עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
הי לכולם!
שמי נגה, ואני מאיירת וקומיקסאית מתחילה.
אני מציירת קריקטורות, פוסטרים, קומיקסים ודובי פנדה.
בינתיים אין לי פנדה... אבל יש לי חתולה עם כישרון מיוחד לזהות מצבים שבהם אני מתרכזת או עובדת, ולהפריע לי בכל מיני דרכים. מוזר, לא?

עד היום השתתפתי שנתיים בחוג קומיקס, שנה אחת בסדנת קיץ במוזיאון תל אביב, וזכיתי במקום שני בתחרות "פוסטר השלום" 2014 של מועדון ליונס- גור אריה, גבעתיים.

את הבלוג הזה פתחתי עקב הצטברות של חומר שלא נצפה, וגם עקב החזון שלי להיות מאיירת כשאהיה גדולה.

אשמח לתגובות!
המייל שלי הוא: noga.panda[at]gmail.com
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
ברוכים הבאים!
29/01/2014 19:58
נגה קאופמן
פתיחה
גולשים יקרים!
אני גאה לפתוח בזאת את הבלוג הרשמי של סטודיו פנדה!
הבלוג יעסוק בקומיקס, ציור, איור, קריקטורות ופנדות, וגם עוד נושאים אחרים שיעלו בהמשך...
מדי שבוע אעדכן את הבלוג בציורים חדשים ומקוריים, מלבד כמה גיחות לציורים שצוירו לפני הקמתו.
אם אהבתם את הבלוג, המליצו עליו לחבריכם. אשמח מאוד אם תגיבו ותציעו רעיונות!

קריאה מהנה,
נגה


0 תגובות
סיפור בהמשכים 2: הפעמון של מיצי
02/04/2014 15:50
נגה קאופמן
חתולים, סיפורים, סיפורים בהמשכים
לכל העוקבים,
הנה הפרק השני של הסיפור.
קריאה מהנה!

למחרת התעוררה מיצי ישובה על כר לבן צחור ממולא בנוצות אווז ומעוטר בשוליו בחוט זהב. היא קמה, התמתחה, ושמה לב שקצת קשה לה להתרומם. "לא נורא," חשבה, "זה בטח כי אני עוד מטושטשת מהכישוף של החתולה- פיה." היא קפצה מהכר בכבדות חיננית, וברגע שנחתה הצטלצל באוויר צלצול קסום שבתחילה לא ידעה מיצי מה מקורו, עד שנתקלו עיניה במראה המעוטרת שניצבה למרגלות הכר שלה, ובו נגלה לה הקולר החדש שלה, העשוי זהב יצוק ומעוטר בפנינים ויהלומים שתאמו אלו את צבעיו של אלו באופן יפיפה. באמצע הקולר היה תלוי הפעמון הגדול והיפה ביותר שמיצי ראתה בחייה, שקול צלצולו התנשא בכל דירתה עם כל תזוזת- שפם שלה.
מיצי צעדה לעבר חלקת האוכל שלה, שבה עמדו אחת עשר קערות זהב שבכל אחת מהן משובצת פנינה בצבע שונה, ובכל אחת מהן סוג אחר של גבינה משובחת. היא בחרה קערה שהייתה מלאה עד שפתה בגבינת- שמנת מתקתקה- חמוצה, והרכינה את ראשה כדי לטעום ממנה.
ספלאץ'! ניתך פרצופה של מיצי לתוך קערת הזהב, והתכסה כהוגן בשכבה עבה של גבינה נפלאה. "מה קורה לי היום?!" תהתה מיצי בעודה שולפת את ראשה מהקערה. "למה אני כל כך כבדה? מיאו! זה לא מוצא חן בעיניי." היא רחצה את פניה בעזרת כפתה, ותחושת ריקנות החלה מתפשטת בבטנה בזמן שניקתה מפניה את מה שהיה יכול להיות ארוחת הבוקר שלה. 
מיצי פסעה באטיות ובחן לגינה הפרטית שלה, שהתפרשה לגודל של מגרש כדורגל, ומיד החלה במלאכה. היא רמסה ורמסה ערוגות של פרחים נדירים ושכיחים, צבעוניים וחדגוניים, קטנים וגדולים. עד סוף היום רמסה מיצי יותר מחצי מהגינה הנפלאה, שכעת נראתה עלובה ורמוסה. כל אותו זמן לא עברה במוחה של מיצי שום מחשבה על הגן היפה שנהרס בגללה, כי היא ידעה שבלילה יבואו הגננים האנושיים וישתלו מחדש את כל הפרחים עבורה.
מיצי דילגה מעל ערוגת הרקפות שרמסה זה עתה, והלכה לעבר ערוגת אירוסים ארגמניים, כשפתאום מעדה על עלה- כותרת של צבעוני...

ונפלה.

כך מסתיים הפרק השני.
הפרק השלישי יוקלד מחר, ואני מזכירה- אשמח לתגובות ומשובים!
  
0 תגובות
סיפור בהמשכים 1: הפעמון של מיצי
31/03/2014 21:50
נגה קאופמן
חתולים, סיפורים, סיפורים בהמשכים
קוראים יקרים, הרבה זמן לא כתבתי- ועכשיו אני חוזרת אליכם!
בתור פיצוי אני מעלה לכם עכשיו סיפור בהמשכים, שהוא המשל הראשון שכתבתי.
הסיפור נכתב לפני כשבוע, ביום שני שעבר, בשיעור אגדות וקולנוע, בו התבקשנו לבחור פתגם ולכתוב לו משל משלנו.

הנה החלק הראשון של הסיפור, שמשוכתב ישירות מהמחברת שלי.
קריאה מהנה!

למיצי החתולה היה כל מה שרק ביקשה: הייתה לה קערת מתכת מבריקה למים, צלחת אחת לאוכל רטוב ואחת לאוכל יבש. ניקו לה את ארגז החול פעם ביום ולפעמים גם פעמיים, והיו נותנים לה לצאת החוצה לפעמים. היה לה קולר יפיפה, סגול עם פסים צהובים וורודים שעליו היה תלוי פעמון חינני. 
אבל דבר אחד לא היה למיצי: חברה.
כי היא חלקה את אהבת הבעלים שלה עם חתול אחר, הוא ג'ורג' האיום והנורא.
לג'ורג' היה חדר משלו בבית. בחדר ניצבו שש קערות אוכל, אחת לכל סוג של דג, בכל שולי קערה משובצת אבן חן שונה. את ארגז החול שלו ניקו ברגע שבו יצא ממנו. לג'ורג' הייתה חלקת גינה מוריקה ומטופחת, אותה טיפח גנן אנושי מדי יום רק בשביל שביום המחרת יוכל ג'ורג' האיום להתפלש בערוגות ולרמוס את הפרחים הצבעוניים. ג'ורג' הורשה לצאת לגינה בכל זמן שבו חפץ.
אך הקולר שלו- קולרו הכביר- הוא היה מקור קנאתה האמתי של מיצי האומללה.
קולרו שובץ יהלומים, אבני חן ופנינים מעשרים ושבעה סוגים שונים, יצוק מזהב טהור ועליו תלוי פעמון נחושת בגודל קלמנטינה שדנדן בהדר עם כל צעד שעשה. צלצול הפעמון העדין של מיצי נשמע כזמזום יתוש בהשוואה אליו.
לילה אחד, בעודה מתייפחת אל מיטת החתולים הפשוטה והאדמדמה- חומה שלה, בעודו ישן ג'ורג' על מיטת- כר בגודל שולחן כתיבה הממולאת בנוצות אווז ומעוטרת בזהב בקצותיה, הופיעה מול מיצי חתולה מכונפת האוחזת בשרביט קסמים בכפתה הלבנה, הרכה.
"הוזעקתי הנה בשל מקרה חמור של אומללות וחוסר- אונים." דיברה החתולה בקול רך. "אני נותנת לרשותך את האפשרות לבקש ממני שלוש משאלות". שלוש משאלות?! חשבה מיצי. היא לא ידעה לדבר כמו החתולה, אבל ברגע שעלתה בראשה האפשרות הראשונה, ענתה החתולה- פיה: "כבקשתך." ונעלמה בפוף סגול וריחני.

זה סוף הפרק הראשון. אשמח לתגובות עליו!
מה אתם אומרים: לדעתכם מיצי ביקשה שג'ורג' יעלם? או אולי שבעליה יתייחסו אליה יותר? כל- כך נוח להסתובב עם גוש נחושת וזהב יצוק על הצוואר ולהתפלש בערוגות ירק כמו שמיצי חושבת?
כל הפרטים בפרק הבא של "הפעמון של מיצי"!... 






1 תגובות
"יושב על הגדר..."
07/02/2014 10:41
נגה קאופמן
חתולים, ציור, נופים
ציור מתאריך לא ידוע (מתישהו ברבע השנה האחרונה) של חתול היושב על חומה.
עטים צבעוניים על נייר מחברת
0 תגובות
נח- ציור מהמחברת 2
05/02/2014 20:37
נגה קאופמן
ציורים מהמחברת, תנך, קריקטורות, ציור
עוד ציור, אותו הנושא, אותה המחברת, הצד השני של הדף.
מקווה שתאהבו!
0 תגובות
נח- ציור מהמחברת
05/02/2014 20:35
נגה קאופמן
ציורים מהמחברת, תנך, קריקטורות, ציור
קריקטורה ממחברת מורשת בנושא תיבת נח.
בהמשך: קריקטורה נוספת בסדרה...
צבעי פסטל על נייר מחברת
0 תגובות
אמילי! 2
31/01/2014 14:29
נגה קאופמן
ציור, חתולים, ציור-מציאות
שוב הציור של אמילי... והפעם עם תמונה שלה, כדי שתוכלו להשוות! דומה?
1 תגובות
אמילי!
31/01/2014 13:18
נגה קאופמן
חתולים, ציור
דיוקן של החתולה שלי, אמילי,שציירתי ב- 13.12.12, לפני כחודש.
עיפרון על נייר A4
0 תגובות
עוגה?...
29/01/2014 20:24
נגה קאופמן
קומיקס, משבצות, בית ספר
והפעם... קומיקס!
הדף הזה הוא חלק מסדרת "משבצות", סדרה המדברת בדרך כלל על מצבים בבית הספר, ומצוירת על נייר מחברת משובץ. בקרוב יתפרסמו קומיקסים נוספים מהסדרה.
0 תגובות
אחים קטנים...
29/01/2014 20:09
נגה קאופמן
קריקטורות, אחים קטנים, מצבים מהחיים
הנה היא כאן! הקריקטורה הראשונה!
צוירה היום, בעט על נייר משובץ.
2 תגובות