עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
כותבת הבלוג.
בת 23, מהצפון הרחוק היישר אל העיר הגדולה.
מחפשת את עצמי, כותבת, מציירת, חיה.
לדבר על הפחד.
04/01/2014 14:48
lilly
שמעתי באיזה סדרת טלוויזיה שלכתוב על הפחד שלך, מוציא ממך את הטוב ביותר בתור כותב.
התחלתי לחשוב ממה אני הכי מפחדת, וכנראה שזה מהדבר שהכי חסר לי, אהבה.
הרי אני משיגה כל מה שאני רוצה, בכל היבט בחיי. לא בגלל שאני נראית טוב או בגלל שאני דורכת על אנשים בדרך, בגלל שאני מי שאני ואני יודעת מה אני שווה ומה אני יכולה לתת מעצמי בחזרה. 
אז איך זה שהדבר היחיד שחסר לי כרגע לא נמצא בהישג יד? האם הגעתי למצב שבו אני מפחדת להתאהב? מפחדת לפתח רגש כלפי גבר כלשהו?
להסתכל עליהם ולראות בנאדם ולא גוש בשר שיכול לספק את צרכיי.
הרגשתי שתמיד הם מתנהגים אליי בצורה כזאת, שאני פשוט שם למלא צרכים. מיניים, נפשיים וכל מה שנובע מזה.
אז התחלתי לדבוק בשיטה של להתייחס לגברים כחפץ חד פעמי, להשתמש ולזרוק. זה לא עושה אותי חס וחלילה שרמוטה כמו שרבים יחשבו, אני רואה את זה בתור דרך לקבל מה שאני רוצה ולשמור על כולם מרוצים. זה רק סקס וזה אוברייטד כבר יותר מדי זמן.
אבל אהבה, נכון שהיא אמורה לבוא לרוב עם קיום המגע הפיזי בין 2 גופים זרים. ומשום מה עליי היא פוסחת. 
אולי אהבתי פעמיים בחיי, באמת אהבה וגם זה נגמר בשברון מוחלט שהוביל אותי כמעט לאשפוז עצמי. ואני לא מנסה להגזים.
הרבה זמן חשבתי שזה בגללי שאני לבד. שיש בי משהו שדוחה גברים. כמו איזה ריח פרומנים בלתי נראה שמרחיק מעליי כל זכר פוטנציאלי לזיווג.
אבל נראה שזה פשוט כי אני מפחדת.
מפחדת מהקרבה, מהרגש הזה אהבה, זה כמו רגש זר שמנסה לחדור לי לתודעה והגוף תוקף אותו.
ובאותו רגע שהרגש קצת חודר פנימה הכל קורס. אני יודעת שאני צעירה ויש לי עוד הרבה לעבור בחיי הקצרים. אני מרגישה בפנים מבוגרת בעשור ממה שאני ביולוגית. 
אז איך זה שבתור בחורה מבוגרת נפשית יחסית אני כל כך מפחדת מהקרבה של האחר? מפחדת להפתח ולפתח רגש, לאהוב ולתת מעצמי ולקבל בחזרה.
או אולי זה הם שמפחדים ממני?...

3 תגובות