עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני מאיה, אני בת שש עשרה ויש לי המון מה לכתוב...!
חברים
יובל
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
חיים  (4)
אמא  (3)
אוהבת  (1)
ארוך  (1)
ברוגז  (1)
געגוע  (1)
מורים  (1)
משעמם  (1)
משפחה  (1)
פוסטרים  (1)
ריב  (1)
שגרה.חיים.שגרה  (1)
שונאת  (1)
תאטרון  (1)
ארכיון
הכל משתנה מהר מידי
01/08/2014 01:45
מאיה
משפחה

הכל משתנה לי טיפה מהר מידי... התרגלתי כל כך לחיות בבית מלא חיים כשהייתי ילדה. היינו שישה אחים ביחש באותו הבית, שני הורים וכלב (טוב... אני מודה, בלי הכלב.. למרוץ שתמיד רציתי אחד)

עד עכשיו שלושה התחתנו והביאו תשעה ילדים קטנים ומעצבנים לעולם שאני מאוהבת בהם, עכשיו הבית יותר מידי ריק בשבילי.

עוד טיפה יותר מחודש האח הרביעי מתחתן והחמישי מתגייס ואני נשארת פה לבד עם ההורים שלי. (הבוסטים הראשונים אמרתי שהיחסים שלי עם אמא שלי לא משהו אבל אחרי שגם היא הבינה מה המצב אז הם השתפרו)

בקיצור, מה אני עושה עכשיו? מה אני עושה כשזה קורה? אני לא יכולה להיות לבד כאן! אני צריכה את האחים שלי! התרגלתי ככ להיות מוקפת בהם. איך זה שמשישה אנחנו יורדים לאחת? איך אני כמעט יותר לא אחת משישה אלא אחת לבדי.

אני לא מוכנה לעזוב אותם, אני בטוחה שאחרים עם כמות כזו של אחים הייתה רוצה להיפטר מהם, זה גם מה שאני רציתי, בראשון או השני, אבל להישאר בלעדיהם יום אחרי יום? כשאני חוזרת מהבצפר או מבילוי עם חברות או מהעבודה הם לא יהיו פה איתי. לא יהיה עם מי לראות סרטים באמצע הלילה. לא יהיה עם מי לריב על המחשב או על התור במקלחת...

ורק אני נשארתי לעכל את זה...

0 תגובות
מה הפוסטרים שלי אשמים!?
20/03/2014 19:16
מאיה
פוסטרים, אמא
אמא שלי החליטה בזמן האחרון שהיא משפצת את כל הבית. וצובעת אותו וכל החרטה. עם זה אין לי שום בעיה, ההפך, אני שמחה שהיא רוצה לצבוע את הבית ושהיא עושה את זה. אבל היום הייתה לה שריטה חדשה, היא רצתה שאני אוריד את כל הפוסטרים שלי מהקירות ולא אתלה אותם שוב אלא אם כן אני ימסגר אותם.
מי לכל הרוחות ממסגר פוסטרים אמא!?
למה שאני יעשה את זה?
זה מגעיל ולא עושים דברים כאילו, זה הורס את כל מה שיפה בפוסטרים, זה שהם פשוט תלויים על הקיר עם סלוטפ או מסקן-טייפ. אני ממש לא מבינה מה הקטע?
תגידו שזה הבית שלה והיא מחליטה? טוב, במקרה הזה הבית הזה הוא של אבא שלי אם כבר מעלים את הדיון הזה.
אתהדר הזה קיבלתי מאבא שלי! לא ממנה, אז אל תביאו את זה בחשבון.
והיום אני באתי הביתה עם מצב רוח טוב והצעתי לה עזרה לארוחת ערב ובאמת שהתנהגתי יפה, אבל ברגע שהיא העלתה את זה התפוצצתי, כי אני אוהבת את הפוסטרים שלי, וזה לא פוסטרים של וואן די או ג'סטין ביבר (שלפי הטעם שלי המוזיקה שלהם מסריחה)
זה פוסטרים של שחקנים ממש מוכשרים שאני מעריכה את הכישרון שלהם...!

0 תגובות
אמא את משגעת אותי
19/03/2014 17:38
מאיה
אמא
אמא זה באמת כבר משגע אותי, את צריכה כבר ךהחליט אם את אוהבץ אותי ומתייחסת אליי יפה או לא. רגע אחד את מקללת אותי וצועקת עליי וברגע האחר את מחבקת ומנשקת אותי. את צריכה להלחליט איך את מתייחסת אלי.
את לא יכולה להיות איתי במשך שלושה חודשים ברוגז ולא להחליף איתי מילה רק כי הרגשתי שאת מנפצת לי את כל החלומות ואח"כ להתחיל לדבר איתי כאילו כלום לא קרה אחרי שלא החלפנו מילה במך חודשים בגלל השגעונות והגחמות שלך.
את מבינה? אני צריכה אמא אוהבת ותומכת, אחת שתאמין בי ולי בזמן שכל העולם משגע אותי. וזה התפקיד שלי, אמא, להיות הזו שצורחת על העולם כי זה מה שאני עכשיו, אני מתבגרת שכל ההורמונים משתוללים בגוף שלה והיא רק רוצה מעט הערכה מאמא שלה.
ואם את בוחרת שלא לדבר איתי כי את מאוכזבת ממני מסיבה זו או אחרת, אל תחזרי לדבר איתי, תפתחי אצלי ציפיות שקיבלתי את אמא שלי בחזרה, ואז תחזרי לקלל אותי כי לא הרמתי גרביים מהריצפה.

2 תגובות
אני אוהבת
16/03/2014 16:23
מאיה
אוהבת, שונאת
אתם יודעים מה אני הכי אוהבת בעולם? פשוט לכתוב
לכתוב ולא להשים חרא על אם יש לכם בכלל את הכוח לקרוא את מה שאני כותבת, כי זה הבלוג שלי, והכניסה שלכם לפוסטים שלי היא ממש לא חובה. אז נכון, אני רגילה לכתוב פוסטים קצרים כדי שהוקראים של הבלוג הזה לא השתעממו, אפילו שבחודשים האחרונים לא העלאתי לכאן כלום, אבל משהו אומר לי שזה הולך להתשנות.
בכל אופן אני ממש אוהבת לכתוב. ואני אוהבת את פורים ואת החיים שלי ואת אבא שלי, ואת האחים שלי ואת האחיינים דשלי, יודעים מה אני לא אוהבת? ואת מי? אני לא הכי מתה על אמא שלי, היא מקללת אותי כל הזמן ואנחנו תמיד רבות. אני גם לא אוהבת את המנהלת הגמדה שלי ואלוהים אני ככ שמחה שהיא עוזבתץ שנה הבאה. אני גם לא אוהבת את המחכנכת, עם השיניים הרקובות ששלה שלא מבינה שאין לי כסף לקנות דברים בשבילה כי היא לא מבינה שאולי לה יש כסף והיא מליינית כי אבא שלה היה מדען, אבל שאר המדינה די בחרא מבחינה כלכלית.
אני גם לא אוהבת אנשים שמצפים ממני להיות נשית ולהתנהג בנימוס, כי זו לא אני.
אני פשוט אוהבת את עצמי ככה. בדיוק כמו שאניץ
אני אוהבת את החברות שלי, וזה מצויין כי הן אוהבות אותי
אני אוהבת את לקס ואת ליאו ואת ג'ייס ואת פאץ' ואת פו ואת סאף ואת ג'ונתן ואת אדם ואת ליאו ואת כל הדמויות של הסיפורים שאני כותבת
אני אוהבת גם את איה וליבי, התאומות של הסיפור התנכי המודרני שהתחלתי לכתוב במקום להירדם בשיעורי תנך.

2 תגובות
נעמי כפית, אני אתגעגע אלייך
16/03/2014 16:10
מאיה
תאטרון, מורים, געגוע
במשך השנה וחצי האחרונות המורה שלי לתאטרון הייתה נעמי כפית. בשבוע שעבר היא הודיעה לקבוצה שהיא תפסיק להיות המורה שלנו מבחינה רשמית ותבוא לשיעורים רק פעם החודש.
מאז אני בבאסה דיכאונית. וברור שאני אהיה! היא מורה גדולה ואני מתה עלייה!
הקבוצה שלנו בנויה מילדים בכיתה ו ועד לכיתה י, כמוני. והיא הצליחה לדאוג לכך שנוכל לעבוד בשיתוף פעולה עד כמה שניתן.
היו לי כמה שיעורים עם המורה החדש שיהיה לי פעם, אבל... טוב זה פשוט לא נעמי.
אלוהים כמה שאני אתגעגע אלייה...
1 תגובות
הכל אותו הדבר
25/01/2014 19:39
מאיה
שגרה.חיים.שגרה
עבר די הרבה זמן מאז שכתבתי. אני מתחילה להרגיש שנמאס לי מהשגרה הזו. אני לא יכולה יותר לסבול אותה. היא מעצבת ונורמלית, אין שום דבר מיוחד.
מדי פעם אני אוהבת לדמיין שמשהו לא שגרתי קורה לי בחיים, בדיוק כמו בסיפורים שלי, שמתגלה אמת הזויה שמשנה את כל העולם שלי. שאני יכולה לעשות משהו, אבל אין כלום, הכל נורמלי הכל רגיל.
אני היחידה שמעזה לעשות דברים מוזרים ובלתי שגרתיים סתם בשביל הכיף, וכך החברות שלי חושבות שאני סתם משוגעת, גם אם הן חושבות את זה בקטע הטוב.
נמאס לי מהנורמליות, נמאס לי מהשגרה!
הן מוערכות יתר על המידה...
לשמוע את ההורים שלי רבים - שגרה.
לשמוע אותם משלימים - שגרה.
אני רבה עם אמא שלי - שגרה.
לימודים - שגרה.
לצייר לכתוב ליצור - שגרה שגרה שגרה...!
נמאס לי מהגרה המשעממת הזו!
מנהלת ששונאת אותי - שגרה.
הכל הוא תמיד אותו הדבר ונמאס לי!
2 תגובות
עדיין ברוגז אמא...
14/01/2014 17:59
מאיה
אמא, ריב, ברוגז
אני באמת שכבר לא מבינה אותה, היא עדיין ברוגז איתי, אמא שלי.
היא לא מבינה שזו מעיין הקלה בשבילי? שהיא לא נכנסת לחדר שלי למשך חצי שעה ועומדת מול החלון, שהיא לא חופרת לי או רבה איתי במשך היום. אני ממש אוהבת את המצב הזה.
סוף סוף קצת שקט.
חלק אולי יחשבו שאני רעה ומגזימה וכפוית טובה.
אבל זה ממש לא ככה. טוב, אולי רק קצת.
היא אוהבת לגרום לי לחשוב שאני אפס. שאני כלום. שאני טיפשה ומטומטת. ואני שונאת את זה.
ולמה שאני בעצם לא אשנא את זה? אני שונאת את התחושה הזו! התחושה הזו שאני כלום!
ושהיא אומרת לי שאני כלבה או מרשעת כל פעם. ובכל פעם שאני מעירה לה משהו נכון בריב היא אומרת לי לסתום את הפה.
אז לא נראה לי שאני אהיה הראשונה לסיים את ה"ברוגז" הזה, אמא. טוב לי ככה. שקט ורגוע לי ככה.

1 תגובות
ארוך ארוך ארוך מידי!
12/01/2014 16:33
מאיה
חיים, ארוך, משעמם
נמאס לי! הרגע חזרתי מבית ספר... היום הזה היה ארוך מידי!
שעתיים תנך מחשבים עם אלגוריתמים מזדיינים אנגלית עם ממטרה שהדבר היחידי שהיא רוצה זה להוריד אותי מחמש יחידות. 
נמאס לי! נמאס לי ודי!
במיוחד מספרות. בחיים לא הכרתי מקצוע כזה משעמם! השירים האלו מימי הביניים עם תפארת הפתיחה ותפארת התחת! 
נמאס נמאס נמאס מידי!
2 תגובות
אז היי...(?)
11/01/2014 18:26
מאיה
חיים, חיים, חיים
אז היי כולם,
אני מאיה, אני בת שש עשרה. 
תמיד אהבתי לכתוב (ואני גם די טובה בזה) אני אוהבת את כל סוגי האומנות למען האמת. אני מציירת כותבת לומדת תיאטרון מאז שאני בת שתיים עשרה. תמיד אהבתי כל דבר שיש בו נשמה.
כמובן אם תקראו את הבלוג הזה גם תצטרכו בעל כורחם לראות את הציורים שלי ולסבול מסיפורים קצרים (או ארוכים) שאני אכתוב.
כמובן, וכנראה שכמו כולכם, אני אתלונן כאן ללא הרף על החיים שלי. אבל מה לעשות? אני בת שש עשרה, זה היעוד שלי כרגע בחיים, לבעוט בהכל ולחשוב שאני יודעת הכל, לא ככה?
מה יותר טוב ממרד נעורים קטן?
למרות שצדק די עומד איתי, אני ילדה קטנה של אבא (אבל מאוד עצמאית, כן? פשוט אני קשורה אליו מאוד) ועם אמא שלי אני לא כל כך מסתדרת, כמו כולנו. מה לעשות?
בקיצור ובלי חפירות, איזה ארכאולוגית אני הה? אני אומרת בזאת שאני פשוט מקווה שתאהבו את הבלוג וזהו זה...
אז זו אני, וביושים לכולם :))

3 תגובות