עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי.
אני נוגה

בת 15 מנתניה.
אוהבת לחייך. אפילו שלא צריך.
dont forget your smile
אני תמיד משתדלת להיות אופטימית.

never say never

מחכה מכם לתגובות ולעצות
jast smile

כשאתה מנסה ליצור רושם, זה בדיוק הרושם שאתה יוצר..
jast smile


jast smile

Don't Worry About Someone Who Doesn't Worry About you
jast smile

כשלון זה דבר זמני, הויתור הופך אותו לתמידי
יהיה טוב. אני מתחילה להאמין בזה.
27/08/2014 21:05
נוגה
"היי טום. התקשרת?"
"כן"
"אז מה רצית?"
 חייכתי לשפורפרת, בתקווה שהוא איכשהו שומע את החיוך שלי.
"כן, אמ... מה רציתי?"
"טום.."
"אהה, כן... את רוצה ללכת לאכול ארוחת צהריים עם החברים והידידות שלי ואיתי?"
הוא הדגיש את המילה ידידות, זה מילא אותי באושר. ברור שאני אבוא..
"בטח" 
"אז אני אאסוף אותך בשתיים"
"אין בעיה, ותודה שאתה מזמין אותי"
"בטח שאני אזמין אותך, הרי את.."
הוא עצר.
"אני מה?"
הוא היה חסר ביטחון, פעם ראשונה שהוא היה חסר ביטחון..
"את... אמממ.. התקרבנו.."
חייכתי לשפורפרת, שוב קוויתי שהוא שומע את החיוך.
אז הלכנו, ופגשתי אותם, את רוי, גון, מאיה ונוי. הם מדהימים. אחד אחד.
רוי ומאיה זוג מתוק, שניהם קרועים ומאוד חמודים בו זמנית, אני חושבת שמאיה מחנכת אותו, חוץ מזה, מאיה באמת ילדה מקסימה, אני מקווה שנהיה חברות.

גון ונוי זוג באמת קסום, שניהם כל כך נחמדים.. הם הזוג היותר "מתורבת", הם באמת חמודים כל כך, מנומסים מאוד. הם באמת מדהימים.
גם נוי ממש חמודה, אנחנו מאוד דומות באופי.. אז אולי יהיה לנו קצת יותר קשה להסתדר,
אבל אני בטוחה שאנחנו נהיה חברות.

אז אכלנו.. היה ממש טעים, ואז נשארנו קצת במסעדה, אכלנו כל מיני קינוחים.. וזהו, דיברנו המון, הם ילדים פשוט נחמדים, והם אומרים שאני ממש מגניבה..
אז קבענו שוב, מחר. אני בטוחה שיהיה כיף. 
אני מקווה שאני אשתלב איתם, ועם זאת גם בטוחה בכך.
יהיה בסדר. יהיה טוב.
אני מתחילה להאמין בזה. 
סוף סוף מתחילה להאמין.
7 תגובות
איזה כיף שהתעלפתי. איזה כיף שהוא נישק אותי.
26/08/2014 17:31
נוגה
אוהבת אותו,
אוי, כמה שאני אוהבת אותו..
הוא מתחשב בי, אבל הוא מגעיל אליי.
הוא אוהב אותי, אבל גם מישהי אחרת.
הוא בשבילי, אבל הוא גם בשבילה.
אני אוהבת אותו.
גם הוא אוהב אותי.

זה היה אתמול, שהוא בא אליי, צלצל. "מי זה?" שאלתי. התפללתי שזה הוא.

 "טום" עכשיו התחלתי להילחץ.
מה אני אגיד? מה אומר? או שפשוט נשתוק...? או שהוא יבקש סליחה. 
אולי שהוא ינשק אותי. הלוואי שהוא ינשק אותי. 
הלוואי שהוא לא ינשק אותי. שלא ייגע בי. הוא אוהב אותה. לא אותי. אז שיעזוב אותי בשקט. 
"פתוח"
עניתי בקול עגמומי. שייפתח כבר.. הוא פתח. אחרי שלוש שניות שהרגישו נצח. הוא נכנס. 
וחייך אליי. פעם ראשונה שלא חייכתי אליו בחזרה. מה הוא מחייך אליי בכלל? מי הוא? 
הוא רק זה שאני אוהבת..
"היי" הוא אמר בקול שקט, הקול הכי יפה ששמעתי בחיי.
"אתה רוצה לשתות משהו?" שאלתי ברצינות גמורה.
"מים, תודה"
"שב בסלון" עכשיו חייכתי, לא התאפקתי. לא הצלחתי לחנוק את החיוך שהעז לפרוץ מבין שיניי.
התחלתי להשתעל "טום" זעקתי. נחנקתי. השתעלתי כל כך חזק. 
הרגשתי גרוע. רציתי להקיא.
אבל לא יכולתי.
הייתה לי בחילה, כאב ראש נוראי. וכמה שהשתעלתי..
בוא כבר.. חשבתי לעצמי. שיבוא לעזור לי...
"נגה!!" הוא קרא לעברי ורץ אליי מהסלון.
התחלתי להסתחרר. הוא תפס אותי ביד.
הרגשתי בטוחה.. והנחתי לעצמי.
פתאום התעוררתי ששפתיו על שפתיי. פקחתי עיניים. עיניו היו עצומות.
התנתקתי ממנו.
"נגה!!"
פתאום הרגשתי את הקרח על ראשי. כנראה קיבלתי מכה חזקה.
ואז הרגשתי את הכאב. לא היה לי אכפת .
קמתי אליו וחיבקתי אותו..
"עשית לי הנשמה?"
"לא.."
"אז מה עשית?"
הוא צחק
התנתקנו. נישקתי אותו על הלחי.
"תודה" לחשתי לו.
"אין על מה.. דאגתי לך, נגה. פחדתי שיקרה לך משהו.."
חיבקתי אותו שוב. צחקתי.
הוא גם צחק.
ולחש לי באוזן: "אל תעשי לי את זה שוב.. אני פוחד לאבד אותך"
איזה כיף שהתעלפתי. איזה כיף שהוא נישק אותי.
אני אוהבת אותו.
כל כך אוהבת אותו.
3 תגובות
אותה אני אוהב יותר
23/08/2014 12:57
נוגה
הוא הזמין אותי אליו. הפעם אני בטוחה שזה משהו מיוחד. אם הוא הזמין אותי שוב..
"הלו?" 
"היי נוגה.הערתי אותך?" הוא קרא בשם שלי, הגה אותו בטון הכי חלומי שאפשר לבקש..
"היי" לא עניתי על שאלתו כי.. כן, הוא העיר אותי.
"היי, תרצי לבוא אליי היום?"
"באיזו שעה?" הלב שלי דפק בקצב מהיר כל כך..
"9?" כן כן.. הוא העיר אותי די מוקדם.. ליתר דיוק, בשעה 08:02.
"בוא אליי"
"סבבה"
שתקנו..
הוא צחק, והסמיק, הרגשתי את זה דרך הטלפון, והסמקתי גם, נהייתי אדומה כמו עגבניה.
"טוב אז... ביי"
"ביי, נוגה"
הוא אומר את השם שלי כל כך יפה.. בדיוק במקומות הנכונים, כמו מראה לי שהוא יודע את שמי, שהוא זוכר אותי.
וזה גורם לי שוב להסמיק, כל הפרצוף שלי נהיה אדום. באמת הזכרתי עגבניה.
ישבתי וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. סידרתי את המיטה. פתחתי מזגן. שמתי קצת שפתון (:
סידרתי את השיער. לבשתי בגדים נורמליים, סגרתי את המחשב (פחדתי שהוא יראה את הבלוג..)
וחיכיתי. חצי שעה פשוט ישבתי.. וחיכיתי לו. ואז נפתחה הדלת, ונכנס היצור הכי מדהים שראיתי בחיי, שיערו בצבע הזהב הסתדר כל כך יפה, העיניים שלו ברקו מתמיד. הוא נראה פשוט מושלם.
חייכתי אליו.
הוא חייך בחזרה.
צחקתי.
הוא צחק צחוק מתוק מדי ואולי קצת מזויף.
נשארנו קצת בבית שלי, ואז הלכנו לבית קפה.
הוא חיבק אותי כל הדרך. ואז הוא לחש לי: "היא  פה."
"מי?"
"היא"
"אני לא מאמינה.."
נכנסנו למסעדה.. הוא חיבק אותי כל כך חזק עד שכמעט נחנקתי.
פתאום ראיתי אותה. ישר ידעתי שזאת היא.
שיער בצבע חום ועיניים בצבע ירוק, לא בהיר ולא כהה. פניה כשל בובה.
היא הייתה יפהפייה. הרבה יותר יפה ממני... 
ואז היא שאלה אותו: "חברה חדשה? כבר?"
"כן" 
ואז הוא לחש לי באוזן: "אני מצטער.."
ונישק אותי. איכס. הוא רק רצה לגרום לה לקנא.
הדפתי אותו ואמרתי לה: "אנחנו ממש לא חברים. אתם יכולים לחזור. הוא פנוי לגמרי!"
הדמעות חנקו אותי. רצתי.
הוא רץ אחריי.
"נוגה.. אני מצ.. מצטער.." הוא התנשף. אני לא. אני  די בכושר. חשבתי שגם הוא.
הוא התקרב אליי. דחפתי אותו
"לא" בכיתי "אתה עוד אוהב אותה"
"אני לא"
" אז שיקרת לי?"
"כן. רציתי לדעת אם את תקנאי.."
"במה אני אקנא? אין בינינו כלום" הלוואי שהיה.. אמרתי בלב.
"אני רוצה שיהיה"
"אני לא. זה רק בשביל שהיא תקנא. אני לא נכנסת לזה."
"נוגה.. אני אוהב אותך."
שתקתי. הזעתי. הסמקתי. בכיתי.
"באמת.. נו.. נוגה.. אהבתי אותך מהרגע הראשון.."
"אבל?"
"אותה אני אוהב יותר"


12 תגובות
דווקא לו. מכולם.
22/08/2014 17:51
נוגה

החבר הישן שלי, מתל אביב.
טוען שהוא עוד אוהב אותי.
אותי? למה?

הוא זה שבגד בי, בעיה שלו.
קראו לו דניאל.
ילד לא יפה, ולא מכוער.
לא מקובל, ולא חנון. בדיוק כמוני.
אהבתי אותו. אהבתי. פעם.
הוא בגד בי. בגד בי. שבר לי את הלב. אני כבר לא אוהבת אותו. אפילו שונאת.
הוא ניהל שתי מערכות יחסים בו זמנית, קודם הוא היה איתי, ואז התחיל להיות גם איתה, היא לא ידעה, אני לא ידעתי.
פעם היינו חברות. נטע ואני.
פעם היינו החברות הכי טובות, שיחקנו יחד, דיברנו המון.. עד שהוא בגד. בגד בלב שלי. בגד בי. בגד בעצמו.

אז מה הוא מתקשר?! בשביל מה?


"היי מאמי"

"מאמי..? אל תקרא לי מאמי.. אידיוט."

"יפהשלי.. אני אוהב אותך.."

"אוהב אותי?!"

"כן"


"אני בטוחה.."

"אני שמח"

פעם הוא היה אחר. נחמד יותר. עכשיו.. הוא סתם. סתם עוד אחד. סתם עוד אחד שאני לא אוהבת.

"יש לי חבר" פלטתי. שיט. מפגרתמפגרתמפגרת

"ממש.."

"אל תאמין"

"לא מאמין"
"אני אוהבת מישהו אחר! תעזוב אותי בשקט!"

"ואיך קוראים לו..? לחבר שלך?"

"טום"
למה אמרתי לו על זה שאני באמת אוהבת? 

"אוקיי, אז אני לא אציק"
"זה בסדר , כבר הצקת.." הרגשתי ניצחון. והפסד.
הרגשתי מבולבלת.
"נתק את השיחה"

"נתקי את!"

"דביל"

"תינוקת"

ניתקתי. 
תינוקת.. שלא יקרא לי תינוקת 
 מגעיל. מפגר. מטומטם.
ופתאום חשבתי על זה.. שאמרתי לו את מי אני אוהבת.

דווקא לו.
דווקא לו, מכולם.

3 תגובות
חייכתי חיוך כל כך גדול..
22/08/2014 15:15
נוגה
נפגשנו ברחוב.
"היי" צרחתי מבפנים שאני רואה אותו.
 סוף סוף רואה אותו שוב.
"היי"
רציתי לשאול אותו אם הוא עוד אוהב אותה.. 
(אבל לזה בכלל לא היה סיכוי.)
"מה שלומך..? איך עובר החופש?"
"אני עצוב שהוא נגמר" הוא צחק, צחקתי איתו. צחקנו יחד. 
הרגשה כל כך נעימה.. לצחוק איתו ביחד..
"אני דווקא שמחה"
"למה?"
שתקתי. רעדתי, לא ידעתי מה לענות. מה אני אגיד לו עכשיו? מה אני אמציא?
 "כי אני מתגעגעת אליך..
אני אוהבת אותך מהרגע הראשון, 
אתה לא מבין עד כמה אני אוהבת אותך.. 
חושבת עליך כל הזמן.. 
חולמת עליך בלילות. אתה לא יודע?" שאלתי בלב ..
"לא יודעת.. כבר משעמם.."
"כן, הא?" הוא חייך.
חייכתי.
הוא חייך.
חייכתי.
חייכתי חיוך כל כך גדול, עד שחשבתי שהוא נתקע לי
נבהלתי ופניי החווירו. חשבתי שאני עומדת להגיד משהו מטופש, אבל לא יצא לי שום דבר מהפה. 
גם אם הייתי מנסה, לא הייתי מצליחה לדבר.
"הכל בסדר..?"
שתקתי.
"נגה? להתחיל לדאוג?"
"לא" התנערתי "הכל בסדר"
"מזל.."
"מזל.." חזרתי אחריו
"טוב, אני חייב לרוץ" הוא העיר אותי מהתבוננות על עיניו המאירות "נדבר כבר.."
"טוב.. אז.. אממ... ביי.." חלמתי.
הוא ליטף לי את הכתף ואמר: "ביי"
אני לא מאמינה... כבר לא חשבתי שהוא ייגע בי אי פעם.

הוא ליטף לי את הכתף! 
3 תגובות
נישקתי אותו על הלחי ויצאתי מהבית
21/08/2014 13:30
נוגה
כל הפוסט הקודם קרה לפני חודשיים
הגעתי מתל אביב לנתניה מפני שהורי התגרשו. 
לא משהו נוראי. משהו שהייתי מוכנה לקבל כבר בערך מגיל עשר.
אז הגעתי בחודש האחרון ללימודים. זה היה קצת מוזר, אפילו בשבילי.
אני ואמא שלי גרות בדירה קטנה וצפופה. 
אבל זה ממש לא משנה לי. בכלל לא מעניין אותי.
כי אני מרגישה הכי עשירה בעולם.
 יש לי אמא דואגת, אני די טובה בלימודים, יש לי כמה חברים ואני גם לא מכוערת,
 יש לי בית, יש לי אוכל, 
זה מה שצריך. 
אמנם אני לא עשירה מבחינת כסף, אבל אני מאושרת. 
ואני גם אוהבת. אוי.. כמה שאני אוהבת.
הוא כל כך יפה, מיום ליום הוא יותר נחמד, יותר אדיב.. אני כל כך אוהבת אותו, מוכנה לעשות בשבילו הכל..
העיניים שלו, שמשדרות בית. חום. וואו. הוא פשוט מדהים.
הוא הזמין אותי אליו הביתה.
באתי, עוד לפני שנגמר החופש.
באתי אליו פעם אחת. 
הוא היה יותר יפה מביום רגיל, יותר נחמד אליי, יותר נדיב, יותר מצחיק, יותר רומנטי ,יותר וותרן, יותר בשבילי.
הפגישה הייתה רגילה וקצת משעממת. דיברנו על הלימודים, על החופש הקרב, על המורות..
וגם קצת על החברה שלו מפעם, הוא אמר לי שהוא עוד אוהב אותה.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. רציתי פשוט להיבלע באדמה.
אז למה הוא הזמין אותי?!
"הגעת רק לפני שבועיים לכיתה, רציתי לדעת קצת עלייך.."
"אין דבר מיוחד.." עניתי, קצת כועסת.
"למה עברת לפה בחודש האחרון?"
ההורים שלי התגרשו.."
"אז עם מי את עכשיו?"
"אמא"
"אוקיי."
הקול הרך והבטוח שלו, שאני כל כך אוהבת, נהפך לקצת רועד.
"את כועסת שהזמנתי אותך ואז אמרתי.."
"שאתה עוד אוהב אותה?" קטעתי אותו וחייכתי בשאלה.
"כן."
"זה בסדר" עניתי וצחקתי, הייתה לי בחילה.
נישקתי אותו על הלחי ויצאתי מהבית.
זו הייתה הלחי הכי עדינה ומתוקה שנישקתי בחיים
4 תגובות
אהבתי אותו מהרגע הראשון
20/08/2014 16:28
נוגה
הוא ילד יפה תואר. שיערו בצבע זהוב קסום
וצבע עורו.. מהבהירים שראיתי בחיי.
עיניו היו בצבע תכלת כל כך בהיר, שלרגע חשבתי שהן קצת שקופות.
כנראה שזוהי אהבה ממבט ראשון, 
בהתחשב בכך שהסתכלתי עליו במשך יום לימודים שלם.. 
ללא הפסקה.
אהבתי אותו מהרגע שהוא נכנס לכיתה בריצה והתנצל בפני המורה שהוא איחר לשיעור
ואיך שהוא התנצל, מכל הלב
אהבתי אותו יותר ברגע שהוא חייך למורה חיוך נבוך ומקסים
והמורה, ברור שתסלח לו. הרי הוא ילד כל כך נחמד.
אהבתי אותו כשהוא הסתכל על כל התלמידים בכיתה, כאילו חיפש משהו מיוחד
, ואז עצר את מבטו עליי ושאל אותי:
"את חדשה?"
"כן" 
עניתי בקול רועד..
לא הצלחתי לשלוט בקולי.. כמה שהוא רעד.


אהבתי את הצחוק שלו.
אהבתי את זה שהוא ביישן.
אהבתי אותו. אהבה אמתית.
אהבה שידעתי שתכאב לי, שתציק לי.
קיוויתי שאין לו חברה.
אוי, כמה שקיוויתי...
בעצם, למה שהוא ירצה דווקא אותי? 
למה שהוא יאהב את עיניי החומות?
למה שהוא יאהב את שערי החלק והצהוב מדי?
למה שהוא יאהב את האופי שלי?
את העקשנות? 
למה שהוא יאהב אותי?
אהבתי את עיניו. שמשדרות אמת. את שפתיו. את חיוכו.
"מאיפה את?"
"מתל אביב.. לא כל כך רחוק" צחקתי. ורציתי לבכות, לא יודעת למה. לבי דפק כל כך מהר. בקצב שקצת הפחיד אותי, חשבתי שאני עומדת להתעלף, ואז הבנתי... שאני פשוט אוהבת.
הוא חייך אליי והתיישב בקצה השני של הכיתה. הסתכלתי עליו וחייכתי. 
 חייכתי כמו אחת שמאוהבת.
השיעור מתחיל.
7 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
jast smile

i always you can make smile
jast smile

מחשבה יוצרת מציאות
jast smile

חבר הוא מי שלידו אתה מוכן להיות עצמך.
jast smile

love is a game that two can play and both win