עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
האם לנה דל ריי היא דמות חד פעמית ?
01/12/2012 14:11
עדיין אופטימית

 

בתחילת ההכרות שלי ושל אליזבת' גראנט, ( שמה האותנטי ), האזנתי לsummer time sadness"  " ללא שמץ  מי מסתתרת מאחוריו וזו הסיבה שלשפוט, לא מיהרתי כך שלא ידעתי כי מאחורי אותה יצירה מרתקת עומדת זקוף, אלה יווניה  בסגנון ה - with trash, סלנג אמריקאי המיוחס לפשוטי העם בתרגום חופשי ומאושר והמשהו הזה של פעם בקיצר יפהפייה ווינטגית.

קולה המיושן משתלב יפה  באווירת בלדות הפופ המאפיינת את שירייה בטאץ' הרוקנרול ( ומי אמר שרק כלבים גיזעים יפים ).

אחריו נחשפתי ללהיטים המוכרים - video games"", born to die""  ובת המיליונר המיסתורית הצליחה לעשות לי את זה. התדמית, יש לי הרבה יותר מסקס אפיל, בתוספת לכנות הטרגית ( שלא היתה מבישת את אבי ביטר ) המשתמעת ברוב שיריה מצליחים לרגש רווקה על גבול הראבק שכמותי. ולא, אליזבת  רחוקה מלספק לי תשובות, אולם,  בכייף היינו יושבות לקפה ושיחת בנות על טהרת הפילוסופיה -  למה עזבתני !God dammit

 ולעיניננו - שבורת הלב, החליטה לחשוף באופן טוטאלי ( הטקסטים נכתבו על ידה ), לפרוץ מחסומים בעזה ולנפץ סטיגמות מעוסות כגון "ניפחת שפתיים ולכן שיטחית את כמרבד פרסי מזויף". מעבר לטקסטים המביעים את מי שהיא, לעומת התדמית הנכפת עליה ואולי היא שכופה אותם על עצמה ( מה נסגר עם הציפורניים ), יש לה את זה.

אנסה להסביר : די לצפות בהופעה אינטימית אחת  לא בומבסטית, בהן היא  אובדת, אלה מהופעותיה המצומצמות שם, לנה יותר משרה היא מספרת, משתפת, חולקת מכאוביה והדבר מתבטא  בתנועות גופה  המביכות בבישנותן, דרך נתינתה האבסולוטית להעברת המסר כאילמת  הזועקת בשקט להשמע.

ולצורך השוואה ( מאיפה את מוכרת לי) : שילוב הזוי - "מרלין מונרו" המיתולוגית ו"אלניס מוריסט" בתקופת הזעם היוצר - מרדנות נשית יחודית ומרגשים את חלקיקיו המניטורים ממנו עשוי גופי השמנמן.

 ביננו, ברגע שהפצע מגליד לעולם לא נרשה לליבנו לחוות שוב כאב היוצר אומנות מוזיקלית שכזו.

ואולי זוהי גדולתו של אלבום שהוא לדעתי, חד פעמי.

http://www.youtube.com/artist/lana-del-rey?feature=watch_video_title

 

 

0 תגובות
נפלאות התקופה...
05/11/2012 03:10
עדיין אופטימית

החיים זו רק תקופה חולפת והיא לעולם לא תחזור, טוב נו אלא עם כן אנחנו בקטע של גלגול נשמות. כל רגע שעובר, נעלם - פיניטו, חייבים לשמור על האופטימיות. חשוב, רצוי ואולי אפילו מחובתינו ( שוקלת לכתוב נאומים ל"רצים" לממשלה ) לנצל כל רגע נתון עד תומו. ( אכן, אפשר לומר שמציתי את הנקודה )

מה זה אומר? - חיים שלי אני והפילוסופיות שלי על הבוקר

הימים מלאים חוויות של שמחה ,עצב ,אכזבה, סליחה ,כשלון, נתינה לזולת, נתינה עצמית, הגשמה עצמית, אהבה גדולה, אהבה נכזבת, אהבה כואבת ,אהבת אמת, שנאה, געגוע ,מחילה ועוד כל כך הרבה יותר, טוב מה אני נראת לכם מילון עברי . בתקופה זו אנו למדים מהי בעצם משמעות החיים, מקווים לפחות שבסופו של תהליך נמצא את התשובות ואולי אף נצליח לחוות רגע אחד של אמת פשוטה וטהורה - בנות: אפשר גם ללכת לשופינג מטורף. בנים: אתרי פורנו לא חסר נשמות שלי . ברגע הזה כל הנקודות יתחברו לשלם אחד מוצק, מעניין איך זה שתמיד הקונוטציה הראשונה שעולה לי קשורה לאוכל, שלא ניתן לפרקו אבל ניתן לאוכלו מסתבר ואז סוף סוף נמצא נחמה ונגיע לאותה נחלה שלשמע התכנסו פה כולנו ( טוב אני רשמית זקנה בת שמונים ).

אבל הדרך שנעבור כנראה לא לכולנו תהיה כל כך קלה. למה לחלקנו היא זורמת ולחלקנו פחות? - בנות: שברירית, בלונדינית מעצבנת שכמותך צאי מייד מהבלוג שלי. בנים: אתה שהבלונדינית מלפני חולה עלייך, עזוב אותך גם ככה אתה לא מבין מה זה אשה אמיתית עם טוסיק!!

זאת אולי נבין רק בסוף התהליך, כן אני מדברת על מוות!!!  ( שלא נדע ) ובנתיים כל שנותר לנו לעשות הוא לחיות ולהנות עד כמה שאפשר ואפשר - שוברת את חוקיי הציניות, מהתהליך ( אני "מרי פופינס" של שנות האלפיים ).

 

אולי אני טועה, אגב בדרך כלל זה המצב ואולי הכל זה רק צרוף מקרים אבל מרגיש לי, אם אני אשתמש עוד פעם אחת בשורש ר.ג.ש אני אישית דופקת לי סטירה, נכון לי ( אף פעם לא הבנתי מה זה אומר ) או סתם מתאים לי ( מה לכל דבר צריך להיות פאקינג סיבה )  להאמין שישנה ישות אלוהית והיא יושבת במרומים ( אין מה לעשות, מבחינתי אלוהים הואהיא ענן אחד גדול ) והיא, לאחר שהוחלט סופית להתייחס לאלוהים בלשון נקבה - נא לזרום בבקשה, לא מחליטה מה יקרה והיא לא מתימרת לדעת הכל - צנועה כפרה עלייה , כי זוהי לא מטרתה, כל רצונה היא טובתנו, להשגיח עלינו, אזהרה -בתל אביב היא דורשת סכום יותר גבוהה מבפריפריות ( גם במרומים אין צדק חברתי )  ולדאוג לנו ומעצם הדאגה היא עוטפת אותנו באהבה גדולה אהבה אלוהית שאין לה גבולות ( קצת חונקת הייתי אומרת, מה היא לא שמעה על המונח " קשה להשגה"? ) למעט הגבולות שאנו יוצרים. ביננו, שתיי כוסות וויסקי ואין לא גבולות ולא בתיך. ואם רק נקשיב טוב טוב, תסלחו לי כל  הלקויי שמיעה למיניהם אנה השתמשו בשאר החושים אין מה לעשות ואם רק נחוש את אהבתה - בנים : יש שאומרים שהיא כוסית חבל"ז. בנות: הגיע הזמן להתנסות. נוכל באמת להאמין שבסופו של יום שבסופה של תקופה קשה היא תמיד תהיה שם לחבק אותנו כי הכרית רוצה לעשות לי שיחת פרידה .

אהבתה קיימת בכולנו ולא רק בנו, היא קיימת בצמחים - חברי הסטלנים: אנא ממכם השארו מרוכזים  ובחיות -כן, גם בג'וקים החומים המעופפים. ביום ובלילה - בספר תורה מה נסגר איתי היום. בחלקיקי האוויר - כל המדע הזה אף פעם לא מתלבש לי טוב אבל חייבת למען אותם אנשי מדע.  בשמש המחממת אותנו בימי הקיץ  והופכת אותנו לשישליק WD באוגוסט ובגשם היורד עלינו בתקופת החורף והורס לי את הפן. בסתיו כאשר נושרים העלים ( סתם נו נכנסתי לקטע ) ובאביב כשהפרחים מלבלבים באופטימיות צבעונית, האחרון מוקדש באהבה לאזרחי הקיבוץ והמושבות, הממלאים את ליבנו באושר ( שוב, בנות: שופינג זו לא מילה גסה, פשוט שזה יותר זול ) .

 

לא צריך לחפש אותה, תודה לאל... "מחבואים" - עוד טראומת ילדות,  כי היא בכל מקום ( קרציה ) בכל תחושה ( עלוקה ) בין אם היא טובה שזה גם קורה לפעמים או עצובה , "בדד בלי כף יד מלטפת"  ובעיקר כאשר הבדידות סוגרת עלינו - הכרית עזבה אותי סופית, מכל הכיוונים ( קלסטרופובי משהו ) ואין לאן לברוח ( "חטופים" הגרסה הפילוסופית )  שם היא לוקחת פיקוד ( אהה תרגעי בבקשה " אני אשה עצמאית" ) וממלא את החסר כאם הנמלחמת למען בנה בשעת צרה, אחותי תרגעי טוב, כולה יצא חצ'קון לא צריך להסחף, היא תגן עלינו.

חשוב להודות לה על כך כי גם היא זקוקה לאהבתנו הרי נולדנו בצילה ( מה מה בצילה? אז למה דווקא אני יצאתי עם עצמות עבות למה?!! ) ובדיוק כפי שאנו זקוקים לה ,כך גם היא זקוקה לנו ( חברה אתם לא יכולים לצפות רק לקבל ולקבל )ואולי אף יותר ( טוב עכשיו כבר הגזמת ) . נחזיר לה אהבה והיא תרעיף עלינו פי שלושה ( סתם החלטתי שלושה, תזרמו עם כמה שבא לכם ) כי כמו עובד הזקוק למילות עידוד ממעבידו ( הבנת בוסית מאותגרת מילים מפרגנות שכמותך ? ) כמו אשה הזקוקה למילה טובה מבעלה  ולהפך בשם הפמיניזם, כילד הזקוק לחמלה כאשר עשה מעשה נורא כי מה לא ברור שפיפי עושים בנוחיות ובמיטה ישנים!!! אצלי לפחות רק ישנים... "פרסייה מבית טוב" - אבא אתה גאה בי?!!, כך גם היא זקוקה - לנו.

טוב חאלס!! מספיק עם הציניות .... ( זה לא בריא לעור הפנים שלי )

 

תשארו אופטימים חמודים שלי.

 

1 תגובות
סרטוןR.E.M. - Losing My Religion (Video)
גם להיטלר היה לב...
27/10/2012 16:46
עדיין אופטימית

פסיכולוג זה דבר יקר בעולמי החפץ למזומנים כתלמידה בגיל הטיפש עשרה לחופש הגדול.

 

ומכיוון שישנם כמה נושאים לא פתורים שלא מאפשרים עיכוב החלטתי לבצע ניתוח בשיטת " עשה זאת בעצמך".

אני נשבעת שהיה בי רצון עז לכתוב על נושא אקטואלי חברתי פוליטי סוג של ( שלא יגידו ) אבל איכשהו אני תמיד בסוף חוזרת למקום הזה שאף לי נמאס כבר ממנו - אני אני צואה ( קקי בשפה גבוהה למען הקורקט ) של תמני.

 

החלטתי הפעם ללכת עד הסוף, אז שלום לכולם שמי שלי הראל " מכונת אמוציות אנושית בע"מ ".

 

אפילו עכשיו בעודי מנסה לכתוב, פרץ של רגשות משטלת עליי כי מה שאתם לא יודעים שזהו נסיוני השלישי לכתוב את הבולשיט הזה וזה לא שלא הצלחתי בפעמים הקודמות פשוט שכיאה למאותגרת טכנולוגית שכמותי אכשהו הצלחתי למחוק פעם אחר פעם את יצירותי.

כל אדם אחר אולי היה מתעצבן לכמה רגעים, אולי עושה הפסקה וממשיך הלאה. אז לא, אצלי זה יותר מסובך, אצלי מתחילות השאלות הקיומיות כגון " "אולי זה נמחק כי לא הייתי אמורה לכתוב את זה בכלל"... "אולי במעמקי  תהום נפשי אינני באמת מעוניינת להחשף עד כדי כך"... בקיצור חפירות תת קרקעיות שמטישות אותי כל פעם מחדש אבל הם כבר חלק כל כך משמעותי בחיי שאין לי מושג אם אי פעם אוכל באמת להפטר מהן - מצד שני תראו איזו יצירת מופת יצאה לה בזכות אותן תקלות ( שלא תגידו שמכונת הרגשות אינה מספקת אופטימיות ) שרוטה כבר אמרתי?!!

 

בהסתכלות אחורנית נראה שהגעתי למסקנה מה יצר את התופעה - אימי היקרה החליטה שכלי החינוך העיקרי שלה הינו שיחות נפש אל תוך הלילה. ובאמת הכל טוב ויפה ואין ספק שנפשו של ילד זקוק לשיחת עידוד מפעם לפעם. הבעיה שאצל אימי זה היה כל פעם. מה זה כל פעם? אני להסביר ( מבטא של פסיכולוגית רוסיה, כוסית, לדמיונכם ) - בן אדם בממוצע נפגש עם פסיכולוג פעם בשבוע למשך שעה עד לשבוע הבא. אצל אימי פעם בשבוע למשך שעה, לא התקיימה פגישה, הבנתוש ? !!!

 

אז כשהייתי קטנה נחשבתי לילדה רגישה וההתיחסות תמיד היתה, " לא נורא כשהיא תגדל זה יעבור לה". אציין את גילי לצורך הבהרה - 29 ( תמיד כשאני חולקת את גילי ישנה תחושה שאני משקרת לעצמי אבל אני באמת עוד לא בת שלושים אז תעזבו אותי בשקט ) ועדיין לא יצאתי מזה.

אני דובון אכפת לי בעולם המבוגרים, כפרות עליי.

 

יש תקופות בהן אני מחליטה שדי, מספיק זה מספיק ( תרגום חופשי ) והגיע הזמן לקצת היגיון. ואז מה קורה - מטלנובלה סוחטת דמעות  אני הופכת במהירות האור לסרט דקומנטרי על היטלר ( שאגב גם לו היו בעיות עם אימו שלא נדע ) .

 

ולכן נתקלת  אני בדילמה קשה : חיים שלמים של ניתוח נפשי רגשי שבא לי להקיא והימור להגיע יום אחד למיטת החולים בברבנל או חסימה ריגשית וסיכון להכנס לספרי ההיסטוריה בתור הגריזלדה של שנות האלפיים

 

ולמרות שבאמת נמאס לי כבר מכל הרגשי הזה ונכון שזמני הגיע לומר שלום לעולם הילדות אני מוכנה להקריב את עצמי למען החברה שלרווקה ממורמרת בהפרעה - לא ממש זקוקה.

 

 

1 תגובות
נסיכת השרלילות
04/08/2012 21:33
עדיין אופטימית

הכל התחיל לפני כמה חודשים כאשר אחותי המתולתלת והמדליקה ( אין מה לעשות חייבת להתחנף למשפחה ) המליצה לי להרשם לאחד מאתרי ההכרויות הפופולרים ( לא אחשוף את שמו מטעמי פאדיחה ). לאחר שיכנועים קצרים אך אינטנסיבים ביותר לגבי הצורך שלי להרחיב אופקים ולנסות דרכים פחות קונבנציונליות, אמרתי לעצמי, נזרום, מה יכול להיות....?

בהתחלה המצב נראה אופטימלי לחלוטין כאשר אני מקבלת אין ספור פירגונים מעמיתי הזכריים שבאתר ( מה שנקרא פופולריות וירטואלית ). ואז הגיעה הפגישה ועוד פגישה ועוד פגישה ועוד ועוד ... בקיצור, מהר מאוד הבנתי שקשר בין התמונה אותה מציגים באתר לבין המציאות הינו מקרי בהחלט, שקשר בין הפרופיל המסוקס ( תחביבים, עיסוקים, רצונות מהחיים וכו ) גם הוא רחוק אלפי ,לא לא לא ,מיליוני שנות אור מהציאות ( לא שאני יותר טובה כן..פוסט דוקטורט ,מסתבר, מושך ביותר באתרי הכרויות ). אבל התייאשות אינה תכונה שאופיינית לי ולכן החלטתי להמשיך במרוץ למיליון דולר גבר, מי יודע....

 

יום חמישי, השעה לא ממש זכורה לי, מתארגת לתומי לעוד דייט מסתורי מתוצרת האינטרנט,  הפעם מדובר בבחור שלפלרטט בהחלט יודע, נראה סבבה פלוס, צעיר במקצת אבל מה זה גיל בימנו. הפגישה נקבעה הרחק מביתי כמובן ( לאחר ניסיון עם איזה "מג'נון" הבנתי שעדיף  לחוס על כתובתי  המדויקת....). בעודי נכנסת לסוברו הכסופה, ניגלו עייני לעוד בחור שכנראה התבלבל והציג ( בתום לב כמובן ) תמונה של איזה בן דוד רחוק או של אבא של סבא של אמא שלו!! מה שבטוח הוא, לא היה הוא!! עצבנית מיואשת ובעיקר מתוסכלת מהמחשבה של להעביר שעתיים מחיי ( שגם ככה עוברים מהר מידי לטעמי ) עם איזה בחורצ'יק שהחליט לנסות עליי את שיטת מצליח וואלה, ממש לא התחשק לי. החלטתי להוציא את המעט ביצ'יות שקיימת בי ולהודיע לו לאחר שני סיבובים  קצרים שהדייט הגיע לסיומו וכאן דרכיינו מסתיימות לפאקינג אלתר.

 

בהמשך לאותו לילה.....

 

חמישי בלילה שוב לא סגורה על השעה מוצאת את עצמי מתהלכת חזרה לביתי לאחר עוד דייט כושל. מודה שהדבר האחרון שרציתי לעשות היה לישון.  לאחר ברור טלפוני קצר הבנתי שכנראה אצתרך לבלות את הלילה בדד. אז החלטתי לעשות מעשה נועז ביותר ולצאת עם עצמי...... למה לא בעצם?? הרי בחורה חזקה בעלת בטחון עצמי לא צריכה לחשוש לגבי מה אומרים ולמה!! שכנוע מספיק עמוק? אוליי לא אבל לי זה הספיק. ברים באזור מגורי, כמובן שלא חסרים ולכן מהר מאוד התמקמתי באחד מהם כשכוס קברנה בידי השמאלית וסיגריה בימנית. מודה, בהתחלה היה מביך הרגשה שכל הסובבים בוחנים אותך מכל עבר, שופטים וכמובן מנסים להבין  מה נסגר? למה לצאת כל כך פתאטי, למה לצאת לבד?

לאחר הכוס השנייה התשובות לשאלות הנ"ל כבר ממש לא עיניינו אותי ופשוט זרמתי בכייף שלי. מסתבר שישנם אנשים חביבים בעולם בכלל ובבר המדובר בפרט. הראשון לגשת היה ממש חביב ובהחלט הצליח להפיג טיפונת מהשעמום  ומהמוזרות של הבדד. כמובן, ברגע שהבין שיותר מלהעביר את זמני, תועלת,  לא תהיה לו ממני, המשיך בדרכו. השני כבר היה יותר אגרסיבי והחליט אף להזמינני למשקה( חבל שללא מאפה, הייתי ממש רעבה ).

 

ואז ראיתי אותו או יותר נכון הזיתי .... האחד, זה שתקוע בראשי, בליבי כבר חודשים, זה שלא מוכן לוותר זה שלא משנה מה אני לא עושה כמה שאני לא מנסה פשוט לא עוזב, צץ במוחי, חודר לנשמתי והגעגועים כל כך עזים ופתאום כולם נראים כל כך עלובים ... מתחילה שוב לחפש אותו , משהו שיזכיר לי אותו שירגיש כמותו....

מאותו רגע הכל הפך הזייה אחת גדולה, משום מקום נחת עליי איזה בחור מטורלל ובנוסף כבד שמיעה ( לא שיש לי בעיה עם חרשים ,פשוט זה בר ואת שפת הסימנים עוד לא למדתי )שהחליט לפרוס בפניי את סיפור חייו.  בניסיון לשמור על נימוסים אלמנטרים, הקשבתי לסיפורו כאשר רצון עז ממלא אותי, לברוח הינה משאלתי היחידה...

 

הבחור שבא לעזרי היה כל כך מוכר והרצון לחיבוק נוסף מהאחד והיחיד, הביא אותי למחשבה שאולי זה באמת הוא או לפחות תחליף לא רע בכלל. הוא היה כל כך נחמד ואדיב, אפילו הצליח להצחיק אותי... אמרתי לעצמי, שלינקה, את חייבת לנסות להמשיך הלאה ואולי זוהי ההזדמנות שלך, הלכתי על זה. בג'נטלמניות מוחלטת הציע לי לעבור איתו לאחד מהספות הפנימיות כדי להכיר, לדבר...

כששפתיו נגעו בשפתיי, בשנייה הראשונה, ידעתי שזו היתה טעות! זה לא מתקרב אפילו מלמטר לאותה נשיקה שהרגשתי עם האחד שלי, נשיקה שהרעידה כל חלק מגופי נשיקה שהסעירה את חושיי עד אובדן. שוב רציתי לברוח, כל כך כעסתי איך זה יכול להיות שכבר חודשים אף יצור אנושי לא מצליח לעשות לי את זה ?  איך זה יכול להיות שהוא עוד כל כך עמוק בליבי?!!

 

האחרון ( ולא החביב ).....

 

הוא קלט אותי מהתחלה, בחן את צעדי, חיפש את ההזדנות הראשונה בא הוא יוכל לעשות את הצעד הראשון לכיווני.... אין לי מושג איך זה קרה (  מעורפלת מכמות האלכוהול והאמוציות בתוכי). בשלב הזה  כבר הייתי לידו בתוך הבר, בוחרים יחדיו את השיר הבא, כן, מנהל הבר החליט,אף הוא, לנסות את מזלו עם אותה בחורה בודדה. האחרון הלך על שיטת הפלייר, כנראה שהבחין במשיכה שלי לגברים מנמניאקים. משהו בו הזכיר לי אותו.... מרחוק ראיתי את החביב מהספה מתבונן לעברי במבט פגוע ומיואש, סובבתי ראשי מתעלמת מהמצב האבסורדי שנקלעתי אליו. מנהל הבר החליט שזהו הרגע להחריז על בעלותו עליי ודפק לי נשיקה! באותה שנייה הדפתי אותו מעליי ונסתי מהמקום כל עוד נפשי בי. למזלי,ביתי היה מרחק הליכה מהבר ומהר מאוד הגעתי למיטתי, לבדי כשדמעות בעייני.

 

בבוקר, כאשר אהובי הגיח הישר למחשבותי, הבנתי שכנראה הדרך לשכחה עוד ארוכה.

 

יום האהבה חלף לו וכל שנשאר לי לומר.... באהבה לא משחקים ואם אוהבים אז אומרים אחרת לעולם תוהים,מה אם...?

 

כותבת שירים אני לא, אבל לבחור אותם אני יודעת.....

 

 

 

                                                                                                                                      שבוע טוב

5 תגובות
סרטוןWhat hurts the most Lyrics
דמיון מחורבן
16/07/2012 09:03
עדיין אופטימית

עברו להם עשרים לילות בודדים  מאותו יום אופטימי בו תפסתי תעוזה ופתחתי את בלוגי המאותגר. עשרים ימים של התשה מנטלית, גופנית ואף רוחנית.

אינני יודעת כבר מה לחשוב, האם זה האופי הפסימי שמוביל אותי לכל אורך חיי או סתם עוד תקופה מעיקה שתחלוף? בשם הכותרת האופטימית אעז ואומר את אותה אמת סוביקטיבית שברצוני לשמוע ואף ליישם: שהכל זה לטובה ואכן הכל קורה מסיבה.

אז בנימה חיכנית וורודה זו,  החלטנו אני ועצמי שאין לי מושג מה לרשום לכם, אין לי מושג איך נכנסתי לזה בכלל והכי נורא.... מה שוב לוותר???

חיים שלמים מוצאת את עצמי מתחילה ולא מסיימת. ההתחלה תמיד כל כך מרגשת ומעניינת, התחלה שבה,

 

דמיינתי את עצמי ...


ב"קיסריה" אל מול קהל מהופנט מהופעתי המחשמלת ( 6 חודשים של לימודי פיתוח קול ופסנתר לא מספיקים? ).

 

או שאולי ב"הבימה" הינני? ( מבחני קבלה למגמת תאטרון בערוני א' ,מסתבר,יותר מאתגרים מהאודישנים בעיר הסרטים הידוע לשמצה ).

 

בשלב זה חלום העסק העצמאי חלחל בתוכי, בנשמתי בכל ר"מח עברי( כשהתלבטתי בין מניקור לפדיקור כי את שניהם אין באפשרותי לממן.......בו נגיד שהחלום הספציפי הזה בהמתנה ).

  

אפשרות, "אשת העסקים ממיאמי", גם נתנה את אותותיה איפה שהוא שם בחלום ( געגועים עזים, למשפחתי האהובה, החזירוני הלום ).

 

מעצבת פנים כבר ציינתי? ( זה התחיל כמכינה חביבה ואז הצעת נשואים, תאילנד  איפשהו שם החלום התנפץ).

 

בקיצור,תאמינו או לו.... אותן שאיפות, כולן, היו  בהישג ידי בתקופה זו או אחרת בחיי.  איכשהו, מסיבות כאלה ואחרות נתתי לכל אותן,מטרות, רצונות, לחמוק להן ללא שום הסבר ממשי.

 

היום בגילי המופלג,  מוצאת את עצמי שוב רודפת אחרי איזשהו חלום מפחדת, פחד מוות לגלות, שגם האחרון יחמוק כלא היה.

אז החלטתי שהפעם לא אוותר, ( חלק זה של הבלוג נכתב ביום המחרת, בו האופטימיות חזרה לקירבי), הפעם אלחם עד הסוף ( ולא, לא המר ).

 

חוזה התחייבות:

 

אני, שלי קרן ( הורי אף פעם לא היו ממש סגורים על עצמם ) הג'יאן ,הראל ( לא מאמינה שאני חושפת פרט מביך זה ) מתחייבת בזאת לסיים, מהיום ועד סוף חיי, כל מטרה, שאיפה, חלום שניצב בפני!!!

במידה ואפר את ההתחיבות, סנקציות חמורות יפעלו נגדי ללא שום רחמים!!!

 

                                              על החתום: שלי הראל ( הגרסה המקוצרת)                      

 

                                                            

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                                         ביי ביי   

 

 

0 תגובות
לא !!!זה לא קורה לי!!!
03/07/2012 22:25
עדיין אופטימית

אז לארועי השבוע האחרון. בעצם מיום חמישי האחרון כאשר כל רכושי עליי אדמות אבד. אבד??? איזה אבד. נגנב ללא בושת פנים בעודי צוהלת ושמחה לנוכח נצחון איטליה ב- "פאקינג "חצי גמר היורו!!! מה? מה עשיתי שם?? מה לעזעזל אני קשורה לכדורגל. מי שקרא את הבלוג האחרון (מתוך שבעה עשר האנשים שהועילו  להתייחס לקיומו) יכול ודאי לנחש שאין, וכנראה גם לא יהיה, שום קשר ביננו לעולם! בכל מקרה איכשהו שוכנעתי ללכת לבר "מגניב", עם אנשים "מגניבים" ואולי אף להכיר גברברים מסוקסקים "מגניבים" (הקלף המנצח) . בקיצור "זרמתי". יום למחרת קמתי לעולם הפוך, עולם ללא אייפון. אז נתחיל מזה שאין לי מושג איך התעוררתי (השעון המעורר נמצא באייפון) ובחוסר אונים מוחלט מצאתי את עצמי מנסה לברר בדרכים ממש לא קונבנציונליות מה השעה ובכמה אני מאחרת (ויש מצב מפוטרת). לאחר בירור מעמיק שלא היה מבייש את "שרלוק הולמס"(בואו לא נרחיב על ביתי המאותגר טכנולוגית) איכשהו הצלחתי לפענח את השעה ולהגיע לעבודה ולהתחיל את היום ללא שום קשר לעולם החיצוןן. לאחר שעתיים מייגעות בהן כל מחשבותיי ורצונותיי הסתכמו באהובי שנחטף, הפנמתי - אין סיכויי שאני מחזיקה מעמד בלעדיו! ולכן, בידיעה מוחלטת של סיכון מקור פרנסתי היחיד, הודעתי ל- "ביג בוס" על רצוני להשתחרר בטרם עת בתקווה שאוכל לטפל במהרה ב- "מצב החרום". אופטימית כעכבר  שמלכודת עכברים זרה לו הגעתי לנקודת המכירה ממנה רכשתי את הסם המתכתי, קיוויתי ששם אקבל את השרות המהיר, היעיל וכמובן הזול ביותר. הינכם וודאי מתארים שזוהי ממש, אבל ממש, לא היתה הסיטואציה. במקום, לאחר שחוויתי את ה- "קריז" הראשון (מקווה שגם את האחרון) בחיי, לאחר צרחות ובכי תמרורים לכיוון איש השרות ה-"חביב" (שכנראה בקורס מזורז ל- "טיפול בחולי נפש" עוד לא השתתף המסכן), התהלכתי לבית אימי (אגב יש מצב שהיא אשמה אבל לא נכנס לזה עכשיו, אולי בבלוג הבא...) מובסת, מיואשת ומפוחדת עד מוות מהטרגדיה הנוכחית - סוף שבוע ללא אייפון.

ושמישהו יעז לצייץ לכייון השטחיות. אנשים תבינו, מדובר בהתמכרות וכולנו מכורים!!!

 

 

מקורות מדווחים: "שלי הראל (הקורבן) נצפתה מתהלכת ברחוב דיזנגוף שבידה פלאפון סוג ז". זין.

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                                       ביי ביי

4 תגובות
"במנהרת הזמן"
25/06/2012 15:16
עדיין אופטימית

 

 

פתאום הכל קורה כל כך מהר,

לא יאומן איך בטיסה אחת שחזור כבר לא יהיה לה,(כמו שנאמר one way ticket) 

החיים האלה משתנים ממש מקצה לקצה

אז אם יצא לכם לנפוש במיאמי לפני קצת יותר משלושה חודשים

אוליי

במקרה

פגשו עינייכם 

"רוח חופשיה בדמות נערה"

מפזזת ... (עד אובדן חושים ,רצויי לציין)

באחד ממעדוני הלילה של עיר "עצי הדקל".

אותה "ילדונת" בת 29 היא אני 

שלי הראל מתל אביב(במקור)

 

 

נעבור לשיר:)

 

"......לא כל כך יפה ולא בת 16 אבל יודעת משהו על העולם הזהה......"

                                                                 

                                                                      מילים: חנוך לוין

                                                                           לחן: רמי קליינשטין

                                                                                    ביצוע(מדהים): ריטה 

 

 

נזכרת בתקופה שעוד באמת הכל היה כל כך תמים (כך לפחות זה הרגיש)

מטזזת לצלילי השיר היפה זה

רק אני מול מראה ענקית

מוקסמת מעוצמת הקול והרגש ,

אז עוד לא ממש התעמקתי במילים

אז שהכל עוד היה כל כך פשוט!

 

היום יודעת קצת אחרת

היום

שהאהבה

הפכה פגיעה

שגרמה לשנאה

שהולידה תסכול 

שהניב אכזבה 

שאט אט הפכה להבנה

ובסוף להשלמה!

 

אז כן,אין ספק שהיום השיר נשמע  אחרת

 

ומה עכשיו?

מה בעצם כל זה אומר...?

ולא לא לא  אל תטעו

אין זו עוד אחת מאותן שאלות פילוסופיות מבית היוצר-"תל אביבית משועממת"..... 

 

( טוב נו ...אולי טיפה משועממת ואני גם תל אביבית אז.....)

 

                             

אך גם היום... לאחר 29 שנות ניסיוןןן            

מודה שעדיין קיים משפט אחד ,בשיר (ההורס הזה),

שלא ממש ברור לי

 

 

"אומרים שהשמש שלנו בוערת כבר מיליון שנה....

תגיד לי...

כמה יכול לבעור אדם....?

ובסך הכל בשביל מה...(ואז החזרה הדרמתית)

בשביל מהההה???"

מממ...

1.קודם כל השמש בוערת כבר 4.5 מיליארד שנה!!!!(בדוק)

2.ההגיון הבריא שלי (לדעתי לפחות) ,אומר לי שאדם לא יוכל לשרוד ,"בוער" ,יותר מכמה שניות

   אבל זו רק אני ,מה אני יודעת...

3. והשאלה הגדולה- בשביל מה?? ...וואלה זה בדיוק גם מה שאני מנסה להבין....

 

                                                           אז למה התכוון המשורר....?

 

 

 

 

                                                                                                         ביי ביי

4 תגובות