עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שלום, השם הוא שני. זה עומד להיות פשוט מקום פשוט שבו אני ארשום הכל, אין צורך להרגיש משהו.
חברים
emmaSuzanSuperGirl1The Cheshire CatEmpty Girl
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
I'm so tired of this
,Because she steps on my heart
.she makes me cry
And whatever I do to fight it off
.only fails
היכרות
08/11/2015 22:08
okay.then
איך הכרנו? טוב, זהו סיפור מעט מיוחד.
לפני כשלוש שנים, עברתי לבצפר חדש. אחד ענק, מי היה מאמין שלא אלך לאיבוד? שש כיתות לכל שכבה, שש שכבות, ועוד לדחוף ארבעה מגרשים ושלוש מעבדות פיזיקה לבגרויות.
כן, מקום ענק.
שיבצו אותי לכיתה 2. אני ישבתי עם חברתי דני, שלא הפסיקה לספר לי על ילדה שנורא אוהבת חתולים וספרים שאני פשוט חייבת לפגוש, שאיתה בכיתה 5.
"טוב, דני. הבנתי. יש ילדה בשום נעם עם שיער שחור שאני חייבת-"
"סופי, שני!" דני נאנחה בדרמטיות, אבל לא הצליחה להסתיר את החיוך. "אלים אדירים, שני, נעם זאת הכלבה. באמת!"
"שיהיה." גלגלתי עיניים. אלוהים, לא ידעתי למה דני מכניסה אותי. אחרי יומיים דני הופיעה בפתח חדר שלושים ואחד - כיתת 2. לצידה עומדת הילדה האתלטית שישבה לידי  בשיעור מתמטיקה. וכאילו מישהו הדליק לי את האור, הבנתי שזו סופי.
אני לא זוכרת מה קרה אחר כך. אני זוכרת שסופי לא הייתה בן אדם שאהב להתחבק. היה לה ריח חזק מאוד שלא הצלחתי לתרגם, חוץ מזה שידעתי שלא היה זיעה. היא הייתה מתוקה, ובאיזה שהוא שלב קלטתי שדני עזבה אותנו, אבל לא ממש היה לי אכפת באותו הרגע. גיליתי שדני סיפרה לה המון גם עליי, ושהן היו יחד ברוב השיעורים - ולי לא היה איתה יותר משיעור אחד! - אז הן כבר הכירו נהדר. אני באמת לא זוכרת מה קרה, אבל פתאום אחרי שבועיים, אנחנו היינו החברות הכי טובות, והיא חיבקה אותי בחופשיות. 
הייתי מאושרת.
אחרי חודש, סופי סיפרה לי שהיא בי. ומיד, כאילו פחדה שאחטוף התקף מאיזה סוג, הוסיפה - "את לא צריכה לדאוג, אני ממש לא רואה אותך ככה."
הרגשתי את הבטן מתהפכת, וטיפשה כתמיד, הנחתי שאני עומדת לקבל מחזור בקרוב. פשוט חייכתי אליה ואמרתי שאני שמחה שהיא שיתפה אותי, ונשקתי לה על הלחי. התעלמתי מההרגשה המוזרה שגדלה בתוכי, כמו לחץ מאיזה סוג. אפילו לא העליתי בדעתי שאולי התאכזבתי.
כשהיא חייכה אליי באותו הרגע, אני באמת לא מבינה איך לא קלטתי למה החיוך שלה נראה לי יותר זוהר משל אחרים.
2 תגובות
סופי
08/11/2015 21:48
okay.then
עיניים ירוקות. שיער שחור גלי. נמשים. עור בהיר. חולצות כחולות.
כל אלו היו דברים שתארו בכלליות את סופי.
מכורה לקפה. די חנונית, אפשר להגיד. אוהבת את החתולה שלה בכל לבה. העיניים הכי חדות שהסתכלו עליי.
דברים מעט יותר ספציפיים.
אבל שום דבר מהם לא התקרב למה שאני ידעתי.
לדרך שבה סופי מקמטת את האף שלה מעט כשהיא מבולבלת. לאיך שהעיניים שלה נראות יותר מדובללות כשהיא מדוכדכת, כמו אחד מהציורים שאבא שלה מצייר; גשם ביער. לאיך שהיא צוחקת כשהיא לחוצה, לא הצחוק המתגלגל והרגיל שלה - צחוק קצר יותר, שנשמע כאילו היא מאמצת את עצמה.
אפילו איך שהעיניים שלה נהיו קצת יותר גדולות כשהיא סיפרה לי על דניאל - הבחור החמוד שהצטרף לשכבה.
אני שמה לב להכל - איזו בחירה יש לי? המוח שלי מתביית על הדרך שבה היא מהנהנת קלות כשהיא נורא מתאמצת להקשיב, או איך שהיא תמיד משחקת עם השיער כשהיא מתחמקת מהמבט שלי.
אני רואה את כל הדברים הקטנים, הדברים שיוצרים את היצירה המרהיבה שהיא סופי. אם רק יכולתי לתרגם את כל הדברים הקטנים לתווים, הייתי יוצרת את יצירת הכינור היפיפייה ביותר בעולם.


0 תגובות