עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משפחה  (1)
ערפדים  (1)
ארכיון
being normal is overrated
13/03/2013 13:57
geekchick
לפני 10 שנים בערך, כשעברתי לתל אביב אחרי הצבא, הלכתי ביום שמשי לטייל בנחלת בנימין. במקרה היה שם דוכן שמכר בובות, בין השאר בובת יצור כלאיים מוזר כלשהו, מעין הכלאה בין היפופותם וכלב,עם הדפס צבעוני וחינני. וכאילו זה לא מספיק, הוא גם הופך לכרית! אני כמובן בעד פרקטיות בחיים. מיד רכשתי במעותי האחרונות את היצור החמוד הנ"ל ואף נתתי לו שם- איציק, או בשמו הרשמי: יאצק יהושפט צרינפלד השלישי (כן, השלישי. מה תעשו לי).
ראה זו הבנזוג - אז רק התחלנו לצאת - ומיד הכריז באדיבות האופיינית לו כי "זה הדבר הכי מטופש שאי פעם ראיתי" וכי "את עוד תצטערי על הקניה הזאת. מה תעשי איתו?"
ובכן, לא הצטערתי, ואפילו הבנזוג החל לחבב את איציק ומדי פעם מלטף את ראשו בחיבה כשהוא חושב שאני לא רואה. איציק הוכיח את עצמו כחבר ורע לעת צרה ולעת שמחה: נרדמתי עליו בתקופת הבחינות בתואר, חיבקתי אותו כשראיתי את האסופית, הוא היה נושא הטבעות בחתונה שלנו (כלומר, שלי ושל הבנזוג. לא שלי ושל איציק. רציתי, אבל הרבנות לא הסכימה) והוא אפילו ארח לסבא התימני שלי, אז בן 90, לחברה בביקורו הראשון והיחיד בדירה שלי.
אבל מה, בשנות בובה 10 שנים הן הרבה זמן. עד לא מזמן אחותי הלבנה (שהיא לא אחות ביולוגית אבל מכל בחינה אחרת היא אחות. יש לי גם אחות חומה, שהיא אחותי הביולוגית. למיטב ידיעתי. היא לא קוראת הרבה ויודעת לרקוד, מה שמעורר ספקות לגבי הקביעה האחרונה.) היתה דואגת לתפור את איציק כל פעם שנפרם איזה חוט. אבל מה לעשות שהיא עברה לגור בעיר אחרת, התחתנה, ילדה, וסדרי העדיפויות שלה השתבשו לחלוטין?
בלית ברירה החלטתי לקחת את איציק לתופרת.
מצאתי תופרת קרובה לביתי, שמתי את איציק בסל חינני כשראשו מציץ החוצה (בכל זאת, טיול ראשון בשכונה) והלכתי לי אל התופרת שהיתה, איך נאמר, מעט מופתעת לראות אותי עם איציק.
הראתי לה את הקרע, הסברתי שאני מבקשת לתפור אותו ואף טרחתי והוספתי בקשה כי אם אפשר שתטפל בו במהירות האפשרית, כי הוא מעולם לא היה רחוק מאתנו, בטח לא למשך לילה שלם, והוא מאוד מפחד ממקומות לא מוכרים. חייכתי את החיוך החביב ביותר שלי והוספתי שאני יודעת שזה הרבה לבקש, אבל מאחר ומדובר בקרע קטן וכו'...
בשלב הזה התופרת הסתכלה עלי במבט מזוגג ואמרה "אוקי... אני אשתדל לעשות את זה עד יום רביעי" (הגעתי אליה ביום שישי) בנימה שבבירור אמרה "ואת הרופאים עם החלוקים הלבנים אשלח אליך כבר ביום ראשון יא מטורפת עם קבלות".
בלית ברירה הסכמתי והלכתי בלב כבד, תוך כדי שאני מבטיחה לאיציק שיטפלו בו יפה ושלא ידאג ושאני אפנק אותו כשיחזור הביתה.
הימים חלפו, וביום רביעי הלכתי ברגל קלה ולב עולץ אל התופרת, מתוך מחשבה שהנה איציק ישוב הביתה. אבל, מסתבר שהתופרת לא מיהרה לטפל באיציק. למעשה, עדיין לא נגעה באיציק. כנראה שחשבה שהמתנה כפויה תרפא אותי מהשגעון. הרגשתי קרירות מסוימת ביחסה, השמורה עמנו לכלבים טרחנים ומוכי פשפשים.
אז הבליח רעיון גאוני במוחי. "עשי לי טובה" אמרתי לה "הילדים של אחותי משגעים אותי כבר שבוע- איפה איציק, איפה איציק". לא מוכנים ללכת לישון, כל הזמן מנדנדים..."
"אה! הילדים?"
"בוודא הילדים. מה, אני נתתי לו את השם איציק?"
"אבל כשהגעת אמרת..."
"תשמעי אני איתם כל היום, זה כבר מתוך הרגל. חלילה לי שבבית שלהם לא אתיחס לבובה (את המילה הזאת התזתי כמילת גנאי, כאילו בובה זה שם יפה מדי בשביל מה שהוא) בכבוד הראוי"
"אה.. בטח, אני מבינה. אין בעיה. זה יהיה מוכן מחר".
אז נכון, היא סיימה אותו רק ביום שישי, ועשתה עבודה כל כך גרועה שעכשיו איציק נראה כמו "פני צלקת". מיד כשקיבלתי אותו לידי הנפתי אותו אל על בשתי ידי, קראתי "איציק, איזה יופי שאתה סוף סוף חוזר! אני כל כך מאושרת לראות אותך! מה שלומך? התגעגעת מאוד?", שילמתי לגברת את המעט שדרשה (יש סיבה לכך שדרשה מעט, מסתבר) - היא היתה עסוקה בלחפש את הטלפון של אברבנל לדעתי - והבטחתי לעצמי שלעולם לא אפרד מאיציק שוב. לעזאזל, אני אלמד לתפור. או שאסחט חברה אחרת כדי שתלמד לתפור.
בינתיים אני מתנחמת בכך שאיציק נראה מאוד מסוקס עם הצלקת החדשה. מוסיף לו נופך גבריות.
1 תגובות
איך דירדרתי את אמות המוסר של הנוער
17/02/2013 20:45
geekchick
ערפדים, משפחה
זה מה שנקרא חוק מרפי. אני כרגע בעיצומו של Deadlocked - הספר ה- 12 והכמעט-אחרון בסדרת סוקי סטייקהאוס (כן, זאת מסדרת הערפדים "דם אמיתי" של HBO, שם הדם זורם כמים ולבוש הוא בגדר המלצה בלבד).
 
בסדרת הספרים, שעל פיהם נוצרה הסדרה, העלילה שונה, הדמויות שונות (סוקי, לדוגמא, פחות מעצבנת*, ואילו ביל טרם הפך למניאק רצחני ונותר הג'נט'למן הדרומי המושלם שהוא**) אבל דבר אחד משותף להם: סקס. הרבה סקס. כולם עושים סקס, כולם רוצים סקס, עם ערפד, עם איש-זאב, עם משנה צורה, עם חצי-פיה, שמינית-פיה, סתם כוסית עם או בלי כנפיים - וכל המרבה הרי זה משובח.
 
והנה אתמול הודיע לי הבנזוג שהאחיינית שלו קיבלה אפטר ותבוא אלינו לארוחת ערב, מאחר וההורים שלה טסו לחו"ל לשבוע. קראו לי מטורפת, קראו לי מיזנטרופית, קראו לי בפעם הבאה שאתם רואים עטלף חמוד, אבל הנכונות שלה לבוא אלינו נראית לי ממש מוזרה. בתור מתבגרת, אם היו רוצים שאבוא לארוחת ערב עם דודים שלי או כל גורם משפחתי אחר, היו צרכים לגרור אותי בועטת ונושכת ולקשור אותי לכיסא. אבל, אנשים מסוימים (דהיינו בעלי. וההורים שלי. וחברים שלי. וקולגות מהעבודה.) הודיעו לי חד משמעית שרמת המיזנטרופיות שלי גבוהה יחסית לשאר האוכלוסיה הנורמלית והמתפקדת.
 
נו, ניחא.
 
פה עמדתי בפני בחירה קשה: לנקות או לבשל? מאחר ולא היה לי כוח לבשל, ובכל מקרה אף אחד לא רוצה לאכול כשגוש אבק צמרירי מסתכל עליו בענין (לא מצאתי תרגום הולם ל- dust bunny. ארנבון אבק? נשמע מוזר), החלטתי לנקות. ובגלל שהבית היה פחות מאובק מהמצופה, היה לי אפילו זמן להכין מוס שוקולד, ובזה קניתי את עולמי מבחינת הבן זוג ומעתה מעד עולם אוכתר בתואר "ממש בסדר", שזו מחמאה מטורפת בקנה המידה המעוות שלו.
 
אז הבית היה נקי ומסודר יחסית, ומוס השוקולד הצטנן לו בשלווה במקרר, והבנזוג ישב לו מרוצה ליד המחשב, ואני ישבתי לי על הספה בסלון וקראתי את ספר הערפדים שלי. הייתי כל כך שקועה בספר, שלא ממש הפסקתי לקרוא כשהיא נכנסה. וכמובן שהבחורה התעניינה במה שאני קוראת. אני, מהירת מחשבה שכמותי, מיד ביצעתי פעולת הסחה וסגרתי את הספר. פה המקום לציין שהייתי בדיוק באמצע סצינה המתרחשת במועדון חשפנות בו החשפנים הינם ברובם יצורים על טבעיים כאלה ואחרים, וסוקי כמובן מפנטזת על סקס עם הערפד התורן שלה.
 
אבל לא בחורה כמוה תשכח. אחרי הפיצה והמוס, היא לקחה את הספר, שאלה "מה את קוראת"? ומיד פתחה אותו.
ונאלמה דום.
ובהתה קצת.
ובהתה עוד קצת.
 
כמעט התחלתי למלמל, להסביר, להסמיק ועוד דברים שהפסקתי לעשות בגיל 25 ואז חשבתי לעצמי - יאללה! אם קצת מחשבות מלוכלכות מכניסות אותה לכזה הלם (שלא לומר אלם), משהו לא בסדר בחינוך של הבחורה. בכל זאת, היא בת 18 וקצת, והיום בכל קומדית נעורים יש מנה גדושה של סקס כזה או אחר- עם בחורה, עם גרב או עוגה - אז מה הקטע?
 
אחרי שתיקה שנמשכה קצת יותר מדי זמן, אפילו בשביל הבנזוג שלא ממש הבין מה קרה, האחיינית הסתכלה עלי סמוקה משהו, מתנשפת מעט, ושאלה: "יש לך אולי ספר להמליץ לי???"
 
נתתי לה את חיי פאי. אם היא רוצה סקס, היא תצטרך לבקש מפורשות!
 
וחוץ מזה, היה יכול להיות יותר גרוע. הספר הקודם שקראתי היה של הנרי מילר. אם מסוקי סטייקהאוס היא נאלמה דום, מהנרי מילר היא היתה חוטפת התקף לב.
 
* טוב, זה לא קשה במיוחד. בסדרה רוב הזמן בא לי לחתוך לה איזה וריד ולצעוק בקול: Happy Hour!. זאת, כמובן, אלא אם דעתי מוסחת ע"י ערפד לבוש בקושי.
 
** שזה אומר שהוא רוצח אנשים רק מדי פעם, ואם הוא רצח אז כנראה שזו לא אבידה גדולה מדי למין האנושי. ולמי אכפת כשהוא כזה סקסי.
0 תגובות