עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מרץ 2014  (6)
חברים אמתיים...
31/03/2014 17:10
לוסי
השוע בפעם הראשונה הבנתי מה זאת אומרת "אתה לא מבין כמה אתה אוהב מישהו רק שאתה מעבד אותו", השבוע רבתי אם חברה טובה שלי. ואנחנו לא מדברות, ובאמת שרק עכשיו אני מבינה כמה היא חסרה  לי בחיים, אני כנראה שכחתי איך זה כשאף אחד לא מבין אותך, ולא מקשיב לך, שכחתי שאסור לי לבטוח באף אחד כי עכשיו קשה לי להביט אנשים שסובבים אותי ולגלות שלא משנה כמה הם קרובים עלי אני לא יכולה להיות בטוחה שהם יהיו שם תמיד בשבילי  ושתמיד יתמחו בי. אני לא יכולה להיות בטוחה שיהיה מי שיתפוס אותי כשאני נופלת.
אבל בנוסף אני גיליתי גם מי החברים האמתיים שלי, שאוהבים אותי. שמציעים לי כתף לבכות אליה. שאומרים לי את האמת בפנים, שכשאני אתם אני לא פוחדת שהם פתאום יתעצבנו ויצרחו אלי, האנשים שלקחתי אותם כמובן מעיליו ושידעתי שיעמדו שם ויתמחו בי, וגם אלה שלא שמתי לב לקיומם, הם כולם עוזרים לי, ואני לא יודעת אד כמה זה מעניין אתכם אבל אני הייתי חייבת להוציא את כל מה שאני חושבת על הדף אז סליחה על החפירה....
0 תגובות
סוד גדול
25/03/2014 22:32
לוסי
תגידו פעם היה לכם סוד גדול שלא גיליתם לאיש? או שיקרתם למישהו בשביל לשמור סוד של מישהו אחר? אני בטוחה שכן וגם אני שיקרתי בשביל לשמור סודות זה נכון.
אבל כמו תמיד אני משכנעת את עצמי שאני עושה את זה מסיבה טובה, כן בטח לכולם יש סיבה טובה... אני לא מבינה את זה, אני שונאת את זה. אבל מה אפשר לעשות כל השקרים האלו שרוב היום אנחנו מספרים אפילו אם זה כדי להגן על מישהו ואנחנו קוראים לזה "שקרים לבנים" או "שקרים קטנים" אבל שקר והוא עדיין שקר ועכשיו ביקשו ממני לשקר בשביל מישהו ואני לא יודעת אם אני רוצה שוב להסתבך במערבולת הזו של ה"שקרים הלבנים" למרות שאני יודעת שאם אני אגלה את הסוד הזה ולא אשקר אני לא אוכל לחיות אם זה שסיפרתי לכולם משהו כזה שבאמת יכול לפגוע במישהו... 
זה משהו שאני לא יכולה לדעת מה לעשות אתו כי אין לי מה לעשות אני יכולה רק לשבת צד ולצפות ב-הכל. אני לא רוצה לשקר בגלל שאז זה פשוט התגלגל כמו כדור שלג. אבל זה לא הסוד שלי.... אז תעזרו לי...מה אני צריכה לעשות???
1 תגובות
גיבור
24/03/2014 15:59
לוסי
היום בניגוד לכל הפוסטים שלי אני רוצה לספר לכם על כמה אנשים אחרים. על ארבע אנשים אחרים שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ארבע אנשים שהם הגיבורים שלי.
הראשון הוא אח שלי, הוא גדול ממני ב-9 שנים והוא בדיוק השתחרר מהצבע, הוא ג'ודוקה (מישהו העושק בג'ודו) לשעבר, ופעם לא יכולתי לחשוב אפילו על זה שהוא יחבק אותי או ישאל אותי מה קרה לי בבית הספר, היום הוא השתנה היום אני מרגישה שהוא יותר מרק אח שלי בתעודת הזהות.
השנייה היא אחותי הגדולה, היא עכשיו באמצע השירות הצבאי שלה, וליפני שבע שנים היא חלתה משהוא שרוב הבנות בעולם בטח מכירות זו מחלה שנקראת בולמיה כאשר מקיאים את כל מה שאוכלים כי חושבים שאתם שמנים מידי, וכן אחותי הייתה שמנה אבל תוך חודש כבר בגיל 12 אחותי עברה ממשקל 45 קילו למשקל 20 קילו. זה בגלל שאנשים אמרו לה שהיא שמנה וגם אני והאחים שלי אמרנו לה את זה, ותוך ארבע שנים היא הפסיקה להקיא אבל עדיין כל חודש לפחות פעם אחת היא מסתכלת במראה ואומרת לאמא שלי "אני מרגישה שמנה ואני לא אוכלת כבר כמה ימים" אבל היא מודה בבעיות שלה והולכת לטיפול בכל פעם שהיא מפסיקה לאכול.
השלישית היא אחותי השנייה, היא גדולה ממני בשלוש שנים, אבל לה אין סיפור קורע ל שכזה היא תמיד ידעה שהיא יפה והיא תמיד הייתה מקובלת אבל דבקה בתקופת השפל שלי היא תמיד יודעת להרגיע אותי ולעזור לי אבל היא גם יודעת לצעוק עלי כשצריך.
והאחרון חביב הוא הבן דוד הקטן שלי, הוא בן שמונה. כשהוא היה בגיל שנתיים גילו אצלו את הסכרת מאז הוא חיי אם זה. אני זוכרת שלפני חודש וחצי או משהו כזה הוא והמשפחה שלו באו עלינו לארוחת ערב ואז הוא אמר לי תוך כדי שיכה "את יודעת יכול להיות שעוד שלוש שנים תהיה תרופה לסכרת". ומשם אני כבר לא שמעתי כלום. אז אני שעלתי אותו מתי הוא רוצה לעשות את הניתוח, והוא עדיין לא יודע אם הוא רוצה. בשבילי הוא יותר מבן דוד הוא גם יותר מגיבור. בשבילי הוא השראה.


אז תגידו לי מי הגיבורים שלכם??? (זה לא חייב להיות סיפור קורע לב שבגלו הם הגיבורים שלכם)
0 תגובות
אני בכיינית?
19/03/2014 20:58
לוסי
אז מחר יש טיול שנתי של ארבע ימים בבית הספר משכבת ח' ומעלה, אני לא הולכת לטיול אבל ילדים אחרים בכיתה שלי כן...
בכל מכרה היום אני הגעתי לבית הספר ונכנסתי לאפשר להגיד סוג של "המועדון" של כל ה-חטיבה הבוגרת כלומר ז'-ט' ושני ילדים מהכיתה שלי ישבו על ספה וכאשר הם ראו אותי הם מיד אחד מהם שאל אותי "היי תגידי את באה מחר לטיול?"
אז עניתי שלא והוא עשה פרצוף שמח כל כך ולא הבנתי למה ואז הוא אמר לי "יופי כשיו אני יודע שאני יכול ללכת לטיול".
וכאילו שזה לא מספיק אז גם השני החליט לומר משהו "אז את יכולה לעשות לי טובה, תודיעי לי בימים שאת באה לבית הספר לפני שאת יוצאת מהבית כדי שאני ידע לא להגיע באותו היום!."
זה היה ממש פוגע אולי חלק מכם קורא את זה וחושב שזה שטויות ושאני לא צריכה לשים לב, אבל זה לא ככה אני לא יכולה לא לשים לב כי הם מתחילת השנה רק מקללים אותי קוראים לי זונה ופרחה מאחלים לי שאני אמות. והדבר הכי נורא זה שהם אפילו לא קולטים כמה זה פוגע, כי הם לא מכירים אותי הם לא יודעים אל החרם שהיה עלי והם לא מאמינים לי שזה נכון הם חושבים שאני סתאם בכיינית. ולי כבר נמאס אבל אין לי ברירה אני פוחדת להודות שאני כנראה באמת בכיינית או שאני באמת עושה עניין מכלום. 
אז אני צריכה עזרה תגידו לי מה אני צריכה לעשות!!!!??? :-O
1 תגובות
הלב עדיין פועם חזק...
15/03/2014 19:10
לוסי
חרמות
או-קי פוסט שני והפעם אני מספרת את כל הסיפור מההתחלה...
בסדר אז הכל התחיל ליפני 8 שנים בארך, (כן הרבה זמן אה?) אני הייתי בגן חובה, היו לי הרבה חברים, הייתי בין המקובלים, לא ממש היכרתי את הצד הזה של הקנאה לא רציתי להכיר אותו אז אני פשוט חייתי לי את חיי בשקט. 
היה לי חבר טוב אבל רק שלוש או ארבע חברות בנות והרבה חברים בנים, ואז יום אחד הבנות והבנים הפסיקו לדבר איתי, רק החבר הטוב נשאר. לקח לי שנה להבין שזה חרם, הייתי ילדה קטנה שבטוחה שהשמש זורחת לה אתם יודעים מאיפה. לא יכולתי לעשות כלום רק לבכות והרבה....  ואז בכיתה ג' גם החבר הטוב שלי עזב אותי. לא יכולתי לשאת את זה עוד אז בסוף השנה עזבתי בית ספר ואת כיתה ד' התחלתי בבית ספר אחר, וכבר מהיום הראשון אני התחלתי להדחיק הכל ומאז ועד היום כל פעם שאני נזכרת בזה ושאני חושבת על זה הלב שלי פועם חזק יותר ויותר, אני עדיין בוכה כשאני חושבת על זה. והשמות של מי שהתחילו עם החרם לא מרפים ורק נכנסים למוח שלי יותר חזק. 
כל מי שמכיר אותי יוכל לומר לכם שאני אוהבת אדם וכל השיט הזה אבל במקרה הזה אני רוצה רק דבר אחד את הדבר שאני כבר לא אוכל להשיג נקמה. 
והלוואי שיכולתי לומר  לכם שזה בסדר ושמדברים על דברים כאלו אז הם עוברים אבל אז אני אשקר לכם וזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות.

סיפור קשה אה? אז החיים שלי לא כל כך מושלמים אפילו ההפך הוא הנכון אבל עכשיו אני יותר גדולה וחכמה ואני פשוט יודעת איך לחסום מולם את זה שקשה לי לראות אותם.
2 תגובות
לא הכל כמו שהוא נראה...
11/03/2014 17:24
לוסי
להיות שונה
או-קי זה הבלוג הראשון שלי אז אני לא בדיוק יודעת מה לכתוב... אבל אני אנסה לכתוב משהו...
אז כדאי שאני אתחיל אם זה שאני לומדת בבית ספר דמוקרטי, פשוט בית ספר רגיל לא ממש מתאים לי.
אז החיים שלי די מושלמים: אני לא רוצה לצאת שחצנית אבל אני די יפה, אני טובה בכל השיעורים שלי (ויש לי די הרבה), יש לי הרבה חברים אבל אני לא מגדירה את עצמי בתור ילדה פופולרית, יש לי שלוש אחים גדולים ושני הורים אוהבים במעמד הביניים. אז כמו שאמרתי מבחוץ החיים שלי מושלמים, אבל לא הכל כמו שהוא נראה, אחרת לא הייתי כותבת את הבלוג הזה לא? כמו לכולם גם לי יש משהו קשה שעברתי ואולי התיק שאני סוחבת קצת קשה ולא מתאים לפוסט ראשון, אולי בפוסט הבא.... אבל הכל כבר מאחורי. אני רואה את הדברים בצורה קצת שונה, אני עושה את הדברים בדרך קצת שונה, אני חושבת בצורה קצת שונה, אני קצת שונה.
אולי זה לא יסתדר אם מה שאמרתי קודם אבל אני סוג של זאב בודד גם כשאני יוצאת אם חברים אני תמיד מוצאת תירוץ למה ללכת מוקדם. אני חושבת שכבר בפוסט הבא אני אסביר לכם למה אבל בינתיים להתראות...
1 תגובות