עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שחקנית,יוצרת,כותבת...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לא עוצרת
24/11/2014 16:24
Sasha
כל "לא" גורם לי לעבוד יותר כדי לקבל "כן",
כל מכשול גורם לי להתחזק ולחתור להצלחה,
כל יום חובה בתוכו קסם שאפשר רק לדמיין,
כל רגע מעניק לי הזדמנות לבחור באור ואהבה.

לא עוצרת גם כשהמצב מעט קשה,
לא עוצרת בדרכי כשיש אתגרים,
עם חיוך ואמונה בלב, יודעת שעוד יפציע יום יפה,
לומדת מחכמתם של המים ועוקפת את המכשולים.

לא חוששת להיות כנה ולהתמודד עם האמת,
לא חוששת להמשיך לנסות, להעיז ולחלום.
יודעת שיש בי יותר עוצמה ממה שניתן לתאר,
ושיש בי ים של שמחה, יופי,  חן וכישרון.

לא עוצרת גם כשהייאוש מגיע לבקר,
לא מקשיבה לאנשים שאומרים דברים רעים,
לא נכנעת לאמונות מגבילות,
מתייחסת רק לדברים של אלה שאותי אוהבים.

הדבר הכי כייפי בעולם זה לעשות משהו שאמרו לך שלא תוכל.
הדבר הכי מספק בחיים זה להתעסק בה שהלב והרוח אוהבים.
הדבר הכי נפלא בתבל זה לתת לאהבה, תשוקה ואמנות למלא את מה שחסר,
הדבר הכי נכון ביקום זה ללכת תמיד בעקבות הרצון הקדום.

כי כולנו כשנולדים, מחליטים עם הזמן מה נרצה לעשות.
היכן נרצה לחיות, אילו חוויות נבחר לחוות,
כמה, מי, מה ולמה,
תמיד אנו יודעים את האמת שלנו ללא שום דרמה.
אך אם נקשיב ללשונות שגויים,
אם הפחד מטעויות ימנע מאיתנו להמשיך ולנסות,
ללמוד, לצמוח, להשתפר ולגדול,
אם את חלומותינו נשים בשק אפור,
אם נזרק לפח את כל שאהבנו,
אבוי לנו! 
נגלה שכל מי ומה שאנחנו- כבר הקרבנו.
ולטובת מה? חיי שגרה? בושה? פחד? דעה של אנשים אחרים?
לכן אני לעולם לא עוצרת עד שמגיעה לתוצאות והישגים.

כל סירוב הוא פתח לדלת חדשה ומיוחדת בחיים,
כל בעיטה בעצם נועדה להביא אותנו קדימה בלי משים,
האינטואיציה, האני הפנימי שתמיד יודע מה נכון,
הוא ורק הוא יכוון אותנו לאנשים, מקומות, בחירות נכונות,
אם רק נשים לב, נלמד להיות רגועים ונקשיב.

לא עוצרת. מקסימום הולכת הצידה לנוח קצת ולצבור כוחות.
לומדת מכל חוויה ומפיקה את המיטב,
בכל רגע נתון וגם ממש עכשיו.
לא עוצרת, ממשיכה הלאה.
3 תגובות
היה היה דב קטן שהפליג בספינה
06/10/2014 14:28
Sasha
היה היה דב קטן שהפליג בספינה,
על צווארו היה סרט אדום ובידיו משקפת גדולה.
על ראשו כובע רב חובל מפואר,
ובליבו חלום אדיר ונהדר.

הוא הפליג ברחבי הים הגדול ונהנה מהשמש היוקדת,
הוא צלל פנימה להכיר את אוצרות עולם המים ואף ראה בת ים רוקדת.
הוא חגג עם הדגים הצבעוניים,
הוא הכין לו מטעמים ותבשילים,
הוא אירח בספינתו שחפים עוברי אורח,
ודייגים שביקשו פת לחם כדי לצבור עוד כוח.

הוא עצר ואגן באיים מופלאים,
הכיר חיות חדשות, בריאות טבע מופלאות,
הוא פגש אנשים חדשים ואדיבים,
ונהנה מנופים מפתיעים, ריקודי עם ופירות.

אחרי שביקר קצת בערים למינהן היה חוזר בחדווה רבה לספינתו,
יוצא לדרך ומצפה בקוצר רוח להרפתקאות הבאות בדרכו.
קיווה לארח עוד אורחים ולהעניק להם בית חם ואוהב,
קיווה שכך תבוא אהובת ליבו ויוכל לתת לה את כל אשר ליבו חופץ.

ואז פתאום הגיחה סערה.
גשם זלעפות ורוח שטלטלה את הספינה.
אך הדב לא נלחץ, לא כעס אלא פשוט נכנס לחדרו החם והקט והמתין.
ומה עשה בעודו יושב, מסתכל בתמונות וזכרונות וממתין?

חשב על כל הדברים שאוהב. על הדברים שמשמחים את ליבו.
הוא חש הכרת תודה עמוקה על שפגש כל כך הרבה אנשים מקסימים,
על כך שבמגוריו לבד בספינה, למד לבשל מטעמים ערבים.
על הנופים, הערים, האיים הקסומים אותם ראה, על כך שצחק והצחיק.
על התרבויות שזכה להכיר ועל העזרה והחום שהצליח להעניק.
ובעיקר הכיר תודה על הספינה שהיא ביתו המועדף,
הספינה שתמיד שמרה עליו.

בעודו מונה בראשו הדב את כל הטובות בחייו,
פתאון היטה אוזן ושמע מבחוץ שקט ושלווה.

יצא לסיפון ושמח לגלות,
שהים שקט והשמש מאירה בקרניה הזהובות.
והנה הוא שוב יכול לצאת לדרך חדשה שחובה בה הרפתקאות אין סוף,
ואולי גם יפגוש את אהובת ליבו סוף סוף....
0 תגובות
ילדות מנומשת לכל החיים
01/10/2014 13:24
Sasha
הייתה לה ילדות מנומשת מלאה בצבעים יפים.
הרבה פרחים, צחוק מתגלגל ותלתלים עליזים.
היא יכלה לקפץ גבוה באויר ולחייך לעולם,
היא הייתה חברה אמיתית של הכל ושל כולם.

התמימות עטפה אותה ברוך ובאהבה,
החלומות ניראו כה קלים להגשמה,
הכלב הקטן בחצר שיחק איתה בלי סוף,
והשכן הרועש מלמעלה הרשה לה לנגן אצלו בגיטרה ובתוף.

וכך היא למדה לאהוב בעלי חיים,
וכך היא למדה לנגן בגיטרה ולשיר שירים,
בגיל העשרה הלכה ללמוד לרקוד,
המשיכה בתמימותה לצחוק ולהינות.

והשנים חלפו להם בזריזות יתרה,
החיים הביאו עימם שינויים עם משמעות אדירה,
היא עברה מקומות, ראתה נופים,
ביקרה בארצות אחרות, כיבדה את הטבע והחיים.

היא נהייתה לה גברת צעירה והדורה,
אלגנטית, יפה ובעלת טעם מעודן ונפלא.
היא המשיכה לתת לעולם מלא אור ואהבה,
ולרגע לא ביקשה תמורה,
פשוט כי היא הייתה האושר של עצמה.
היא לא הצטרכה אישורים מהסביבה,
היא קיבלה אהבה והתענגה עליה אך מעולם לא דרשה.
כי למה לדרוש? הרי תמיד יש לה הכל ואף יהיה לה עוד.

אנשים מסביב הביטו בקנאה:
מה היא עושה שהחיים טובים כלפיה כל כך?
בחורה צעירה, מנומשת וגבוהה.
אז היתה לה ילדות מנומשת ויפה, מה היא חושבת לעצמה??

אז זהו שהיא לא חשבה לעצמה שום דבר שאסור.
לא חשבה על עוני, עצב, אכזבה או כישלון.
היא חשבה רק על מה שחשבה שמותר.
אושר, אהבה, רעות, עושר, בריאות ושפע.
ולכן חייה הגשימו בצורה נפלאה את מחשבותיה.

אז אם אתם חושבים שכל הסוד הוא בנמשים,
האמת שכל הסוד הוא בכח המחשבה ובשמחת החיים.
0 תגובות
היא לא מתאימה לעולם
06/04/2014 20:10
Sasha
היא לא מתאימה לעולם ומעולם גם לא התאימה לו.
היא נולדה בתקופה אשר אינה שלה.
היא מאוד מעריכהאת היופי שקיים בו,
אך הוא, העולם אינו מעכל את קיומה.

הייתם חושבים שיקום כה עצום יכול להכיל כל אחד והכל.
הייתם מאמינים שעולם כה מופלא, עולם שהוא יצירה מדהימה,
הייתם סבורים שיש בו מקום לכולם והוא מעכל הכל באהבה.
כן, כך הייתם חושבים וטועים. 
כך הייתם מנסים להוכיח בכל מיני טיעונים.
אך זה לא היה משנה דבר, העולם ישאר תמיד כפי שנוצר.
זו אשליה בלבד, שביכולתינו לשנות את עולם המחר.

היא שותקת כשכולם מדברים,
היא צוחקת ומשתפת כשכולם בינהם מסתודדים,
היא כנה ואמיתית ומגיעה בזרועות פתוחות,
ואז היא נכווית ונפגעת כי הרוב שקרנים ושקרניות.
היא באה לתת כי יש לה הרבה בתוך עולם של נצלנים,
היא אוהבת באמת מכל הלב כשכולם רק מעמידים פנים.
אכפת לה, היא בעלת חוש צדק מפותח ומוסר גבוה,
ועל כן היקום אינו יכול להכיל אותה, יש בה המון מה לראות ולשמוע.

היא רואה אמנות בטבע כשכולם רואים שם משאבים,
היא רואה גוון בתוך צבע ותמיד מבחינה בגוונים אפורים.
היא רואה אנושיות בבהמה ובהמיות בבני אנוש,
היא מוצאת את המקורי והמיוחד גם במה שניראה נדוש.
היא מחייכת הרבה גם אם כואב,
היא רגישה וקשה לה לא לקחת ללב.

בעולם שבו כולם משחקים אותה אדישים,
שומרים על מרחק ונרתעים מקשרים עמוקים.
בעולם בו הכל שחור או לבן ובעצם חד-גוני,
בעולם שלפגוע בחלש ממך נחשב אופנתי.
בעולם בו מוכרים ערכים עבור קצת כסף,
בעולם בו קונים תעודות והוקרה.
בעולם בו בכל רגע עלול להקטע הרצף,
בעולם בו שנאה יותר מקובלת מאהבה.

היא לא מתאימה לעולם. היא חצופה, אמיתית ותוססת.
היא שותקת כשצריך ולפעמים פולטת שטויות.
היא אוהבת לצחוק, לאהוב, להתחבר ולהרגיש נאהבת,
קוראת ספרים, נהנית ממוזיקה ומשיחות איכותיות.
היא יודעת להיות קרן שמש בשמיים שחורים,
להיות  אור שבקצה המנהרה,
יותר מכישרון הכתיבה יש לה יכולת להאיר את כל האפלה.

אך זה לא מעניין אף אחד, היקום לא צריך את כל זה, כך חושבים.
אולי אם היא הייתה נולדת בתקופה אחרת היא והעולם היו מתאימים.
אולי אז ניתן היה לעכל ולהכיל את נוכחותה,
אולי אז ניתן היה להקל עליה את מסע חייה,
אך עכשיו, במציאות הלא פשוטה,
היא נאלצת לסחוב את המטען הזה על כתפיה.

אולי רק אם היא תבין שהיא לא אחראית על כל בעיות העולם,
שלא לכולם מגיע להכיר את כל נפלאותיה,
אם רק תלמד לשמור על עצמה ולגלות פחות דברים לכולם,
ולבחור בקפידה את יקיריה.
אולי אם תאמין בעצמה ללא קשר למה שאומרים,
תגשים חלומות באומץ ותלמד קצת אנוכיות.
תהיה עוצמתית מבפנים ועם זאת לא תאבד את הרכות.

היא לא מתאימה לעולם אבל אולי היא תוכל להסתגל.

2 תגובות
כי מה שנשאר זה לכתוב.
04/03/2014 05:37
Sasha
כשדבר לא נותר לי, כשריק אצלך בלב,
כשעצוב לי ורע לי ואתה כולך דואב.
וכי מה נשאר לי וכי מה נשאר לך,
הכל זה משחק, למי יש יותר ולמי יש מה,
זו אינה תחרות על ליבי או ליבך,
אין דרג למסכנות לא לעצמי ולא לעצמך.

כשאין דבר המחזיק אותי בעמידה,
כשהשריון הנוצץ שלך נופל ומתפורר,
כשכל מה שאני חשה זו עייפות וחולשה,
כשהחלום שלך ברקע, כמו אבק מתפזר.
כל מה שנותר לי זה לכתוב.
כל מה שנותר לך זה לכתוב.

וכי מה שנשאר (לנו) זה לכתוב.

ואולי יום אחד, נהיה כמו שהיינו פעם,
ואולי יום יבוא ונפרח כאירוסים עליזים,
ואולי שוב נרגיש כילדים מאוהבים ולחיינו יהיה טעם,
ואולי נצמח מאירוסים סגולים לנישואים צבעוניים.

ואולי אני אלמד לשתוק,
ואתה תלמד לדבר,
אני אלמד לכעוס,
ואתה תלמד אותי לקטר.
אני ארגיע אותך בסבלנות ושלווה,
אתה תלמד אותי מחדש את כוח האהבה,
נתמכר לריחות האירוסים זו של זה,
כל בוקר יתחיל בביתנו עם מתיקות מהולה בניחוח קפה.

אתה תנגן ואני ארקוד.
אתה תשיר ואני אשחק.
אתה תצחק בקולי קולות,
ואני אחקה אותך ואצחקק צחוק נבזה.

כי מה שנשאר זה לכתוב.
כי מה עוד אפשר לומר?
העבר כבר חלף לו על פני הרחוב,
ואיש אינו יודע מה מצפין המחר.

אני האמנתי, התעקשתי, 
עודני מאמינה, מתעקשת ולא מרפה.
ואולי מה שאתה ניסית ללמדני,
שעדיף להניח לסדרו של עולם, ושעה אחת קודם,יפה.

יש כל כך הרבה מה לכתוב והבטן מלאה.
אם רק סוף סוף היה אומץ להפסיק שזה יהיה למגירה.
אם רק יכולתי לומר כל מה שאני מרגישה,
הרי אני מצטיינת קבועה בכנות יתרה.
אם רק אתה היית יוצא מאיזור הנוחות והשלווה,
וסוף סוף הדרמטיות שלך הייתה מקבלת הצדקה.

וכי מה שנשאר זה לחיות. להיות או לא להיות- אין כזאת שאלה.
לצחוק, לנשום, לתת ולבכות. לחבק, לקבל ולהכיל בחזרה.

וכי מה שנשאר זה לכתוב,
הכתיבה מהווה מפלט נהדר.
מאחורי המילים היפות ואף הגבוהות,
ישנה מסכת שיש יפיפייה.

וכי מה שנשאר זה לישון.
הכרית מהווה איזור נוחות מאוד משוכלל,
מאחורי הרוגע, החלומות והסיוטים,
ישנה בריחה כה אמיתית ונכונה.
0 תגובות
)אסור להתפשר על אושר (סיפור בחרוזים
22/02/2014 22:41
Sasha




היא הולכת ברחוב, לבושה במעיל שחור וחם.
הצעיף האדום מגונן עליה בקפידה מפני הרוח.
טיפות גשם מתחילות לזלוג על פניה, חמות כמו דם,
ואפור השמיים מאיים ומזכיר לה חשבון פתוח.

היא אוחזת חזק במזוודתה הקטנה,
מזוודה אשר ליוותה אותה כבר מעל עשרים שנה,
היא מסרבת להרפות, מצמידה אותה אליה בחוזקה,
הרי יש שם הכל. כל מה שהיא אספה. כל מה שהיא צריכה.
קצת עצב, הרבה צחוק וחוויות, קמצוץ של תקווה והמון אהבה...
היא לא ידעה שיש זכרונות שנחרטים כה חזק, שהלב חפץ בשכחה.

היא מעולם לא חשבה שהמזוודה תהפוך להיות כה כבדה,
שכל הזכרונות לעולם ילוו אותה בדרכה המשונה,
כל הכאב הזה, מהול בשמחה,
כל מה שהשתדלה להסתיר מהול באמת פשוטה,
כל זה מציף אותה, ולא עוזב אותה. היא לא יכלה לתאר לעצמה...

אסור להתפשר על אושר, היא יודעת.
אסור לוותר על מה שחשוב!
אסור לתת לעצמך פחות ממה שמגיע לך, היא קובעת,
אסור להרשות לעצמך להרגיש לא אהוב!

המזוודה כבדה מאי פעם, ואין איש שיושיט את ידו,
העננה אפורה ומאיימת עם רעם, ומי יעיז לקוות לטוב.

היא הולכת ולא עוצרת,
היעד שלה לא ממש מובן,
כבר עבר הקיץ ובחוץ ישנה שלכת,
ריח הסתיו עולה ומנקה את האבק הישן.
היא לא לבד. יש איתה הרבה נוסעים והולכים.
הרבה נוסעים והולכים ורצים ואצים. ושוב רצים. וחלילה חוזרים.

היא מרגישה שייכת,
כל כולה מחוייכת,
מתרחבות הלחיים,
היא חושפת שיניים.
היא שכחה לקחת איתה כמה דברים.
אולי טוב שכך, הלא הם מכבידים.
גם ככה המזוודה לא נוחה לה,
גם ככה המזוודה שוב עדה לכך שרע לה,
החיוך הרחב והיפה שלה לא מצליח לכפר.
לא מצליח למחוק את העבר הקודר,
לא עוזר לה לחוש תקווה,
נדמה שלנצח האכזבה תשאר בליבה.

אסור להתפשר על אושר. היא יודעת.
כבר מאוחר מדי. הרכבת הזאת נוסעת...
לחכות לאחת הבא זה אפשרי אך מעייף,
זה לוקח הרבה זמן, מאמצים ובכלל זה מפרך.
אז אולי להתפשר ולהשאר ברכבת?
הלא בסך הכל היא נחמדה ונהדרת.
טוב שם, חם ונעים,
ואנשים כה חביבים.
מה רע לה? מה רע לה אלוהים??

אה.. שזאת לא רכבת שלה.
לא משנה כמה היא חביבה,
היא זיוף ולא הדבר האמיתי אותו היא כה רוצה.
היא לא באמת מה שבו חשקה נפשה.
מה היא תעשה? תחושה בודדה וחסרת אונים.
הכל בוער ומתקומם אצלה בפנים.

האם יהיה לה אומץ להשליך את המזוודה, לה היא כה רגילה?
האם היא תוכל לקפוץ מהרכבת הזו ולהשאר בחיים?
ואם תשאר בחיים.. האם תעיז לחפש מזוודה חדשה?
שאולי הפעם תהיה קצת יותר איכותית ויפה, בלי הרבה מנעולים?
האם תמצא את אשר היא חולמת עליו יותר מכל?
האם תיצור את אשר דמיונה היוקד רואה ברור יותר מהכל?
אסור להתפשר על אושר.

היא התעוררה בפתאומיות, מזיעה עם דפיקות לב חזקות.
האוזניות חיממו את אוזניה והשמיעו את המוזיקה שהיא אוהבת.
היא הסתכלה מסביב בעיניים גדולות,
היא לא יכלה להחליט אם זה היה חלום או מציאות כואבת.
היא ירדה מהרכבת בתחנת קינגס קרוס,
שלום לונדון, כן אני יודעת שאת לא מחכה לי.
אבל אני כן ועל אושר אסור להתפשר, שמעת?
2 תגובות
להיות אמן
05/02/2014 16:17
Sasha
להיות אמן אומר לראות היופי מבעד לסורגים.
להיות אמן זה לדעת שמתוך ההרס יוולדו חיים חדשים,
להיות אמן זה לחפש את הנס,את התמוה, את השונה והמיוחד.
להיות אמן זה לנסות לתעד, לזכור, לחרוט ולאהוב כל רגע שנולד.

להיות אמן זה לא רק ללמוד משחק ולהופיע.
להיות אמן זה לא רק לצייר פורטרט אבסורדי ומפתיע.
להיות אמן זה לא רק להתחרות ולשיר ב"כוכב נולד"
להיות אמן זה לא רק לצלם או לכתוב על כל הבא והעובר ליד.

אומנות אמיתית לא לומדים בבתי ספר.
הספרות והפילוסופיה נוגעים בה קלות...
אומנות לא מתחבאת במקומות נסתרים או רק בספר.
אומנות בוחרת בקפידה את הלבבות בהן היא רוצה לחיות.

להיות אמן זה להאמין קודם כל. להאמין בחיים, בעצמך ובעולם.
להיות אמן זה לחפור אדמות יבשות כדי למצוא אבן חן קטנה,
להיות אמן זה ללמוד, להתפתח, לראות ולגלות וליצוק מהדמיון- אל הקיים.

להיות אמן זה ליצור, לעשות ולהיות בפעולה.
זה גם לתת לדמיון להתניע אותך ולהתמלא בהשראה.
להיות אמן זה לצלם שקיעה או לכתוב שיר גם אתה שחקן.
להיות אמן זה להינות ממוזיקה איכותית, בין אם אתה צייר או רקדן.

להיותא מן זה להיות רב- תחומי.
כי רק שחקן נשאר שחקן.
רק סופר- נותר סופר.
רק צייר- לא יתפתח מספיק מחר.

אבל שחקן שכותב,
רקדן שמצייר,
זמר שמפסל,
או אפילו סנדלר שלהנאתו מצלם.
אולי עורך דין שבזמנו קוראי ספרי מתח וכותב תסריטים.
פיזיקאי, שמנגן על בס ושר בערבי החורף הקרים.

להיות אמן זה הרבה יותר ממקצוע.
זה הרבה יותר מתחביב,זה אהבה, משהו שממלא אותך.
להיות אמן זו דרך חיים.
הברי מזל שבינינו, זכינו להוולד עם האמנות זורמת לנו בורידים.
אבל גם מי שלא בטוח שבאמנות ניחן,
יכול לנסות ואולי יופתע לגלות,
שיש לו הרבה יכולות וכישרון בכמויות.
והכי חשוב עם רצון ושפע אהבה,
אפשר להגשים כל חלום בהצלחה.
ובבוקר כשיקום, האמן החדש, דבר לא יהיה כפי שהיה,
החיים יראו אחרת ויזרמו אחרת,
מבטו על העולם ישתנה כליל,
והלב ירצד לו באושר בלתי רגיל.



0 תגובות
כמו שני זרים
12/01/2014 14:29
Sasha
כמו שני זרים שהולכים זה לצד זה ברחובות הצפופים,
כמו זוג ברבורים שנשבעו לאהוב זה את זה לעולמים,
כמו זוג פרפרים הצמאים לאור החם, המסוכן והמופלא,
כמו שני ציפורים שידעו חופש אך נכנסו לתוך כלוב זהב.

כמו שני זרים שנכנסו לתוך מלכודת,
כמו שני עננים שנפגשו בסערה,
כמו שני ילדים שמבטיחים לאהוב מעבר לגבול היכולת,
כמו שני שותפים שנתקעו יחד באותה דירה.

כמו שני זרים נבוכים שרוקדים טנגו מאוד צמוד,
ומצמידים לחי אל לחי מחוסר ברירה.
עמוק בפנים הם חשובים שזה חמוד,
ואפילו סופגים מכך הנאה.

כמו זוג חתולים שבינם חוצצת גדר,
היא ג'ינג'ית והוא שחרחר.
הם מייללים מפאת הגעגוע הבוער,
עד שיפריד בינהם גם העכבר.

הולכים יד ביד באמצע רחוב סואן,
אתה לובש מעיל עור שחור ואני אוחזת בתיק שמכיל כל מה שמותר.
אתה מדבר איתי על האסור ומביט בי במבט בוחן,
אני מתרגשת, מסמיקה ואוחזת חזק בתיק הנעים והמוכר.

אתה מציע לי משהו חדש וזר.
אבל קשה לי לעזוב את החם והמוכר.
אתה מדבר מילים יפות ואני חושבת מחשבות.
אתה מבטיח עד חצי המלכות,
ואני מפחדת לעשות טעות.

אתה עושה, כובש ונותן.
ובלי לחשוב פעמיים מעניק ומפרגן.

ואני.טוב אני. רק עומדת ומנסה להבין.
האם גם אני מסוגלת? והאם זה מספיק?
מתי יהיה לי אומץ לזרוק את התיק?

כמו שני זרים שנתקלו זה בזו ברכבת,
כמו שני עפיפונים שמגרדים שחקים,
כמו אח ואחות שרבים על שוקולד מקופלת,
כמו זוג אוהבים שמתמכר לאהבה ומערכת יחסים.

(C)

0 תגובות
לנסוע ברכבת החיים
08/01/2014 13:24
Sasha
לקום בבוקר, לרצות להמשיך לישון.
לקום בכל זאת כי סידורים חשובים ממתינים.
לשים שעון מעורר על נודניק ועוד טיפה לחלום...
ואז לקום בבהלה כי מחוץ למיטה עוד דברים מחכים...

לצחצח שיניים עם עין אחת עצומה,
לקפוא מקור אך להתעלם.
להכין ארוחת בוקר טעימה,
שאולי תגרום ליום הזה להיות טוב ולהתקדם.

לצאת מהבית עם געגוע עז לכרית האהובה,
כי את מי עוד אפשר לאהוב?
לא הרבה יודעים להחזיר אהבה.
הרוב יודעים רק לבקר, לדרוש וגם לעזוב.
אך הכרית תמיד נותרת נאמנה.
תמיד כה רכה ומכילה.
פתוחה ומקבלת,
לא מגלה סודות. כנראה שהיא באמת אוהבת.

להתעצבן שאנשים דוחפים באוטובוס ולהכנע לנפלאות המוזיקה באוזניות.
לחשוב שאולי האנשים לא כאלה נוראים כי הם יוצרים מוזיקה בכמויות.
לשמוע את ג'סטין ביבר ברדיו ולשנות את דעתי...
לראות אדם בועט ברחוב בחתול גם ירתיח את דמי...

ההתלבטות הנצחית- האם להכנס לקונפליקט?
שאלה מהותית- למה בכלל צריך להכנס לקונפליקט!?

להגיע ללימודים ולחלום בהקיץ בשיעור.
לרצות לדחוף את המרצה המשעמם להטגן בתנור...

לחשוב מחשבות חיוביות ויפות.
לכתוב מילים רק פיוטיות.
להביט בעיניים נבונות.
לחייך בשפתיים אדמדמות...

כבר חודש אין רכבת לנמל התעופה.
אומרים שזה בגלל שהיתה סופה.
לא ממש ברור על מה הם מדברים.
אבל אולי פספסתי את הסופה שהיתה, בגלל הסופה שהתחוללה אצלי בפנים.

אני כל כך רוצה לנסוע ברכבת לנמל תעופה
להגיע, להריח ולספוג את נוכחות המקום ואז לקנות כרטיס טיסה.
כרטיס טיסה של כיוון אחד בלבד,
כרטיס טיסה מיוחד ומוזהב...
כרטיס שנעשה על ידי מישהו שבאמת אהב...

נמאס לנסוע ברכבת החיים, היא כבדה ועצובה.
לטוס-לעומת זאת זו חוויה מעניינת ומרנינה.
לטוס זו חוויה חדשה,
לטייל במקומות זרים בעולם זו פשוט ברכה.
די לנסוע ברכבת החיים,
לחיי מטוס של חיים חדשים ומאושרים!
די להטלטל בנסיעה ולסחוב מזוודות,
הגיע הזמן לרחף ולהרגיש קלילות ולחיות.

פשוט לחיות. כן פשוט כך.
להפוך כל בוקר, כל יום וכל לילה למשהו אמיתי,מרענן,מרגש ומזוכך.

(C)


0 תגובות
הגשם ישטוף
10/12/2013 11:36
Sasha
איזו הרגשה טובה זו, להתעורר בבוקר מתחת לפוך הרך ולשמוע מבול.
גשם חזק, אשר בתחושת ניקוי, זיכוך והתחדשות הוא מהול.
קצת מבאס אם צריך לקום, להתלבש ולצאת אל העולם,
אבל במיטה כייף, מתחת לפוך, עם שוקו חם.

הגשם ישטוף וינקה רחובות,
ישקה צמחים וישאיר לכלוך על מכוניות.
בזכותו יפרחו פרחים ויצמחו יערות,
האגמים יתמלאו ולא יהיו שריפות.

הגשם כאן, מבשר על בוא החורף.
ממש קצת לפני השנה האזרחית החדשה.
הוא כאן כדי להזכיר לנו שאסור שנפנה עורף,
למה שבאמת חשוב בחיינו, למה שנפשינו חשקה.
הוא מסמן לנו שהיגע הזמן לבחון את סדר העדיפויות שלנו מחדש,
לשים דגש על הדברים החשובים,
לחשוב חיובי, לברך על מה שיש, לשאוף, לפעול ולהגשים ולחיות כל רגע כאילו היה מקודש.
להשקיע באנשים הקרובים,משפחה וחברים, לאהוב את עצמינו ואת החיים.

הרי יום אחד נזדקן, יום אחד האנרגיה המדהימה שמכילה את גופינו, תדעך עד שתעלם.
וכדאי שיהיו לנו הרבה זכרונות מרגשים, חיים מלאים ומאושרים.

כדאי שיהיה לנו במה להתגאות, כדאי שנחגוג הישגים ונצחונות,
כדאי שנלמד ונצמח, ניקח כל מה שלחיים יש להציע וניתן מעצמינו לעולם הנפלא.

הגשם ישטוף את העבר ויבשר על התחלה חדשה ומתוקה.
הציפורים ינדדו, החלזונות יתעוררו והחתולים ישבו זעופי פנים בגינה.

נתלבש לנו חם שלא יהיה לנו קר, המטריה תכסה עלינו מפני הטיפות.
ואולי יבוא יום, שנרגיש משוחררים, נרגיש אמיתיים וניראה את התקוות מתממשות.
ואולי אז נזרוק את המטריה ונפרוש ידינו לצדדים, חובקי עולם, מוכנים ופתוחים.
מלאי אהבה, התרגשות והכלה וניתן לטיפות לטפטף עלינו,
ניתן לגשם לשטוף גם אותנו,
נאזור אומץ להתנקות ולהזדכך, גם אנחנו.

יום אחד....
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 הבא »