עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מכוכב אחר
הרבה יותר זוהר
שם נעים וגם טוב
בואו לפגוש מקרוב
אוטוביוגרפיה
22/09/2012 22:46
נועה

 

מירך חמור

ואבן רחיים

בניתי קירות

למגן עלבותי

בנשיקת שרפים

נגנחים

בין רגליים

חנקתי עד מוות

זיכרון היותי

תשעה ירחים

לנצח עדות

לא יצליחו

לשכוח

למחות

בושתי

בפינת התהום

ביקשתי לי מים

לשטוף

את חילול

תומתי

 

 

 

0 תגובות
נישמת אדם
20/09/2012 19:55
נועה

 

לילה, לילה בא

קרני השמש הוא כיבה

על פני תבל

רק אפלולית וצל

וחושך ואימה

ומן האדמה

האדמה

עלתה התרדמה

לאט, לאט בלאט

עיני כל העולם עצמה

שקט הס דממה

דממה

אז התיישב האל שבשמיים

בעיניו דמעות בורקות

הוא התבונן ממעל

ולא חדל מבכות

כל אשר עמל כבודו

בהבל פיו ברא

נרדם כעת ולעולם

הגיע יום מותו

פתע

בסוף הרקיעים כולם

מצא האל את שביקש

את זה אשר עוד לא נדם

כי בלבבו בוערת אש

את זה שעד תום העולם

נותרה בו נשמת אדם

ובשלו, ובשלו ימחה האל דמעה

מבראשית במלוא האון

 את היקום יברא

2 תגובות
רזיי הבורא
19/09/2012 22:42
נועה

כי נועדת להיכנס לליבותיהם של כל רואייך, הם יבקשו את קירבתך ואת תבוזי לרגשותיהם אלו. איש מביניהם לא יוכל לספק את גחמותייך ומהווי ליבך. עד כי גם המבקשים, יפנו עורף ויאמרו נואש. ולגדולה אעלך ואתן בך אותות ומופתים, הבנתך תקיף פעוט וקשיש אך איש לא ישכיל להבינך, מבטך לעולם יהיה חם ורחום מלא חן וצינעה, אך רחוקה תיוותרי כגלות. מועקה תלווה אותך בכל פסיעותייך, בחירותייך, משעולייך. כאב ייצרב על גבך ובדידותך תחרת תעמיק בנפשך.... בטרם הספיקה יהידו לברוח ממר גורל כבר היתה הבדידות חרוטה בליבה. היא ניסתה לחפון אוזניה ולאטמם, אך קולו של מוסר דבריי הישות הדהדו סביב, סביב והיכוה כהד.

לא רבים נכחו פיזית במעמד הענישה, אך כולם ישבו סביב האלחוט בבתיהם, מהנהנים בראשם מעלה ומטה תומכים ויראים מכל שנגזר מידיו.  כך זה היה בארץ זרבכת ולנאשמים לא נמצא פתחון פה גם לא סנגור שידבר בעדם את דברם, רק דמומים ורועדים היו עומדים, מועדים בפני כבודו......  

העונש שגזרה הישות על יהידו היה הכבד מכל שנגזר עדי אז בארץ זרבכת. ולמען ההגינות יש להודות כי יהידו על אף כל עוצמותיה נותרה המומה. עיניה הכהות היו פקוחות ודומעות בה בעת וליבה פעם בחוזקה. לא ידעה אן תפן אם כבודו הוא עצמו שאינו מבין לליבה.

מה חטאה? תהתה. היא ידעה זה מכבר כי בקוטפה מן העץ האסור... (פרי אחד ריבונו רק אחד)  תידרש לתת דין. יתרה מכך ידוע ידעה כי  אם תעז ותחשוב ולו לרגע פעוט על טובתה שלה מבלי לשית ליבה לזולת, אבוי לה. אך לא שיערה כי כעסו יהיה כה רם עד כי תידון לבדידות נצח???.

אמונה הייתה בה מימיי קטנותה כי ידו משגת כל ומבטו רזים מגלה מאליו, אך כעת לא הבינה.  בליבה בטוחה הייתה בצדקתה הן  נגסה מן הפרי מבלי דעת בהן צדק שכך היה לא ידעה כה דמה פיריו לשכנו הצומח שכולו רגשות וברעבונה לא הבטה מטה אל שורשי התבונה והדעת.

מעשה שהיה כך היה , שעת בוקר מוקדמת, יהידו כמדי יום פסעה בנתיב החמלה העובר בתוכו של הגן אל עבר בית סבתא הנרגנת כשלפתע הגיח מבעד לענפי הגומא, בליחוט וביקש להישיח עמה במתק לשון. מה יכלה לעשות? מה? נבהלה מן הפתע ומעדה רגלה. הן גם כך משקלה היה אך חצי משאר בנות גילה וגובהה כשבעים וחמישה אמות לבדן, מה יכולתי לעשות, מה? וכך בלי משים בבקשי לשמור על שיווי משקלי נקטף לו הפרי ומיהר מאליו אל קרבי אז, אז חלף שם אדם והצעתי גם לו. אך כבודו כדרכו רק קולו שהדהד בין אוזניה ודמותו אין.  למען האמת מאות אלפי שנים לאחור יש אומרים, כי נראה אך לרגע  וגם זאת כשכולו עוטה מגננות של קדושה. אולם יהידו בשלה בטוחה בטוהרה עוד מפנה קריאתה לעברו "הן גם זאת מידייך הלו אתה הוא שזימנת  בליחוט אל בין פסיעותיי...

ובאשר לאשמה כי רק על עצמה היא חשבה, הן יודע הוא כי הדברים קרו מאליהם וכמו נמסרו לידיה מידיו שלו כשהכביד ודרש וביקש שתשיט את ליבה לזולת אז עייפה ולרגע בודד היא ירדה אליי באר מעט, מעט להיות עם עצמה ולנפוש. ועל מה ילין כבודו כעת, על מה? בדידות הייתה מן הנוראות שבקללותיו, איש מבין תושבי זרבכת לא נהג להיות לבדו תמיד התרועעו שניים יחד לכל הפחות ורבו השמחות  וכנסים מרובי  תושבים בארצם, ואם חלילה מבין שניים דמם האחד מיד רבו מכריו ופוקדי מעונו של זה שנותר.  אפילו כשרומעד גבה מכולם ולא חדל עד שמת הגיעו שמונה במקומו להתגורר בבית זוגתו דרגשית ומאז התרבו ורבו.

גרביש הביט ביהידו  מקבלת את בשורת הישות מבעד לעצי הגן, צמצם את עיניו במשובה מחויכת והתקפצץ משם מטקטק בלשונו, אוויל ואינפנטילי כשהיה. בתוכו קיווה כי תרוץ אחריו, מתגלגלת משחוק למראהו, הן לשעשעה ביקש, וקיווה שתרדוף לתופסו אך אט,אט החל ממעיט דילוגיו עבורה היות ונוכח לגלות כי אינה רודפת צעדיו.  יהידו נותרה נטועה במקומה, מחשבת הייתה כמה תפילות ותשובה יידרשו לה בכדי לבטל את רוע הגזירה.  הן ככלות הכל, משך חמש עשר שנות חייה היו יחסיה עימו קרובים מעט יותר מן הנורמה הנהוגה בארץ זרבכת. הפעם הופתעה, הופתעה היטב הן על אף כל זאת נראה כי לא כיוונה לרצונותיו ההיאך? .

מיום לידתה היה מרוממה ומכריעה חליפות, שיעורים ומתנות כינתה זאת אימה בהסבירה לה את תמצית הקיום. ויהידו מצידה עוד בטרם מלא לה עשור, נהגה לפקוד את משכנו עלי ארץ אחת לשנה, ביום הסליחות הקדוש. אך שיחותיה עימו היו יומיומיות. יהידו ידעה ידוע היטב כי הכל מתהווה כרצונו , אך חוכמה רבה מזו ניטעה בה מיום נגיסת הפרי האסור  ודבר מה שלחה ללמוד בשקידה את מילות התפילה המקלות המבטלות את גחמותיו. היה זה משבנו כבד הלשון שאהבה כבת יחדה לו וישב 40 יום וליל ללמדה את מילות התפילה המקלות.

ומי לי עתה למושיע תהתה יהידו הן שמעו כולם את קיללתי בדבר הבדידות שנכפתה עלי...  האם משבנו יעז לסייע לי כנגד קיללת כבודו? הרהרה....  לא, לא אעז השיבה בשמו לעצמה והחל הייאוש מתלבה בה, מחלחל עד קרסו רגליה וישבנה עליי עפר. במהרה סקרה יהידו במחשבותיה את כלל מקורביה מיום לידתה אך הבדידות הצרובה בה נקשה וצרבה והרחיקה ממנה כל אפשרות של סיוע. מה אעשה עתה וכה צעירה אנוכי? אם נועדתי לחיים של בדידות אפרוש לי הרחק מכל חי עד אדום ובצערה פרשה ידיה מעלה, עיניה החלו דומעות ופיה במלל תפילה והנה נרעדה מאי שם הפציע אור גדול של קדושה והיא כך אותה נאשמת בלי משים, ובלא ידיעה. לא ידעה הילדה כי בדידותה שלה היא זו המקרבת אותה לשמיו וכנות דמעותיה בוקעות חומותיו וכל סימניו הם שהובילו אותה עד אליו בתפילה אותה זו המבטלת חטאי ארץ ורעמי עליון.

 

 

 

 

 

 

0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון