עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2014  (13)
נעים מאוד(:
08/05/2014 15:52
Rean Cohen
ראן? ריאן? רהן? ריען? רעין? אין ספור פעמים עיוותו את שמי בכל צורה אפשרית.
שמי "רען" רשי תיבות של "ריבון עולם נתן".
אבי היקר זיכרו לברכה קיבל אותי אחרי שלוש בנות, לאחר שכל תקופת ההריון אמרו לו שזה בן שגדל אצל אישתו בבטן.
"מזל טוב- זאת בת!" ב...ישרו לו כשנולדתי. הוא לא הצטער לרגע ומיד שלף מהפה "ברוך ה'! עוד בת! ריבון עולם נתן" וכך נולד שמי..
בבית החולים מיהרו לדווח ומיד התווספתי לספר השמות(מסתבר שיש דבר כזה)
התביישתי בשם שלי בעוד שכולם התפעלו וניסו לנחש מה הוא אומר.. היו כאלה שצחקו והיו כאלה שחשבו שאני ערביה. אף אחד מעולם לא חשב שזה רשי תיבות. רב שנות נעורי כששאלו לשמי המצאתי מיד שם אחר כדי לא להסתבך עם הסברים וחזרה על השם מינימום 3 פעמים.
המון פעמים התלוננתי על השם שבחרו לי ושאלתי למה לא יכלו להעניק לי שם כמו תמר? או שירן? או מרים מצידי. רק לא רען! אמא שלי מיד הייתה עוצרת אותי ובגאווה של מרוקאית אמיתית הייתה אומרת "רען זה שם מיוחד! הוסיפו אותו לספר השמות!!" ואני מגלגלת עניים כבר חושבת על השם הבא שאתן כשישאלו איך קוראים לי. וזורקת לאמא בעוקצנות שמי יהיה מפגר ויקרא לבת/בן שלו בשם הזה!
לשמחתי ולצערי לאחרונה למדתי להשלים עם השם שהעניק לי אבי באהבה גדולה. למדתי לחזור עליו בסבלנות כמה שצריך וכששואלים אותי מה הפירוש אני גם מתהדרת בגאווה ברשי התיבות. למדתי ששמו של אדם מלווה אותו בכל חייו אבל זה לא מספיק. צריך להיות אדם טוב, כנה, רגיש לזולת ומקבל את הבריות כפי שהם.
היום גיליתי שישנה עוד ילדה אחת בארץ שאני מקווה שהיא מתגאה בשמה. היא בת 12 ורוצה להיות זמרת . קוראים לה "רען חדד". לאחר חיפוש בגוגל מצאתי שיר שלה ביוטיוב.
אז רען חדד. אם יצא לך אי פעם לקרא את מה שכתבתי , אני רוצה שתדעי שיש לך שם ממש ממש יפה! (:

4 תגובות
סליחה
10/05/2014 22:16
Rean Cohen
ילד שלי קטן..
רציתי לבקש ממך סליחה,
סליחה שכשנולדת הייתי עייפה וחיפשתי עזרה מכל כיוון אפשרי.
סליחה שדאגתי שהקלוגרמים העודפים ישארו.
סליחה שהכנסתי אותך לפעוטון ובאותה נשימה גם הוצאתי אותך.
סליחה שבכל השנה שהיית איתי בבית לקחתי אותך איתי גם לעבודה.
סליחה על כל הדברים שלא קניתי לך כי המצב הכלכלי לא אפשר.
סליחה שנסעתי עם אביך לחופשה מעבר לים ונשארת עם דודה שלושה ימים.
סליחה שהשארתי אותך עם מטפלת כי יצ...אתי בערבים.
סליחה שהבאתי לך אח שמאלץ אותך לחלוק באהבתי.
סליחה שביום הולדתך החמישי הבטחתי שאוציא אותך ראשון מהגן ומרב סידורים לחגיגה שכחתי שאין צהרון והוצאתי אותך אחרון.
סליחה שהרבה פעמים אתה נאלץ לשחק עם אחיך גם בלי רצון.
סליחה שאתה מבקר אצל רופא השיניים כל חצי שנה.
סליחה שבשנה הבאה תעלה לכיתה א' והבטן שלי מתהפכת ולא סומכת עלייך מספיק שתסתדר.
סליחה שגם אאחר להוציא אותך כמה פעמים.
סליחה אם אאבד סבלנות בהכנת שיעורי הבית לפעמים.
סליחה שאכעס אם שכחת להכין שיעורי בית.
סליחה שאתעקש על נשיקה בבוקר אפילו שאתה כבר בחטיבה.
סליחה שאעביר את החברה הראשונה שלך חקירה משטרתית.
סליחה גם על הבושות שאקנה לך אמצעי מניעה.
סליחה שאתנגד שתתגייס לקרבי.
סליחה שכשתתגייס אבכה ואביך אותך מול כולם.
סליחה שאתקשר אלייך אחרי יום אימונים מעייף באמצע הלילה כדי לבדוק מה שלומך.
סליחה שארצה להצטרף אלייך לטיול אחרי צבא אפילו רק כדי להשגיח מרחוק.
סליחה שאתערב בחתונה שלך
סליחה גם אם אני נפגעת שתעיר לי על כך.
סליחה שאגיע לביתך עם סירים למרות שאשתך בשלנית מעולה
סליחה אם היא תריב איתך על זה.
סליחה על כך שכשתספרו לי שאתם בהריון ארוץ ואספר לכולם מהתרגשות.
סליחה שבחדר לידה אפגע שאמא שלה הייתה בפנים ואני לא.
סליחה אם אתערב בגידולו
סליחה שאתן לו ממתקים מאחורי גבכם.
סליחה אם תרצה שאשמור עליו ובדיוק באותו ערב לא אוכל.
סליחה שאקפוץ לבקר אותו בלי להודיע.
סליחה שגם בילדים הבאים הכול יהיה אותו הדבר.
סליחה שאתקשר אלייך להתלונן על אבא.
סליחה שאבקש עזרה לפעמים.
סליחה שתראה אותי מתבגרת מול העניים היפות שלך.
סליחה אם לא אמרתי מספיק כמה אני אוהבת.
וסליחה...שביום מן הימים כבר לא אוכל לבקש ממך סליחה.
0 תגובות
....
08/05/2014 16:15
Rean Cohen
אבא יקר שלי, יותר מדי משפחות מציינות את האבדה שלהם על אלו בנפלו במלחמה הבילתי פוסקת , המלחמה על הגנת המולדת.
גם אתה נלחמת, יום יום ,ליליה לילה, נלחמת.
וגם אתה נפלת, לא לבשת מדים, אבל נפלת.
נלחמת במשך 6 שנים ארוכות במחלה הנוראית ביותר , זא...ת שלוקחת יותר קורבנות מכל מלחמה אזרחית באשר היא..
אבל היום הזה, מוקדש כולו לחייל צהל הגיבורים שהקריבו נפשם באומץ ובגאווה כדי שאתה ואני נמשיך להיות פה...
היום אספר להילאי איך היית חייל גאה, איך היית הולך למילואים בכל פעם והרגשת כאילו אתה הולך להחזיק בעוד פיסת אדמה שתישאר רק שלנו!
אני זוכרת איך היינו מחכות לך מחוץ לבית, רואות אותך מרחוק מתקרב כולך לבוש בירוק, הנשק תלוי על כתפך . היינו קופצות עלייך ואתה בשתי ידייך תמיד הצלחת להחזיק את כולנו! תמיד היה מקום לעוד אחת...
היית נזרק על הספה בכבדות וכשהספקתי להיות ראשונה אז גם זכיתי לחלוץ לך את הנעליים הכבדות..ומיד הייתי נכנסת לתוכן.. מנסה לצעוד בהם כפי שאתה עשית. ברחבי הבית גררתי אותן,
עם השנים כפות הרגלים שלי גדלו והגיע היום שבו התלוות אליי ללשכת הגיוס לקבל נעליים משלי. עמדת רחוק ממני אך העניים שלך לא עזבו אותי לרגע...חיבקת נישקת ניגבת לי את הדמעות ובקול רציני ותקיף דרשת שאשמור על עצמי.
קיבלתי נעליים משלי, בדיוק במידה הנכונה. בשנים שהגיעו אחר כך , כל צעד שעשיתי התלווה בגרירה שנחרטה עמוק בזכרוני, של הנעליים שלך.
היום, ערב יום הזיכרון אני מצדיעה לך אבא, שזיכית אותי לגרור נעליים משל עצמי ושביום מן הימים תשמור על ילדי כשיגררו את הנעליים שלהם.
אוהבת אותך ומתגעגעת יותר מתמיד.
0 תגובות
....
08/05/2014 16:15
Rean Cohen
אבא יקר שלי, יותר מדי משפחות מציינות את האבדה שלהם על אלו בנפלו במלחמה הבילתי פוסקת , המלחמה על הגנת המולדת.
גם אתה נלחמת, יום יום ,ליליה לילה, נלחמת.
וגם אתה נפלת, לא לבשת מדים, אבל נפלת.
נלחמת במשך 6 שנים ארוכות במחלה הנוראית ביותר , זא...ת שלוקחת יותר קורבנות מכל מלחמה אזרחית באשר היא..
אבל היום הזה, מוקדש כולו לחייל צהל הגיבורים שהקריבו נפשם באומץ ובגאווה כדי שאתה ואני נמשיך להיות פה...
היום אספר להילאי איך היית חייל גאה, איך היית הולך למילואים בכל פעם והרגשת כאילו אתה הולך להחזיק בעוד פיסת אדמה שתישאר רק שלנו!
אני זוכרת איך היינו מחכות לך מחוץ לבית, רואות אותך מרחוק מתקרב כולך לבוש בירוק, הנשק תלוי על כתפך . היינו קופצות עלייך ואתה בשתי ידייך תמיד הצלחת להחזיק את כולנו! תמיד היה מקום לעוד אחת...
היית נזרק על הספה בכבדות וכשהספקתי להיות ראשונה אז גם זכיתי לחלוץ לך את הנעליים הכבדות..ומיד הייתי נכנסת לתוכן.. מנסה לצעוד בהם כפי שאתה עשית. ברחבי הבית גררתי אותן,
עם השנים כפות הרגלים שלי גדלו והגיע היום שבו התלוות אליי ללשכת הגיוס לקבל נעליים משלי. עמדת רחוק ממני אך העניים שלך לא עזבו אותי לרגע...חיבקת נישקת ניגבת לי את הדמעות ובקול רציני ותקיף דרשת שאשמור על עצמי.
קיבלתי נעליים משלי, בדיוק במידה הנכונה. בשנים שהגיעו אחר כך , כל צעד שעשיתי התלווה בגרירה שנחרטה עמוק בזכרוני, של הנעליים שלך.
היום, ערב יום הזיכרון אני מצדיעה לך אבא, שזיכית אותי לגרור נעליים משל עצמי ושביום מן הימים תשמור על ילדי כשיגררו את הנעליים שלהם.
אוהבת אותך ומתגעגעת יותר מתמיד.
0 תגובות
החופש הגדול פרק ב'.
08/05/2014 16:13
Rean Cohen

אז קמנו בבוקר עייפים(אני עייפה הם עם סוללות מלאות+2 רזרבה)
לעוד יום של חופש...
היום ניסיתי לעבוד על עצמי.. בקטע טוב
רען את לא מתעצבנת, לא מנקה, לא מפרידה כשרבים ולא לא לא צועקת!
אחרי דקה וחצי צעקתי את זה גם להם.
הם לא באמת סופרים אותי, הם יודעים שאני שבר כלי בחום אוגוסט הנורא ושלא משנה כמה מים הקטן ישפוך עליי בכוונה ויצחק לי בפרצוף זה לא באמת יקרר אותי!
אתמול בערב הקטן קרע לגדו...ל ציור משנת תרפפ"ו והגדול החליט שהוא ישלם על זה ביוקר! ומי כמובן מנקה את החובות שהקטן צובר?
מתעלמת לחלוטין מהמלחמת העולם ה3 ששוררת אצלי בסלון ומנסה לשדר עסקים כרגיל
מה אני אומר לכם? זה עבד! היום בסה"כ,
גירדתי טיפקס מהשולחן במשרד
ניקיתי בקבוק שמן מהרצפה במטבח
מיינתי חטיף שלווה מתוך קופסת הלגו עם החלקים הכי קטנים
הסעתי את הגדול לחבר ואחרי חצי שעה נסעתי להחזיר אותו
הוצאתי את הקטן מתוך המייבש כביסה
שאבתי חצי ק"ג סולת מתוך ארון במטבח
ניגבתי מילקי מהספה
שיפשפתי פרצוף של ילד מאודם אדום(עמיד ל24 שעות)
הלכתי למשחקייה ברגל עם שניהם בסחונייה דל מות כדי לגלות שהיא סגורה
התגלשתי במגלשה הכי גבוהה בגן שעשועים(איך הוא מטפס לשם??)
קילחתי את הקטן 3 פעמים ואת הגדול פעמיים
הפרדתי מכות רק 4 פעמים
אבל בסה"כ, היה יום רגוע.
2 תגובות
החופש הגדול פרק אחרון...
08/05/2014 16:12
Rean Cohen

אז כמו כל עם ישראל, גם אנחנו יצאנו לחופשה וירדנו לעיר ה- "סחונייה דל מות" העמסתי את עצמי בביטחון ושלווה שהתנפצה מיד עם בואנו לרכבת ישראל. שם הקטן דאג ליידע את כל הנוסעים מה אכל לארוחת הבוקר...עכשוו לכי תחליפי לו טיט...ול ברכבת. לא החלפתי...אבל כל נוסע שחלף לידי זכה לשמוע ממני "פשוט זוועה הרכבת הזאת! איזה ריח! לא מרוקנים פחים פה?! וכמובן שהגדול הסגיר אותי וקרא בקול אמאא זה הקקי של מיכאל!!!!
התנחמתי בזה שברגע שיראו מטוס יתלהבו ויהיו עסוקים בציפור הממונעת, רק שזאת איחרה לבוא כמו ליידי אמיתית באיחור של **שעתיים** אנשי הביטחון שכרזו של מי הילדים האלה זכו להכיר אישה נחמדה וטובת לב (אני) שהציעה לעזור לילדים למצוא את אמא שלהם.
הגענו להכול כלול...הכול הכול היה כלול: הצעקות, התור בחדר האוכל, המריבות של הילדים והאיש הבילתי נראה שרדף אחריי עם פן כל החופשה!!! (סחונייה דל מות כבר אמרתי?!)
תמיד כשיוצאים מהבית חושבים שיהיה קל יותר, שבחוץ ימצאו עניין וירחמו עליי. אבל לא- הכול אותו הדבר רק שבחוץ זה מגיע עם המחשה לילדים שטרם מצאו את נקודת הרתיחה אצל הוריהם.
בסופו של דבר, בסופם של כמה אלפי שקלים, בסופו של חופש,
היה לי לזכות, עונג וגאווה ענקית "לשרוד" אתכם את החודשיים האחרונים...
בעוד יומיים תחזרו למסגרות. אחד למוכרת ואחד לחדשה לגמרי. הקטן בוודאות יסתדר(הגננת לא בטוח) ואתה קטן-גדול שלי...
מתחיל את שנת הלימודים הראשונה שלך.
הגיע תורם של המורים והצוות החינוכי לראות במה זכיתי ואיזה אוצר קטן רגיש ויפה נפש נכנס לחייהם! בטוחה שתמשיך לגרום לי גאווה והערצה...
אז עד שנה הבאה אהובים שלי...
מאחלת לכם שנה טובה , מוצלחת, מרגשת ומאתגרת.
בזמן הזה, אצבור כוחות מחודשים, אצמיח שיער חדש ויותר מכל...אוהב עוד ועוד..
שלכם,
אמא.
0 תגובות
יום מעונן
08/05/2014 16:09
Rean Cohen
קמתי לבוקר מעונן. כבר שנתיים שיש עננים בתקופה הזאת...
באתי לבקר אותך.. להודיע לך שעוד יומיים נגיע בהרכב מלא יחד, בדיוק כמו שאהבת לראות אותנו.
הנחתי את הלחי על השיש הקר ושטפתי אותו בדמעות חמות. דמעות של געגוע. ואז שמעתי שריקה, אני יכולה להישבע שזאת השריקה שלך.. זאת שהייתה מרכזת את כולנו בשניות ולא משנה במה עסקנו באותו רגע... כשהרמתי את הראש ראיתי שזה בסה"כ עובד בית העלמין, חופר עוד בור . קצת מוזר ל...שרוק ולחפור חשבתי לעצמי.. אבל הוא כבר רגיל, אצלו זה רק עוד דייר שחתם חוזה שכירות עם אלוהים.
השריקה ליוותה אותי בדרך הבייתה, היא תלווה אותי כל חיי.
כשהלכת אמרו לי שהכאב נחלש עם הזמן.."הזמן מרפא הכל " אני עדיין מחכה ליום שזה יקרה.. שנתיים שלמות, יום יום, שעה שעה והכאב עדיין חד כמו סכין, קורע את השלווה שאפיינה אותך.
אחרי שנתיים, רק היום הייתי מסוגלת לשמוע את ההקלטה שלך במשיבון,
עצמתי עניים כי ידעתי שאם אפקח אותן אראה אותך אוחז בשפורפרת ומדקלם את המילים. יש גבול לאומץ שלי.. ואז בטעות מחקתי אותה, כאילו אמרת לי זהו. תמשיכי הלאה.
יש לי כל כך הרבה דברים לספר לך ולשאול אותך, ואתה כל כך מת.
אני עדיין מחכה לך שתחזור.
0 תגובות
....
08/05/2014 16:07
Rean Cohen
כשהייתה בגן היה לה חבר עיוור שקראו לו ערן. הם אהבו כמו שרק ילדים יודעים. היא חלקה איתו את כל הממתקים שלה והחזיקה לו את היד בחדר הקטן כשלמד צורות בכתב ברייל.
הם היו החברים הכי טובים. הוא סיפר לה שהכלב שלו נדרס כי לא ראה את המכונית. "בדיוק כמוני" הוא אמר לה.. היא הבטיחה שלו זה לא יקרה כי היא תחזיק את ידו כשיהיו בגיל המתאים לחצות כביש לבד.
______________
הם עלו לכיתה א'. היא המשיכה לבקר אותו בביתו ב...כל שבוע. הוא תמיד שמר לה ממתקים ושוקולדים שקיבל והיה מספר לה על ביה"ס לעיוורים ששלחו אותו אליו. הוא אמר ששם כולם עיוורים חוץ מכמה מהמורים. וכבר אין מי שיספר לו על הצבעים של הפרחים בגינה ועל הצורות שיצרו העננים.
_______________

כשעלו לכיתה ב' הוא עבר דירה והם הפסיקו להיפגש
הם עדיין אהבו. הם גדלו והכירו חברים חדשים. עיוורים ורואים.
______________
היא ישבה בתחנת האוטובוס כשפתאום הוא הגיע והתיישב. היא השתתקה. לא ידעה מה לומר ואם בכלל...
הוא נסע והיא שכחה שהייתה צריכה לעלות לאוטובוס בכלל.
היא תצטער כל חייה שלא אמרה לו דבר.
היא תהתה אם זוכר אותה, ואיך יגיב אם אם תספר לו שזאת היא.
________________
הימים עברו השנים חלפו . היא הכירה את אהובה ועמדה להתחתן.
במסיבת האירוסין הצנועה שחגגה, דוד שלה החליט להפתיע והביא את אחד הבחורים שעבדו אצלו בהוסטל לנגן במסיבה.
________________

היא נכנסה למסיבה, לבושה בלבן. מאושרת מתמיד.
מכל האנשים היא מיד הבחינה בו. עם האוזנייות על האזניים וענייו ממצמצות בחזקה מנסה להשאיר אותן סגורות.
ליבה צנח, היא קפאה, ופתאום נפתחה הדלת הקטנה שנסגרה באותו היום שהוא נסע באוטובוס.

היא נגשה אליו ומבלי לומר מילה חבקה אותו כאילו חייה היו תלויים בכך. והוא, שתמיד ליבו היה פתוח, שאצלו מעולם הדלת לא נסגרה חיבק אותה בחזרה.

היא לא הציגה את עצמה והוא לא שאל... היא נשקה לו על הלחי ולחשה כמה היא אוהבת...
היא לעולם לא תדע שהוא ידע שזאת היא.
והוא לעולם לא ידע שבמשך השנים היא תפסיק לראות את העולם מבחירה ואילו הוא יראה יותר טוב מכולם.
0 תגובות
שלוש
08/05/2014 16:05
Rean Cohen
שלוש נקישות שקטות...
זה היה הנוהל הקבוע. לא אחת לא שתיים , שלוש.
בכל שנה שהיו יחד הוסיף נקישה. בשנה השלישית פסקו הנקישות.
****
מאז שעזב התרחקה מהספרה שלוש, כאילו הייתה חתול שחור. היא השאירה את הבית בדיוק כפי שהיה בבוקר האחרון.
הקרש באסלה היה מורם, המגבת הייתה זרוקה על רצפת המקלחת ומשחת השניים נשארה זולגת על הכיור.
היא לא נגעה.. חכתה שיחזור ותגער בו כמו תמיד.
כשהבינה שלא ישוב עוד ארזה מזוודה והחליט...ה לנסוע לדודה דליה בקיבוץ.
היא לא יכלה לנסוע לאמא כי היא גרה ברוטשילד 3, ואבא בדיוק חגג 63, ואח שלה נולד ב3.3.83. בכלל.. היה שם יותר מדי שלוש.
****דודה דליה אומרת שתה מרפא הכל תוך כדי שבחשה את המשקה בכוס הקטנה שמספיקה לשלוש לגימות בדיוק מהעשב המיוחד שגידלה על אדן החלון.
בשלוק הראשון הוא היה סתם מר, בשלוק השני היא כבר גמעה הכל בבת אחת כדי שלא יהיו שלושה שלוקים.
****
היא רצה בשדות יחפה, לא היה לה אכפת שרגליה נפצעו מהעשב הקוצני. היא הרגישה חיה בכל חתך חדש שקיבלה. מעין עיטור כבוד על יום נוסף שעברה בלעדיו.
הכל היה וורוד. החיים לאחר התה. היא קראה ספרים רומנטיים, האזינה לשירים במזרחית שהוא כל כך שנא, גזרה את הבגדים שלה שיהיו חשופים, השאירה את התחבושות שלה מחוץ לארון המקלחת והפסיקה ליטול גלולות.
****
כשנגמר לדודה דליה העשב המרפא ארזה את חצאי הבגדים שנשארו וחזרה לדירתה המוזנחת .
****
היה לה בעל מוצלח שהכירה בהרצאה של פרופסור "משה בן שלוש" הם יצאו יחד שלושה חודשים ואז הוא הציע לה נישואין בדיוק במקום שבו היו אמורים להיפגש לדייט השלישי שלהם לפני שהיא הבריזה לו. הם התחתנו בחודש מרס ביום שלישי.
היו לה שתי בנות ובן אחד ושלושתם היו יפים ונבונים. הם קנו דירה חדשה מול הים, לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי. באמצע, בקומה שלוש.
****
הוא ניסה להמשיך בחייו וניסה למחוק כל זיכרון שהיה לו ממנה. כשזה לא צלח חזר לחפש אותה. היא החליפה את מס הטלפון שלה ועזבה את דירתה המוזנחת, התחילה ללמוד באוניברסיטה וחיה יום אחרי יום.. הוא לא ידע על תה הקסמים של דודה דליה ולא ידע על גורלה של הספרה שלוש.
****
שלוש נקישות שקטות בדלת...שלושה צעדים מהוססים ושלושה ילדים שאוחזים בשמלתה. היא ניגשה לפתוח את הדלת.
ואז הגיעה המתנה שבעלה שלח לה לכבוד יום הנישואין השלישי שלהם, מלווה על ידי האיש ששבר את ליבה לשלשה חלקים.
היא אמרה לו תודה ,
והוא אמר לה שלוש מילים...
0 תגובות
קצת יותר מפעם
08/05/2014 16:00
Rean Cohen
היא ענתה לשיחה שלו אפופת שינה, מנקה תוך כדי את רסיסי הלילה מעניי האיילה הכהות שלה. היא העדיפה שיחות בטלפון מאשר פנים מול פנים. ככה הוא לא ראה איך הן ברקו כשהטיח בה כמה היא פחדנית.

היא זכרה מאמא שלה איך היה עדיף להחליף בני זוג לעתים קרובות יותר..
"הרי גם ככה נפרדים בסופו של דבר. אז למה להיקשר יתר על המידה? " ענתה לה בכל פעם כששאלה לשלומו של אחד מבני זוגה.
בסופו של דבר למדה לא לשאול. גם לא להגיע ...לארוחות ההיכרות המיותרות שטרחה לערוך. היא הייתה שולחת לה בכל פעם זר פרחים ובו פרח אחד יותר מהזר הקודם והייתה רושמת בכרטיס ברכה " קצת יותר מפעם"

היא נמסה בתוך שלולית של מה שנשאר לה מגיל 34. ידעה שעוד מעט כבר תגיע לנקודת האל חזור הזאת שכולם מדברים עליה.
אמא שלה, זאת שמחליפה בני זוג יותר מעפרונות של ילד בכיתה א' אמרה לה שעד גיל שלושים וחמש היא חייבת להתחתן ולהביא ילד אחד לפחות.. אחר כך? שתתגרש..
יצא שבכל פעם שהכירה גבר חדש עמדה מול המראה והציבה עובדה לעצמה. שאם ירצה, היא תאחז אותו בשתי יידה , מתחתנת מביאה ילד ואחר כך תתגרש..
היא מסוגלת.. הרי זה אותו הדבר רק עם טבעת.

היא יכלה להבטיח ולהציב עובדות לעצמה מפה ועד אמריקה .הפחד תמיד הציף ושיתק בדיוק ברגע המכריע.
תכלס? זה לא כזה משנה לה.. חודש לפה או חצי שנה לשם.. הרי בסופו של דבר היא תמיד עזבה אותם.. ברגע שעלה לאפה ניחוח של רצינות היא עטפה את עצמה בכהות חושים וחתכה את החבל הדק במילא.

היא לא תכננה שיהיה לה קשה כל כך.. שהפעם זה יהיה שונה כמו בתוך סרט שחור לבן היא דמיינה את עצמה בסינר משובץ מאובק בקמח שהרגע ניפתה לעוגת תפוזים שתכין במו ידה לשתי בנותיה היפות.
והוא בדיוק הגיע מהעבודה רעב. לא לאוכל, אליה. והיא סיפקה את תאוותו בכל זמן שרק רצה.

היא רצתה לומר לו שזה לא בגללו , זה בגללה. שהיא עדיין לא יודעת מה היא רוצה מעצמה. שהיא עדיין לא בשלה למשפחה ולעוגות תפוזים.
וליבה ידמם...

היא שתקה כל השיחה. והקשיבה. לאומץ שלו, לאהבתו ולליבו שפעם בחוזקה והגיע עד אליה. היא יכלה ללטף את סנטרו הקוצני שכה אהבה. ובמקום זאת היא שחזרה לעצמה כמה פרחים עליה לשלוח היום בתקווה שלא תהיה הפעם הבאה.
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »