עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני בחורה,
שאוהבת לדבר ולהנות מכול רגע בחיים..
אז אשמח ליידע אתכם במה שקורה לי :)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שבוע חדש התחיל
01/03/2015 12:09
natalie
צהריים טובים,
שבוע התחיל עכשיו מקווה לטוב..הראש קצת התנקה ובוא נגיד שעכשיו יש כמה דברים שהבנתי :)

אם יש לי בעיות שאני לא יכולה לפתור אני לא צריכה ללחוץ על עצמי יותר מידי
הפתרונות יבואו בסופו של דבר אם אדאג יותר מידי זה לא יעזור,ואני רק אסבול
זה נותן לי קצת הקלה לעצמי..

סוף סוף אני נושמת אוויר,לאט לאט(אווו...)

להת'
0 תגובות
הפעם הראשונה..
21/02/2015 02:02
natalie
בהמשך הבלוג אסביר לכם מי אני,כרגע אני פשוט אכתוב..(אם תראו שהסדר של המשפטים לא הגיוני,זה בסדר,פשוט מה שעולה לי לראש עולה על הכתב,אבל יש קשר,אל תדאגו חחחח)

לאחרונה הטרידה אותי שאלה אחת:מה קורה לי לכול הרוחות?
ההתנהגות שלי השתנתה,אני מרגישה לחץ חונק,אין לי זמן לנשום ופתאום הכול כבר לא מה שהיה.
היה לי זמן לחשוב על זה עם עצמי,והגעתי לכמה תשובות שרק העמיקו את החיפוש לתשובה האמיתית,
אנסה לשתף ואולי במקרה אצליח למצוא ולפתור את הבעיה שצצה לי.
אני עובדת כול השבוע,למרות שזאת משמרת של 9 שעות ,זה מתיש מבחינה גופנית כי אני יושבת על התחת רוב הזמן,
וגם נפשית כי למרות שאני אמורה לבטוח באנשים שעובדת איתם אבל יש כאלה שחוץ מקשרים של "היי" ו "ביי" זהו זה.
אני חוזרת הביתה ואז מציפים אותי הודעות בפלאפון מגברים,שאני מכירה כאלה שסתם רוצים לדבר או טיפוסים אחרים,
אני אפילו לא מבינה למה אני צריכה את התשומת לב הזאת מהם,למרות שזה מחמיא לפעמים זה מעיק ממש.
אין לי זמן פנוי לעצמי,כמה שעות או דקות שזה רק אני עם איזה ספר טוב או סתם לשכב במיטה עם אוזניות.

מאז שהחלטתי להיות רווקה ולחיות את חיי כך,העומס התחיל,אני לא הולכת להפסיק כנראה אני צריכה לדעת
איך לנהל את מה שהתחלתי,כי חלק מהגברים חושבים שאני רק שלהם,אני צריכה להציב להם גבולות שידעו עם מי יש להם
עסק,שלא יחשוב שכמו תמימה אני אענה לכול שיחה או הודעה..לתת לעצמי ספייס מהם.

אני תמיד מנסה לעזור למשפחה,לתת חזרה על כול השנים האלה שעזרו לי לגדול למי שאני,אבל..
אני לא יודעת אם זה בגלל השנים שעברו נתתי לעצמי או נתנו לי את ההרגשה שאני הכבשה השחורה של המשפחה,
הרגשתי פשוט לא שייכת כאילו בכוונה/בכוח הרחקתי את עצמי וניסיתי לתת לעצמי עצמאות,חשבתי שאף אחד לא מבין,
כנראה לא נתתי להם להתקרב כי לא רציתי לחשוף את רגשותיי,לא רציתי לצעוק שאני צריכה משהו,ידעתי שאין הרבה
אז אף פעם לא עמדתי על שלי וביקשתי משהו לעצמי רק לי,שתקתי והמשכתי ככה.
בעברי הרחוק,בהחלט הרגשתי "סכינים בגב",הצקות נפשיות,המבטים הליחשושים,ידעתי כול הזמן על מי הם מדברים,
כול השנים בבית הספר,היו "שנות גיהינום",למרות שחלפו כול כך הרבה שנים מאז אני נותנת לפצעים הישנים עדיין להיות
שם אצלי בלב,ולאכול אותי..למה לי לשמור כאלה זיכרונות? אולי כדי לגרום לי לסבול,אבל למה לי להכאיב לעצמי?
הייתי שונה,מלאה יותר,כזאת שעשתה בכוח להתרחק כי מבחינתי לא יכולתי אפילו להתקרב אליהם,הרגשתי 
שהם ברביות ,משהו בהן לא הרגיש לי טוב ורציתי לעשות/לחשוב בצורה שלי וזהו..שלא יתקרבו אליי.
אומרים שלפצעים מהעבר,במיוחד בית ספר וכאלה אפשר להתגבר עליהם וזה נכון,אבל זה ייקח לי הרבה כוחות לדבר שכזה,
ואני עוד בחורה צעירה אז הדרך עוד ארוכה מבחינתי,אבל אני חייבת להפסיק לייסר את עצמי בגלל מה שקרה,
למרות שאני לא שכחתי,אני צריכה להיות גאה בעצמי שנשארתי נאמנה למה שהרגיש לי נכון והעבר יישאר שם רחוק רחוק.


אני צריכה להתחזק זה ברור,והדרך שלי רק התחיל היום,
בחורה עובדת ורווקה שמפלסת את דרכה שם,בצומת החיים ומנסה למצוא את עצמי.
לפתוח את הכנפיים כמו פרפר,להראות את הצבעים שלי בלי שום פחד,היסוס,לחץ,
ולתת לעצמי וללב שלי קצת שקט.

בחורה שכמוני מחוברת לרגשות שלה,
אבל מפגינה אותם כלפיי היקרים אלייה כמו המשפחה והחברה הטובה
קשה לי לבטוח באנשים,אז אני מציבה להם מבחנים עד שאני מחליטה האם לתת להם גישה לחיי או להמשיך הלאה..
הלב והנשמה מתפוצצים מכול הרגשות שאני מחזיקה בתוכי,
אני צריכה לתת גם להם ביטוי כי אם אני לא אתרוקן אני אתפוצץ וכול ההתקדמות שלי תיקח צעד אחד גדול אחורההה..

כרגע אני מתקדמת טוב,
יש לי מללללאאאא עבודה עם עצמי,
אבל אני עושה שטויות וטעויות,
וככה לומדת מה טוב לי ומה לא..

בסופו של פרק זה השאלה שלי אל כול כותבי וקוראיי הבלוגים היא זאת:

מתי הייתה הפעם הראשונה שלכם  שבו הרגשתם שהלב והנפש שקטים?

להת'

5 תגובות