עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
.....
23/02/2013 18:54
Adam

הכל התחיל בחטיבה, לא ההצקות, הן היו מאז ומתמיד. 

ככה זה כשגדלים עם אותם אנשים מהגן. אין לאן לברוח. 

מה שהשתנה היה הבדידות. עד החטיבה היה לי את תמר, וההצקות היו פחות נוראיות כשהיה מישהו להיאחז בו. 

אבל, בחטיבה הכל השתנה. תמר עברה אליהם, ל"חבורה". לילדים שתמיד הציקו לי. אני לא יודע אם אפשר להאשים אותה, 

כל אחד רוצה שיאהבו אותו וכשהיא הייתה איתי, היא פשוט הייתה החברה של ה"פריק", היא הייתה מחוקה. 

אז היא הצטרפה אליהם והפכה ל"משהו".

בתיכון הכל החמיר, הם הפכו לשליטים הבלתי מעורערים ואני לתחביב שלהם.


בהתחלה עוד ניסיתי להתנגד, כמו כל אדם שמגן על עצמו מול התוקף. אח"כ הבנתי שככל שאני מתנגד, הם נהנים יותר. 

הם רואים שאכפת לי. אז הפסקתי להילחם ופשוט חיכיתי כל פעם שזה ייגמר. בהתחלה, כל פעם שהם היו עושים לי משהו, 

הייתי מנסה לשכנע את עצמי שרק עוד פעם אחת וזהו. זה יגמר. כל פעם ניסיתי לאסוף את עצמי ולהירגע. 

עם הזמן, הבנתי שזה לא נגמר ממש אף פעם, פשוט יש הפוגות. כמה נשימות בין ירייה לירייה.

באיזשהו שלב פשוט הפסקתי להרגיש. אני לא יכול להצביע על מתי זה קרה, אבל הקול שהתמרד בתוכי קודם כשהכאיבו לי נעלם, ואחריו נשאר רק שקט. אפילו נעלמה הציפייה שזה יגמר, אני והאדישות הפכנו לחברים הכי טובים, 

ככה אדם  נמחק ונשאר "חסר פנים".

2 תגובות
....
23/02/2013 18:51
Adam


אני כותב את הבלוג הזה כדי שמי שמעבר למסך שקורא את זה ולא מכיר אותי, לא ישפוט אותי 

אבל יבין מה קרה ולמה הפכתי להיות - למה הם הפכו אותי.

אני כותב כי אני כבר לא ממש מזהה את עצמי במראה, ואם יום אחד אני אשכח לגמרי מי אני, 

אני אדע שיש אנשים שקראו את הבלוג ולא יניחו לי להישכח.

אז בבלוג הזה אני לא אהיה אדם,אדם זה מי שהייתי פעם. אני לא יכול לכתוב בתור מי שאני כבר לא. 

אני כותב בתור מי שאני עכשיו.

יצור. יצור חסר פנים.

0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון