עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני מחבבת להקה בשם Green Day.
אני מאוד אוהבת את השירה ואת הקולות שלהם,ויש להם שירים אפילו קצת מצחיקים :).
אני בת שש-עשרה וחצי,זאת אומרת עוד מעט שבע-עשרה :).
אני אוהבת להסתכל בובספוג,מכאן יצרתי את שמי החדש,סנדי.
אני מתחברת מאוד לטבע,לשחייה.
אני אוהבת יוגה,להירגע.
יש לי חברים מטומטמים.
ומצחיקים.
וזה הכל :)
חברים
Greenie
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לכודה
10/10/2013 17:56
sandy

אני אוחזת בשער הברזל השברירי וזועקת לעזרה,אך יודעת שאף אחד לא יענה.בהזדמנותי אני מעיפה מבט על החדר,הוא אטום,אני מרגישה שאני לא מצליחה לנשום באוויר החנוק,לבינתיים אני לא רואה שום חלון באזור,ונאנחת בכעס.האוויר חודר לראותיי באיטיות רבה,ואני נושמת במהירות כדי להכניס את מיטב האוויר.אני זוכרת את היום שבו נפלתי למזרקה שמול ביתי,וצחקתי בקול-רם.אני זוכרת את היום שבו כמעט נחנקתי,אך אמי עזרה לי.

אני זוכרת את אחד הימים שלא הייתי כלואה,כמו עכשיו.

שקט.פשוט שקט.אין שום הגה או רחש,אין שום תזוזה או פגיעה,הכל פשוט שקט לגמרי.

לפתע אני צוחקת,בלי שום סיבה.אני מרגישה שהשתגעתי,מי לא היה משתגע מול שער ברזל ואוויר חנוק?.

''למה הערת אותי?''אני שומעת קול וקופצת בבהלה.''ולמה את כלואה?''אני מסתכלת,מבטי חולף על כל פריט ורהיט שיש בחדר,ואני לא מוצאת את הדמות המסקרנת,אני מותקפת בהלה שאני רואה מולי אותו.

''בואי!''.

אני שומעת חריקה,והשער נפתח.''מה אני עושה כאן?''אני שואלת ברעד,ונגנבת לעיניו.

''אין לי מושג.''

זה היה עוד אחד מהימים,שאני מרגישה לכודה.

זה היה עוד אחד מהימים,שנעלמתי.

זה היה עוד אחד מהימים,בהרגשת צעצוע.

1 תגובות
עוברת
08/10/2013 17:49
sandy

הייתה לי שיחה אם אחותי הגדולה,דיברנו על המעבר שלה לאנגליה,לונדון.ראיתי בעיניה שהיא ממש התרגשה לעלות למטוס,התכוננה מהר מאוד וחיפשה את חפציה.אני די דאגתי,אני ממש לא רציתי שהיא תלך ואני לא אראה אותה,אבל מאוד שמחתי בשבילה,וידעתי שהיא יודעת להיות אחראית על עצמה.

''למה את עוברת?''שאלתי אותה בנימה מתחננת,והסתכלתי עליה בעיניי הגדולות.

''אני חושבת שאני גדולה מספיק,ואני רוצה ללמוד לגור בארץ אחרת,''היא עונה,מחייכת.

''למה את כל כך דואגת?''

''כי אני לא רוצה שתעברי''אני עונה בזריזות.

''אני יבקר מדי פעם,וישלח לכם כרטיסים כדי לפגוש אותי.אנחנו נהיה בקשר,תמיד,בסקייפ,בטלפון,אני תמיד כאן''היא מחבקת אותי חזק ואני מחזירה לה חיבוק.עדיין לא הבנתי למה היא עוזבת,כי היא רוצה להיות מחוץ למשפחה ולהיגרר לחיים חדשים,להיות אחראית על המעשים שלה בקצה העולם,אך גם לתקשר איתנו ולשלוח לנו כרטיסים מדי פעם.

אמא ואבא שלי לא מקדישים לזה ממש תשומת לב רבה,הם ממש שמחים בשבילה,ממש,אני שמה לב לעיניהם הרושפות.

''באמת?''

''כן.''

היא הולכת,מה אעשה?.

להיות חזקה,ולתקשר איתה..

כל הזמן.

image

1 תגובות
שונה
08/10/2013 15:20
sandy

שונה.

באיזה צד המילה הזאת נמצאת?.כמובן שבצד של מישהו מגוון יותר,מכיר את עצמו יותר,דעה משלו.הצד האחר נועד בשביל אלה שעוד לא מבינים,שלא יכולים לתאר במילים את המילה שונה,שהם פשוט..נורמאלים.

אני שונה,מהאחרים,דעה מגוונת,הבעה מתוחכמת,וראש אחר,מוח אחר.אני מוצאת את עצמי מוקפת מול אנשים מדברים,יורדים עליי,צוחקים,ולא יודעים למה אני כה לא תואמת.

אני מכירה הרבה ילדים באותו מצב,שבגלל דעותיהם המגוונות,הם מושפלים,בוכים.אני לא בוכה,אני נשארת חזקה,בגלל שאני מיוחדת,ולא האחרים,בגלל שהדעה שלי היא הדעה שלי ולא של אף אחד אחר.

להיות שונה זה מצוין,להיות משוגע זה מצוין,להיות אתה ומי שאתה זה מצוין.על תשתנו,אתם מדהימים.

 

יום נפלא.:)

2 תגובות
רגע מוזר.
07/10/2013 19:27
sandy

אני חופרת בכל מני אתרי קריאה.

לפתע,מה צץ לי?.

האקדמיה לערפדים שש וחמש וארבע ושלוש.זה בהחלט רגע מוזר,אני לא מבינה איך לא יכלו לעדכן אותנו.זאת אומרת,אני מכירה אנשים ומתרגמים שמעדכנים את הספרים שתורגמו או שיצאו לתרגום,ולא שמעתי על האקדמיה לערפדים שלוש וארבע וכ'ו.

אני כל כך רוצה לקרוא את זה.טוב נו..למרות שאני לא משהו באנגלית,אני אנסה לקרוא באנגלית.

זה בהחלט הרגע המוזר ביותר היום...

או שיצאתי טפשה לגמרי..או שזה נכון.

 

 

 

 

יום נפלא D:.

1 תגובות
שונאת אותה
07/10/2013 19:08
sandy

אני מרגישה  את הנמלים תחת רגלי,מתחפרות באדמה הקשוחה,מזדרזות לעלות על קרסולי ולהמשיך משם.אני רועדת,ופני לוהטות,אך אני לא עוצרת,אני לא מרגישה נחסמת.

ההרגשות שלי מתערבלות,מה אעשה,כשאני עומדת מול יצור אכזרי,להוט לשבור לי את הלב.אבל אין ברירה,אצטרך לצאת בדרך כל שהיא.

''למה עשית את זה?'' קולי התנפץ,אני מרגישה את שפתי התחתונה רועדת באימה.אני מרגישה את היללות של אמי ואת המוות של אבי בורידים חסרי האונים שלי.

''למה?..''

שקט.

לפתע אני רואה תנועות שפתיים זזות,היא מגיבה לי בלחש.

''ככה.'' צורת הדיבור שלי מגעילה אותי,ההתגרות שלה,היציבות שלה,אני שונאת אותה,ויותר מכל את המעשים שלה.אני מעיפה מבט על המקום.הוא קודר,אפל.אדי נשימה יוצאים מימני,ואני מרגישה אותם אל פני.

''אני שונאת אותך''אני אומרת.חצי חיוך מופיע אל פניה.

''גם אני אותך.''

אני מתעוררת,ממששת את השולחן בתקווה למצוא את משקפי,מרכיבה אותן,ומפהקת.

כל זה היה רק חלום.

6 תגובות
שלום..
06/10/2013 20:44
sandy

השם שלי הוא ג'ני.

כך אני מתחילה להציג את עצמי,אני שונאת את זה,אני רוצה אפשרויות,הרבה יותר אפשרויות כדי להציג את עצמי,אבל,לפעמים אני עד כדי כך מותשת שלא עולה לי רעיון.

אתם יכולים לקרוא לי סנדי,אני קוראת לעצמי ככה,לפחות.יש לי אובססיה מוזרה להסתכל בובספוג,והשם סנדי נובע מכך שאני מאוד מתחברת אל הדמות הזאת,אני אותה סנאית קופצנית שאוהבת אגוזים.

אך לא גאונה,או מדענית.

אני לא אוהבת שאומרים לי גאונה,זה לא מחמיא לי,לפעמים אני כל כך לא בטוחה בעצמי,עד שזה נשמע לי ציני כבר,לקוח מכוכב בחלל הריק.

אני אוהבת לקרוא מאוד,בלכתוב אני די גרועה.סדרת הספרים האהובה עליי היא משחקי הרעב.אקשן ורצח ואימה עושים לי את זה,אני פשוט נמשכת.

אני ילדת אתגרים.

זאת אומרת,תנו לי משהו,אני יתאמץ עליו,אני לא רוצה להזניח,אני גם אף פעם לא אזניח.

אני נערה מאוד...שונה.

הדעות שלי מגוונות משל אחרים,ו''האחרים'' חושבים שזה לא נורמלי ועושים מעשה.

אני שוחה,זה אחד התחביבים האהובים עליי.

המים רק מזכירים לי שנשארה לי תקווה,שהם תמיד פה,המים עושים אותי ישרה וחזקה ולפעמים יורדת ושוקעת.

יודעים שאוכל לנשום אוויר לח,ולפעמים לא.

יודעים שאוכל לנצח,וגם להפסיד.

יודעים שאוכל לעלות,ולרדת.

4 תגובות