עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"המשימה שאני מנסה להשיג היא, באמצעות כוח המילה הכתובה, לגרום לך לשמוע, לגרום לך להרגיש - ולפני הכל לגרום לך לראות. זה - ולא יותר, וזה הכל."
ארנסט המינגווי

sallyleone13@gmail.com
חברים
שארלוטCompanionAlisתיאודניאל פריאנטהחולמת בהקיץ
SnowPureBlackע.מ.ZippersהילהTEUT
שאריות של החייםDor ishayמאיהsandyLonelyGirlForbidden
smooth criminalThe French GirlRed nightHere To Loveלילך ציבעוניכוכב באפלה
שגיא :)The Girl with Two Hearts100% MEcosmicBFFדניאלTigerLily
סייג'נערת הגורלמאיוש
הציטוטים שלי

באותה רמה שאתה עוזר לאנשים, כך תהיה מאושר ושמח – קארל ריילנד

הדרך הטובה ביותר להכיר את אלוהים היא לאהוב כמה שיותר דברים - ויסנט ואן גוך

רק אלו שיסתכנו ללכת רחוק מדי יכולים אולי לגלות עד כמה רחוק אפשר ללכת - ט.ס. אליוט

חבר בהחלט יכול להיחשב פלא של הטבע – ראלף ואלדו אמרסון

אינך צריך אישור מאיש להיות מאושר.
חייך אינם נפלאים כי מישהו אומר שהם כאלה, אלא כי אתה בוחר לראות אותם כאלה - ראלף מארסטון

הרפתקה אינה להיתלות על חבל על צלע הר. הרפתקה היא הגישה שעלינו לנקוט למכשולי היום יום — לעמוד בפני אתגרים חדשים, לתפוס הזדמנויות חדשות, לבחון את המשאבים שלנו ותוך כדי כך לגלות את הפוטנציאל החבוי בתוכנו – ג'ון אמט

התקווה נמצאת בחלומות, בדמיון ובאומץ של אלו המעזים להפוך חלומות למציאות - ג'ונאס סאלק

אומץ הוא מה שריך כדי לעמוד ולומר את שלך.
אומץ הוא גם מה שדרוש על מנת לשבת ולהקשיב - וינסטון צ'ר'ציל

מי חייב למות?
28/05/2015 18:20
סופרת כוכבים
לפעמים אנשים חייבים למות
כדי שאחרים יישארו בחיים
אני לא מבינה ואני לא מקבלת
את הפרט הקטן, הכואב והמשמים 

אני מוכנה לקרוע את העולם
מכל הצדדים, ממעל ומתחת 
אני לא אתן להם ללכת 
אני לא אוותר לעולם

אבל למה לחלק מהם מגיע
לגדול, ולצמוח, להקים משפחה
בעוד אחרים אין שום דבר
והם נמוגים אל תוך החשכה

אני לא אוותר
אני לא אשאר
במצב האומלל הזה
כי אני לא נשארת 
במקום אחד 
אני עושה משהו לגבי זה!
3 תגובות
ילדה ללא שם
27/05/2015 18:59
סופרת כוכבים
אין לי שם
אני ילדה ללא צל
ילדה ללא אל
ילדה ללא שם

אין לי שם
אני ילדה ללא בית 
ילדה ללא קיץ 
ילדה ללא שם 

אין לי שם 
אני ילדה מפורקת 
ילדה מעופפת
לא ילדה שלהם

אין לי שם
אני לא זוכרת
אני לא אומרת
שום דבר 
ילדה ללא שם 
0 תגובות
לאהוב
03/05/2015 22:05
סופרת כוכבים
אף פעם לא התאהבתי. 

אני לא יודעת מה בדיוק הפסדתי, אבל אני יודעת שמה שלא יהיה שהפסדתי זה משהו מאוד מאוד מדהים. וככל שהזמן עובר, כך עובר לו גם עוד רגע בו אני יכולה לחוש את הרגש המתוק הזה, ועוד רגע שמתבזבז על האי אהבה. 

אי אהבה. הביטוי נשמע אחרת כשאומרים אותו בקול. אני מודה שהתברכתי באי של אהבה, בעצם, באוקיינוס -
אני חיה ונושמת אהבה כל יום. האהבה שלי לבני המשפחה שלי, לחברים שלי, לבית שלי, לדברים שאני אוהבת 
לעשות. אני חושבת שאהבה היא הדלק למה שאנחנו עושים כאן. בלעדיה, אנחנו רק חיות שמנסות לשרוד.

אף אחד לא אמר שאהבה והתאהבות זה אותו הדבר. 

אני לא יודעת למה לא התאהבתי. אולי עוד לא מצאתי את האדם הנכון, או שאני פשוט לא מוכנה. אבל אני בהחלט
מודעת לכל האפשרויות השונות שיש באהבה. אני יודעת שישנן תחושות מופלאות, רבדים רבים וצבעוניים וגם
שיברון לב ופחד וכעס. 
כל כך הרבה הרביתי לחשוב על הנושא הזה, ולהפוך בו, עד שלא התעמקתי בפשטות הפתרון לכל השאלות שלי.
אני אדע כשאדע. ואם כמה שזה מתסכל, הידיעה הזאת אולי לא תבוא בקרוב. אולי זה יקרה בעוד שנה, או שנתיים,
או חמש או עשר. אבל זה יקרה - אני בטוחה.
ובינתיים, אני אוהב דברים אחרים. אני אוהב את הרוח והעצים, את השמיים והכוכבים, את אמא ואבא ואת האחיות
שלי. אני אוהבת ריח של גשם, ליהנות מכוס תה מהבילה, לרוץ ולצחוק בימי שמש בהירים, לקרוא ספר מרתק אל
תוך הלילה. 
לחיות. 

אני לא צריכה לפחד שלא אוהב אף פעם, כי אני כבר אוהבת -  האהבה נמצאת איתי. בכל יום, בעל שעה, בכל דקה, בכל פעימת לב. ואני לא אפסיק לאהוב אף פעם. 
0 תגובות
הדרך
24/04/2015 19:25
סופרת כוכבים
אנשים באים
אנשים הולכים
וכל הדרכים חסומות
אבל זה לא מונע מאף אחד 
לעצור, לבחור ולהושיט יד 

והנה הדרך, קרועה לרווחה
לא קרואה, לא מובנת
לא ידועה
מוכנה להולך הרגל הראשון
שידרוך בתוך ליבה
הקשה כבטון

ואנשים באים
אנשים חוזרים 
אנשים נשברים ואנשים רואים
אבל בסופו של דבר 
כשהכול נגמר 
שום דבר לא נשאר
2 תגובות
אהבה
08/02/2015 19:29
סופרת כוכבים
אני רוצה שתגידו לי - מה אתם חושבים על אהבה?
לא, באמת. מה אתם חושבים על הנושא הזה? 
אהבה היא הרגש החזק ביותר בעולם. היא יכולה להביא ללבלוב ואושר, וגם להרסנות וזעם. היא יכולה
להטריף אותנו, ולגרום לחיים שלנו להיהרס. אבל למרות הכול, אנחנו ממשיכים להיאחז בה בייאוש כזה,
בדבקות כזאת, ומרגישים כאב חד כשהיא נעלמת. למה?
לא ידוע. ישנם מדענים שיטענו שזה קשור להורמונים, או משהו מטופש כזה - אבל אני לא מאמינה לזה. וגם 
אם זה נכון, גם אם אכן ישנם הורמונים שגורמים לנו לחוש התאהבות - אני לא חושבת שזו התמצית של כל
העניין. אהבה היא הרבה יותר עמוקה מזה. היא הרבה מעבר לגבולות הפיזיים שלנו. אנחנו הרי בעלי חיים, נכון?
אנחנו פועלים על ידי דחפים ויצרים שהגוף שלנו גורם להם, כדי שנוכל להמשיך לשרוד. זו המטרה שגורמת 
לנו להמשיך - הישרדות.
אז זהו, שלא. 
אם יצר ההישרדות הוא החזק ביותר, אז מדוע בדיוק בני אדם עושים דברים שמנוגדים לו לחלוטין בשם האהבה?
הורים, אחים, חברים - מקריבים את חייהם רבות בשביל להציל את אהוביהם. איזה מין הוא זה?  
אהבה. 
ולכן אני חושבת, שאנחנו לא בנויים רק מיצרים. אנחנו מונעים על ידי מערכת של גוף ונשמה. ולמרות שנדמה
שהגוף הוא החלק הקיים, המוחשי יותר, הנשמה חזקה הרבה יותר. והיא נושאת בקרבה את כל מהותנו - את 
הרגשות, המחשבות, הזיכרונות, את האני המיוחד שלנו. יצר ההישרדות קיים, אבל הוא נעלם ברגע שהנשמה
שלנו יוצאת מתוך הגוף. ואולי זו הסיבה שאהבה קיימת - כדי להזכיר לנו את הנצח שנמצא בתוכנו, נוצר את כל
הדברים החשובים ביותר. 
0 תגובות
כל רגע
23/01/2015 19:07
סופרת כוכבים
אנשים חושבים שאיכפת לי 
זה לא נכון, כמובן
אבל למרות זאת, אני עדיין כאן
אוספת את השברים שהם פיזרו מעליי
מנסה להמשיך בחיי
ככה סתם

אנשים חושבים שאני מסוגלת
לשאת את הרעל שלהם
הם טועים וצודקים גם יחד 
אני לא מסוגלת לשאת עוד רגע אחד
בלי תזכורת לכך שיש בי משהו מיוחד
אבל מאין מגיעה התזכורת הזאת
והאם אני מאמינה לה שהיא כזאת?

די
נמאס לי
בחיי 
אני מתכוונת להפסיק לברוח
ולהתחיל לגרום לדברים לנוע בכוח
לא איכפת לי ממעגל החיים המחורבן
אני רק רוצה לעצור את הזמן
ולחיות ברגע המבורך הזה
הלוואי שכל רגע מחיי היה כזה

4 תגובות
מה אם...
18/01/2015 21:25
סופרת כוכבים
היה לי רעיון - רעיון די מוזר. מטורף, למעשה. מופרך שמשהו כזה יקרה. 
אבל מה אם...
זה המשפט שגורם לי להרים את הראש, להסתכל אל העתיד. 
מה אם...

מה אם נבחר לעשות אחרת?

מה אם נבחר לא לפגוע? מה אם נחייך במקום לצעוק? מה אם נבכה במקום לבנות חומה? מה אם ננסה - באמת
ננסה - פשוט לחיות את הרגע? אולי... רק אולי... נתרגל לזה? אולי אפילו נלמד לאהוב את זה? 

מה אם. אולי זה לא הביטוי המתאים. אולי אני צריכה לעזוב את זה במנוחה. אולי עדיף פשוט להשפיל את הראש,
לכסות את העיניים ולהמשיך לצעוד בנוקשות, לשמוע אבל לא להקשיב, לצחוק במקום ללחוש מילים של תקווה
ושל פחד. 
אני לא יודעת. אני לא יודעת מה אם. 
אבל אני יכולה לנסות.

2 תגובות
שלג
07/01/2015 12:17
סופרת כוכבים
שלג.
התגעגעתי אליך. 

כבר כמה שנים שאתה בא לבקר בקביעות. שנה שעברה, בסופה הגדולה שהתחוללה, הוכחת שיופי והרס לא
בהכרח נוגדים זה את זה. בשקט גמור באת, ושברת את הבית שלי. כופפת עצים עד שנכנעו. הרסת את גן 
הירק, שכל כך הרבה אנשים עמלו והשקיעו בשבילו. כיסית את הכול במעטה לבן יפהפה, שלא הסתיר את
ההרס. 
ועכשיו אתה שוב כאן. 

אני בתוך הבית. כבר כמה זמן שאני מנסה לשכנע את עצמי לצאת החוצה. 'הרי זה שלג!' אני אומרת לעצמי, 'זה קורה
רק פעם בשנה, וגם זה לא קורה לרוב האנשים. מזלך שאת גרה במקום שמאפשר ליהנות מדבר כזה על בסיס שנתי.
נו, צאי החוצה. תעשי מלחמת כדורי שלג. תבני איש שלג. תעשי מלאך, תקפצי ותצחקי. הרי זה מה שעושים, לא?'
לא. 

יש לי מין הרגשה כזאת, שאם אצא, לא אמצא אף אחד. לא ילדים צוחקים וזורקים כדורי שלג, לא אנשי שלג חביבים - רק דממה. אולי רחש של פתיתי שלג חדשים שמצטרפים לחבריהם על האדמה, מכסים אותה עוד קצת ועוד קצת. 
פתאום, אלפי שנים של קידמה ייעלמו כלא היו, ואני אעמוד מול הפלא הקדמוני, הפראי הזה, וארגיש כל כך קטנה -
רק עוד חיה שמנסה לחיות בעולם ששולט בו הטבע. 
זה כבר לא ככה, כמובן. הטבע מושחת לאיטו על ידי בני האדם, ולאט לאט מאזן הכוחות ביניהם מתקרב להפיכה
מוחלטת. אבל כשאני עומדת באמצע השלג הלבן, שכיסה את כל עולמי, אני מרגישה כאילו הזמן נעלם, ורק
אני שם - לטוב ולרע. 
 

 
1 תגובות
תמיד
07/11/2014 22:30
סופרת כוכבים
אני עוד זוכר אותה עומדת שם, בתחנת הרכבת. עם הגיטרה ביד, המעיל החום והשער שמלטף את הכתפיים. 
השמש האירה את צדודיתה הבהירה. היא חייכה אליי, ופניה נמלאו אור. עיניה היו מלאות תקווה, אופטימיות,
נרגשות. היא הביטה בי במבט אוהב ומנחם, ואני ידעתי שאתגעגע אליה. גמעתי את דמותה במבטי. 
"את חייבת ללכת?" שאלתי שוב, למרות שכבר ידעתי מה תהיה התשובה. 
היא משכה את הריצ'רץ' של המכסה והוציאה את הגיטרה החוצה. "אתה יודע שכן".
שתקתי לרגע, ואז שאלתי - לא בטוח אם אני רוצה לשמוע את התשובה - "מתי תחזרי?"
היא התחילה לפרוט על המיתרים. "אני לא יודעת."
היא ניגנה מנגינה עדינה, יפהפייה. מנגינה קצת עצובה, אך גם מלאת תקווה. 
הרגשי גוש עולה בגרוני כששאלתי את השאלה הבאה. "את בכלל מתכוונת לחזור?"
היא הישירה אליי זוג עיניים כהות, מבריקות ומלאות הבעה. "כן. יום אחד".
הרכבת נכנסה אל התחנה בקול רעם. הבטתי בה בחרדה הולכת בגוברת בשעה שארזה בזריזות את הגיטרה
בתיק. 
"אל תלכי". התחנונים בקולי צרמו באוזניי. נגעלתי מעצמי. היא חיכתה לזה כל חייה! אם אתה אוהב אותה, אתה
מוכרח לתמוך בה - גם אם זה ירחיק אותך ממנה.
היא הניחה את הגיטרהוהתקרבה אליי. "אני אוהבת אותך", אמרה ברוך.
גרוני נחנק. "גם אני".
"אז אתה מבין?"
לא רציתי להבין. "כן".
היא חייכה ונישקה אותי. לשפתיה היה טעם של גרגרי יער. חפנתי 
את שערה. היה לה ריח של עצים ופרחי יסמין וסבון ריחני. היא הייתה חמימה בזרועותיי. 
כעבור זמן שהיה קצר מדי, התנתקנו. הרגשתי את נשימתה כשלחשה באוזני משהו. נשטפתי באהבה 
וכאב. חיבקתי אותו חיבוק ארוך אחרון, ואז נפרדנו. 
היא הרימה את הגיטרה ומיהרה לעלות על הרכבת, שהתחילה לנסוע כמעט מיד -כאילו איכשהו ידעה, 
שאם לא תצא עכשיו אני ארוץ אל הקטר ואעצור את תנועתה. 
הרכבת נסעה, ונעלמה. 
בהיתי בנקודה שבה נעלמה. שפתיי לחשו את המילים שאמרה לי. קיוויתי שהרוח תשמע אותי ותישא את
הבטחתי אליה - אל זאת שאני אוהב. 
אני תמיד אהיה איתך.
2 תגובות
לרוץ
13/10/2014 11:10
סופרת כוכבים
כשאני רצה, הלב שלי דופק. נדמה שהוא עומ להתפרץ לי מהחזה. 
הראש שלי הולם ומתנועע ומסתחרר. 
יש לי בחילה אם אני רצה יותר מדי מהר. 
כואב לי ואני מתנשפת. 
אבל הריצה עוזרת לי להשאיר את הצרות מאחור. 

אני רצה רק כשאני כבר לא יכולה להתמודד. כשאין לי דרך אחרת לפרוק את הצעקה האדירה שבתוך בית
החזה שלי, שבתוך הזרועות והרגליים והראש. זו הדרך שלי לא ללכת לאיבוד. 

לרוץ נותן הרגשה פראית, חופשייה - כאילו העולם נעלם, ורק אני נשארתי. כמו סוסת פרא שדוהרת בין העצים
והגבעות הפראיות. פתאום אין אף אחד שיטריד אותי. אני לבד בעולם הגדול, ואני חופשייה ללכת לאן שארצה, 
מתי שארצה ואיך שארצה. אין כאן אף אחד שייתן לי הוראות, או שיגיד לי איך לחיות את חיי. 
אני רצה ורצה ורצה. נדמה שהגוף שלי לא עומד בקצב של הרגליים שלי. אני צוחקת ופורשת ידיים. סוף סוף
הכול בסדר! סוף סוף אני לבד!
פתאום אני נזכרת באהבה. אהבה לא יכולה להתקיים כשאין מישהו לאהוב, ואינני יכולה לאהוב כשאני בודדה. 
אני לא רוצה לעזוב את האהבה. ולכן, למרות אהבתי הגדולה לבדידותי, אני פונה לאחור וחוזרת לעולם האמיתי. 
עד הפעם הבאה. 
3 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
ילדה של טבע

העצים הם נשמות ירוקות ועתיקות, שבכל פעם קמים לתחייה מתוך השלכת.
הרוח היא עצמאית ופראית, והיא גם לא עקבית - לפעמים היא מלטפת אותי ברכות, לפעמים מטיחה בי את כל זעמה, כאילו עשיתי לה עוול.
הים הוא עוצמתי ועמוק. בין הגלים מסתתרים סודות רבים. הוא סוער ורגוע ולא שקט ופרוע ומאושר, והוא תמיד נתן לי הרגשה של שינוי. אני מרגישה חיבור לים, לירח הכסוף שתלוי בשמיים וגם לאדמה השופעת, מפני ששלושתם מסמלים את האישה. הנחל זורם לו - פתלתל, שליו ומאושר, והוא עוזר לי להירגע. והשמיים... השמיים היפהפיים שנפרשים מעליי מעניקים לי הרגשה של הגנה, של אינסופיות. הכוכבים שמצנצים בשמיים מזכירים לי נקודות קטנות של תקווה, שמישהו פיזר שם בשביל לעודד את אלה שאיבדו את דרכם. לפעמים נדמה שהם קרים ולועגים, אבל הם עוזרים לי כשאני בודדה במיוחד.
בטבע יש משהו פראי וקדמוני ויפהפה הרבה יותר מהעולם שלנו. הלוואי שלא ייעלם אף פעם. הלוואי.
מה שאני אוהבת

אני אוהבת לקרוא עד מאוחר.
אני אוהבת לעמוד בגשם ולצחוק.
אני אוהבת להתכרבל עם החתולה שלי.
אני אוהבת לשיר שירים שהמצאתי באותו רגע, ובכלל - לשיר.
אני אוהבת לכתוב - שירים, סיפורים, חוויות ועוד.
אני אוהבת להמציא סיפורים בדמיון שלי.
אני אוהבת לדבר במבטא בריטי.
אני אוהבת לצפות בסרטים.
אני אוהבת את דיסני.
אני אוהבת גורים.
אני אוהבת לאכול אוכל טעים.
אני אוהבת להשתולל עם האחיות שלי.
אני אוהבת את המשפחה שלי.
אני אוהבת לצחוק עד שקשה לי לנשום.
אני אוהבת לצעוד על העלים המרשרשים שנושרים מהעצים בסתיו.
אני אוהבת טבע.
אני אוהבת את בית הספר שלי.
אני אוהבת לשתות שוקו ולהרגיש איך הוא ממלא אותי בחומו.
אני אוהבת להתלבש בבגדים יפים.
אני אוהבת לקנות מחברות וספרים חדשים.
אני אוהבת לבלות עם חברות.
אני אוהבת להיות לבד.
אני אוהבת לחבק ולנשק.
אני אוהבת את השער, העיניים והאף שלי.
אני אוהבת לשמוע מוזיקה.
אני אוהבת לנגן על פסנתר.
אני אוהבת להקשיב ליצירות קלאסיות.
אני אוהבת לקום בבוקר מוקדם, כשהשמש רק זורחת, ולהקשיב לציפורים מצייצות.
אני אוהבת להעסיק את עצמי בכל מיני דרכים משונות.
אני אוהבת להיות יוצאת דופן.
אני אוהבת לטוס לארצות רחוקות - בדמיון ובמציאות.
אני אוהבת להרגיש אהובה.
אני אוהבת רומנטיקה.
אני אוהבת לבכות בסרטים.
אני אוהבת את כל משפחת החתוליים.
אני אוהבת את החברות שלי.
אני אוהבת את איפה שאני גרה.
אני אוהבת ללבוש בגדים קצרים כשקר.
אני אוהבת לחלום.
אני אוהבת כל כך הרבה דברים בעולם שלי...

אני אוהבת את מה שאלוהים נתן לי.
וגם אותו.