עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני נמצאת בבית רייבנקלו!. ההורה האלוהי שלי: אתנה/הקטה (אני לא סגורה על זה)

ספרים אהובים:
משחקי הרעב], פרסי ג'קסון, הארי פוטר, הרץ במבוך, הירושה, 39 רמזים, אשמת הכוכבים, בני הנפילים, כאוס מהלך, ריין, בית הלילה, תיכון לילה, צל לילה, עונת העצמות, בני האלמוות, מקוללים, מאלאדר, חום, מחסה, יומנו של חנון, ערפד חאנן כותב יומן, הגן הכימי, הבכורה, אוקסה פולוק, נשים קטנות.....
סדרות טלויזיה אהובות:
דוקטור הו, שנות השבעים, חברים, סאות'פארק, שני גברים וחצי, סקראבס, כולם אוהבים את ריימונד, עברייני על, ונראה לי שזהו!!
שיעורים אהובים: פיזיקה, מדעים, מתמטיקה, בקיצור- כל המקצועות העיוניים חוץ מגיאוגרפיה ותנ"ך
להקות אהובות:
הביטלס, ארקטיק מונקיז, וואן רפובליק, אימג'ן דרגונז, פאראמור..

נראה לי שזה הכל! :) :)
קהילת משחקי הרעב
רציתי להזמין אתכם להצטרף לקהילה של משחקי הרעב, זה מקום נהדר, ולמען האמת, את רוב שעות הערות שלי (חוץ מהזמן שאני בבית הספר) אני שם, כותבת, קוראת, מדברת אם ילדים אחרים, ילדים כמוני שאוהבים לקרוא, וללמוד! אז הנה קישור- thg.co.il/ כדאי לכם להרשם אם אתם האנגרים!
תגיות
15/12/2013 22:27
ג'ו מ.
חנונית.  פרחה.  ערס.  מקובל. 
למה אנחנו צריכים את כל ההגדרות האלו? למה אי אפשר שכל אחד יתחבר אם מי שהוא מחבב ויש לו נושאים משותפים איתו?. ברור שלא! לאנשים יש את הצורך להרגיש מעל מישהו, להרגיש טובים יותר, וכל זה נובע מחוסר ביטחון עצמי, אבל למה ילדה בת 13 סובלת מחוסר עצמי?! למה ילדה בת 12 נמצאת בדיאטה?! בגלל הדימויי העצמי של החברה, בגלל השאיפה לשלמות. כל הבנות האלו במקום למקד את המשאבים האלו בהנאה, למידה, יצירת חברויות חדשות, התפתחות, הן מבלות את הזמן הזה בלהרגיש טוב יותר עם עצמן, אבל לא כמו שצריך! במקום לגרום לאנשים לחבב אותן, הן 'יורדות' על הילדים שכביכול פחות טובים מהן. אמנם לי הציקו רק פעם אחת בכל חיי, בתחילת השנה הזו, כיתה ז', אבל למה אני צריכה להכנס לשירותים ולראות שתי בנות שמרכלות ומשמיצות ילדה אחרת שלא נמצאת שם?! למה אני צריכה לעבור במסדרון בית הספר שלי ולראות שני בנים שהולכים מכות?! 'זה רק בצחוק!' זה מה שהם אומרים שהמורה מגיעה, ואולי זה מה שהם מרגישים, אבל ה'רק בצחוק הזה' כל כך פוגע!, הציקו לי רק פעם אחת בתחילת השנה, ישבתי על הדשא ואכלתי את האוכל שלי עם עוד כמה חברות ודיברנו על צמחונות (צמחונית גאה!) שכמה ילדים מהשכבה, 'הקולים' באו אלינו והתחילו לצעוק אלינו 'מופתניקים!' 'חנונים' 'תעשו לי שיעורי בית' ועוד דברים שלא כותבים, הם באו והתיישבו לידינו ולעגו לשיחה שלנו ולעצם העובדה שאנחנו מנהלים שיחה אינטיליגנטית. אז כן, מה שהם אומרים לא  נשמע מעליב כל כך, אבל הלהט והטון שבו הם אמרו את הדברים, הוא זה שפגע. כן, אני חנונית, אני מופתניקית, אבל הם הפכו את זה לדבר רע!, וכן אולי התחלנו לקלל אותם בחזרה בקללות מתוך ספרים אהובים (אוי לא!) וכמה בנות התחילו לצרוח עליהם ירידות שהם אפילו לא מבינים אם כל מיני מילים מסובכות שאין לי שמץ איך לכתוב, כן זה היה נחמד להרגיש חכמים יותר, אבל זה הרגיש לא מתאים!. 

למה אנחנו צריכים את ההגדרות האלו? כי אנחנו רוצים להרגיש טובים יותר מאחרים וזה מיותר לגמרי ומטומטם. כל בני האדם שווים. תזכרו את זה.
5 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון