עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
נושאים
פתיח
18/05/2018 21:27
ibrahim
חופש הביטוי, דיון, עתיד

סוף שבוע שוב, עם אותו רעש מסביב; אותה כמיהה לשנות משהוא בכיאוס מסביב.

מעציב לחשוב כמה זה נדיר למציא שותף לדיון אקטואלי, בטח לא עם בן זוג שמבחינתו זה בזבוז אנרגיה, גם לא עמיתים בעבודה שגם הטובים ביניהן הם לא מהצד שיסבול דעה אחרת.

לא אהיה הראשון שיגיד שחוסר הסובלנות כזה הינו גזר דין רע על עתידנו, אבל לדעתי, תוצאה הממשית יותר זההחוסר יכולת לנהל דיון אמיתי בכלום; הרי דיון של שני אנשיים באותה דעה הוא פשוט מיותר.

אז החלטתי לכתוב, בבולגחצי אנונמי, במה בה אני יכול לרשום את דעותי, בלי הצורך להלחם על זכותי לדבר, בליצורך להצדיק או להצתדק. אני צריך את הבמה לתאר את המטריד, את המכוער, החונקולעיתים רחוקות אמצא משהוא אולי שמח; אשתדל מאד.

קודם כל אני חייב  להבהיר: התלבטתי קשות באיזה שפה לכתוב.

אתוודה שהייתי מאד רוצהלכתוב באנגלית. אם יכלתי הייתי כותב באנגלית בהחלט.  אך זה יעכב אותי משמועתית להביע בהתחשבות באוצרמלים הדל והצורך בהגהה קפדנית ומתישה. אך בהחלט אני מאמין בשפה אנגלית; כל כך שירותית לתקשר, שפה חדה, גלובלית, חסרת ליאום במובן מסויים. הלוואי ויכלתי להתנסח מספיק טוב באנגלית.

שקלתי לכתוב בערבית. אתגר לא פשוט לכתוב בשפת אם, הייתי דורש מעצמי לכתוב ברמה שאני יודע שלא אעמוד בה. לא פחות חשוב אני אפנה לאחוז קטן מהחברה שאני חלק ממנה. לכן החלטתי לכתוב בעברית, גם לא שפת אם; וגם אמצעי תקשורת רחב יותר.

לצערי בחירתי כן תרמוז להשתייכות למדינה שאיני באמת חלק ממנה; איני חלק רצוי, לפחות כיום. אולי גם העדפתי לשפה זו תתקבל בתור בגידה לאומית במובן מסוים, אבל אדם מטבעו אינו פשוט והינני בנאדם מורכב לדעתי; אז חכו רגע עם המסקנה זו.

אבראהים שמי, מהנדס מזון, במקור מנצרת, כיום גר בחיפה, עם נ'. נ' הינו בן זוגי, סטודנט לתואר שלישי, איש חכם, נעים ואהבת חיי.

לי ולנ' יש תוכנית חיים די ברורה. הוא מסיים לימודים בעוד שלוש שנים, הוא מחפש המשך קריירה אקדמאית בחו"ל ואני מתלווה אליו. אנחנו לא חוזרים לחיפה, לא חוזרים לישראל ולאפלסטין. נ' מאד חדבקשר לזה. אינו רוצה להיות חלק ממציאות המכוערת בכל רמותיה; לאבפוליטיקה, לא בחברה,לא בנימוסי רחוב, ובטח לא שלטון דת. אני איתו שזה יהיה ברור.בכל זאת לי יותר קשה.לי מרגיש שאני יכול לעשות עם זה משהוא; אני יכול לתרום לשנות משהוא, אני חייב להלחם על זה. אבל זה לא פשוט, כל כך לא פשוט. לכן אני מאמין בתוכנית שלו יותר.

הבעיה הראשונה בחלופה, היא להחליט קודם כל על מה להלחם, מהלשנות.

לשם כך אני מוכרח לשאול את עצמי מי אני, במה אני מאין, האם אני שייך? אם כן למי או למה? מפה מה העקרונות שלי,על מה מהם אני יכול לבנות,  ומה מהם מושך מתחת לרגלי את הרלוונטיות בעולם שאני חי בו? האמת בכלל צריך להחליט כמה אנירוצהלהיות חלק מהעולם הזה תכלס.

כל כך הרבה דיונים שאני צריך לעשות ואין לי שותף להם.

מקווה שיהיה לי מעניין לכתוב, שיהיה מעניין למי שיקרא. אולי אם יתמזל מזלי אצליח לשנות דעה.

 


1 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2018  (1)