עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
חושפת לראשונה...
20/10/2014 19:26
tal

תוהה אם אני מתסכלת על חצי הכוס הריקה, כמו שמילדות נהגו להזכיר לי שאני, או שבאמת קשה למצוא עניין וסיפוק בחצי הכוס המלאה שלי.

בת 24 צועדת לכיוון ה25, מוצאת מדי פעם רגעי אושר ונחת אך חיה בתוך בועה של חוסר סיפוק ומימוש עצמי תמידי.

בבד בבד עם צעדיו המתקדמים של הגיל, צועד אחורה הבטחון העצמי שלי.

נתחיל בזה שאני לא מרוצה מהמראה שלי. אני חושבת שאם הייתי משילה כמה קילוגרמים הייתי מרגישה טוב יותר, אך אני לא מצליחה לתפוס את עצמי ולעשות עם עצמי מה שצריך לעשות למען המטרה הזו וזה מתסכל אף יותר. מגיל נורא קטן תמיד חלמתי להיות רזה. ממש רזה. לא "בסדר" ולא "לא שמנה". ולא בגלל הפידבקים מהסביבה. לרוב מחמיאים לי, ואני לרוב איכשהו משוייכת לאלו שנראות טוב פלוס. אז לא, לא בשביל הסביבה בעיקר בשביל עצמי בשביל ההרגשה שלי. אני אולי נראית טוב ומלאת ביטחון ממבט ראשוני, אבל שמכירים אותי, אחד על אחד, לא קשה לקלוט מה אני משדרת ואין לי דרך לשלוט בזה. אתה משדר את מה שאתה מרגיש כלפי עצמך ואני לא מרגישה שלמה. לא מרגישה בטוחה. ומעבר לזה, אני לא מרגישה נשית, ולא מרגישה סקסית ומושכת וקשה לי להזכר מתי בפעם האחרונה בכלל הרגשתי כזו.

אהבה. כמה זמן לא הייתה לי אהבה. בין תירוצים כמו "אין לי זמן כרגע" ,"שזה יגיע זה יגיע אני לא ממהרת לשום מקום" ,"אין כמו חופש" או כל מיני כאלה, אני רק מבינה עד כמה אני בן אדם זוגי. שכמא לאהבה שזקוק לתשומת לב שזקוק למקום מפלט כשהשאר לא מסתדר וגם כשכן. לא יודעת אם זה נכון אפילו להגיד כמה זמן לא הייתה לי אהבה. אולי זה בעצם שלעולם לא הייתה לי. היה לי חבר שאהבתי באמת שהייתי בחטיבה. היינו חברים שנתיים הייתה לנו אהבת נעורים ממש. חוויתי איתו הכל לראשונה. מלהתחבק ועד לדברים של מבוגרים. באמת באמת אהבתי אותו אני אומרת את זה אפילו היום בדיעבד. בכיתי איתו, שמחתי איתו, אהבתי. אבל הייתי ילדה. מה ילדה בת 16 יודעת על אהבה.

עוד כמה (די הרבה) קשרים של חודש-כמה חודשים לא הייתי קוראת להם אהבה, ואת החבר הרציני הבא שלי הכרתי בצבא, היינו שנה פלוס ביחד אבל לא באמת אהבתי אותו. לא הזדהתי עם הרגשות שלו, עם הדעות שלו, איתו בכללי. זה לא היה חיבור משמיים, הוא פשוט היה שם וזה היה נוח ולימים זה גם היה נראה כמו אהבה, אבל בתוכי תמיד ידעתי שזה לא זה. עד שזה נגמר.

מאז חוויתי עוד הרבה קשרים לא ארוכים במיוחד, בתבנית די חוזרת. יוצאים כמה חודשים ואז אני מרגישה סוג של דעיכה, אני נפגעת וזה נגמר. ככה זה לגמרי חזר על עצמו תקופה די ארוכה. עד עכשיו בעצם. זה כבר הגיע למצב שאני יודעת מראש שאני כנראה יפגע בקשר אז בואי תקחי את הכל בערבון מוגבל כדי שלא תפגעי ממש הפעם. וזה קורה אגב, אני מכינה את עצמי לאם וכאשר, וכמו בפעמים הקודמות זה מגיע, רק שהפעם אני מחושלת יותר. זה פחות מזיז לי. (לא באמת).

וכמובן כדי לתבל קצת את כל הכייף חיים הזה, נוסיף לרקע מלא חתונות וזוגות מאושרים שמתרוצצים לי בין הרגליים.

נשמע טוב אה? אלו הם חיי.

אני מרגישה לפעמים כל כך לבד בעולם. תוהה אם מישהו אי פעם יוכל להכיל אותי. ככה כמו שאני. לפעמים אני חושבת שכמו שאני זה אולי לא מספיק טוב, אז אולי אני צריכה לשנות משהו בעצמי כדי שפעם הבאה זה כן ילך ואז זה לא הולך ואני כבר סוג של מתעייפת.   

מתנדנדת על הגבול שבין להמשיך לנסות ולהאמין לבין ההרגשה הפתטית שנשארת בך אחרי כל החוויות האלה. שחושבים על זה, כל כך הרבה חברים כבר התחלפו ועדיין מתחלפים בנוף שלי, הם חברים עד שהם מוצאים אהבה ומתקדמים ואז מתחלפים קצת החברים ואז גם הם מתקדמים ולא שיש לי משהו כלפי זה, זה לגמרי ברור ומובן שזוגיות לוקחת אותך למקום קצת אחר העניין הוא שבסוף יוצא כאילו אני איזה תחנת מעבר שנמצאת תמיד עבור כל אלה שפה רק לבינתיים.

כל כך רוצה למצוא את מי שיגרום לי לרצות להשאר ואני אגרום לו גם. שיצור בי עניין, שאני אצור בו, ויעברו הימים ונאהב. והוא יקבל אותי ככה כמו שאני. אפילו עם השריטות שלי. ואני אקבל ויאהב אותו עם השריטות שלו. יש לי כל כך הרבה מה לתת. אני רוצה את זה. כבר ממש ממש רוצה את זה עד כדי כך שעוד קצת רוצה וכבר לא רוצה את זה בכלל לעולם.  קשה לי להתמודד עם ההרגשה שנשארתי מאחור... ובעבור הזמן היא מתגברת.

לפני כמה זמן שפכתי בטעות כוס יין אדום על אישה מבוגרת שישבה במסעדה, והיא אחזה לי בפתאומיות את היד עוד לפני שאפילו הספקתי לנקות היין, הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי "תיהיה לך שנה טובה. תזכרי מה אני אומרת לך. זה אולי קצת מעצבן שנשפך היין אבל אין דבר זה בסדר כי תיהיה לך שנה מאוד טובה השנה את תראי". חייכתי אליה וצחקתי, זה היה קצת כמו קטע מסרט ובדרך כלל אני גם נוטה להתייחס לכל הניבויים/צירופי המקרים/חרטות כאלה ואחרות כחרטות כאלה ואחרות אבל משום מה האמנתי לה. אולי רציתי להאמין לה? לא יודעת. היא הייתה נראית כל כך בטוחה וזה תפס אותי.מקווה שאת צודקת אישה נחמדה. מקווה שאת צודקת.

4 תגובות