עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
מכתב מאחי
19/11/2013 06:28
ViVi
אומנות, אהבה, תקווה, מכתב, אח, אחות, החיים

אחותי האהובה...

 

האומנות אחותי.האומנות הינה הרגש בהיתגלמותו.היא אוהבת,היא שונעת,היא בוכה וצוחקת.היא עומדת בפני כול ניסיון לתאר אותה במילים ואיננה מוכנה להיכבל באזיקים כלשהם,לא משנה מה נאמר עליה תמיד ישאר דבר מה אשר לא נוכל לתאר.וזו את וגם אנו אבל יותר את.

אומנותך היא הרגש בכבודו ובעצמו.אנו חיים אותו וחיים לפניו,חיים לפי גחמנות הרגש.והרגש,מבלבל ולא יציב,חסר גבולות,לוקח כשאיו מה לתת ונותן פי כמה כשאין לנו יותר תקווה.הוא יכול להיות לברכה לנו אך גם לקללה.תלוי למה את מתמסרת.

למדתי שאני,שנים היתמסרתי בבורותי למחשבות שליליות בלי להבין את מה שאני כבר יודע : שמחשבה חוזרת ונישנת כמו "אני דפוק או החיים חרא ",מסרטנת ממש כמו עישון קופסת נובלס בלי פילטר,למרות שאני יודע שזה רעה לי אני דבק בזה כאילו החיים שלי מונחים על כף.ולאחר מכן הדרך אל תוך הדיכאון קצרה ואכזרית.

אפילו היום אני חוטא בחרא הזה אבל אני מחזק את עצמי בשביל אחרים כשאני רואה שאני לא מתחזק עבור עצמי.ולכן תיהי חזקה בשביללי.

 

תקופה ארוכה שאלתי בלי סוף מה הערך בעבודה.לקח לי המון זמן אבל תודות לאלוהים,גיליתי שהערך הוא בעשיה עצמה.למדתי המון שאני מאבד את הערך שלי כשאני מוותר על הרצון להישתנות ולחוות את החיים.אבל עומדות לפנינו אפשרויות: עלינו לבחור אחת מהן ולהיתמסר לה באמונה שהיה-שהיא הנכונה עבורינו (גם עם לפעמים זה יראה לך ככה) והמעשים עצמם יעניקו לנו תקווה חדשה ותחושה של תכלית ומטרה.

 

אחותי היקרה,עלייך להאזין אך ורק למה שאלוהים שם לך בלב.אין דבר המסוגל לעזור לך פקט לתשוקה הלוהטת בתוכו.

 

ועוד דבר אחרון ולא פחות חשוב :

אני אוהב אותך

אני תמיד פה בשבילך

וביחד אנו כוח

אל תפרידי בנינו כי אנחנו שניים.

 

                                                                                                              אחיך.

0 תגובות
אני רוצה..
16/11/2013 09:02
ViVi
רצונות, היתלבטות, חלומות, ספק, החלטה
מה אני רוצה?

אני רוצה לקום בשעות הבוקר ,לקום,להיתרענן,לשתות קפה בגינה,לשמוע ציפורים מצייצות.
אני רוצה להתחיל את היום ללא דאגות,ללא חששות,ללא רעש של מכוניות ואוטובוסים,ללא ריח מזוהם של דלק.
אני רוצה פשוט לחיות את היום,בלי לתכנן,בלי לקבוע,פשוט לתת ליקום ללוות ולכוון אותי.
אני רוצה שיהיה לי בית עם גינה יפה כדי לטפח אותה,גינה עם כול הטוב שהעולם יכול לי להציע.לחיות את החיים בפשטות.
אני רוצה שיהיה לי חדר עבודה,מקום אליו ילך אירי קפה בוקר שלי,מקום בו אוכל לתת לנשמה שלי לפרוח,מקום שבו היצירה שלי תצוף,מקום בו אוכל לשחרר את עצמי ,את מוחי ואת גופי.
אני רוצה לעשות דברים עם הידיים,רוצה להכין זרים בכדי לשמח אנשים ,כי פרחים זה סוד הרומנטיקה,פרחים זה אהבה והערכה ,פרחים זה חיים ותשומת לב.ואני רוצה להיות זאת שפרחים שלי ישמחו ויגרמו לכול סובבי רק לחייך.
אני רוצה להכין דברי קרמיקה,תמיד חלמתי את עצמי מכינה דברי בית ודברי יופי קרמיים מהממים.אני מדמיינת את הקולקציה הראשונה שלי של כלי בית קרמיים :) צלוחיות מדהימות וקערות עמוקות ,צבעים בגוונים של השלווה ואופטימיות,צבעים שמרגיעים וגורמים לרצות לאכול מהם.
אני רוצה להיות מעצבת פנים,באה לי להיכנס לבית של אדם,ולשפר את החיים שלו.הייתי רוצה להיות מעצבת פנים מיליונרית,אבל לא מבחינה של אדם עשיר בשביל עצמי,אלא בשביל אחרים.כי עם היה לי כסף אז הייתי יכולה לשפץ לכול הנזקקים את הבתים ובחינם ,רק לחשוב כמה אנשים זקוקים לכך עושה לי תמרמורת.
אני רוצה להיות צלמת,אדיף צלמת בנאתיונל גאוגראפיק.ללכת לצלם את העולם,לתעד רגעים קסומים של טבע ויקום,הרי יש כול כך הרבה מקומות מדהימים שעדיין לא תועדו,וכך אזכה לממש חלום בלטייל סביב עולם.
אני רוצה להיות אחות,כדי להציל חיי אדם.רוצה להיות אחות בכדי לתמוך,לשמח,לטפל באנשים שזכוכים לחום ,אהבה,הבנה וטיפול מסור.אני מרגישה שבאמת הייתי יכולה לעשות זאת ,רק קודם פסיכומטרי שלא ממש באה לי לעשות.
אני רוצה להיות דולה,דולה היא אדם שמלווה נשים בהריון ועוזרת להם לאחר לידה.זאת עבודת מלאכים בעיניי!עבודה בטוח לא קלה מנטאלית בשביל בחורה כמוני שתמיד רוצה ילד,ודוחה כי מבינה שללא אבא טוב וללא מצב כלכלי זוהר זה בלתי אפשרי,ולכן הייתי מאוד רוצה לעזור לאימאות שמוכנות לדבר הנפלאה הזה בחיים,ולתמוך בכול הלב.
אני רוצה להיות שחקנית בתאטרון,כול ילדות שלי עד געל 16 רקדתי ושרתי,ובעליה לארץ הכול נפסק.ובגלל שבילדותי חלמתי להיות רקדנית וזמרת,או שחקנית ועד היום מרגישה שזה זורם לי בעורקים,הייתי מאוד רוצה ללכת ולטרוף את הבמה.תמיד יש בי שאלה ,עם  עדיין יש לי את זה?! 
אני רוצה להיות מורה.מורה לספורת לילדים,או מורה לכיתות א,להיות מורה לריקודים או תאטרון,או אומנות ציור ופיסול.כן כן גם את זה באה לי :)

ויחד עם כול זה באה לי עוד מלא דברים,אז איך מחליטים על מה ללכת?איך מחליטים מה לבחור?ואל תגידו לי מה שהלב שלך אומר לך,כי הלב שלי והראש שלי רק מבלבלים אותי.
כול שעה מתחלף לי הרעיון מה לעשות עם עצמי.כול שעה אני רואה את עצמי במדינה אחרת,בתפקיד אחר,בסטטוס אחר.ועם זה ככה הימשך אני הימצא את עצמי בבית משוגעים.
כי  אחד,אני לא עובדת כי לא יודעת במה באה לי לעבוד.העם לחפש עבודה מזדמנת?העם ללכת על משהו קליל או רציני?העם לחפש דירה חדשה ולהתחיל שף חדש?עדיין ההיתלבטויות האלו!יש לי אותם אפילו כש אני מרתיחה קוקום,אז מה נשתה העכשיו?תה או קפה?קפה שחור או נס?תה רגיל או ירוק?עם דבש או סוכר או ריבה?עם חלב ?בלי חלב?
וכול זה בשביל כוס קפה.
אז תדמיינו מה קורה עם כול השער האחלטות שאני נעלצת לקחת ביום יום.ובגלל היתלבטויות הרבות וחוסר החלתטיות אני כבר חודש לא עושה כלום ולא מחליטה כלום ורק ישנה.שעות שלי היתאפחו לגמראי,ישנה ביום ערה בלילה,לא עושה דבר בלבד לישון לאכול ולעשן ולתת מרתונים לשדרות משונות,כי כבר לא נישאר מה לראות.אני גם מניחה לעצמי השעישון הוא אחד הגורמים לבלגן הזה שיש לי בראש ,לכן מאוד היה עוזר עם החוק לגליזציה היה עובר ,ככה הייתי לפחות מעשנת משהו שמחזק וזורק אותך להיי גבוה ורק קדימה  במקום לעשן ולהיות עייפה כול היום:)) 
אפילו היגעתי למסקנה ברורה שאני לא זוכרת שום דבר ממה שרציתי או חלמתי לכשות כש הייתי קטנה.בלבד הרצון לעזור לאחרים.לעזור בכול דרך.מרגיש לי כאילו לטוס לאפריקה ולטפל בילדים היתומים שם די מתאים למה שמרכיש לי כמו היעוד.
אני רוצה כבר להחליט!אני רוצה כבר להבין מה אני רוצה,אני רוצה כבר להיתקדם בחיים,כי כרגע אני מרגישה כמו פקק תקוע עמוק בתוך הבקבוק.ושום טריק עם שקית לא עוזר במצב שלי.
ועם לא לבחור אז למצוע דרך לנסות לעשות את כול מה שאני רוצה!רק ממה להתחיל חח :))

0 תגובות
בלבול
28/10/2013 00:44
ViVi
בלבול, יומן, עבודה בחול, מחשבות

כמה בלבול יכול להיות בבן אדם אחד קטן?
אני כבר חודש לא עובדת,אוכלת לעצמי את הראש..בכללי גםברגיל  אוכל אני בקושי אוכלת כי אין לי תאבון,איך שאני אומרת אני פשוט לא זוכרת   שצריך לאכול,אז ממה הגוף שלי חי?ניראה לי מדייונות,רעיונות ובלבולים חדשים שאני מכיניסה לו לראש.
הכול התחיל באכזבה.לאחר קבלת קידום עבודה,היתקבלתי לעבוד במשרה גבואה בתחום בו עסקתי זמנית,כחודש וחצי לאחר תחילתתפקיד חדש,תפקיד עצום ששקעתי בו ,מנהלים שלי הבינו שהם טעו.טעו בכך שבאו,ביקשו ממני לעבוד אצלהם,הציעו שכר טוב,ניהלנו משא ומתן ארוך ,הצחלתי לעבוד,מנהלים מביאים מנכ"ל חדש,ההוא באה עם כול שנותניסיון שלו ומנפנף לכולם עם גאווה שלו ואף מורם,ומפתר על ימין ושמאל.אז גם אני הייתי באותו סיבוב פיתום,למרות שרק התחלתי ולמרות שבאלים הם אלו שביקשו ממני לבוא לעבוד אצך,המנכ,ל החדש החליט שהו מבזבז אלי כסף,כי לטענתו באותו שכר שהוא הסעיק אותי הוא היה יכול להביא מישהו עם עשרים שנות ניסיון יותר.וכמובן שאני בתור ילדה רגשי נתתי לו בתגובה של "אני מסכימה איתך",לפרוש כנפיי וללכת.
וכך עשיתי.עזבתי את העבודה שכול כך בניתי אליה.בניתי שהיא תבנה אותי.תתיתן לי הרבה ידע,תקדם אותי,תעניק לי הזדמנות לעבודה יציבה וטובה ופה בום..הכול היתרסק.שם גם אני נשברתי.לאחר פיתורים בעבודה הגדולה שלי ירדתי כמה מדרגות בתקפידים שלי והתחלתי לעבוד כאחמ"שית ומלצרית בו זמנית בבית קפה.ירידה משולשת במשכורת,ריצות לאחר חיוכים של אנשים,לחזור לשרת,לחזור לרצות אחרים,לחזור להגיע הביתה מזיעה ושחוקה לאחר ריצות בין השולחנות על מנת לגרוף עוד שקל על קפה ההפוך.
כיום אני יושבת כבר חודש בבית,לאחר היתפטרתי מבית קפה כי לא שילם משכורת,קיבלתי בסוף אתהמשכורת חודש לאחר התאריך של השכר.וכעט שוכבת כול יום במיטה ומנסה לתת פייט .אבל לתת פייט לעצמי.כי אני כול היום חושבת.אלוהים כמה שזה קשה.קשה כול יום להיתבשל עם מוחך.שעות עפות וימים נשרפים ואני רק מתבזבזת.
כמה מחשבות בלב איש?זה התחיל בכך שאבנתי ששום דבר לא מחזיק אותי כאן.הרי תמיד רציתי לנסוע מפה.לא כיף לי ולא טוב לי כאן.נימס לי לשרוד ולשקוע,לשרוד ושקוע.שום דבר לא מחזיק אותי כאן חוץ מהלוואה בבנק,חוב בויזה,שוב חוב בבנק,איפה הייתי?אה.אז החלטתי שבאה לי לטוס מפה.התחלתי בחיפושי עבודה בחו"ל.הרבה אפשרויות לא צצו לי מכיוון שיש לי רק דרכון ישראלי,ורוב החברות מחפשות דרכון אירופאי.למעט החברות שאומרות שיש לה אישור עבודה אבל איך שהוא אנשים עדיין מוצאים את עצמם הולכים בארצות שונות לכלא.מפחיד לקחת את הסיכון במיוחד לאחר שכבר עבדתי לא חוקי במכירות בחו"לומפחדתי פחד מוות מהבעיות.לאכן ניסיתי להפעיל קשרים,עשיתי כמה לפונים,קיבלתי כמה אבטחות ריקות,שאפתי קצת רעיונות מטומטמים .מתחיל מפשוט לזרוק פצצה לקנות כרטיס טיסה הראשון השאת ולטוס מפה,לנחות למצוא איזה מסעדה ולחזור למלצר.אבל אס מה השתנה.שוב מלצרית שוב שירות,רק נוף אחר.לא,לא רוצה.מכירות בקנדה?לא,זה מכירות,ואני סובלת מפוביה למכירות לאחר מכירה גדולה ומצפון שבאה בעקבות מכירה זו,ההרגשההרעה והלא נעמה שאני נושאת איתי עד היום.מאז אני פשוט לא מצליחה לדמיין את עצמי מוכרת,כי יש לי פחד שאני עובדת לאנשים בעיניים ,שאני משקרת להם ומוכרת משהו שהם יכולים לחיות גם בלדיו.קשה ככהלחיות,קשה לחיות עם מצפון רגיש.כול שקר לבן או שקר רגיל,כול מעשה,כול גובה כול מילה שאני אומרת או נאמרת כלפי אני מבשלת אותה בראשי ימים,לפעמים שבועות ושנים. וזה לא נותן לי מנוח. ולכן המשכתי לחפש.הגיעו עוד כמה הצעות ורעיונות של מכירות וגם את זה עזבתי.כעט צצה לי אפשרות לטוב לקוסטה ריקה לעבוד בבית מלון.שזה גם התחום שבו עבדתי שנים האחרונות.
קוסטה ריקה,נשמע לי כמו רעיון מגניב.זה יקרב אותי לשקט הנפשי שאני מחפשת,קצת עבודה,הרבה ים וחופש,אלמד סוף סוף לגלו,ופוט איך שאני קוראת לזה יחיה את החיים.כי נימס לי לשרוד.מעדיפה לעבוד חצי ולהרוויח שליש אבל לחיות יחד עם זה.אני אשמח לראות טבע אחר,זה ירגיע אותי ואולי אני סוף סוף ימצא את עצמי שוב?!ילמד מי אני שוב?!ילמד מה אני אוהבת ורוצה ?!כמה שאני זקוקה לזה.
אבל יחד עם גם..הגשתי מועמדות לעבודה כדיילת קרקע בחברת תעופה ארצית.נישמע לי כמו עבודה טובה בשיללי.זה שירות,אבל בלי לרוץ ולהזיע,זה עבודה עם אנשים וחיוכים כול היום,אשים שונים יום יום,אווירה אחרת,עבודה טובה,ופרנסה סבירה.
הראש שוב מסתובב...מה לבחור???
לבחור להישתקם כבר כש אני לא מרגישה בריאה ושלמה ומאוד מאוד מבולבלת?להתחיל לעבוד משמרות,לשכור בית ,להצוא חבר לעמץ חתול וקדימה לחיי שגרה המשעממים?או ההפך..לקנות כרטיס טיסה לטוב ולנסות שוב למצוא את הטעם החיים ולחזור לחייך ולצרוח כמה טוב לי?!

כמה קשה הבלבול הזה וההיתלבטות הזאת...:((
0 תגובות
Nice to meet.
28/10/2013 00:38
ViVi
יומן, ספר, פוסט ראשון
זהו פוסט הראשון שלי..וכמה היתרגשות יש בי לכתוב אותו,ובכללי לכתוב כאן.
כי הרבה זמן רציתי מקום לשפוך אליו דברים,אבל מקום שממנו זה לא יעלם.
כתבתי בילדותי לעצמי יומן,בתקופות ההיתבגרות עברתי לכתיבת ספר ..אבל אד שהתחלתי ללכת לפסיכולוגית הראשונה שלי בישראל..שלהבדל מפסיכולוגיים שהיו לי בחוץ לארץ,גרמה לי להפסיק לכתוב ספר,או לכתוב את זיכרונותי,כי מהפגישה הראשונה אצלה הכול חזר אלי.
ולהכול חזר אני מתכוונת שה-כ-ו-ל חזר אלי,כול חיי חזרו ל לעיניי.חזרתי לחלום סיוטים,חזרת לחלום חלומות רעים,חזרתי לפחד וחזרתי לחשוש מכול שייח שזז לידי.
מה קרה שם ולמה דווקה אצלה או בגללה או יותר נכון בגלל טיפול אצלה,עבודה הקשה שעבדתי עם עצמי מגיל שלוש עד גיל שש עשרה פשוט נעלם כאילו לא ניסיתי להחלים ולהירפא.
אומרים שעל הבעיות צריך לדבר,אומרים שגם הזמן מעביר ומשכיח דברים...אני לא מסכימה עם זה.אני אכן מסכימה שעל בעיות צריך לדבר אבל צריך לדעת למי להגיד אותם,והזמן לא משכיח הוא רק מרחיק את הזכרנות שאני מנסים לשכוח עמוק בתוך המוח...וכש פוגשים אדם לא נכון כביכול,וזה לא שהוא לא נכון הוא פשוט באה לך שלילי כי הוא מצליח לחדור לך לראש ולהוציא ממך דברים שאחרים לא הצליחו,ובעזרת אדם זה אתם מנסים לחפור את הדברים שנמצאים עמוק בתוך הראש איפה שהוא אז זה קשה וכואב.
אז לאחר שנים מחוץ לטיפולים ולאחר שנים של היתמודדות עצמית וניסיונות רבים וכושלים לשים הכול שוב על נייר כי זה עדיין צורב לי,החיים שלי צורבים לי,על מה שעברתי צורב לי,על מה שאוללתי לעצמי במהלך השנים צורב לי.אבל התחיל לעט לעט לשפוך זאת לאנשים שקוראים מה אחרים כותבים,לאנשים שמזדעים ומקשיוים דרך המסך, ומי יודע אולי הכול באמת יעלם וישכח לתמיד?!!!!
אשמח לשתף אותם בלוגרים וקוראים  בחיי,אשמח לשתף אותכם גם בסתם מחשבות ושטויות שיושבים לי בראש,אשמח סתם לספר לכם עוד סיפור של אדם מאיפשהוא אי שם...
אשמח שתכירו אותי דרך סיפורים שלי,דרך מחשבות שלי,דרך היתלבטויות שלי וספקות שלי ויותר מאשמח עם תגיבו,תנו דעה או סתם תשתפו אותי במחשבה שעלתה לכם לראש בעקבות מה שכתבתי.

נעים להכיר - Lost Soul
6 תגובות
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון