עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
סיפור 5
15/03/2013 15:44
מאיה
"אההה אני לא מאמינה שבאתה עד לפה!" הפסקתי לשיר וקפצתי על עמית החבר הכי טוב שלי. "מה חשבת שאני אשאיר אותך לבד ביום הראשון שלך בבית הספר עם כל הדפוקים האלה שפה.." אין מילים כמה שהוא מכיר אותי יותר מכל אחד בעולם. הוא האחד שאני יודעת שאני יכולה לספר לו הכל והוא לא יגיד שום דבר, הוא האחד שאני אשמיע לו שירים שכתבתי והוא לא יצחק הוא יצטרף לשיר איתי..
"אתה לא מבין כמה חשוב לי שאתה פה אתה הדבר הכי טוב שקרה לי היום אני נשבעת לך!" הוא חייך את החיוך של החבר המבין והעביר את ידו בשער הקצר שלו אני בטוחה שאלפי בנות היו נופלות בפני המבט הזה של עמית אבל בשבילי זה היה הדבר הכי רגיל ונורמלי הפנים שבפניהם אני שופכת הכל...
"תשמעי.... אני תמיד הדבר הכי טוב...." דחפתי אותו בכתף "אויי כמה שאני אתגעגע לאהבה העצמית הגבוהה שלך" ואני רצינית לגמרי אני באמת לא יודעת מה אני יכולה לעשות פה בבית ספר "המושלם" הזה בלי עמית אני ממש לבד פה פשוט לגמרי לבד.
"בדיוק בשביל זה אני פה, את יודעת אמרתי לך שההורים שלי מתכננים לעזוב את בית לחם גם נכון..?" חשבתי לרגע ונזכרתי שהוא אמר לי משהוא על זה פעם "כן אני זוכרת משהוא למה?" הוא חייך חיוך תחמני ואמר "אז אנחנו עוברים לאזור הזה... אני לא אהיה איתך בפנימייה כי אני לא רוצה להיות בפנימיות וגם כי זה די יקר וגם כי ההורים שלי לא יכולים בלעדי... אבל בכל מקרה נהייה קרובים ולא נצטרך להתרחק נהייה שתי מטר אחד מהשנייה?" הרגשתי איך הלב שלי דופק בקצב מהיר יותר ויותר פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי... פשוט קפצתי על עמית ולא רציתי לעזוב ויחד עם כל ההתרגשות פשוט נשברתי ופרצתי בבכי ושיחררתי מול החבר הכי טוב שלי שישאר איתי לנצח את כל מה שעובר עלי.


0 תגובות
סיפור 4
05/10/2012 01:26
מאיה

"שקט אני שנייה מוריד את היד רק על תצעקי טוב?" לא ברור שאני אצעק כולם יחשבו שאני משוגעת וזה בכל מקרה היום הראשון שלי זה כל מה שאני צריכה כדי להתחיל שנה מוצלחת. הוא הוריד את היד מהפה שלי וסובב אותי אליו הוא היה עם שער חום ועיניים שלא ממש ראיתי בצל אבל לפי איך שהם זהרו בחושך הם חייבות להיות יפות הוא היה גבוהה מימני בראש והיה לו תוי פנים נעימות הוא היה פשוט יפייפה.

"מה אתה רוצה מימני בדיוק?" שאלתי בקול שהיה תוקפני יחסית לזה שהייתי המומה מאיך שהוא נראה "היי אני תומר" ממש עוזר לי להבין מה אתה רוצה מימני "אני דניאל" הוא חייך "דניאל שם יפה" כן בטח "עיניין של טעם אבל תודה" היה נראה שהוא מגחך "אוקיי דניאל אני חייב את העזרה שלך" שלי מה אני יכולה לעזור רק הגעתי "היום ההורים שלי לוקחים אותי למסעדה והם חושבים שאני הבן המושלם והם חושבים שיש לי א... איך להגיד את זה חברה" הוא נראה מובך "אני לא מבינה מה אני קשורה לזה אז תביא את חברה שלך" הוא צחק "אני לא חושב שזה רעיון טוב בואי נגיד שחברה שלי לא ממש מתאימה לתפקיד" אז יש לו חברה "אבל ראיתי אותך ואת בול הבחורה המושלמת ככה ההורים שלי היו רוצים שחברה שלי תיראה" מה נראה לך בדיוק? "אני מאוד שמחה שאני הבחורה המושלמת אבל אני לא מכירה אותך ואין מצב שאני באה איתך לשום מקום אוקיי תסתדר עם ההורים שלך אתה יש לי מספיק בעיות עם ההורים שלי".

נכנסתי לחדר ידעתי שכאלה הם התלמידי פה מה אני מתפלאת? וקחתי את הגיטרה וניסיתי לסיים את השיר שהתחלתי לכתוב פשוט זרמתי לעולם משלי העולם שרק אני והגיטרה נמצאים שרתי וניגנתי הלוואי והייתי לכולה לנגן ככה כל היום הלוואי ואמא שלי היתה מבינה אותי כמו שהגיטרה שלי מבינה אותי אז היא לא היתה מכניסה אותי לתוך כל הבלגן הזה ואז קול לא מוכר ניכנס למנגינה שלי שר יחד איתי הרמתי את ראשי אבל לא הפסקתי לשיר כי מי שזה לא יהיה שהיצתרף אלי היה לו קול מדהים הרמתי את ראשי וידעתי מי זה בלי שום ספק.

 

0 תגובות
סיפור 3
29/09/2012 17:07
מאיה

חלק שלישי-

"מה שמך?" שאלה האישה שעמדה בלובי של הפנימייה היא היתה נראת אישה טובה דקיקה וארוכה היה לה תוי פנים נעימות רק שהיא מילאה אותם באיפור "אני דניאל ברגר" אמרתי מבושה תמיד חושבים שהשם שלי הוא של בן בחירה לא מוצלחת של ההורים שלי. פתאום האישה חייכה חיוך רחב "אאהה את הבת של אברהם ברגר?" כן שחכתי כולם מכירים אותו הרי הוא ממש עשיר "לא אמא שלי נשואה לו" החיוך ירד מהר כמו שעלה "כן ברור החדר שלך מאוד מוצלך נראה לי שאביך החורג אוהב אותך מאוד שמי אנה ואני המזכירה פה אני מקווה שתהני פה. יש פה אנשים נחמדים מאוד והמורים הכי טובים בארץ" חייכתי עליה בחביבות מעוסה "יופי אבל אפשר לדעת איפה החדר שלי?" היא קמה מהכיסא והיה אפשר לראות שהיא באמת היתה גבוהה "בואי אחרי את הגעת באיחור בטח השותפות שלך בשיעור אבל אני אכתוב לך אישור שהיום את לא חייבת לילמוד כדי שתוכלי להתרגל למקום ולהכיר אותו" אולי אני כן יסתדר עם אנה "יופי כי אני ממש אייפה ואני צריכה לארגן את הדברים שלי" חייכתי ואפילו כמעט דילגתי לחדר.

חדר מאה וארבע עשר היא נתנה לי מפתחות לחדר והסבירה לי שלא כדי לנעול בלילה רק עם חייבים הנהנתי באישור ונכנסתי לחדר הוא היה גדול משדימיינתי אותו היו בו שתי מיטות זוגיות האחת מסודרת והשניה מבולגנת המיטות היו בגוון ורוד בהיר והשולחנות היו אישיות בצבע שחור חלק בקצא החדר מול שתי המיטות עמדה טלוויזיה שטוחה ובקיר הריק ארון מקיר לקיר בצבע לבן. יצאתי מהדר וסגרתי את הדלת רציתי להספיק לראות את הפנימייה המשכתי לאורך המסדרון הוא היה ארוך אבל מסודר ויפה כשיצאתי מהמיסדרון היו כיתות הלימוד ופתאום משהוא משך אותי הצידה לחדר סמוך לאזור הלימודים "אאאההה" צעקתי אבל בדיוק כיסו את פי.

0 תגובות
סיפור 2
27/09/2012 20:14
מאיה

חלק שני-

הגעתי לפנימייה החדשה שלי הכל יהיה מושלם חמודה שלי אני ואברהם לצידך בכול דבר שתצתרכי כן ברור שתהיו לצידי אתם תוקעים אותי בפנימייה למפונקים אני רואה איך הכל משתפר "סבא בבקשה אני לא רוצה להיות פה אני אגור איתך אני אהיה הילדה הכי טובה שתיפגוש אני מבטיחה!" אולי אצל סבא יתמזל מזלי אולי הוא ירצה אותי "את כבר הילדה הכי טובה שאני מכיר אבל אני לא יכול לקחת אותך מהוריך את צריכה להחליט או שאת עם אבא ומשפחתו או שאתעם אמא והמשפחה החדשה שתהיה לך אבל אני מבטיח לך משהוא אחד" מה הוא עוד יכול להבטיח לי החיים שלי בזבל אף אחד מבני משפחתי לא רוצה אותי עוד תוקעים אותי בפנימיה המטומטמת הזאת מה הוא כבר יכול להבטיח לי שבאמת יעזור לי?

 "מה אתה מבטיח" הייתי מופתעת מהקול המתחנן שהיה לי כאילו הוא התקווה האחרונה שלי. והוא באמת היה "אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר אני גידלתי את אמא שלך אני מבטיח לך שהיא לא תשכח אותך" ממש מאודד "השנה הראשונה שלה עם אברהם תהייה קצת לחוצה אבל אחרי זה היא תחזור עליך. תהייה סבלנית" תודה סבא אתה כל כך מאודד אותי. כי אתה לא צריך להיות בפנימייה הזאת כל השנה האחת הזאת ועוד עם קצת סבלנות "סבא עכשיו אני רגועה יותר הבטחתה לי שתי הבטחות לא אחת אז עכשיו אני בטוחה שיהיה טוב" ידעתי שסבא לא אשם ושאני לא צריכה להוציא את זה עליו אבל למי אכפת היה לו חלק במה שקורה לי עם באמת היה לו אכפת מימני הוא לפחות היה דואג שאני לא אהיה בפנימייה המחורבנת הזאת אבל הינה אני אומדת בפתח הפנימייה ומחכה שמשהוא יעיל בטובו לפתוח לי את הדלת

0 תגובות
סיפור :)
24/09/2012 20:51
מאיה

חלק ראשון-

 

אני לא רוצה לעבור בית ספר אני לא רוצה לעבור דירה זה המקום שלי אלה החיים שהתרגלתי לחיות אלה הדרכים שהתרגלתי ללכת בהם אלא הפירות שהתרגלתי לקטוף בדרך חזרה מבית הספר.

עכשיו מה יהיה מקום חדש ילדים מפונקים כל כך שהשיחה היחידה שהם מנהלים ביום היא איך הנעלים החדשות יפות על הרגל.

"אמא אני לא מבינה זה שהתחתנת שוב זה בסדר אני לא מבינה מה אני קשורה לזה? מה הפכת להיות אבא שלא מפסיק להתחתן? אני כבר התרגלתי לזה שלו אין מקום בשבילי בנישואים החדשים שלו עכשיו גם את למה 'בעלך' לא יכל לעבור עלינו למה אני צריכה לעבור למקום הזה לכל המליינים האלה שם. טוב לי פה בבית לחם" עמדתי מאחורי כל מילה שלי ולא היה לי אכפת שאמא מזעיפה פנים דרך מראת המכונית היא נראתה כל כך עייפה שלפעמים היה נדמה שהיא הולכת לעזוב הכל ופשוט לרוץ החוצה "גילי אין לנו דיבור בעיניין אברהם יהיה אבא למופת את תפגשי אנשים נחמדים מאוד בבית החדש יהיה לך חדר גדול וחדש יהיה לך כל מה שתצתרכי. אנחנו נקנה לך כל דבר שיהיה חסר לך" כן הכל אתם תקנו לי אבל מה יהיה עם החיים שלי גם חיים חדשים תקנו לי לא הכל אפשר לקנות בכסף רציתי לצעוק אבל ידעתי שאין למה הויכוח היה מיותר אברהם כבר עיצב לי  חדר בעיצוב שאני בכלל לא בחרתי והוא רשם אותי לבית הספר החדש שגם אותו לא בחרתי העתיד שלי כבר מתוכנן מראש ואין לי שום טעם לנסות להתווכח.

 

0 תגובות
פעם ראשונה
24/09/2012 16:23
מאיה

טוב זאת הפעם הראשונה.....

 

4 תגובות