה את תמונתם של טוביה וצפורה שלונסקי, הדבר עורר בי קינאה עמוקה, שלא הבנתי את פישרה. "אררט" פענח לי את החידה.

 

משפחת שלונסקי עלתה לארץ מאה שנים לפני שסבה של סבתי [שמואל שיינקיר] עלה לארץ מסאמבור שבגליציה והשתקע בצפת.


במאה השנים הללו חל בעולם היהודי מהפך אדיר. המודרנה פוררה את חומות הגטו שהיהודים בנו סביבם משך דורות. במאמץ למנוע את ההתפוררות קמו שלוש תנועות שנאבקו אלה באלה – החסידות, האורתודוכסיה וההשכלה.

 

האורתודוכסיה לחמה בחסידות, כי ראתה בה גלגול של השבתאות. גם האורתודוכסיה וגם החסידות לחמו בהשכלה שנראתה בעיניהם [במידה רבה של צדק] פתח להתבוללות.
מתוך המאבק הזה צמחה האליטה הרוחנית והחלוצית שחוללה את המהפכה הציונית, החיתה את השפה העברית, והניחה את היסוד הפיסי והתרבותי לתחייה המחודשת של העם בארץ ישראל.


בני משפחת שלונסקי נמנו עם האליטה הזו. שבצד ההשכלה, הספרות והעברית לא השליכו את הטלית והתפילין.


בני משפחתי שהגיעו לצפת נמנו עם הקהילה המסורתית – לא אורתודוקסים, לא חסידים, לא משכילים. סתם יהודים שהבערה של אהבת ארץ ישראל הביאה אותם לארץ.
לפני בואם לא חוו כמעט את המהפכה שחוללה החסידות, בראשית דרכה, בדרך החיים היהודית. הם גם לא נתקלו בהסתאבותה של התנועה החסידית, התפצלותה לחצרות שלחמו אלה באלה באלימות והידרדרו לשחיתות.


תנועת ההשכלה בגליציה הייתה רק בחיתוליה. הבאים לצפת ברחו מן הגולה, אך הגולה רדפה אחריהם. צפת של המאה ה-19 הפכה סניף לכל השלילה שבגולה. לכל חצר חסידית שבגולה היה קלויז בצפת. לכל גחמה וחומרה אורתודוקסית נמצאו ממשיכים ומחמירים בצפת.
חצרות החסידים נלחמו אלו באלו באלימות מילולית ופיסית. הנהגת הקהילה לגווניה שלטה שלטון ללא מצרים על האוכלוסייה והכתיבה לה את אורח חייה. חיים של תלות ושל בערות. היא ישבה על ברז התרומות שזרמו מן הקהילות בגולה, שסגירתו גזרה רעב על מי שסטה מן הדרך.

 

מה שלא הגיע מן הגולה זו ההשכלה. המשכילים שצמחו בארץ ישראל [בעיקר בירושלים ולאחר העלייה הראשונה במושבות] לא הצליחו לחדור לצפת.
דוד שו"ב, ממקימי ראש פינה, מספר כיצד מנעו פרנסי צפת הקמת ספריה, בעיר החרימו ורגמו באבנים מי שניסה לקרוא את ספריה. מקימי "אליאנס" הוחרמו וכך גם כל מי ששלח את ילדיו ללמוד במוסד זה. ילדי ראש פינה, ביניהם אמי, שבאו בטו בשבט לעיר ושרו שירים "ציוניים" נרגמו באבנים. אלעזר רוקח, נכדו של ישראל ב"ק, נרדף עד צוואר ואף ניסו לרצחו באמצעות רוצחים שכירים.


צפת [האשכנזית] של המאה ה-19 הקפיאה את המציאות המזרח אירופית כמו הדגים שהוקפאו באקוואריום, באחד מסיפורי האימה של היצ'קוק.


משפחתי נמנית עם הדור שהחל את המאבק להשכלה באחור של מאה שנים, מאבק שהושלם רק על סף המאה ה-21.

 

לכן קינאתי כל כך בחברי יהונתן שלונסקי.

 

 

1 תגובות
תגובות לספרי "אררט"
15/10/2014 00:23
jonatan shlonsky

גדעון עמיחי

 

אי שם כשהייתי עולל, התגלגלתי בין מסדרונות "מעריב" אל חדרו של עורך המוסף "ראי" - הוא יונתן שלונסקי. ב"ראי" היו איורונים קטנטנים בפינה העליונה של העמודים. הגודל היה מיניאטורי - שני ס"מ רוחב על אחד וחצי - "וויניאטות" קראו לזה. הוא העיף מבט בוחן בתיק העבודות שלי, דפדף בין הסקיצות ואחרי כמה וכמה מפגשים כאלו, גם איורים קטנטנים שלי קישטו את הפינה כבקשתי סוג של עולם ומלואו - עבורי .

 

כיף לראות, שיונתן ממשיך להיות יצירתי גם היום.

 

העטיפה נהדרת.

 

בהצלחה!

  

שלומית כהן-אסיף

 

יונתן יקר,

 

סיימתי את אררט. למדתי המון על התקופה ועל התחלת ההתחלות, על השולחן ועל הקפה. סיפור מורכב וסוער.

 

לשאלתך למה אברם ראה אותך כבן ושיתף אותך – קרא את הספר ותמצא המון תשובות.

סנדקים נקשרים לילדים שלהם...

 

הספר האיר לי באור מיוחד את היחס בין אברם ונתן, תמיד חשבתי אחרת. יש בספר כאב ושמחה...ומעל לכול כתוב נפלא!!!!!!!!!!

 

חסרו לי שירים, הייתי רוצה יותר...

 

אני משוכנעת שאברם היה אוהב את הדבר הזה.

 

ואתה יונתן ילד של אהבה טהורה... בן להורים נפלאים.

 

סיכום: שיעור מאלף בצעדיה הראשונים של השירה העברית. מיפגש עם דמויות מרתקות, אחת לאחת... וכאב על מה שהיה פה ועכשיו כבר איננו.

  

‏‏גליה שלונסקי

 

‏חלום של שנים שהתגשם לאבא שלי.

גאה בך ושמחה בשבילך".

  

יעקב הדומי

 

ברכות והצלחה !!!

 

סילביו נתנסון

 

אני מכיר ומוקיר את המחבר, את חכמתו וניתוחיו. ממליץ בחום.

 

זאב רביד

 

בהצלחה רבה.

 

יעקב שוורץ

 

ידידי יונתן שלונסקי מפרסם ספר לאחר שלוש שנים של עבודה. בהצלחה.

 

תמי גלעדי

 

בהצלחה יונתן !!!!!

כאשר הייתם כאן סיפרת לי על הספר,,,,,
והופ,,,,יצא מהתנור,,,,,,מרגש.

 

לאה הרפז

 

בהצלחה גדולה גדולה.

  

מיכאל בן יאיר

 

לחובבי הספרות היפה והשירה הטובה, יונתן שלונסקי פותח בפניכם את הדלת לארץ ישראל הטובה.

 

רון ארזי

 

יש קשתות כאלה שניתן לראות היכן מתחילות ואת מה שמאחריהן.

 

אתי פולק

 

ערב טוב חברות וחברים שלי,
ספרו החדש של יונתן שלונסקי רואה היום אור ...
שיתפתי בתודה ובברכה .


בהצלחה


קרין נימרי

 

עדיין לא קראתי, אבל מהיכרותי את האיש שמאחורי הספר מרשה לעצמי להמליץ בחום !!!

  

שרי ישראלי עורכת דין

 

מפרגנת לחבר פייסבוק נהדר שספרו יצא לאור באינטרנט.

 

כל הכבוד חבר חכם שלי באהבה רבה

  

אירית כהן

 

יונתן שמחה בשמחתך. כל ספר זה ילד. שיהיה בהצלחה.

 

גרא דה-שליט

אררט - ספר חדש מפרי עטו של יונתן שלונסקי - בן אחיו של אברהם שלונסקי על תקופה עניה בחומר אך עשירה ברוח ועוד ועוד...

 

גיל ניצן

 

יונתן שלונסקי הוא אחד האנשים המעניינים ביותר שאני מכיר.


יונתן הוא חלק ממשפחתי מאז היותי בן 17 ובזכותו אני עוסק במקצוע שלי.

 

יונתן הוא איש של מילים ועכשיו כולנו יכולים לחלוק איתו את מילותיו.

 

אריק בנדר

 

מומלץ לקריאה אררט של יונתן שלונסקי 

 

תמי גיא

 

קולגה מימים עברו, יונתן שלונסקי, הוציא לאור את ״אררט״. נאחל לו הצלחה.

 

שושי קלאס

 

בשעה טובה והמון בהצלחה!! ליונתן שלונסקי, חבר יקר, עם ספרו "אררט".

 

שאול נמרי

 

יונתן שלונסקי עם ספר חדש. בהצלחה וחג שמיח,

 

‏ועוד בהצלחה איש יקר עם מורשת נכבדה.

 

עתליה יהלום

 

תודה מאד יונתן על מה שהבאת אלינו..עושר רוחני ומתנה יקרת ערך הנוגעת ברוחו של האדם..אשריך שזכית לכך..ולנו זה נכס תרבותי היסטורי בעל ערך חשוב.

 

אמתי רותם

 

אני מודע למאמץ הכרוך בכתיבה, אבל גם לתענוג הגדול שגורמת התוצאה.

 

אכן רכשתי דיגיטלי, אני כבר כמה שנים קורא בדיגיטלי וזה יוצא מהכלל יותר קל במשקל, אותיות בגודל כבקשתך, זוכר היכן הפסקת ולא מחייב להוסיף מדפים בספרייה.


חג שמח!

 

‏‏תמי יעוז כץ

 

‏‏קוראת. אתה כתבת ואני מרגישה כמו אחת מהם...

 

תודה יונתן.

 

עזי חיימוביץ

 

תודתי העמוקה על הספר שאני הנחתי לפני ולא מפסיק לקרוא בין דפיו,כנראה ההתרגשות שאחזה בי, לא נותנת לי להתרכז, אבל אני מבטיח לקרוא כל מילה ומילה.

  

אמי ז''ל יחד איתי לא פסקנו מ"משמר לילדים" ספרי הילדים תרגומים שירה תיאטרון ועוד המזון הרוחני שעליו גדלתי, אברהם שלונסקי כפי שאמרה הממשיך של ביאליק, אך הרגיש סוציאלית לעמו המתאסף במדינתו החדשה.

 

תודה לך.

 

0 תגובות
כתבה על "אררט" במעריב
24/09/2014 23:41
jonatan shlonsky

|

 מאת יעקב בר-און ,   20/09/14 

 

 

 ינואר 47'. קיבוץ נען. בעודו סועד בחדר האוכל של ילדי המשק,לפני נסיעה למשחק כדורגל עם בני  הקיבוץ השכן, מבחין ילד בן 9 באמו ניצבת בפתח, כשמברק בידה. "אבא איננו!", היא  מנחיתה עליו  חרש בשורתאיוב ונוסעת ללווייתו, בתל אביב.  

 

 אז, אולי, החל מסעו של יונתן שלונסקי, הילד ההוא, אל ספרו"אררט", שבו - בעודו מנסה לפענח  את חידת חייו, כמי שהתייתם לפתע בגיל כה צעיר - הוא פותח צוהר אל עולמם של דודו,  המשורר אברהם שלונסקי והחבורה הבוהמית שהקיפה אותו, כולל נתן אלתרמן ולאה גולדברג.עם  הספר אנחנו מתנתקים לשעה קלה מאירועי ההווה ועורכים מסע מסקרן בזמן אל  אחדהפרקים המרתקים בתרבות העברית בהתהוותה. 

 

 במהלך שנות עבודתו כעורך בעיתונות הוצע לא אחת לשלונסקי (76)לספר על דודו המפורסם,  שאליו היה מקורב. אבל הוא נמנע מכך בעקביות."כנראה, שמרתי את הסיפורים לעצמי, כדי להביא  אותם בספר", הוא מעיר."אני מספר בו לא רק על הדוד, אלא גם על התקופה שבה פעל ואגב כך  אני מזכיר את חלקו החשוב של אבי בחבורה שלו". 

 

תל אביב. 2014. אנחנו משוחחים במגדנייה קטנה וחדשה ברחוב בן-יהודה 9, שקולות רמים בצרפתית נמהלים בה עם ניחוח קרואסונים. בחירת מקוםשיחתנו איננה מקרית. כאן שכן בית הקפה "אררט", ממעוזי הבוהמהשל פעם, שבו בחר יונתן לרכז את עלילת ספרו, כמייצג מקומות אחרים שבהם נהגוהאמנים להתכנס. 

 

 עלילת הספר נפתחת בקיץ 1921. אל תל אביב הקטנה מגיעים האחים דבואברהם שלונסקי עם  אחותם פניה. הם נפרדו מבני משפחתם בעיירה באוקראינה,ומהשכנים לבית שניאורסון, בהם מי  שיהיה כעבור שנים הרבי מלובביץ'. דב,בוגר לימודי מתמטיקה נשאר בתל אביב ואילו אברהם  - שזהו לו המפגש השני עםהארץ, לאחר שבגיל 13 נשלח על ידי הוריו ללמוד בגימנסיה "הרצליה" - מנסה להיות חלוץ בגדוד העבודה בעין חרוד, לא בהצלחה רבה. 

 

 ראשו של אברהם בחרוזים, לא בעמל ויגע. בריקודי ההורה הסועריםהוא מחוץ למעגל. כעבור זמן לא רב מצטרפת אליו לוסיה, רעייתו הצעירה שבאהמהגולה. אדי האלכוהול הנודפים ממנה, מנבאים את הטרגדיה של משורר הצמרת לעתיד, שנאלץ להתמודד במשך שנים עם מצוקת האלכוהוליסטית שנשא לאישה בגילמאוד צעיר. 

 

 בהיותו סולל כבישים בעמק, מתפרסם בארץ שירו הראשון של שלונסקיב"הפועל הצעיר". בעקבותיו  הוא חוזר לתל אביב, שאליה עלוהוריו, ציפורה וטוביה. אגב, האב הוא מלחין "אני מאמין"("שחקי,  שחקי על החלומות"), שירו של טשרניחובסקי. 

 

 אברהם איננו יודע מנוח. לאחר הופעת "דווי", ספר שיריו הראשון, הוא יוצא להתבשם מהניחוחות  המשכרים של פריז ופוגש את אחותו, המלחינה ורדינה שלונסקי. לשם מגיע אליו מכתבו של ברל  כצנלסון, המבשר את דברמינויו כעורך במוסף הספרותי של "דבר". 


 בשובו מפריז נודע לו על ה"מהפכה" שהתחוללה כאןבלעדיו. יום אחד, כשהגיעו חבריו הבוהמיינים  לקפה "רצקי"ברחוב ביאליק, העמידו הרצקים אולטימטום בפני השנוררים ספוגי הקולטורה - לא עוד  בהקפה. אז הם קמו בהפגנתיות וחצו את הקווים לבן-יהודה שטראסה, לביתהקפה המתחרה של  לובה גולדברג. 

 

 שלונסקי - חדשן לשוני בלתי נלאה, שבין חידושיו:"איפור" ו"הימור","צניחה" ו"תאורה",  "פזמונאי"ו"גלישה" - מבחין שהם התמקמו במקום נטול שם ופוסק: "יהאשם בית הקפה 'אררט'".  מדוע? הוא נשאל. "אני רוצה רק טה", הואשולף מאמתחתו הברקה לשונית בראשי תיבות.  בימים ההם "תה", כמו"אלתרמן" ו"אותלו", כתבו עדיין בט'. למקום מושבו בביתהקפה הוא מבקש  לקרוא "שולחן הקרועים".  

  

 באותה שנה נוסד אהל, תיאטרון הפועלים. בין השחקנים שבוחר מייסדו ,הבמאי משה הלוי, נמצאת  לוסיה, רעייתו השתיינית של שלונסקי שלא נקלטהבארץ. לשלונסקי שמור בו מקום מרכזי,  כמתרגם מחזות מהקלאסיקה העולמית. אתתפקיד המתרגם ימלא בהמשך גם בהבימה,  שמגיע ארצה ב-28' עם הגברת הראשונה שלו, חנה רובינא. זו מתבלטת באירועי חבורת שלונסקי,  עם שירת "קרב יום" החסידית שלה. 

 

 שלונסקי מקים עם אליעזר שטיינמן את כתב העת הספרותי"כתובים", כתשובת נגד לשירה  המגויסת של ביאליק וחבריו. לדברייונתן, אחיינו, יש הגזמה בתיאור המרד שדודו הנהיג, כביכול,  נגדהמשורר הלאומי. "לשניהם הייתה אהבה משותפת לשירת תור הזהבבספרד", הוא מעיד. 

 

 המידע הצהוב הזה

 בין הדברים שברומה של ספרות, משלב יונתן בספר אזכורים אישיים.כך, תוך כדי תיאור אחת  ההתכנסויות  ב"אררט", הוא מספר על הופעתה במקום של אישה מסתורית שבאה לבקר את בעלת  הקפה, חברתה מוורשה. הוא מצטט אתאביו דב, מהדמויות הבולטות בחבורה, אז נשוי ואב  לבת, המתפעל ממנה באומרו: "מעולם לא ראיתי אישה כה יפה". מיהי? המשך יבוא. 

 

 דב שלונסקי לא היה משורר או סופר, אבל היה איש רוח, מוקף באנשיהמיליה הספרותי. מהכנסתו  הנאה מעבודתו במחלקת המדידות מימן לא פעם את חגיגות החבורה, והיה איש סודו הקרוב של  אחיו המשורר. כך הוא עד למפגש הראשון בינו לבין המשורר אלכסנדר פן, מפגש רווי יין שבו זה  מראה לו מהשירים שכתב ברוסית. שלונסקי, הלהוט לסייע למשוררים צעירים ממנו,  מבטיח  לפרסמם בעברית. לטענת יונתן, פן לא שמר לו אמונים.  

 

 ושוב ביאליק. כבר שנת 30'. חבורת "כתובים" רותחתב"אררט". יונתן מדמה תרחיש תיאטרלי, שבו  מבחינה החבורה בצלליתהמתבלטת בחשיכה מחוץ לבית הקפה. שלונסקי יוצא אליה. כן, זהו  ביאליק, שלאבפעם הראשונה בא לעקוב אחר אנשי החבורה הרוחשת נגדו. הוא  מוזמןפנימה ומסרב. מתפתחת שיחה. רק שיחה. פער הדורות נותר בעינו."ראיתיכם שוב  בקוצר ידכם", יכתוב ביאליק תוך זמן קצר. 

 

 שנה עוברת, והפעם אלתרמן. מפגש ראשון בין המשורר בן ה-21 לבין שלונסקי, המבטיח לסייע לו  ולהעניק לו יחס שונה מזה שלו זכה בזמנומ"בעלי הבית", באגודת הסופרים. "זמן רב אני מחפש  אב שירה והיום מצאתי אותו - אותך, אברהם", אומר לו אלתרמן, הצעיר ממנו בעשור. לאחר לכתו מתרה דב באחיו: "מהיום היזהר, אחי, שמוצרט החדש לא יעמיד אותך כסליירי". 

 

 למרות אזהרתו של דב, הדואג לאחיו, נשמרת החברות בין שלונסקילאלתרמן, הנוהג להביא לו ורד  אדום מדי יום הולדת. כשיבוא יומו, ב-73', שלוששנים לאחר אלתרמן, ייטמן שלונסקי בקבר הצמוד לקברו. 

 

 שנת 33'. בשולי סערת רצח ארלוזורוב, מתרחשת סערה זוטא במעמד גילוי המצבה בבית הקברות  טרומפלדור. "סימה, מה לך האבל הזה?", נשאלת האלמנה הטרייה, כשמהקהל מבצבצת רעמתו  האדמונית של אורי צביגרינברג, שכנראה היה לו רומן איתה. 

 

 מניין לך המידע הצהוב הזה, אני שואל את יונתן. "ומניין לי המידע על כך שמאיר דיזנגוף, ראש  העיר תל אביב, התפרץ על אחד העם לאחר שתפס אותו על חם עם רעייתו, צינה?", מגיב יונתן  בשאלה."זה כבר היה באחרית ימיו של אברהם. אז כינס את חברו הקרוב, אברהם חלפי, ואותי,  למה שכינינו 'ליל הרכילויות הגדול'. עד הבוקר הוא סיפר לנו הכל". 

 

 אנחנו נשארים באותה שנה. סערה אחרת. הפעם תיאטרלית. מכתבמברלין. הכותבת: ורדינה,  האחות המוזיקאית. על הפרק: "אופרה בגרוש",המחזה החדשני מאת ברטולט ברכט וקורט וייל,  מתנגדי הנאציזם. שלונסקי, היועץהאמנותי של אהל, מנסה לשכנע שהאופרה הזאת שווה הרבה  יותר מגרוש. בראש האופוזיציה למחזה: משה הלוי, המנהל. שלונסקי איננו מוותר  ומנסה להקסים בתרגום הבלדה על מקי סכינאי, אבל האופוזיציה לא נכנעת. שלונסקי איננו עוצר  ודוהר בתרגומו אל סוף המחזה. 

 

 המלאך המושיע שלו, ולא בפעם הראשונה, הוא אחיו. דב מעלה את הרעיון שהלוי ייתן הזדמנות  לבמאי העולה החדש מברלין, אלפרד וולף. הלוי מתרצה. הצגת "אופרה בגרוש", בתרגומו של  שלונסקי, מכה גלים והופכת לאחת ההצלחות הגדולות באהל. 

  

 באותה שנה מחולל שלונסקי מהפך ספרותי נוסף. הוא, שהקים את "כתובים" כהתרסה נגד כתב  העת הממסדי "מאזניים", יוצא עתה נגד "כתובים" ומייסד את "טורים". הקרע בינו לבין שטיינמן,  שותפו,עובדה קיימת. אל שלונסקי התוסס, שבאותה שנה מוציא את ספרו "אבני תוהו", מצטרפים  אלתרמן, יוכבד בת-מרים ורפאל אליעז, כולם אנשי קבוצת "יחדיו". לבעבוע השירי מצטרפים בספר  רמזיםרומנטיים עבים. פתרונם מתקרב. 

 

 שערורייה רודפת שערורייה

 שנת 34' עומדת בסימן שני אירועים: האחד לאומי והשני אישי מאוד.ביאליק מת לאחר ניתוח שלא  צלח. שלונסקי, כביכול בר הפלוגתא הצעיר שלו,מפתיע בבואו להיפרד ממנו בנמל יפו. עוד  הצער על לכתו של ביאליקבאוויר, מגיעה בשורה ממחלקת היולדות ב"הדסה": רובינא  יולדת אתבתה אילנה, פרי הרומן החולף עם פן.  

 

 35'. מעמדו של שלונסקי כמקדם השירה הצעירה מתעצם. בשנה הזאת הוא גורם לבואה ארצה של  לאה גולדברג. "מקומך כאן איתנו", הוא כותב למשוררת היושבת בגולה ומשבח את  השירים ששלחה ל"טורים". "שירי ואני בדרך", היא מגיבה. בבואה, הוא מצפה לה בנמל יפו.  משוררת מהמעלה הראשונה מצטרפת לחבורה שסביבו, הקולטת בחום אותה ואת חלפי, השחקן  המשורר, ששיריו זוכים להתפעלות. 

 

 הרמזים הרומנטיים שפוזרו עד כאן מקבלים צביון מעשי. מירה, הדמותהמסתורית, שעשתה  לשלונסקי עיניים כבר בימי עין חרוד, רוצה אותו בגלויוהוא רוצה אותה. יש רק "בעיה קטנה": היא  נשואה לאיש הספרות יעקבהורוביץ ושלונסקי עודנו "תקוע" עם לוסיה, שמחמת להיטותה  לטיפההמרה מזהירים אותו רופאים לא להביא עמה ילד לעולם.   

 

 מירה בהריון. ברור לה ממי. רגע בטרם תפרוץ שערורייה, מציע דב -כן, שוב הוא - שתצא עם  להקת שחקנים לאירופה, תציג שם ואגב כך תלד. בשקט. שלונסקי, השקוע עד צוואר בתרגום  "יבגני אונייגין" יצירת המופת של פושקין, מסכים. מירה יולדת ברומניה את רותי, לימים מרצה  לספרות. בשובן ארצה מתרסק הסטאטוס קוו. מירה נפרדת סופית מהורוביץ, שעוד יטיח  מילים  כדורבנות בשלונסקי. ולוסיה האומללה? היא נעלמת אל העלטה ומוצאת ניחומים בזרועותיו של  שמחה צחובל, שחקן אהל. עד סופה המר.    

  

 גם דב לא טומן את ידו בצלחת. בפתח של "אררט" האישה שסחררה אותו לפני תשע שנים. "הפעם  לא תיעלמי לי!", הוא קורא לעברה. הוא, כבר אב לשניים, לא נפרד מלובה שלו אבל מביא לעולם  עם מאשה, האישה שבה התאהב עד אובדן חושים, עולל משותף מחוץ לנישואים. זהו יונתן. מאשה  מתגלה כאשת עקרונות: האב הדון ז'ואן יישאר בתל אביב, בעוד היא תגדל את תינוקם  בגפה בקיבוץ  נען. ליונתן יש אב בהתכתבויות ובביקורים קצרים עד מותו הנמהר. 

 

  בינתיים "טורים" של שלונסקי וחבריו נסגר מחמת מחסור בכסף, והוא מוצא ניחומים בהקמת      הוצאת "ספריית פועלים" של השומר הצעיר. באירופה פורצת מלחמת העולם השנייה. האחים      שלונסקי מתמלאים בדאגה לאחותם, ורדינה, המתמהמת עדיין בברלין. הם קוראים לה להימלט  בטרם יהיה מאוחר. היא חשה לפריז, אל השניאורסונים, החברים מאוקראינה. במסע דרמטי הם  חוצים את צרפת עד דרומה. בעוברם את הגבול לספרד, נפרדות דרכיהם. בעוד ורדינה מגיעה אל  ימי ה"בליץ" בלונדון, השניאורסונים כבר בדרכם לניו יורק. 

 

  המסך יורד, נגמרות המילים

 בריאותו של דב מתערערת. ב"אררט" חוגגים את התקבלותו של שלונסקי, חדשן המילים, לוועד  הלשון העברית, למרות רתיעתו מהתחככות באנשי אקדמיה. הוא חוזר מזועזע מנסיעתו עם  משלחת לאושוויץ וכותב את "שיר הנקם" שלו. איש צעיר ורזה, בעל בלורית מרשימה, מגיע  אל שלונסקי היושב כהרגלו ב"אררט". "באתי משם", אומר המשורר אבא קובנר, כשסיפוריו  מצמררים. 

 

 46'. יום הולדת 50 עצוב לדב החולה, שאחרי מחלת לב ושבץ נראה בגילו הצעיר דועך כצל.  שלונסקי, לעומתו, בשיאו עם תרגום "המלט" השייקספירי להבימה. במקביל הוא מבטיח לאחיו  לסייע לוב הוצאה לאור של ספר מדעי ומשתתף בהקמת מועדון "צוותא" בתל אביב. 

 

 אפוף דאגה לדב, שמצבו הולך ומחמיר, יוצא שלונסקי לבאזל, לקונגרס הציוני הכ"ב. אגב כך רובצת  עליו משימה אישית נוספת. הוא מנצל את ההזדמנות כדי לרשום את לוסיה, אהבת נעוריו  השוקעת, במוסד ידוע לגמילה מאלכוהול. לוסיה לא נגמלה סופית מעולם, אבל שלונסקי,  הרחק מעין הציבור, המשיך לשלם למוסד הזה שנים לאחר מותה. 

 

 בבאזל משיגה אותו הידיעה שאחיו אושפז שוב. הוא מספיק לשוב ארצה ולהיפרד ממנו. בן 51 דב  במותו. בלוויה, בבית הקברות בנחלת יצחק, מוציא שלונסקי דף עם שיר. לוסיה מקריאה אותו ברגע  של פיכחון. 

 

 כאן מסתיימת עלילת הספר. יונתן מנתר לשנת 53', אל שלונסקי הלוגם ב"אררט" תה של בוקר.  חלפי מתקרב לעברו, "היא קפצה אל מותה", מודיע על התאבדותה של לוסיה. שלונסקי נותר עם  מירה עד מותה ב-70'. זו שנה קשה במיוחד עבורו, שבמהלכה הוא מאבד גם את גולדברג  ואת  אלתרמן. תוך שלוש שנים יורד גם עליו מסך אחרון, בגיל 73.  

 

 קהל אלפים, ובראשו נשיא המדינה השלישי, זלמן שז"ר, בא להיפרד ממנו. ברקע דברי ההספד של  סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות, יגאל אלון, "הלך לעולמו פייטן סוער בישראל, אשר  הותיר אחריו עולמות מלאים של יופי ושל יצירה".  

 

 יונתן שלונסקי, המפיץ את ספרו באמצעות אתר "אינדיבוק", איבד דוד אהוב, שעמו התרועע במיוחד  בשנותיו האחרונות. האם ניסית ללכת בדרכו, אני שואל אותו לבסוף. "אצלי הכתיבה הופנתה  לכיוון אחר, תחילה בעיתונות ובהמשך בעולם הפרסום", הוא משיב. "בדומה לו אהבתי  תיאטרון  ולמדתי את הנושא בלונדון. כששבתי ארצה, בלי לנסות להתחרות איתו, תרגמתי מחזות שהוצגו  בקאמרי ובהבימה. כמתרגם, חתמתי ש. יונתן. הדוד דרש זאת כדי שלא יחשדו שהייתה פרוטקציה.  אחרי שהוא נפטר לא המשכתי בכך. הבנתי שהספיק שלונסקי אחד בתחום".

 

 

 

 


2 תגובות
הרב קוק במכתב לשלונסקי
10/09/2014 10:48
jonatan shlonsky

חבר חכם נזף בי על שלא שילבתי את המכתב הזה בספרי "אררט". 

אולי אתקן, אבל הנה הוא כאן.


הרבאברהם יצחק הכהן קוק

במכתבלאברהם שלונסקי

עלהשיר "התגלות"

 

כך כתב  הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל לאברהם שלונסקי.

 

הנה דבריו,  שהתפרסמו ב"הפועל הצעיר"- עיתון המייצג את השמאל באותם ימים – כתגובה

על פרסום השיר באותו עיתון: 

 

ב"ה ט"ו מנחם אב,  תרפ"ד, ירושלים ת"ו

 

לכבוד

 המשורר ר"א שלונסקי (הי"ו ה' ישמרהו ויצילהו,(

 

נהניתי מיפעת שירך "התגלות", שהופיע בגיליון "הפועל הצעיר" האחרון)גיליון 9-8

1924).

 

יש בשיר הזה משפע הלב, הבא לעורר לקול ה' הקורא לנו מקרב מעמקי נשמתנו. קול ה'בכוח ובהדר המלא כל העולמות כולם. יצירת עולמים על גבול התעלומה עומדים מוכנים להתפרץ מאורות מאופל, מלאי שירה, לקומץ חיבת הארץ חמדת עולמים.

 

המבטא שלך על "אצבע ברק" כבר יש לו סימוכין בדברי הרמב"ם ז"ל ב"מורה נבוכים":  "והרי אנו דומים למי שהבריק לו הברק והוא בלֵיל חזק החושך".

 

על השראת הנבואה דיבר רבינו=) הרמב"ם, ואותה התגלות מהותית באה כפי אותה המידה שהשירה מגלה את תוכנה.

 

אני מברך אותך, שתזכה להמריא בשירתך למרומי התחייה הלאומית,  מול השחר, הבוקע אורו ועולה על אדמת מַטָּעֵנוּ,  כנפשך היקרה ונפש המברכך מהר הקודש בירושלים".

 

0 תגובות
הרב קוק במכתב לשלונסקי
10/09/2014 10:48
jonatan shlonsky

חבר חכם נזף בי על ש

\לא שילבתי את המכתב הזה בספרי "אררט". אולי אתקן, אבל הנה הוא כאן.


הרב אברהם יצחק הכהן קוק

במכתב לאברהם שלונסקי

על השיר "התגלות"

 

כך כתב  הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל לאברהם שלונסקי.

 

הנה דבריו,  שהתפרסמו ב"הפועל הצעיר"- עיתון המייצג את השמאל באותם ימים – כתגובה

על פרסום השיר באותו עיתון: 

 

ב"ה ט"ו מנחם אב,  תרפ"ד, ירושלים ת"ו

 

לכבוד

 

המשורר ר"א שלונסקי (הי"ו ה' ישמרהו ויצילהו,(

 

נהניתי מיפעת שירך "התגלות", שהופיע בגיליון "הפועל הצעיר" האחרון)גיליון 9-8

1924).

 

יש בשיר הזה משפע הלב, הבא לעורר לקול ה' הקורא לנו מקרב מעמקי נשמתנו. קול ה'בכוח ובהדר המלא כל העולמות כולם. יצירת עולמים על גבול התעלומה עומדים מוכנים להתפרץ מאורות מאופל, מלאי שירה, לקומץ חיבת הארץ חמדת עולמים.

 

המבטא שלך על "אצבע ברק" כבר יש לו סימוכין בדברי הרמב"ם ז"ל ב"מורה נבוכים":  "והרי אנו דומים למי שהבריק לו הברק והוא בלֵיל חזק החושך".

 

על השראת הנבואה דיבר רבינו=) הרמב"ם, ואותה התגלות מהותית באה כפי אותה המידה שהשירה מגלה את תוכנה.

 

אני מברך אותך, שתזכה להמריא בשירתך למרומי התחייה הלאומית,  מול השחר, הבוקע אורו ועולה על אדמת מַטָּעֵנוּ,  כנפשך היקרה ונפש המברכך מהר הקודש בירושלים".

 

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הבא »