עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מורת דרך רוחנית
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מאי 2013  (3)
גלגולי חיים
09/05/2013 10:46
לאה ג'נה

היא נכנסה לקליניקה ,אישה, טמירה ונאה , נראתה קצת אבודה, מבולבלת , הייתי צריכה להתרכז מאוד כדי לעקובאחר שטף הדיבור שלה.


שיתפה שלא טוב במקוםהעבודה יש התמודדויות בזוגיות, ובעיקר שיתפה ודיברה על מערכת היחסים המורכבת עםבנה המתבגר, היא לא מבינה מדוע אין לה סבלנות כלפיו ,על בסיס יומי היא צורחת עליוולא מבינה למה, בתקופה האחרונה הוא צורח בחזרה, הוא ילד מאוד רגיש מופנם , תחושה  חזקה של אשמה וכישלון כאם , לא ברורים לה הכעסיםשהיא חשה כלפיו. היא לא חשה כך כלפי שאר ילדיה.


באחד הפגישות בקשתיממנה לשכב על מיטת הטיפולים ואחרי הרפיה וכניסה לשקט, היא החלה לשתף ..... היארואה את עצמה כנערה בגיל ההתבגרות בסביבות גיל 12-13 שנים, לבושה שמלת קיץ דקיקה, גורבתגרביים ונועלת סנדלים הקטנים למידתה, היא צועדת בשלג יחד עם אמא ועם אחיה בן ה-4שנים, בקשתי ממנה להתבונן בהם , היא זיהתה לפי העיניים את אחיה ,כבנה בחיים האלה,מאוד התרגשה, סיפרה שהם התקרבו לגדר ואמא עזרה לה לעבור לצדו האחר , תוך שהיאממשיכה להדריך אותה איך תזהה את הפרטיזנים ותשמור על עצמה, אחיה הקטן הושיט לעברהאת ידיו הקטנות והתחנן שתיקח אותו עמה, אולם אמא לא הסכימה בשום פנים ואופן,כיוון שאחיה היה ילד חולני וחלש מבחינה פיזית, והיא קבלה החלטה בתוכה שאם בתה תלךלבד יש לה יותר סיכויים לשרוד.....


הנערה בבכי וצער החלהלצעוד ולהשאיר מאחור את אמא ואחיה, וצעדה לתוך היער, השלג  הקור הרטיבות והפחד הכניעו אותה והיא התמוטטהעל השלג והיתה מאוד חלשה ,לאחר זמן מה ראתה את הפרטיזנים במרחק הליכה ממנה אבל לאהיה לה את הכוח לזוז, לא יכלה להניע את גפיה, והקול לא יצא מגרונה.


היא הרגישה יד מונחתעל כתפה נער כבן 16 שנים הושיט לה את ידו ועזר לה לעמוד והחל לסחוב אותה עד שלאטלאט החלה להרגיש שוב את רגליה.


לימים היא נשאה לאותונער נולדו להם 2 בנות, והיא חיה עד גיל 80 שנים.


לאט לאט החלה לחזורלחדר ולפקוח את עיניה היא דמעה, דמעות של הקלה הבנה ושחרור, סיפרה שמאז ומתמיד היאקראה ספרים על השואה ראתה המון סרטים ותחקירים הקשורים לשואה, אין לה אף אחדמהמשפחה הקרובה והמורחבת שהיו בשואה, וכל יום שואה היא לא מתפקדת, ועד היום היא לאהבינה למה היא מגיבה כך ולמה השואה משפיע עליה כך.


הזיכרון של אחיהשהושאר מאחור, היה חרוט בתוכה , וכל פעם שהתבוננה בבנה בחיים האלה , חוותה הצפהרגשית חזקה.


עם הזמן הצליחה לסלוחלעצמה, ולאמא על ההחלטה האמיצה שקבלה, משהוא בתוכה נרגע החל תהליך ריפוי, מערכתהיחסים עם הילד קבלה תפנית...


הזיכרונות מהעברשלנו, העבר הרחוק והעבר הקרוב חרוטים בתוכנו, לרוב כל מה שאנו צריכים זה להסכיםלהתבונן על מה שקרה מה שעבר ולסלוח, בעיקר לעצמנו.


"כשפוצעים אותנופציעה עמוקה, אנו מחלימים כאשו סולחים" אלן פאטון

0 תגובות
עוד יום עבר ולא עשיתי..... דחיינות
07/05/2013 10:35
לאה ג'נה
רוחניות, טיפול, לאה גנה, מודעות עצמית
מכירים את זה שיש רשימת סידורים ומטלות, המתווספת בכל יום, וכל יום אני מבטיחה לעצמי שהיום אני מוחקת מהרשימה מס' דברים, וכל יום אני מוצאת את עצמי בוחרת לעשות דברים אחרים , וכך עוברים להם הימים והתסכול והאשמה בתוכי גדלים.

הדחיינות יכולה להיות בדברים קטנים כמו בגדולים למשל סידור ארון או לשלם תשלומים או לכתוב פוסט, לנקות ועוד  מנעד רחב של רגשות מצטרפים לחגיגה שכבר קיימת בתוכי, שנים קראתי לזה עצלנות בטלנות , לא חסכתי מעצמי שמות תואר "מחמיאים".

היום אני מבינה שאנחנו לא סתם דוחים דברים, יש סיבה למסיבה, השאלה הנשאלת היא מה יושב מתחת לדחיינות ומנהל אותנו? הסיבה היא פ ח ד  - פחד מכישלון, פחד ממה יגידו, פרפקציוניזם ועוד

רוב הפחדים הם קולות בתוכנו הפוחדים מהתוצאה או שזה לא יצא בדיוק כפי שתכננתי או כמו ש"צריך"
ברגע שאנו מבינים ומפנימים שמה שבאמת חשובה היא הדרך, העשייה, היצירה ואין לנו שליטה על התוצאה, זה מפנה ומשחרר אותנו לעשייה.

הדחיינות נרכשת, אנחנו מחפשים הסחות דעת, בעיקר הסחות דעת שלא דורשות מאתנו מאמץ כמו פייסבוק, קריאה, שינה, כאילו זה עוזר לנו להעביר את התחושות בתוכנו, אבל בואו נודה שחלק מהמשימות בחיינו משעממים ובטח לא מהנים, אבל אם לא נעשה אותם, עם הזמן הם לא יהפכו למהנים יותר ובטח לא יעשו מעצמם.

כאשר ההתנגדות גדולה תקשיבו לה, אולי זה לא הזמן, אולי נכון להתבונן על הנושא מעוד זווית, אפשר להיעזר בחבר או אדם קרוב שיעזור לנו וישקף לנו את מה שאנו כרגע עדיין לא רואים.

לא מעט פעמים קורה שדברים שאתגרו אותנו ודחינו אותם, מגיע רגע ואנחנו מתקתקים את זה בקלות, לעתים נכון להרפות ולהקשיב, ולהקשיב  - זה המפתח.

קצת טיפים

* חלקו את המשימה לנושאים קטנים.

* חפשו משמעות למשימות

* תציבו זמנים ומטרות ריאליים - לרוב יש לנו נטייה להציב לוחות זמניים שמראש אנו יודעים שלא נעמוד בהם.

* הסחות דעת - אנחנו מכירים את עצמנו היטב, לכן לפנות ולהתארגן אחרת כדי שלא יהיו לנו תירוצים

* בעיקר להיות סבלניים לתהליך, וסבלניים כלפי עצמנו - הלקאה עצמית לא מקדמת אותנו.

" הרשימות של מה ש"אמור להיות" מנהלות אותנו, בלי לתת טיפת מקום, למי שאנחנו באמת, ולהפתעות המרגשות שהחיים מזמנים לנו." (אפרת שני)
0 תגובות
הנתינה מתחילה בתוכנו ולעצמנו
06/05/2013 10:15
לאה ג'נה
במשך שנים האמנתי שנתינה היא לאחר, כך חונכתי שאדם חיובי וטוב דואג לאחרים ואח"כ לעצמו, אדם הדואג לעצמו הוא אגואיסט.
שנים זה ניהל אותי "הייתי האחרונה לנשום בחדר" , זה הכניס אותי להרבה תסכולים, וכעסים על עצמי ועל הסובבים אותי - "לא מעריכים את מה שאני עושה" או "אני בסדר, לא צריכה כלום", הבנתי שמשהו במשוואה הזאת לא עובד עבורי.
עם השנים בתהליכים הפנימיים שעברתי  הבנתי שלפני  שאני נותנת לאחר, קודם כל צריך שיהיה לי מה לתת !!!
אני אמורה לתת לעצמי, וכאן היו לי דילמות קשות, והאשמות פנימיות שאני אגואיסטית שיש לי רצונות וצרכים.
בחרתי לקחת מקום, התחלתי ללמוד, לרקוד, לפנק אותי בארוחות מושקעות, פיניתי זמן למדיטציה, וככל שאפשרתי יותר ,הקולות בתוכי נרגעו, ובטבעיות היה לי יותר מקום לאנשים אחרים, נתתי ללא תנאי,ממקום פתוח ומשחרר, ככל שנהניתי עם עצמי ההנאה עם הסובבים אותי גדלה.

בקליניקה אני פוגשת לא מעט אנשים שלא יודעים לקחת מקום, ולא מאמינים שמגיע להם, ומתוך כך עסוקים לרצות אחרים, התסכול והריחוק שלהם מעצמם גדל.....

טיפים יומיים לנתינה לעצמנו:
1.בכל יום נאמר  משהו טוב לעצמנו , בקול- כדי שהאוזניים שלנו ישמעו
2. בכל יום נודה על 5 דברים שכבר קיימים בחיינו
3. נשאל אותנו "מה נכון לי"? "מה מתחשק לי"? גם אם לא מקבלים תשובה, זה עוזר להתחיל לפתח דיאלוג פנימי
4. אפשר להכין לנו ארוחה מפנקת ולהתענג על כל ביס
5. לכתוב, לצייר, לשחק, לשיר, ללכת לים
6. להתרכז בנשימה שלנו מס' דקות - זה משנה חיים

כן      כן      כן    אני מכירה את כל התירוצים המתרוצצים בראשנו, הילדים... עבודה... ניקיונות...... סידורים ועוד
בכל יום נבחר לפחות דבר אחד שאתם בוחרים במודע לעשות למענכם, מתוך 24 שעות ביום, תקדישו לעצמכם    5 -10 דקות - זה אפשרי וזה משנה חיים, את החיים שלכם.

תחשבו שכרגע אדם יקר לכם מתקשר ומבקש את עזרתכם אני יודעת שהייתם מוצאים זמן לעזור לו ולהיות עבורו, אז היום אתם האדם שמתקשר וקורא לכם להקדיש קצת זמן לעצמכם - זה אפשרי.
הרגעים היפים בחיינו הם הרגעים שאנו קשובים ונאמנים לעצמנו.
באהבה
2 תגובות