עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אם לשלושה +כלבה ושני חתולים
אמנית בנשמה קדרית במקצועי
רוצה לחלוק
לשחרר
לפרוק את שעל ליבי
ןאולי בכך אצליח לסייע בהשקפת חיי ונסיון חיי לאחרים
בתקווה...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מהחושך לאור והבחירה בחיים
27/01/2016 10:59
natalia

פרק א


לפני כחמש שנים התחלתי תהליך שיקומי אחרי משבר חיים גדול במיוחד -שהביא אותי לדיכאון תהומי וניסיונות אובדניים שהגיעו בעקבותיו... גיליתי אחרי אשפוז שעברתי בבית חולים פסיכיאטרי שאבי איננו הדמות שהשתקפה בתפיסתי דאז... אלא אדם חולה שניצל את תמימותי והערצתי העיוורת והחיבור החזק שהיה לי אליו לצערי לאורך השנים...

 

אפשר לומר שבזכות הבחירה המאוחרת שלו ,רק כאשר הייתי באשפוז ומתחת לבלטות, הוא הואיל בטובו להודות במעשיו במכתב שהביא לבית החולים שהייתי בו... מה שערער לחלוטין את עולמי כמובן כי הוא היה איתי המון ותמך בי במסירות נפש בזמן האשפוז והוא בכל זאת למרות הכול היה אבי...


הקרקע נשמטה תחתיי אחרי ההכרה שמתחת לכל התסבוכות שהרגשתי בחיי הסתתרה האמת הכואבת של ההטרדה המינית שעברתי לאורך השנים ומסתבר שמגיל צעיר כי כבר בכיתה ג התחלתי לגלות סימנים של דכאון רציני והלכתי לטיפול שבו לצערי לא הצליחו לפענח את הגורם המרכזי שהוליך אותי לכאוס הנורא...


בנוסף לכך עלו לי זיכרונות ופלאשבקים אחרי ההודאה שלו שבהם אמרתי לו שאני לא רוצה שיחבק אותי וייתן לי נשיקות יותר מול פניה של אמי . והוא שיחק אותה נעלב כאילו אני מפרשת לא נכון את אהבתו שהיא אבהית בלבד ושאני פוגעת ברגשותיו... ואני כמובן השתכנעתי כי קשה לחיות עם תחושה שיש משהו בדבריי ובנוסף זכרתי שאחותי נתנה לי גב באותו יום והביעה הסכמה לבקשתי.


אחרי שהצלחתי לאסוף את השברים עם הזמן באשפוז בהדרגה ועם השפעת התרופות והחיבור עם כמה נשים ממש מקסימות שפגשתי בדרכי אשר התברכו בהומור סרקסטי הצלחתי לאט לאט לחזור ולראות קצת את היופי וההנאה שקיימת בחיים בטבע ביצירה ובקסם הריפוי של ליטוף חתולים שבליתי במחיצתם מחוץ למחלקה בימי שמש חמים...

והתחלתי לצאת מאזור האנוכיות והאפאטיות שאפפה אותי עד לא מזמן כאשר ניסיתי לפגוע בעצמי ולא היה אכפת לי איך אמי ואחותי וכל המשפחה שלי תתמודד עם התוצאות של מעשיי...


הדחקתי את הכאב ובחרתי להתייחס אך ורק להווה ולעתיד שלי ברגע שאצא מבית החולים...

בעיקר בחרתי מחדש בחיים שזה היה אירוע מכונן ומפתיע לפחות עבורי כי לא האמנתי שהוא יגיע לעולם.... 

 

 עוד זיכרון שמצליח להצחיק אותי היום, זו השבועה שלי לעצמי שאסור לי לתת את אמוני בגברים שהם סכנה לנפש שלי ושלא ארשה לעצמי להתאהב לעולם! ש"ציפיות יש רק בכריות" וציפייה מובילה תמיד לאכזבה ואם אינני רוצה ליפול למשברים יותר, עלי להישמר מכל משמר ולשים על עצמי חומות שאיש לא יוכל לחדור לליבי חס וחלילה...


בפרק ב' אשתף אתכם כמה לבנים בחומה הצליחו למוטט עם המקום המדהים שנקרא "הרדוף" והעמותה היוצאת דופן שמתקיימת בתוכו ששמה "חירם"...



אני מורידה את הכובע בפני מי שהצליח לקרוא עד סוף הפוסט כי הוא יצא ארוך...  







2 תגובות
החשיבות שבשיתוף
27/01/2016 09:43
natalia

לפני הרבה שנים ניהלתי יומן אישי בכתב יד. כזה שאפשר לשפוך בו את כל הלב זה ממש עשה לי טוב ואינני יודעת למה הפסקתי אולי עצלנות וחוסר הבנה שישנה חשיבות רבה לניקוי המחשבות ופריסתן על דף כמו חבר שלא שופט ומבקר את הכאב הכעסים התסכולים של החיים ופשוט נותן פורקן לכל מה שבוער לי בנפש...

וכעת אחרי מחשבה מעמיקה ותחושה של צורך לחלוק את חוויותיי החלטתי לפתוח בלוג הפעם לא רק בשביל עצמי אלא גם למען אחרים שיוכלו לקבל אולי עידוד מסיפור חיי ...

אולי השראה מהדרך שעברתי כדי להגיע לנקודה שאני נמצאת בה היום...

כאם נשואה עם 3 ילדים ובעל מסור עם לב רחב שגם בחלומות לא חשבתי שאמצא...


0 תגובות